את התהליך ברור שההורים צריכים להתחיל, אך לך אין את הזכות לדרוש מההורים לחכות רק כי לך לא מתאים ולא משנה מה הסיבה שפתחת את המשפחתון וזה שאת רק מחשיבה את זה כשמירה על הדרך על עוד ילדים שיהיו חברה לבן שלך.
התחייבת, גם ללא חוזה חתום לשמור על הילדים ולטפל בהם- על כל הכרוך והמשתמע מכך כולל גמילה.
אשתף אותך בתהליך הגמילה שהיה לי עם הבכור (היום בן כמעט 7).
בפסח כשהיה קרוב לגיל 3 החלטתי לגמול אותו, בבית התהליך היה סביר, היו פה ושם פיספוסים, הייתי צריכה לקחת אותו ולהזכיר לו מידי פעם, כי כשהיה עסוק לרוב לא היה שם לב לכך שיש לו והיה משחרר לפני שהגיע לשירותים- העניין של להתאפק ,לחכות עד השירותים ואז לעשות לקח לו קצת זמן.
כשעידכנתי את המטפלת שלו בכך שאנחנו גומלים אותו, היא אמרה לי"יש לו סימנים שהוא בכיוון, אבל הוא עדיין לא בשל לגמרי לגמילה" והשיתוף פעולה שלה היה בהתאם.
ואז נוצר מצב של מין מאבק כוחות בינינו בסופי שבוע כשהוא היה בבית, כמעט לא היו פיספוסים לרוב פיספוס ליום, בשאר השבוע- כל יום כמה פיספוסים, והמטפלת התעקשה שנשים לו חיתול בתיק ואני סירבתי.
אחרי כמה שבועות כאלה, שבימים שהוא כל היום בבית (כלומר שישי- שבת) הוא היה די יבש, אמרתי לבעלי שהפיספוסים נובעים רק כי המטפלת משדרת לו שהוא לא מספיק בשל לכך כי עובדה שבבית זה די חלק, וא"א להמשיך כך.
החלטתי לשים בתיק חיתול, ללא ידיעתו של הילד, בעלי אמר למטפלת בשקט שיש בתיק חיתול אם יהיו הרבה פיספוסים.
והנה פלא באותו יום הילד חזר בשעה 4 יבש עם אותם בגדים שלבש בבוקר!!!
באותו רגע ממש כעסתי בלב על המטפלת שרק בגלל המחשבות שלה והחוסר רצון שלה לשתף איתנו פעולה, כי לא התאים לה ולא היה לה כוח להתעסק עם בגדים מפוספסים, תקעה את הילד להתקדם בגמילה.
אז קחי את הדברים לתשומת ליבך, גם אם את לא עובדת באופן רשמי כמטפלת, ברגע התחייבת לשמור עליהם זה חלק מהתפקיד.
יש דברים שהם מתוקף התפקיד גם אם לא נעים.
הרבה יותר לא נעים זה לעבוד בהריון עם תלמידים אוטיסטים בני 8-10 שחלקם לא גמולים וכולם צריכים ליווי לשירותים ולעיתים סיוע בניגוב ויש גם פיספוסים... ולרגע לא חשבתי להתחמק מכך למרות שהיה איתי עוד צוות, כי זה חלק אינטגרלי של העבודה, אפילו שהגדרת התפקיד שלי הוא מורה.
).
