אומרים שעד שנה של ניסיונות זה נורמלי, ויש גישות שאפילו יותר מזה (שנה וחצי-שנתיים)

שום דבר לא דפוק אצלך, את רוצה מאד בהריון וזה עדיין לא קרה, אולי יש בעיה גופנית כלשהי ואולי לא גם אם יש בעיה כלשהי לא נראה לי שכדאי להגדיר את זה כמשהו דפוק, זה סתם מחליש אותנו

בואי ננסה לעשות קצת סדר?

כל כמה זמן את מקבלת מחזור? מתי את מצליחה להיטהר?

לפעמים העניין הוא פשוט שמפספסים את הביוץ מסיבות שונות, בואי נתחיל מזה.

מהנתונים שכתבה אנונימית, נשמע דווקא שהביוץ יוצא ממש ביום הטבילה (או יום אחרי, ולפעמים יום לפני)

ובכלל לא בטוח שזו הסיבה...

בכל מקרה, טוב להיות מודעת לכך שקימת אפשרות כזו (של ביוץ לפני טבילה), ושיש דרכים מגוונות ויעילות לטיפול אם באמת יש בעיה...

בעיני, אין סיבה להחלץ, או להתערב.

אם את רוצה להיות יותר רגועה, ולבדוק מה המצב, ניתן לפנות למכון פועה עם כל הנתונים, והם ידריכו אותך, אם יש צורך בברור נוסף, או שאין...

בכל מקרה, יש הבדל בין לברר שהכל כשורה, לבין לנסות להתערב (אפילו בדרכים טבעיות...)

בשביל להרגיע את החששות ממולץ בחום לפנות למכון פועה! הם ממש נחמדים ומקצועיים! (לוקחת קצת זמן להשיג אותם בטלפון, אבל זה שווה את זה לגמרי!! ואפשר גם לשלוח שאלה באתר)

אני מקבלת לא הכי מסודר, פעם ב30 יום בערך (לפעמים פחות לפעמים יותר)

אני מצליחה להיטהר לאחר 6 ימים....

מבייצת 16 ימים אחרי המחזור (זה אומר שאם את טובלת אחרי 13 יום מהמחזור את פוריה שלושה ימים אח"כ)

הכל כמובן בערך, אבל כעקרון הבנתי שלרוב הביוץ מתרחש 14 יום לפני המחזור הבא... כמובן שיש יוצאים מן הכלל (שמעתי כבר על 9 ו 5.. אבל זה הנורמה)

מקוה שהבנת... בהצלחה!!

מתחתי... תקראי אותה, היא הרבה יותר מובנת

אפשר לשאול כל כמה זמן קיבלת וכמה ימי טהרה? מתי יודעים אם מפספסים ביוץ?

תודה

זאת אומרת שאם המחזור הוא 5 ימים ועוד 7 נקיים = 12 - יום הטבילה הינו יום הביוץ 

אז יש רק יומיים לאפשרות להיכנס להריון ??

אז פשוט לפנות לרופא ולבקש ממנו כדורים לדחיית ביוץ ? אוף למה הכול מסובך ?

יש אומרים שזה אפילו הכי טוב שהביוץ יוצא בליל טבילה כי אז הזרע חזק בדיוק בזמן הביוץ.

כדאי לעקוב עם מקלוני ביוץ אפילו (-שזה שיטה לא הכי אמינה אבל כן הכי פשוטה וזמינה) כדי לוודא שאכן הביוץ ביום ה12 ואז פשוט להירגע ולנסות כמה חודשים בנחת.

אם אחרי שוידאת שאתם לא מפספסים ביוץ לוקח יותר מחצי שנה-שנה אז הייתי פונה לבירור מעמיק יותר.

תחיה, תודה רבה על המידע המפורט!!!

ממש השקעת...

עזרת לי מאוד, אני מנסה למצוא מידע בנושא אבל הרימון לא נותן...

כתבה אלירז בפורום לנשואות בלבד-

"אם הפספוס (של הביוץ) הוא בגלל שמירת טהרה, יש הורמונים שיכולים לעזור בזה.

(לא כדורי מניעה) אלא כאלו שיאזנו את האסטרוגן הזריז שלה, או יפעילו אותו מאוחר יותר..
לשם שינוי גם איקקלומין להגברת הביוץ שייך במקרה הזה - לפי אבחון רופא.

וכמובן - רבנים שיעזרו לה לגמור את ימי הטהרה מוקדם יותר.

היא (פותחת השרשור) בקשר עם מכון פועה?"

ועוד ציטוט:

אף פעם. להילחץ זה אף פעם לא טובאלירז

3 שנים לא אומרות כלום לפעמים

ולפעמים חצי שנה שמחכים אומרת הרבה יותר.

אם חישובי הביוץ תקינים

ללכת לעשות בדיקות מקיפות, ספירת זרע, איזון של ויטמינים והורמונים

לוודא שאכן המערכת תקינה.

להיות מוכנים גם לשינוי תזונתי. 

להיות מוכנים לכל, אבל אף פעם לא להלחץ!

ה' יודע מה נכון וטוב לנו, לפעמים זה כרוך בציפייה גדולה.

(וזה בטח יעשה את זה מרגש יותר כשזה יגיע!)

הרבה פעמים מה שמונע מלהיכנס להריון זה הלחץ. הגוף צריך רוגע בשביל להיכנס להריון, ולכן כולם כתבו לך שהעיקר הוא להיות רגועה. (רואים את זה עם נשים שלא ילדו בכלל, ואז אימצו ילד וילדו אחר כך, לפעמים אחרי שאמרו להם שהם לא יוכלו ללדת. ברגע שהם נרגעו ולא נלחצו מזה הגוף שלהם יכל להיכנס להריון)

קשה לבצע, אבל חשוב מאד. תנסי לשכנע את עצמך שזה שכרגע אין ילדים זה כי כרגע זה לא טוב בשבילך, וברגע שזה יהיה לך טוב ה' ישלח לך את זה.

ווד משהו- אני לא יודעת למה אמרו לך שלרזות זה קשה יותר. בד"כ דווקא הפוך- הרבה בנות שמנות צריכות להרזות כדי שיוכלו להיכנס להריון. 

בכל מקרה ממש אל תשמיני בכח. זה ממש לא עוזר, ואפילו עלול להזיק מאד.

כן חשוב שתבדקי שאת אוכלת כמו שצריך ושיש לך מספיק ויטמינים ומינרלים, ואבות המזון כדי שהגוף שלך יהיה חזק מספיק (אבל לא לבד, אלא בייעוץ עם תזונאית)

ההמלצה הכללית היא רק אחרי שנה להתחיל לבדוק, כי לפני זה זה יכול להיות פשוט זמן שלוקח לגוף להסתגל. (הרבה רופאים לא יסתכלו עליך לפני זה ויגידו לך לבוא אחרי שנה מהנישואין, כי אין טעם להיכנס לסרטים לפני)

אלא אם כן את יודעת שיש משהו שמונע (כמו שזמן הביוץ הוא לפני הטהרה) ואז תפני עכשיו כדי לטפל.

אם את בכל זאת לא רגועה (למרות שזה מצב נורמלי בהחלט) מצטרפת בחום להמלצות לפנות למכון פועה. הם ממש מבינים ויעזרו לך, וגם יעודדו אותך. 

זו עבודה קשה, וצריך כל הזמן לחשוב שוב ושוב שזה מה שטוב לך כרגע. לכן ה' נותן לך את זה.

תחשבי על דברים אחרים תעסיקי את עצמך בתחביבים ועבודות, תנסי להתייחס אל זה בקלילות ואפילו קצת להדחיק.

(אני לא סתם אומרת, זה מנסיון. אני כבר אחרי שנה וחצי מהחתונה. אמנם הבעיה שלי שונה משלך, אבל בשביל לא להילחץ מזה צריך לחשוב את אותו הדבר. ואם משתדלים זה מצליח בסוף)

שיהיה לך בהצלחה ותפקדי בקלות!

(ואם זה מעודד אותך- אמא שלי אמרה שזה יתרון לא להיכנס בשנה הראשונה לחתונה להריון, כי ככה יש זמן לבנות את הזוגיות לפני שנכנסים לקושי של ההריון עם ההורמונים והבחילות. אולי בהמשך תביני למה זה קרה לך.)

במה את עוסקת?

האם את כל היום בבית?

זה ממש לא בריא להיות עסוקה במחשבות האלו כל היום.

כל אובססיה כזו היא לא בריאה ולא משנה מה הנושא שעומד מאחוריה.

תנסי לחשוב ולזכור - שתינוק עכשיו זה גם מסרבל

וכבר לא תוכלו לצאת לאן שאתם רוצים מתי שאתם רוצים..

כמה כיף להיות זוג צעיר.. תהני מהזמן הזה!!

כי אם לא יודעים את זה, זה נשמע קצת מתנשא..

חוץ מזה אני מסכימה 

בתור אחת שנשואה שנתיים וחצי ובטיפולים,

היתה תקופה שלא עבדתי וזה ממש לא היה טוב בשבילי

הרגשתי שאני כמעט משתגעת מרוב שחשבתי על זה כל היום.

כשעובדים זה ממש אחרת,פתאום מרגישים סיפוק ועשייה ושיש עוד דברים חוץ מזה.

בקשר ללחץ,אני לא מסכימה כ"כ עם מי שכתבו.

כי הרבה פעמים הבעיה אצל נשים שלא נפקדות זה א הלחץ,

לדוגמא אם הבעיה אצל הבעל והאישה מאוד רגועה אז זה בכל לא קשור.

יש פעמים שהלחץ לא קשור.

ומה שכן זה נסיון שקיבלנו,ואם קיבלנו אותו כנראה שיהיו לנו הכוחות לעמוד בו.

בינתיים זה זמן טוב לבנות את הזוגיות,לפתח תחביבים, ללמוד מקצוע,לעבוד וכו'.

שיהיה בהצלחה ובשורות טובות!

יש לי חברה שלקח לה שנה

שמעתי על זוגות שהביאו את הראשון ואחר כך ניסו שנים עד שהצליחו שוב

גילוי נאות, נשואה שנה וחצי ועדיין לא בהיריון.

כמו שכבר אמרו כאן, עד שנה זה בסדר וזה בטווח התקין אלא אם כן ידועה בעיה כלשהי מלפני כן או שיש מחזורים קצרים במיוחד ואז כדאי לבדוק אם יש ביוץ לפני הטבילה.

ואני רוצה לשתף בתובנות..

בהתחלה כל חודש ספרתי והתבאסתי ששוב לא... רק בחודשים האחרונים הצלחתי "להפסיק לספור" את החודשים שעוברים ולהינות מכל רגע שאני בלי ילדים ויכולה להתקדם בדברים אחרים (עם כל הרצון להריון..)

כן, בטן הריונית מעוררת בי כאב שאני עדיין לא שם וכל פעם שמישהי שהתחתנה לפני יולדת יש לי צביטה (לא כי אני לא שמחה בשבילה, אלא שזה מזכיר לי איפה תיאורטית יכולתי להיות...)

אבל אין לי כח לחשוב על זה, זה רק מפיל אותי.

אני בטוחה שד' דואג לי ומכוון לי את הדרך.

קשה לי ולפעמים אני בוכה. גם כי היו כמה הפלות.

אבל אין לי ספק שמשהו בזוגיות שלנו יותר עמוק יותר שלם בגלל הבנייה שמתאפשרת לנו ככה.

משהו שמעודד אותי ונותן לי קצת תקווה זה שברגע שהתחיל מחזור זה בעצם גם הרגע שמתחילים לספור את ההיריון שבטח החודש בוא יבוא בעז"ה.

כשאנחנו בלחץ הגוף שלנו מפרש ,שזה ממש לא הזמן להריון.

רמות הפורולקטין עולות(הורמון החלב) זה מונע ביוץ.

אני הייתי בחורה לחווץ הורת והרב אבינר אמר לבעלי ,תרגיע את אישתך.

ככה (בלי ילדים)0 תלמד תורה בשקט.

אז תכלס צריך להרגע.

לפי הרופאים רק אחרי שנה ,של יחסי אישות ללא אמצעי מניעה,שלא הושג הריון עושים ברור פוריות.

מה שחשוב זה התיזמון של ביוץ והביאה.

בביוץ של האשה יש הגברה של התשוקה המינית.

הריר הצווארי זה השקוף עבה וניתן למתיחה לאורך(ככה הדריכה אותה אחות לפני ההריון הראשון.

בנות להרגע לא לשים לב לחברה שנשואה שנה וחצי וכבר בהריון שני.

זה מגיע סבלנות.

כדאי למצוא אפיק חדש לעניו (שיוריד לחץ)ריקוד ,חוג בילוי.

כשלא חושביםו לחוצים מהריון הופ וזה קורה.

אני טיפוס לחוץ מלכתחילה, כל דבר מקפיץ ומבהיל אותי 

אני כרגע בבית , לא עובדת המווון זמן בגלל בוסים רעים שפיטרו אותי שבוע  אחרי חתונה 

אז איך עושים את זה , טיפים בבקשה ....

לעניות דעתי, אמונה אמיתית ועמוקה היא הכלי הבלעדי להגיע לשלווה ורוגע אמיתיים.

אבל אמונה זה דבר שצריך לעבוד עליו עבודה יומיומית.

יש משהי מדהימה ברמת בית שמש שבנתה סדנה ייחודית שלומדים בה אמונה בהשגחה פרטית לפרטי פרטים.

יש לה גם הרפיות מדהימות שמתאימות לכל מצב ומציאות והרפיות מיוחדות לקראת חגים.

ניתן להירשם לסדנא האינטרנטית אבל מדובר בהשקעה כספית לא קטנה.

הסדנא נותנת כלים אמיתיים להתמודד עם קשיים ועם דברים שאינם הולכים כרצוני.

ולא מדובר בעוד סדנת מודעות מקושקשת של העצמה אישית וחשיבה חיובית שטחית.

זה משהו ממש עמוק ויסודי לדעתי. ולא איזה משהו ניו-אייג' מפוקפק.

תודה ששיתפת

ואני מתגעגעת...

אל דאגה, זה לא עובר לאף אחד...

באמת צריך לדבר

הכי טוב זה ללמוד את הגוף כמו בשיטת המודעות לפוריות,

אבל אם לא אז מקלוני ביוץ 18 יום לפני הזמן המשוער של המחזור זה בד"כ נותן מושג כלשהו.

למצוא תעסוקה.

ואני אומרת את זה מנסיון!

אני נשואה קצת יותר משנתיים וחצי ועדיין מחכה..

היתה תקופה שהייתי כל היום בבית כי לא מצאתי עבודה

והרגשתי שאני משתגעת מרוב מחשבות על זה.

וזה טבעי שהמחשבות מגיעות כי זה משהו שמאוד רוצים.

וברגע שהתחתי לעבוד הרגשתי חיים אחרים!

אני מציעה לך או לחפש עבודה או ללמוד מקצוע אפילו משהו קצר,

זה יעשה לך כל כך טוב.

בהצלחה!

אני ובעלי היינו קוראים את זה כל חודש אחרי שהגיע המחזור והייתי מתחילה לבכות לו..

קטע מדהים של הרב זצ"ל (עין אי"ה ברכות פ"ה, עט)

תכלית התפילה- לגדל כוחות הנפש בציורי קדושה ואמת

"אמר ר' חמא בר חנינא אם רואה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל, שנאמר 'קוה אל ה', חזק ויאמץ ליבך וקוה אל ה' " _(ברכות לב: )

רציתי קודם כל להגיד לכולכן תודה רבה !

אתן מחזקות כל אחת בדרכה שלה, כל אחת מראה צד אחר של העניין ולמעשה כולן עם אותן הרגשות 

תודה רבה למנהלת הפורום שיש אפשרות כזו לשפוך את הלב בדברים שמביך לדבר עליהם במילים ובדרכים אחרות.

תודה לכולן באמת !!

שנית אני מחפשת תעסוקה באמת, אז אם אתן שומעות על עבודה באיזור ירושלים אשמח לפרטים 

ובעז"ה שאני אשכיל להירגע! (שזה קצת קשה בהתחשב באופי שלי ...)

 ולבנות את הזוגיות שלי שתהיה חזקה,טובה,שמחה ובריאה 

ושבז"ה בקרוב נזכה לבשר אחת לשניה בשורות טובות 

רק דבר נוסף ואחרון :

"תחיה דולה" - תודה לך על המידע לגבי ביוץ, קשה נורא להבין מהאינטרנט את הספירה -הם נותנים שבוע של פוריות כביכול ואף פעם לא ברור מתי בדיוק , אז תודה על המידע הברור - (אשמח אם תוכלי להאיר את עיני בעוד דברים שצריך לדעת בנושא )

אמונה אמונה 

תודה על המשוב

מאחלת לך למצוא עבודה בקלות ושתיפקדו במהרה ביחד עם כל המצפות של עמ"י

להיות לחוצים ממש אין צורך יש היום דרך לטפל כמעט בכל דבר

ועד  שנה באופן טבעי זה יכול להיות 

צריך להיות עסוקים בעבודה בלימודים.

מי שבתהליך של חיפוש עבודה יכולה להתנדב במקום .

מורות שלא מצאו עבודה יכולות להתנדב מס' ימים בשבוע,וזה הרבה פעמים עוזר גם למצוא עבודה בהוראה.

זה נכון שכ את לא בהריון הרבה נשמות טובות דוחפות את האף.

צריך לאומר להם :אנחנו רוצים אבל זה לא הולך..

בד"כ התשובה הזו משתיקה רבה מאוד חצופים ודוחפי אף ומבטים.

אפשר להרגע ע"י עשית ספוט (משחרר אנדורפינים שמעלים את מצב הרוח וגורמים לרגיעה.

אני מקבלת מחזור כל 50 יום בערך 

ואנחנו מ-ת-י-ם להיכנס כבר להריון 

ויש לי בדיקת ביוץ אבל אין לי מושג מתי לבדוק כי לבדוק טווח של 50 יום זה קצת אבוד...

יש למישהי עצה??

כי זה דוקא אומר שהביוץ שלך בטוח לא נמצא בתוך ימי הטהרה.

הייתי הולכת קודם כל לרופאת נשים כדי להסדיר את המצב הלא תקין.

בדיקה של איזון הורמונלי, בדיקה של חוסר בויטמינים.

את אוכלת את כל אבות המזון?

ירקות, פירות, דגים, בשר??

לפחות לא כאלה שמתחברים לי לביוץ..

אוכלת מסודר יחסית..

איך אפשר לקצר?

מאז מצתמיד המחזור שלי ככה מגיע בטווח רחוק..

ותסתכלי בהוראות של המקלונים כתוב שם נראה לי שצריך להתחיל לבדוק 18 יום לפני הדימום או משהו כזה

אבל יותר טוב שפשוט תביני שזה ככה גם בלי לבדוק , תחכי עם הקלונים עוד קצת 

אני לא מבינה ממש...

המחזור שלי לא באמת צפוי..

הוא בערך כל 50 יום אבל אני לא יודעת באמת מתי הוא מגיע..

רק שמתחיל לכאוב לי קצת וזה הטווח של הימים..

ובחודש אחר כך תתחילי לבדוק עם המקלונים 18 ימים לפני המועד המשוער שהוסת הבאה אמורה להגיע 

אני מכירה באופן אישי (דוד שלי) אדם דתי שמתעסק בדיוק עם הדברים האלה (בצד הביולוגי, לא הרפואי, ז"א הוא לא גניקולוג אלה ביולוג ומתמחה מאוד בתחום.) ממה ששמעתי ממנו, תמיד עדיף לעשות בדיקות מ2 סיבות. הראשונה- כדי לדעת שהכל בסדר. השניה- אם יש בעיה להתחיל לטפל בה מייד במיוחד שלפעמים הבעיות הם כ"כ שטותיות וקלות לפתרון. אם תרצי פרטים בשמחה

אם כן, תנסי איתן ותראי אם נוח לו.

הוא שם בפה ומחכה שישפך

אנסה עם קשית פשוטה. עדיף לקצר לו אותה, לא?

אבל למה לא כוס עם פיה שמרימים ושותים כמו מבקבוק.

או בקבוק תינוק רגיל?

ולא חשבתי על הכוס עם הפייה, אולי אנסה גם את זה

לק"י

הבן שלי בן 5 חודשים, ועוד נראה לי פיצי בשביל כל מיני כוסות.

אבל אולי עוד חודש זה ייראה לי אחרת.

(בינתיים הוא בכלל לא שותה מבקבוק. כשאחזור לעבודה, הוא יצטרך. אז נראה לי שנעשה בקבוק אחד גם למים.

עד כה לא נתקלתי בקושי להעביר מבקבוק תינוק של מים לכוסות אחרות/ בקבוק רגיל).

לק"י

המטרה שלה זה שיוכל לשתות לבד כשהוא רוצה כמה שהוא רוצה

אבל תקראי את ההודעה הפותחת. אולי יענה לך.

אני שמעתי שעגבנייה מגורדת עם קצת שמן זית /אפשר גם לתבל

ולתת לילד לאכול מזה

עצירות עלולה להוביל למעגל קסמים לא רצוי אצל תינוקות: היציאה כואבת להם, אז הם נמנעים.

אין להם הבנה של מבוגר.

כך הרופא הסביר לי.

ובקרוב הימים החמים, תינוק שלא שותה יכול להגיע להתייבשות חס ושלום.

יש כל כך הרבה דברים התינוקות הגמלים מהם בשלב כלשהו - שינה עם ההורים, מוצץ, חיתולים...

אפשר לתת בבקבוק למים בלבד. רוב התינוקות מצליחים להיגמל ממנו בקלות יחסית סביב גיל שנתיים

זה פשוט נושא קצת שונה, וגם שהשאלה שלך לא תטבע בשרשור השני.

וחיבוק! איזה מאתגר זה נשמע...

אבל אם חמותך אישה כ"כ מיוחדת למה שלא תפתח את שה מולה?

מה דעתנ על ההתנהלות הזו? 

זה השתנה עם הגיל שלו והולך ומקצין.

יכול להיות שזה נשמע יותר מפחיד בפוסט שלי כי אין את הקונטקסט, בגדול הוא איש טוב ואיש חסד עצום ובאחד על אחד במצב רוח טוב או בשיחת בוגרים הוא נעים ומעניין ויש שיח טוב.

אבל כשלא אז פשוט לא......

והיא יודעת שזה מאתגר אבל אין לה מה לעשות עם זה, גם עליה הוא לפעמים יוצא בלי קשר

אני ממש ממש מעריכה אתכם על המיסגור של הדברים וההבנה של הערך של לבוא ולהיות ביחד שגובר על הקושי שאתם יודעים שתעברו.

כמה דברים שחשבתי עליהם-

דבר חשוב מאוד בעיני זה לעשות לילדים הכנה. נכון שילד בן שנה וחצי אי אפשר להכין אבל גדולים יותר זה בהחלט אפשרי: מה מותר ומה אסור, מתי מותר כל דבר. באיזה זמנים יהיה אפשר להשתולל קצת ואיפה.

לקנות כמה משחקים מעניינים מאוד ותואמי גיל. אם לקטן יש בבית משהו שמעסיק אותו שעות להביא את זה איתכם, ובכללי לחפש לו משהו שילכוד את תשומת ליבו ושהוא יהיה ממוקד בו הרבה זמן.

לגדולים יותר אפשר משהו כמו כדור מבוך (אחד לכל אחד, שלא יצטרכו לעשות תורות, המטרה בזה היא שקט 😉), פופיט, וצעצועי תחושה כאלה (סקוויזי נראה לי קוראים לזה..)

לצאת לטיול בבוקר וגם בצהריים.

שנה אחת ראיתי טיפ יפה פה בהקשר אחר אבל אולי זה יעזור גם בסיטואציה שלכם - לבקש שבחלק ממגיד כל משפחה תצא לכמה דקות לחדר אחר וההורים יספרו לילדים את סיפור יציאת מצרים - זה יכול לתת זמן התאווררות גם לו וגם לילדים באמצע הסדר.

תיאום ציפיות איתו - מה הכי חשוב לו שיהיה בסדר ואיך אתם חושבים שתוכלו ליישם את זה. זמנים שאתם חושבים שיהיו מורכבים שיהיה מוכן מראש ואם יש לו ולכם רעיון איך לנטרל את זה מראש.

אם מבחינתו זה רלוונטי לתת לילדים תפקידים בסדר - ככה הם יהיו מכוונים על התפקידים ופחות יתפזרו.

בהקשר של החדפ, יש את החדפ היפה שהוא אמנם יקר יותר אבל לפעמים יכול להיראות ממש כמו אמיתי.

עוד רעיון - אצל ההורים שלי הסט שבת הישן משמש לילדים. הסט היפה למבוגרים בלבד.

אפשר לנסות לעשות את זה עם סט שהמראה שלו יחסית נייטרלי או מתכתב עם הסט היקר ואז זה לא יפגום מדי במראה של השולחן.

ולא הכרתי את כדור מבוך, נראה בול.

יתאים גם לילדה בת 5?

הסט הישן זה רעיון ממש טוב, לדעתי יש להם משהו מתאים אפילו.

ותודה על החיבוק❤️

הייתי משחררת את העניין שיחוו סדר בטוב, ומתרכזת שלא יחוו סדר ברע.

זה אומר (לדעתי) שכדאי לחתוך עם הקטנים לישון מוקדם ככל האפשר.

כדאי להאכיל את הילדים בזמן שהוא בתפילה.

כדאי לבקש מחמותך עזרה עם זה.

ילדים שבעים בד"כ יותר רגועים.

אפשר למשוך אותם עם סבלנות ושקט עם צופר קטן.

נגיד עדש או שוקולד ציפס.

תינוק בן שנה וחצי לדעתי אין עניין שיהיה בסדר. אפשר להרדים אותו.

אם תקני גביעים פלסטיק זה יכול לעבוד מול חמיך?

תחפשי בחנויות חדפ של חרדים.

זה בד"כ מה שעושה בלאגן.

ולסכם מראש שרק אבא ממלא גביעים (חצי כוס)

להושיב את הילדים בשיטת הפרד ומשול.

כלומר אין ילד שיושב בין שני ילדים, אלא ילד מבוגר ילד ילד מבוגר.

אם יש גם גדולים יחסית אז לא להושיב ליד מי שקרוב בגיל, אלא לסירוגין.

למחרת לצאת עם הילדים כמה שיותר.

בטווח הארוך יותר, כדאי לדבר עם בעלך שהוא או חמותך ידברו עם חמיך.

יש דברים שהם אולי פחות בשליטה אצלו ויהיה לו קשה להשתנות.

אבל למשל לארח ולא לאפשר חד"פ, זו בעיה. יש דברים שכדאי לשקף לו שבמכלול כדאי לו לשחרר.

חוץ מזה אולי לבעלך יהיו רעיונות, הוא גדל איתו בבית..

קצת עצוב לי אבל צודקת על השינוי חשיבה, מאמינה שזה יעזור לי להשקיע את הכוחות במקומות הנכונים.

הבעיה עם השעות שינה שמשובשים פה מהמלחמה רציני, לא מאמינה שאצליח להשכיב את הקטן לפני 9 והוא גם קולט יפה מאוד שיש חגיגה בלעדיו, אבל אולי שווה להשקיע את המאמץ.

ותודה על שאר הטיפים, כותבת לי שלא אשכח.

לגבי לדבר איתו, בעלי אומר שאין מה כי חמי לא ישתנה וזה הוא וזהו ואנחנו צריכים להחליט אם ואיך להתמודד עם זה. גם לבעלי זה חדש יחסית כי גם אם חמי היה כזה זה לא היה בעוצמה כזאת...

וגם בסוף אני לא חושבת שזה מוסיף לו שאנחנו באים, אולי רק מפריע. זה לגמרי בשביל חמותי וכנראה שגם הוא מאפשר את זה בשביל חמותי

לא רוצה להיכנס לפינה הזאת בזוגיות שלהם שכנראה גם ככה שברירית.

(אני יודעת שהוא אוהב אותנו מאוד, לא מזמן קרה משהו לבן שלי והוא התקשר נסער כמה פעמים לבעלי ואלי והרגישו כמה הוא דואג ואוהב אותו ורק רוצה שיהיה לו טוב, הבעיה שהוא לא מביע את זה בכלל. משתדלים לזכור את זה בראש גם אם לא להרגיש את זה)

ואפשר להחליט שכל נגיד 5 אגוזים זה שווה שוקולד או משהו כזה

(אפשר לתת שוקוצ'יפס קטן על כל תשובה לא משנה מי הילד)

לק"י

אני קוראת לזה "חידון".

גם בני הכמעט 6 וה-3.5.

אני שואלת בסבב שאלות לפי הגיל.

וגם הם עושים הצגה: מי אתם? בני ישראל. ומאיפה אתם באים? ממצרים ולאן אתם הולכים? לארץ ישראל

וזה כיף להם ממש להציג עם מטפחות וחיתולים

כדאי לקנות הגדה עם ציורים עשירים וממש להראות את הציורים

להשמיע להם מעכשיו שירי פסח ופסח עצמו לשיר איתם

בגדול להשתמש במלא מתודות להגדה

את יכולה לעשות גוגל 'מתודות לשיעורים' ולמצוא רעיונות חמודים

מי שמשתתף תוך כדי הסדר (שואל שאלה, אומר משהו שלמד, וכו') - מקבל כפית של חרוסת, או קניידלעך (שני מאכלים אהובים מאוד אצלנו בפסח).

זה גם עוזר לילדים שלא ירעבו מידי עד שמגיעים לשולחן עורך, וגם מעודד השתתפות...

(יודעת שאצלכם קניידלעך לא רלוונטי, אבל אם הכיוון נשמע לך, אולי תחשבי על משהו אחר שיכול להתאים אצלכם).

אצלנו הכנו שנה אחת 'מסלול' של ההגדה (נראה לי שקיבלתי את הרעיון מישהי פה).

בעצם זה עוזר לעקוב אחרי סדר ההגדה (יש שם את כל הסימנים של הסדר, ארבעת הכוסות, ובתוך המגיד חילקנו לקטעים, וגם נתנו להם כותרות שעוזרות להבין את הרצף).

תוך כדי הסדר יש 'חייל' שמסמן איפה אנחנו נמצאים בהגדה. והילדים מתחלפים ביניהם בתפקיד של לקדם את החייל לפי מה שאומרים.

אצלנו זה ממש היה מוצלח.

אפשר גם לשדרג עם 'כרטיסי הפתעה/שאלה' וכדו'

איתם בשנים קודמות?

את שואלת כי הם לא השתתפו ואת רוצה לדרבן שכן?

כי מהניסיון שלי, בטח בגילאים האלו, הם מאוד סקרנים.

אז אם נותנים להם מקום, משתפים אותם בשאלות, זה ממש עושה את העבודה ולא צריך מעבר לזה.

אפשר באמת להכין מראש עם כל אחד מהם משהו קצר שיגיד, זה גם עוסר

ובסיום הסדר ממירים כל מספר פתקים בפרס.

ואני גם מספרת להם סיפור שמלווה את ההגדה (בכל חלק של ההגדה יש "פרק" בסיפור), וככה הם נשארים ערניים.

יש כאלה שגם נותנים לילדים להכין הצגות. בגילים של הילדים שלכם כדאי לעשות את זה ביחד איתם.

בשנים הבאות, כשידעו כבר לקרוא, הם יוכלו לקרוא חלקים בהגדה...

משתדלת לתת לכל הבנים אותו דבר בכל פעם ולבנות אותו דבר..

ככה אין קנאה

ובסוף כולם יקבלו אותה הכמות

אפשר לחלופין לחלק קוביית שוקולד,תפוצ'יפס,הפתעה אכילה

או פתק כלשהו שתמורתו בסוף הערב יקבלו פרס 

קודם כל להתכונן אתם בעצמכם לליל הסדר. להבין את מבנה ההגדה.

דבר שי ארוחה לפני הדלקת נרות החג +מנוחת צהריים מאד משמעותי.

דבר שלישי אנחנו עשינו קדש ורחץ כרפס יחץ בזריזות ואז עברנו למגיד לספה. ישבנו שם עם נשנונים לילדים ופשוט שיח משפחתי חמוד.

לא בהכרח נצמדנו ללשון ההגדה אבל היה להם חויה

אחרי חצי שעה הלכו לשחק ואנחנו המשכנו קצת לנשמה של מבוגרים

ואז באו לסעודה.

שירים של נרצה היו תוך כדי האוכל ואח"כ כבר הלכו לישון

זה היה להם ארוך אבל נשארו בטעם טוב וגם אנחנו

אנחנו ההורים עושים הצגה

למשל על עשרת המכות

ועל איך בני ישראל יצאו ממצרים

חלק מההצגה קומית ומשעשעת

וגם הילדים מציגים

עושים לנו פנטומימה ואנחנו צריכים לנחש למה התכוונו ועוד

על כל שאלה/ תשובה יפה מקבלים-

בעבר פרס קטן

וכיום בגלל שגדלו - פתק

ובעבור הפתקים יקבלו מתנות יפות בהמשך החג ( פעם עשינו יריד שיכלו לקנות בו לפי מה שצברו

בין לבין מקבלים גם שוקולדים על התנהגות יפה ושאלות/ תשובות יפות

כשהייתה קטנה יותר לא התאימו לה

אצלנו בצד של בעלי הוא היחיד מהאחים (הם שלושה) שאנחנו מגיעים לליל הסדר לחמותי, הגיסים אף פעם לא באים. אנחנו הולכים שנה לפה שנה לפה. אם היינו הולכים תמיד לצד עם פחות אנשים, בחיים לא היינו אצל ההורים שלי בפסח. וגם לא בר"ה וגם תכלס לא בשום חג. לדעתי זה ממש לא פייר.

לדעתי את יכולה לשאול בעדינות אבל ממש ממש לא לקחת קשה אם הוא יסרב, כי באמת זה אומר ששוב לא תהיו אצל הצד שלו.

מתנצלת אם לא הבנתי נכון את הסיטואציה

אצל המשפחה שלך נראה לי יותר הוגן שתהיו אצל המשפחה שלו, לא משנה כמה אנשים יש בכל צד. לדעתי גם אמא שלך תבין את זה...

עם בקשה כזו

כי זה כאילו מטיל את האחריות על זה שהם לבד על בעלך כזה בעקיפין.. בטוחה שהיא לא התכוונה אבל במקומך הייתי אומרת לה : אמא אני לא רוצה להעמיד אותו במצב לא נעים מול ההורים שלו וכבר הודענו להם שאנחנו מגיעים

הכי הוגן לצד שלו השנה.

והם לא לבד! נכון ששני ילדים זה לא אוירה חגיגית ומיוחדת אבל זה ממש לא כמו להיות לבד באמת.

ומיוחדת. זה בכלל לא עניין של כמות.

לא לכולם יש יותר מ2, כל משפחה וההרכב שלה

הניסוח שלי לא היה מדויק.

התכוונתי שיותר חגיגי אם יש אורחים. גם אנחנו "לבד" השנה (הורים ו3 ילדים) והילדים שלי מבואסים מזה.

אבל אולי יש כאלה שמנסות ורוצות וכן יכולות להרגיש לא בנוח ולכן כתבתי

ואנחנו לפחות הרגשנו שאורחים זה פחות. בליל הסדר עצמו לפחות.

יצא לי לארח כמה פעמים, היה נחמד והילדים שלי באמת תמיד אוהבים אורחים אבל אנחנו מעדיפים את ההרכב שלנו 

המצב.

אני חושבת שיש פה משהו לא תקין כאילו את צריכה לבחור בין אמא שלך לבין בעלך. אפשר להרגיש ככה וזה שלך (למרות שמומלץ לשנות) אבל עצם זה שאמא שלך משתמשת בזה, אומר שכך היא רואה את זה וזה ממש לא תקין.

בתור התחלה הייתי אומרת לה: אם יש לך משהו לומר לו, מוזמנת להגיד לו בעצמך.

והדגישה שרק אם זה לא עושה בלגאן.

צרם לי הניסוח שלך " מוזמנת להגיד לו בעצמך". לא נראה לי שזה יתרום לשלום בית…

הבקשה של האמא באמת לא הוגנת אבל לא צריך להפוך אותה למפלצת מרושעת…

וגם לא נכון. הזוג צריך להתייחס לעצמו כאל יחידה אחת. האמא אומרת מבין השורות: אני יודעת שאת ילדה טובה שתבוא אליי לחג כי ביקשתי. מי שמפריע זה בעלך ה.... אולי תבקשי ממנו, בבקשה, אם לא קשה לך, שגם הוא יהיה ילד טוב, לשם שינוי.

אבל אולי אני טועה. עצם העובדה שהפותחת מופעלת ומרגישה שזה "קשוח הבחירות האלו" זו נורה אדומה

לק"י

אם מבקשים בעדינות, ויודעים לקבל סירוב.

(במקרה הזה אולי מראש לא הייתי מבקשת, אבל אולי האמא רואה את זה אחרת).

לייצר הפרדה של ברור לי שאת רוצה לבוא לעשות אצלנו,אממה יש לך בעל שמפריע ותוקע את העניין.

יש פער גדול מאודדד בין לומר שאם מתאים לכם נשמח שתבוא אלינו השנה כי לבד לנו, לבין לומר לה לבקש ממנו לוותר. מבקשים מזוג המקבלים תשובה מזוג, לא רלוונטי מה קורה ביניהם באמצע ומי זה שקשה לו.

היא כתבה הכי בעדינות

והיא בכללי מאוד זהירה וקודם כל הבעל

והפעם מתוך המצוקה שלה היא רשמה בעדינות אם יש מצב שבעלי יסכים וכשרשמתי לה וואי קשוח היא רשמה לי עזבי שכחי מזה 🩷🩷🩷🩷

חושבת שזה מאוד תלוי דינמיקה בינך לבין בעלך.

יש לך אפשרות לשתף אותו באופן פתוח?

בלי שהוא ירגיש מחוייב אלא באמת תשתפי אותו בדילמה כמו ששיתפת אותנו כאן?

אם כן, זה מה שהייתי עושה.

שומע, הורים שלי השנה רק עם שני האחים שלי. אני יודעת שהיינו אצלם כבר בשנתיים האחרונות, ולכן הכי הגיוני שנהיה אצל הורים שלך, אבל זה כן ממש ישמח אותם אם נגיע.

מה אתה חושב?

לא חותמת על הניסוח, אבל משהו כזה.

יותר להתייעץ איתו ולקבל החלטה זוגית מאשר להנחית

אם את חושבת שזה לא ילך, אז לשחרר. כי באמת הוגן שתהיו איתם

דווקא כן הייתי מבקשת מבעלי

לדעתי להשאיר לבד,לא משנה אם הייתם גם עשר שנים שם זה מבאס ממש

ויש מיד אחרי ליל הסדר שבת חוה"מ ואז שביעי של פסח,לא חסרים זמנים להתארח ולאחר ב"ה 

זה ערב משפחתי שונה ואחר. בתור ילדה עשינו שנה שנה וזה היה לי מאוד משמעותי..

וזה החג היחיד שאמרתי לבעלי שבו נעשה שנה שנה כי רוצה שהילדים יחוו גם את הצד שלי וגם את הצד שלו.

והקפדתי על זה וילדתי בשנה כשהיינו אצל ההורים שלי(הייתי אצליהם אחרי הלידה)

זה לא שההורים לבד, הם עם 2 אחים

אולי אמא שלך לא ממש התכוונה שתעשו שינוי בתוכניות אלא יותר לשתף/ לפרוק שחסר לה שלא תהיו איתם?

אני מכירה שאצלנו לפעמים שיתוף מגיע בצורה של בקשה לא ממשית (יש כאלה שלא ממש יודעים להגיד קשה לי ש, או חסר לי ש..)

אולי לא נכון במקרה שלך, מעלה כאפשרות..

שנה שעברה היינו אצל חמותי, השנה רצינו להיות בבית.

כל שנה 2 האחים שלי מתארחים אצל ההורים כך שגם אם אנחנו רוצים- אין לנו מקום.

(לא היינו אצל ההורים שלי 7 שנים בליל הסדר! ואנחנו גרים בניין לידם...)

בכל מקרה השנה 2 האחים שלי החליטו שהם לא באים וההורים שלי היו אמורים להשאר לבד.

במקביל גם אצל חמותי - גיסתי שאמורה להיות שם הולכת השנה לחמותה. בעצם יצא להם שכל הנשואים הלכו לצד השני. והם נשארו עם הקטנה לבד (בת 20).

אז אמרנו שנלך להורים שלי, כי הם באמת לבד.

וחשבנו שחמותי אותי תלך לחמותה, אבל בסוף גם הסבתא מתארחת...

בקיצור יצא לא נעים שכאילו "העדפנו" את ההורים שלי.

אבל! ההורים שלי ידעו מראש להגיד לי שהם יהיו לבד. אצל חמותי יש עוד ילדה...

סתם מבאס הקטע הזה. במיוחד שהשנה רצינו לעשות בבית...

ואני  חוששת שזה יהיה תקדים לכך שהאחים שלי יראו שיש מי שיהיה עם ההורים אז הם קצת מתנערים מלהתארח.

חשוב לי להגיד שגם אצל חמותי וגם אצל אמא שלי אנחנו  מאד נהנים. פשוט רצינו להיות בבית.

וזה שאני הולכת להורים זה בזכות השרשור שהיה כאן בפורום על הכיבוד הורים.

אפשר שתעשי אצל בעלך . שבת אפשר אצל ההורים 

קראתי טת כל התגובות תודה לכן 🩷

מה שבסוף קרה זה ששיתפתי את בעלי בכנות שקשוח לי שההורים שלי מבואסים מזה שהם לבד יחסית

ושאמא שלי בדרך כלל סבבה עם זה והפעם שה כנראה ממש חשוב לה

בכל אופן

הוא אמר שקודם כל שחשוב לו שאהיה שמחה

ואם אמא שלו בסדר עם זה אז נלך להורים שחי

אז הוא באמת הסכים מכל הלב ולא הרגיש שהוא מוותר או מפסיד (אננ מאמינה לווגם חמוצי אמה שמה שטוב לנו טוב לה

אז נהיה אצל ההורים שלי 

וגם חשוב ששיתפת כדי לא להישאר מבואסת עם עצמך

ונכון!

אני חושבת שזה ממש חשוב ואיזה כיף שיש ביניכם ככה שיח פתוח 

היינו בעבר לפני כמה שנים בכמה מפגשים של טיפול זוגי שעשו לנו כל כך טוב שמה שהיה לפני הטיפול כאילו לא קרה

תודה להשם

זה כל כך חשוב לשתף בלי ביקורת ושיפוטיות

והכלה

לו ולך

יודעת ששינתם תוכניות כדי שההורים שלך לא יהיו לבד?

כדאי לרמוז על זה, למרות שהיא זרמה עם השינוי, שתבין שזה נובע מכיבוד הורים ולא מזה שאתם מעדיפים את ההורים שלך אלא מעדיפים שלא יהיה צד לבד. היא בטח יכולה להזדהות ולהעריך את החשיבה שלכם.

זה מכשיר יחסית פשוט

הייתי הולכת על מה שהכי זול האמת

יש בשופרסל ובאושר עד במחירים טובים 

לק"י

אפשר עם שקדי מרק של פסח.

שניצל, פירה וסלט

פנקייקים

כדורי תמרים,

 מרצפן , די פשוט להכין לבד (צריך מטחנה קטנה)

שקשוקה, 

לטקעס, 

חביתת ירק

פשטידה/קיש

לביבות

אורז וקציצות

שניצלים

צ'יפס

ירקות חתוכים

לק"י

אבל כן לפתית.

אנחנו בודקים גם ברכיבים ומקפידים שלא יהיה ממשות של קטניות ממש

אבל גם טונה למשל קניתי השנה בשמן זית אבל הכשרות היא לאוכלי קטניות, ברכיבים אין קטניות בכלל ולכן אנחנו כן אוכלים את זה

זה לא כמו חמץ ממש.

לק"י

או שמא "חשש" תערובת😅

לק"י

דאגתי מראש לדייק את עצמי....

תודה שכתבת!!

ניוקינעם פטריות ושמנת

לחמניות שקדים וסלטים מבושלים

בטטות מוקרמות

3 תפוחי אדמה לשים בתנור מכוסה כשעה וחצי לא מקולף. לקרר ולקלף

בפומפיה לגרר את תפוח"א

חלמון ביצה

להוסיף מלח

1/2 כוס ח.פ קמח תפוח"א לערבב לבצק יש להקפיד לא לערבב יותר מידי

אפשר בטטטה

ובתכלס- טפשר בלי מילוי

ולהכין רוטב עשיר

אם כן אז אפשר בלינצ'סים ממולאים בכל מיני דברים (פירה, ירקות, בשרי, חלבי מלוח, חלבי מתוק)

תפו''א מוקרמים

אבל הייתי ממליצה לך לשאול אותה מה היא אוכלת ולא אוכלת כי לכל משפחה יש את המנהגים שלה (ואני מכירה משפחות שאוכלות בפסח רק מה שהכינו בבית שלהן)

הוא עובד? טוב לו?

לפעמים אנשים מוציאים מרמור עצמי בביקורת ומשליכים על הזולת

מציעה לך לשקף. להגיד שזה לא נעים לך. לבקש שיפסיק

מורה.

אז הוא בבית כבר חודש.

זה דברים שיושבים על העבר שלו.

הוא עם או סי די. שיושב על הזוגיות

כל היום עסוק בזוגיות ואיך אני נראית בעיני הסביבה. כי בעצם אני משליכה על איך שרואים אותו.

זה מתיש ברמות.

והוא מתנצל. אבל כבר לא מצליחה לקבל את הסליחות האלה.

מרגיש כמו אחטא ואשוב

אני כבר עייפה ממש

ונשמע שאתם חייבים טיפול זוגי בנוסף

זה מצב לא תקין! ואת באמת לא צריכה לספוג את זה!

חיבוק!

הוא מטופל

עבר מלא מטפלים בתקופת נישואנו

היינו בטיפול זוגי. ותמיד זה נגמר- אנחנו לא צריכים אותך. אין בהתנהלות שלך שום בעיה.

הוא הבעיה וצריך לפתור את העניין מולו

וממשיך במעקב טיפולי?

זה נשמע חמור

וקשה לספוג את זה.

הפסיק

ועכשיו שנינו חוששים שיתחיל שוב כי התופעות קשות ברמה ששובת במיטה

ואין לי כוחות לתפעל פה הכל

לפעמים לוקח זמן עד שנוצרים את המינון והסוג המתאים

אני חושבת שכדאי לנסות להתייעץ שוב

לוקח זמן עד שמוצאים את התרופה הנכונה עם המינון הנכון .

זה בהחלט קשה התאמת הטיפול התרופתי אבל גם האופציה שאת נמצאת בה עכשיו היא לא להיט

אבל הפרעה נפשית מצריכה מעקב רפואי רציף, וטיפול מומלץ אצל פסיכולוג קליני

נשמע שהוא לא במיטבו אבל יש מה לעשות 

ואם אין שיפור, לא רואה סיבה לא לעמוד על זה שיטפל בעצמו אם זה בסוף זה פוגע בך באופן יומיומי

חיבוק♥️

והוא טופל גם בצורה הזו

לא עוזר.

בעצמי במקומך לטיפול אישי מעבר למרות שאני די בספק אם הוא מיצה את האופציה הקונבנציונלית

גם מול אנשים מתמודדים יש מה לעשות והתגובה שלך יכולה להיות משמעותית

מעבר לזה אם הוא הרבה בבית וסובל מזה תבקשי ממנו שימצא תעסוקה מחוץ לבית

יש מצב גדול שהשינוי של המלחמה יוצר רגרסיה

חיבוק♥️

בחודש האחרון הוא עצבני הרבה יותר מהרגיל

הוא גם עם הילדים המון כי אני עובדת.

וניסיתי טיפול אישי.

היא בעיקר ייעצה לי לקום וללכת ושאני לא צריכה לסבול.

גם המטפל הזוגי שהיינו אצלו אמר לי, מול בעלי, שאם הוא לא יתמיד בתרופות הזוגיות שלנו תקרוס.

ושכאילו אנחנו 3 בזוגיות הזו

בעלי אני והאוסידי שלו.

בלי האוסידי הוא איש מקסים

ולכן עצוב וקשה לי ומעצבן בו זמנית הכל.

החיים לא נועדו לסבול

זה קשה להיפרד עם ילדים

אבל זה מאפשר אחרי זה להיבנות מחדש

איך את מגיבה?

הייתה לך תגובה שכן השיגה תוצאה ממנו?

הפסקתי להתעצבן.

אני מתעלמת

הוא נכנס ללופ של הערות

אני לא מגיבה ואחרי לא הרבה זמן הוא בא ומתנצל

אבל אני לא יכולה

הוא מחק ממני את האישיות שלי זו ההרגשה

אני כבר לא שומעת שירים שאני רוצה..לא קוראת ספרים שאני רוצה. לא רואה סדרות שאני רוצה

כי פשוט אני כבר לא יכולה להכיל

הוא מבקש שאני אעשה מה שאני רוצה.

אבל אני יודעת מה המחיר ולא באלי להתמודד עם זה.

לא רוצה

אני עייפה כבר מהכל באמת.

הוא אומר לך- תקבלי את עצמך בלי חשבון!! ובלי להתחשב בי

כי אני לא מקבל את עצמי.

ובגלל שאני לא מקבל את עצמי- אני לא מקבל אותך.

אבל אם את.תראי לי שאת בטוב וממשיכה בשלך למרות הביקורת שלי,

זה יעזור לביקורת ולחרדה להירגע.

זה יגרום לי להבין שאני חייב ומוכרח פשוט לקבל את מה שפגום, את מה שמעורר בי חרדה.

אל תפסיקי עם מה שבא לך, יקרה.

תנהלי מחברת שבה את מזכירה לעצמך מי היית, מה את עכשיו, מה את רוצה מעצמך.

ופשוט תתמידי ברצונות שלך.

זו אני. קבל אותי כפי שאני מקבלת את עצמי.

זה משפט שמראה לו מה העבודה שלו פה.

לאדם החרדתי הפרפקציוניסט יש תשוקה עמוקה לקבל את הפגום, את החסר, את מה שנתפס בעיניי אחרים כחיסרון

ולצעוק לכולם- זה אני!!! תתמודדו!!

אבל הוא לא מסוגל.

ברגע שאת תהיי מסוגלת לו- זו אני!! תתמודד!

ותחיי בטוב עם עצמך

בשפע של עצמך

הוא יקנא בך ויפנים שזה המשפט שהוא צריך להגיד לעצמו כל הזמן

זה אני. וזו האישה שלי. ותקפצו כולכם

אם את עושה מה שאת רוצה אבל בשקט, בלי שהוא יודע? נניח לשמוע שירים שאת רוצה באוזניות, או לקרוא ספר דיגיטלי שהוא לא רואה מה בדיוק את קוראת...

לא מתוך מקום של להסתיר ממנו אלא מקום של לא להתמודד עם ההערות שלו