אומרים שעד שנה של ניסיונות זה נורמלי, ויש גישות שאפילו יותר מזה (שנה וחצי-שנתיים)

שום דבר לא דפוק אצלך, את רוצה מאד בהריון וזה עדיין לא קרה, אולי יש בעיה גופנית כלשהי ואולי לא גם אם יש בעיה כלשהי לא נראה לי שכדאי להגדיר את זה כמשהו דפוק, זה סתם מחליש אותנו

בואי ננסה לעשות קצת סדר?

כל כמה זמן את מקבלת מחזור? מתי את מצליחה להיטהר?

לפעמים העניין הוא פשוט שמפספסים את הביוץ מסיבות שונות, בואי נתחיל מזה.

מהנתונים שכתבה אנונימית, נשמע דווקא שהביוץ יוצא ממש ביום הטבילה (או יום אחרי, ולפעמים יום לפני)

ובכלל לא בטוח שזו הסיבה...

בכל מקרה, טוב להיות מודעת לכך שקימת אפשרות כזו (של ביוץ לפני טבילה), ושיש דרכים מגוונות ויעילות לטיפול אם באמת יש בעיה...

בעיני, אין סיבה להחלץ, או להתערב.

אם את רוצה להיות יותר רגועה, ולבדוק מה המצב, ניתן לפנות למכון פועה עם כל הנתונים, והם ידריכו אותך, אם יש צורך בברור נוסף, או שאין...

בכל מקרה, יש הבדל בין לברר שהכל כשורה, לבין לנסות להתערב (אפילו בדרכים טבעיות...)

בשביל להרגיע את החששות ממולץ בחום לפנות למכון פועה! הם ממש נחמדים ומקצועיים! (לוקחת קצת זמן להשיג אותם בטלפון, אבל זה שווה את זה לגמרי!! ואפשר גם לשלוח שאלה באתר)

אני מקבלת לא הכי מסודר, פעם ב30 יום בערך (לפעמים פחות לפעמים יותר)

אני מצליחה להיטהר לאחר 6 ימים....

מבייצת 16 ימים אחרי המחזור (זה אומר שאם את טובלת אחרי 13 יום מהמחזור את פוריה שלושה ימים אח"כ)

הכל כמובן בערך, אבל כעקרון הבנתי שלרוב הביוץ מתרחש 14 יום לפני המחזור הבא... כמובן שיש יוצאים מן הכלל (שמעתי כבר על 9 ו 5.. אבל זה הנורמה)

מקוה שהבנת... בהצלחה!!

מתחתי... תקראי אותה, היא הרבה יותר מובנת

אפשר לשאול כל כמה זמן קיבלת וכמה ימי טהרה? מתי יודעים אם מפספסים ביוץ?

תודה

זאת אומרת שאם המחזור הוא 5 ימים ועוד 7 נקיים = 12 - יום הטבילה הינו יום הביוץ 

אז יש רק יומיים לאפשרות להיכנס להריון ??

אז פשוט לפנות לרופא ולבקש ממנו כדורים לדחיית ביוץ ? אוף למה הכול מסובך ?

יש אומרים שזה אפילו הכי טוב שהביוץ יוצא בליל טבילה כי אז הזרע חזק בדיוק בזמן הביוץ.

כדאי לעקוב עם מקלוני ביוץ אפילו (-שזה שיטה לא הכי אמינה אבל כן הכי פשוטה וזמינה) כדי לוודא שאכן הביוץ ביום ה12 ואז פשוט להירגע ולנסות כמה חודשים בנחת.

אם אחרי שוידאת שאתם לא מפספסים ביוץ לוקח יותר מחצי שנה-שנה אז הייתי פונה לבירור מעמיק יותר.

תחיה, תודה רבה על המידע המפורט!!!

ממש השקעת...

עזרת לי מאוד, אני מנסה למצוא מידע בנושא אבל הרימון לא נותן...

כתבה אלירז בפורום לנשואות בלבד-

"אם הפספוס (של הביוץ) הוא בגלל שמירת טהרה, יש הורמונים שיכולים לעזור בזה.

(לא כדורי מניעה) אלא כאלו שיאזנו את האסטרוגן הזריז שלה, או יפעילו אותו מאוחר יותר..
לשם שינוי גם איקקלומין להגברת הביוץ שייך במקרה הזה - לפי אבחון רופא.

וכמובן - רבנים שיעזרו לה לגמור את ימי הטהרה מוקדם יותר.

היא (פותחת השרשור) בקשר עם מכון פועה?"

ועוד ציטוט:

אף פעם. להילחץ זה אף פעם לא טובאלירז

3 שנים לא אומרות כלום לפעמים

ולפעמים חצי שנה שמחכים אומרת הרבה יותר.

אם חישובי הביוץ תקינים

ללכת לעשות בדיקות מקיפות, ספירת זרע, איזון של ויטמינים והורמונים

לוודא שאכן המערכת תקינה.

להיות מוכנים גם לשינוי תזונתי. 

להיות מוכנים לכל, אבל אף פעם לא להלחץ!

ה' יודע מה נכון וטוב לנו, לפעמים זה כרוך בציפייה גדולה.

(וזה בטח יעשה את זה מרגש יותר כשזה יגיע!)

הרבה פעמים מה שמונע מלהיכנס להריון זה הלחץ. הגוף צריך רוגע בשביל להיכנס להריון, ולכן כולם כתבו לך שהעיקר הוא להיות רגועה. (רואים את זה עם נשים שלא ילדו בכלל, ואז אימצו ילד וילדו אחר כך, לפעמים אחרי שאמרו להם שהם לא יוכלו ללדת. ברגע שהם נרגעו ולא נלחצו מזה הגוף שלהם יכל להיכנס להריון)

קשה לבצע, אבל חשוב מאד. תנסי לשכנע את עצמך שזה שכרגע אין ילדים זה כי כרגע זה לא טוב בשבילך, וברגע שזה יהיה לך טוב ה' ישלח לך את זה.

ווד משהו- אני לא יודעת למה אמרו לך שלרזות זה קשה יותר. בד"כ דווקא הפוך- הרבה בנות שמנות צריכות להרזות כדי שיוכלו להיכנס להריון. 

בכל מקרה ממש אל תשמיני בכח. זה ממש לא עוזר, ואפילו עלול להזיק מאד.

כן חשוב שתבדקי שאת אוכלת כמו שצריך ושיש לך מספיק ויטמינים ומינרלים, ואבות המזון כדי שהגוף שלך יהיה חזק מספיק (אבל לא לבד, אלא בייעוץ עם תזונאית)

ההמלצה הכללית היא רק אחרי שנה להתחיל לבדוק, כי לפני זה זה יכול להיות פשוט זמן שלוקח לגוף להסתגל. (הרבה רופאים לא יסתכלו עליך לפני זה ויגידו לך לבוא אחרי שנה מהנישואין, כי אין טעם להיכנס לסרטים לפני)

אלא אם כן את יודעת שיש משהו שמונע (כמו שזמן הביוץ הוא לפני הטהרה) ואז תפני עכשיו כדי לטפל.

אם את בכל זאת לא רגועה (למרות שזה מצב נורמלי בהחלט) מצטרפת בחום להמלצות לפנות למכון פועה. הם ממש מבינים ויעזרו לך, וגם יעודדו אותך. 

זו עבודה קשה, וצריך כל הזמן לחשוב שוב ושוב שזה מה שטוב לך כרגע. לכן ה' נותן לך את זה.

תחשבי על דברים אחרים תעסיקי את עצמך בתחביבים ועבודות, תנסי להתייחס אל זה בקלילות ואפילו קצת להדחיק.

(אני לא סתם אומרת, זה מנסיון. אני כבר אחרי שנה וחצי מהחתונה. אמנם הבעיה שלי שונה משלך, אבל בשביל לא להילחץ מזה צריך לחשוב את אותו הדבר. ואם משתדלים זה מצליח בסוף)

שיהיה לך בהצלחה ותפקדי בקלות!

(ואם זה מעודד אותך- אמא שלי אמרה שזה יתרון לא להיכנס בשנה הראשונה לחתונה להריון, כי ככה יש זמן לבנות את הזוגיות לפני שנכנסים לקושי של ההריון עם ההורמונים והבחילות. אולי בהמשך תביני למה זה קרה לך.)

במה את עוסקת?

האם את כל היום בבית?

זה ממש לא בריא להיות עסוקה במחשבות האלו כל היום.

כל אובססיה כזו היא לא בריאה ולא משנה מה הנושא שעומד מאחוריה.

תנסי לחשוב ולזכור - שתינוק עכשיו זה גם מסרבל

וכבר לא תוכלו לצאת לאן שאתם רוצים מתי שאתם רוצים..

כמה כיף להיות זוג צעיר.. תהני מהזמן הזה!!

כי אם לא יודעים את זה, זה נשמע קצת מתנשא..

חוץ מזה אני מסכימה 

בתור אחת שנשואה שנתיים וחצי ובטיפולים,

היתה תקופה שלא עבדתי וזה ממש לא היה טוב בשבילי

הרגשתי שאני כמעט משתגעת מרוב שחשבתי על זה כל היום.

כשעובדים זה ממש אחרת,פתאום מרגישים סיפוק ועשייה ושיש עוד דברים חוץ מזה.

בקשר ללחץ,אני לא מסכימה כ"כ עם מי שכתבו.

כי הרבה פעמים הבעיה אצל נשים שלא נפקדות זה א הלחץ,

לדוגמא אם הבעיה אצל הבעל והאישה מאוד רגועה אז זה בכל לא קשור.

יש פעמים שהלחץ לא קשור.

ומה שכן זה נסיון שקיבלנו,ואם קיבלנו אותו כנראה שיהיו לנו הכוחות לעמוד בו.

בינתיים זה זמן טוב לבנות את הזוגיות,לפתח תחביבים, ללמוד מקצוע,לעבוד וכו'.

שיהיה בהצלחה ובשורות טובות!

יש לי חברה שלקח לה שנה

שמעתי על זוגות שהביאו את הראשון ואחר כך ניסו שנים עד שהצליחו שוב

גילוי נאות, נשואה שנה וחצי ועדיין לא בהיריון.

כמו שכבר אמרו כאן, עד שנה זה בסדר וזה בטווח התקין אלא אם כן ידועה בעיה כלשהי מלפני כן או שיש מחזורים קצרים במיוחד ואז כדאי לבדוק אם יש ביוץ לפני הטבילה.

ואני רוצה לשתף בתובנות..

בהתחלה כל חודש ספרתי והתבאסתי ששוב לא... רק בחודשים האחרונים הצלחתי "להפסיק לספור" את החודשים שעוברים ולהינות מכל רגע שאני בלי ילדים ויכולה להתקדם בדברים אחרים (עם כל הרצון להריון..)

כן, בטן הריונית מעוררת בי כאב שאני עדיין לא שם וכל פעם שמישהי שהתחתנה לפני יולדת יש לי צביטה (לא כי אני לא שמחה בשבילה, אלא שזה מזכיר לי איפה תיאורטית יכולתי להיות...)

אבל אין לי כח לחשוב על זה, זה רק מפיל אותי.

אני בטוחה שד' דואג לי ומכוון לי את הדרך.

קשה לי ולפעמים אני בוכה. גם כי היו כמה הפלות.

אבל אין לי ספק שמשהו בזוגיות שלנו יותר עמוק יותר שלם בגלל הבנייה שמתאפשרת לנו ככה.

משהו שמעודד אותי ונותן לי קצת תקווה זה שברגע שהתחיל מחזור זה בעצם גם הרגע שמתחילים לספור את ההיריון שבטח החודש בוא יבוא בעז"ה.

כשאנחנו בלחץ הגוף שלנו מפרש ,שזה ממש לא הזמן להריון.

רמות הפורולקטין עולות(הורמון החלב) זה מונע ביוץ.

אני הייתי בחורה לחווץ הורת והרב אבינר אמר לבעלי ,תרגיע את אישתך.

ככה (בלי ילדים)0 תלמד תורה בשקט.

אז תכלס צריך להרגע.

לפי הרופאים רק אחרי שנה ,של יחסי אישות ללא אמצעי מניעה,שלא הושג הריון עושים ברור פוריות.

מה שחשוב זה התיזמון של ביוץ והביאה.

בביוץ של האשה יש הגברה של התשוקה המינית.

הריר הצווארי זה השקוף עבה וניתן למתיחה לאורך(ככה הדריכה אותה אחות לפני ההריון הראשון.

בנות להרגע לא לשים לב לחברה שנשואה שנה וחצי וכבר בהריון שני.

זה מגיע סבלנות.

כדאי למצוא אפיק חדש לעניו (שיוריד לחץ)ריקוד ,חוג בילוי.

כשלא חושביםו לחוצים מהריון הופ וזה קורה.

אני טיפוס לחוץ מלכתחילה, כל דבר מקפיץ ומבהיל אותי 

אני כרגע בבית , לא עובדת המווון זמן בגלל בוסים רעים שפיטרו אותי שבוע  אחרי חתונה 

אז איך עושים את זה , טיפים בבקשה ....

לעניות דעתי, אמונה אמיתית ועמוקה היא הכלי הבלעדי להגיע לשלווה ורוגע אמיתיים.

אבל אמונה זה דבר שצריך לעבוד עליו עבודה יומיומית.

יש משהי מדהימה ברמת בית שמש שבנתה סדנה ייחודית שלומדים בה אמונה בהשגחה פרטית לפרטי פרטים.

יש לה גם הרפיות מדהימות שמתאימות לכל מצב ומציאות והרפיות מיוחדות לקראת חגים.

ניתן להירשם לסדנא האינטרנטית אבל מדובר בהשקעה כספית לא קטנה.

הסדנא נותנת כלים אמיתיים להתמודד עם קשיים ועם דברים שאינם הולכים כרצוני.

ולא מדובר בעוד סדנת מודעות מקושקשת של העצמה אישית וחשיבה חיובית שטחית.

זה משהו ממש עמוק ויסודי לדעתי. ולא איזה משהו ניו-אייג' מפוקפק.

תודה ששיתפת

ואני מתגעגעת...

אל דאגה, זה לא עובר לאף אחד...

באמת צריך לדבר

הכי טוב זה ללמוד את הגוף כמו בשיטת המודעות לפוריות,

אבל אם לא אז מקלוני ביוץ 18 יום לפני הזמן המשוער של המחזור זה בד"כ נותן מושג כלשהו.

למצוא תעסוקה.

ואני אומרת את זה מנסיון!

אני נשואה קצת יותר משנתיים וחצי ועדיין מחכה..

היתה תקופה שהייתי כל היום בבית כי לא מצאתי עבודה

והרגשתי שאני משתגעת מרוב מחשבות על זה.

וזה טבעי שהמחשבות מגיעות כי זה משהו שמאוד רוצים.

וברגע שהתחתי לעבוד הרגשתי חיים אחרים!

אני מציעה לך או לחפש עבודה או ללמוד מקצוע אפילו משהו קצר,

זה יעשה לך כל כך טוב.

בהצלחה!

אני ובעלי היינו קוראים את זה כל חודש אחרי שהגיע המחזור והייתי מתחילה לבכות לו..

קטע מדהים של הרב זצ"ל (עין אי"ה ברכות פ"ה, עט)

תכלית התפילה- לגדל כוחות הנפש בציורי קדושה ואמת

"אמר ר' חמא בר חנינא אם רואה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל, שנאמר 'קוה אל ה', חזק ויאמץ ליבך וקוה אל ה' " _(ברכות לב: )

רציתי קודם כל להגיד לכולכן תודה רבה !

אתן מחזקות כל אחת בדרכה שלה, כל אחת מראה צד אחר של העניין ולמעשה כולן עם אותן הרגשות 

תודה רבה למנהלת הפורום שיש אפשרות כזו לשפוך את הלב בדברים שמביך לדבר עליהם במילים ובדרכים אחרות.

תודה לכולן באמת !!

שנית אני מחפשת תעסוקה באמת, אז אם אתן שומעות על עבודה באיזור ירושלים אשמח לפרטים 

ובעז"ה שאני אשכיל להירגע! (שזה קצת קשה בהתחשב באופי שלי ...)

 ולבנות את הזוגיות שלי שתהיה חזקה,טובה,שמחה ובריאה 

ושבז"ה בקרוב נזכה לבשר אחת לשניה בשורות טובות 

רק דבר נוסף ואחרון :

"תחיה דולה" - תודה לך על המידע לגבי ביוץ, קשה נורא להבין מהאינטרנט את הספירה -הם נותנים שבוע של פוריות כביכול ואף פעם לא ברור מתי בדיוק , אז תודה על המידע הברור - (אשמח אם תוכלי להאיר את עיני בעוד דברים שצריך לדעת בנושא )

אמונה אמונה 

תודה על המשוב

מאחלת לך למצוא עבודה בקלות ושתיפקדו במהרה ביחד עם כל המצפות של עמ"י

להיות לחוצים ממש אין צורך יש היום דרך לטפל כמעט בכל דבר

ועד  שנה באופן טבעי זה יכול להיות 

צריך להיות עסוקים בעבודה בלימודים.

מי שבתהליך של חיפוש עבודה יכולה להתנדב במקום .

מורות שלא מצאו עבודה יכולות להתנדב מס' ימים בשבוע,וזה הרבה פעמים עוזר גם למצוא עבודה בהוראה.

זה נכון שכ את לא בהריון הרבה נשמות טובות דוחפות את האף.

צריך לאומר להם :אנחנו רוצים אבל זה לא הולך..

בד"כ התשובה הזו משתיקה רבה מאוד חצופים ודוחפי אף ומבטים.

אפשר להרגע ע"י עשית ספוט (משחרר אנדורפינים שמעלים את מצב הרוח וגורמים לרגיעה.

אני מקבלת מחזור כל 50 יום בערך 

ואנחנו מ-ת-י-ם להיכנס כבר להריון 

ויש לי בדיקת ביוץ אבל אין לי מושג מתי לבדוק כי לבדוק טווח של 50 יום זה קצת אבוד...

יש למישהי עצה??

כי זה דוקא אומר שהביוץ שלך בטוח לא נמצא בתוך ימי הטהרה.

הייתי הולכת קודם כל לרופאת נשים כדי להסדיר את המצב הלא תקין.

בדיקה של איזון הורמונלי, בדיקה של חוסר בויטמינים.

את אוכלת את כל אבות המזון?

ירקות, פירות, דגים, בשר??

לפחות לא כאלה שמתחברים לי לביוץ..

אוכלת מסודר יחסית..

איך אפשר לקצר?

מאז מצתמיד המחזור שלי ככה מגיע בטווח רחוק..

ותסתכלי בהוראות של המקלונים כתוב שם נראה לי שצריך להתחיל לבדוק 18 יום לפני הדימום או משהו כזה

אבל יותר טוב שפשוט תביני שזה ככה גם בלי לבדוק , תחכי עם הקלונים עוד קצת 

אני לא מבינה ממש...

המחזור שלי לא באמת צפוי..

הוא בערך כל 50 יום אבל אני לא יודעת באמת מתי הוא מגיע..

רק שמתחיל לכאוב לי קצת וזה הטווח של הימים..

ובחודש אחר כך תתחילי לבדוק עם המקלונים 18 ימים לפני המועד המשוער שהוסת הבאה אמורה להגיע 

אני מכירה באופן אישי (דוד שלי) אדם דתי שמתעסק בדיוק עם הדברים האלה (בצד הביולוגי, לא הרפואי, ז"א הוא לא גניקולוג אלה ביולוג ומתמחה מאוד בתחום.) ממה ששמעתי ממנו, תמיד עדיף לעשות בדיקות מ2 סיבות. הראשונה- כדי לדעת שהכל בסדר. השניה- אם יש בעיה להתחיל לטפל בה מייד במיוחד שלפעמים הבעיות הם כ"כ שטותיות וקלות לפתרון. אם תרצי פרטים בשמחה

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

זה הריון ראשון ואני קצת בלחץ

הייתי בטוחה שעד כה אני כבר אלד מזמןן

לק"י

עושים מוניטור, שתן ולח"ד אצל האחיות.

ואז עוברים לרופא, הוא עובר על המוניטור ועושה אול'. יש רופאים שמציעים לבדוק פתיחה/ אורך צוואר הרחם. אני אישית מסרבת כשאין סיבה אמיתית.

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...