אולי הוא יוכל לעזור?

נשמע ממש לא פשוט... בהצלחה לכם בע"ה!

לעשות וורט עד שלא נכנע לדרישותיהם.

לשמוע על אופציה אחרת.

אבל אני מאמין שבכוחה של תפילה להמיס את ליבה

"ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלימו איתו" או משהו כזה....

מגורי בתה רק כדי שבתם תהיה על ידם

כי היום הם יחליטו לכם איפה לגור ומחר הם יכנסו לכם לחיים, לחינוך הילדים, לחשבון הבנק וכו'.

נשמע שזה הורים שצריך כבר עכשיו להבהיר להם-

הבת שלכם גדולה והיא ברשות עצמה. וזכותה להחליט על החיים שלה.

אתה צריך לחזק את ארוסתך- שהיא עצמאית. שהיא חכמה ויודעת לבחור נכון. ושהיא לא חייבת לתת להורים שלה לקבוע לה דברים כאלו. זה לא נכלל בכיבוד הורים. 

(בכללי- אני חושבת שלא בריא לגור ליד ההורים. לא שלו ולא שלה. לפחות לא כזוג צעיר..)

לבוא אליהם מתוך כבוד, אבל בצורה ברורה- אלו החיים שלנו, זו הפרנסה שלנו ואנחנו היחידים שמחליטים איפה נגור.

עוד אופציה- לבוא אליהם ולהגיד- אני מרויח X, אם אנחנו נגור לידכם ואני אריוח פחות- אתן אחראים על ההפרש במשכורת שלי. כל זמן שאנחנו גרים שם.

אם יש הבדלים גם בשכר דירה- אז להגיד שיממנו גם אותו.

(לא כדאי לעשות את זה ברצינוות, רק אם אתם חושבים שזה אכן יוריד אותם)

כמה שזה נשמע מופרך...

בחתונה ההורים משלמים את הכל - ולכן הם קובעים איך החתונה תראה - כמובן שמתחשבים בחתן ובכלה, אבל, נגיד, החתן והכלה לא יכולים להגיד להורים שהם לא יכולים להזמין את זה ואת זה ואת זה. לא הם משלמים.

אם החתן והכלה ישלמו הכל מכיסם הפרטי - בבקשה, שהם יחליטו לגמרי לבד על כל ענייני החתונה. כל עוד הצד הכספי מוטל על ההורים - זאת תהיה חוצפה להגיד שהם רק המקור הכספי אבל אין להם מילה וחצי מילה בשום דבר מאירגון החתונה. אם הבן שלי היה מתנהג ככה, פשוט הייתי אומר לו, סבבה, תארגן אתה לבד. גם את הכסף.

כמובן שאין עניין לכפות, לא על ההורים ולא על הילד שמתחתן - אבל הצגת את זה בצורה כל כך בוטה וחריפה שהייתי חייב לאזן.

בדרך כזו הבחורה תשבר ולא תהיה מסוגלת להמשיך,

היא לא מסוגלת להתנגד להורים, והיא רוצה בעקבות כך שגם אני אכנע

אבל אני לא מוכן כי זה יהיה הרס החיים שלנו מכל הבחינות.

ואני חושש שזה ח"ו ישבור את הכל.

בצורה עדינה ולא תקיפה אך חדה וברורה, תודה רבה

לומר זאת להוריה, ולעמוד בכך, והיא רוצה שגם אכנע אך אני לא מוכן כי זה יהיה

תחילת החורבן שלנו ח"ו. מה עושים?

זאת התנהלות זוגית נורמלית מה שאתה מתאר.

אתה מושך לכאן והיא מושכת לכאן

מה עושים במצב כזה?

אפשר לנסות לשכנע, אפשר לנסות להכריע, ואפשר לריב...

היא חושבת כמוך, ורק מרגישה לא נעים מהם? או שהיא בעצמה לא יודעת מה עדיף?

היא סומכת עליך, תלך אחריך באש ובמים, או שאם לא טוב לך אז להתראות?

יש להורים שלה השפעה עליה לגביך?

יש סמכות רבנית שיכולה להשפיע עליה? שייך לדבר עם רב ולבקש שיכריע את הויכוח? כי איך שזה נראה, כל רב יאמר לכם להתנתק

משפחתה בהחלטתה, והיא הקטנה בבית, והיא צעירה יחסית,

אז הם מנסים לשחק לה על המצפון, שזה יגרום להם צער גדול

אם לא תעשה רצונם, והיא ילדה טובה שלא רוצה לגרום צערה להורים שגדלו אותה כל השנים,

היא סומכת עלי, אבל קשה לה.

זה גם חלק מהבעיות, הסמכות הרבנית, שאין לה או להם רב, למרות שהם מכבדים רבנים.

שתשוחח עם הבחורה - מתוך הוקרה לכבוד שלה להוריה.

ותסביר לה, שדווקא בגלל הקשר הטוב והיות אימה אשה "חזקה", זה דבר שעלול להיסחף גם לנישואין - ולהקשות עליכם לבנות באופן עצמאי וכרצונכם.

ולנסות להגיע ביניכם להסכמה, שאתם מדברים אליהם מאד בכבוד - אבל עושים כפי שנראה לכם מתאים. בפרט אם יש חשש להתערבות-יתר בתחילת הנישואין.

אתה יכול להציע לבחורה שתלכו יחד להתייעץ עם רב מנוסה ומבין, תשטחו לפניו את הנתונים - וידריך אתכם. יש להניח שדבר כזה יוכל לתת לה יותר כח, והיא לא תרגיש עומדת "מולך" אלא מול אמת כשלהי הידועה לבעלי ניסיון והבנה בענין. כמובן - אם יכריע כדעתך.

אולי תסכימו, ושלושה חודשים ראשונים תגורו לידם ובלי ליידע אותם חפשו דירה ליד העבודה שלך ואז תעברו אליה...

רק אם  זה באמת אפשרי והגיוני, כי סוף מעשה במחשבה תחילה

וסלחו לי שפלשתי,טוב?

נותנים אצבע ולוקחים את כל היד

זהו המבחן הראשון לאהבתכם, וליחס שלכם עם הוריכם.

אם תצליחו להתגבר עליו, אשריכם ומה טוב חלקיכם ומה נעים גורלכם... ויהיה לכם יותר קל להתגבר אח"כ על בעיות בזמן הנישואין.

אם לא תצליחו להתגבר, תודה לקב"ה שזה קרה לפני החתונה ולא לאחריה.

המלצה שלי, תהיו גלויים, כנים וישירים אחד עם השניה, וככה יהיה לכם יותר קל לקבל את ההחלטות.

בס"ד

אני תוהה לעצמי האם הבעיה של ההורים הינה שלא תגורו לידם, או שכן תגורו ליד הצד שלך, לאו דווקא בקטע של "צדדים" אלא מתוך דאגה לבת שלהם.

אינני מכירה אותך ואת משפחתך, אבל פעמים רבות לא טוב לכלה לגור ליד חמותה.

מהדברים שכתבת נראה לי שאתה אדם מאד חזק, ואולי ההורים שלה דואגים שמשפחתך תשתלט עליה עד כדי אובדן העצמיות שלה.

אני מכירה מקרים שבהם זה אכן קרה. חלקם נגמרו בגירושים, אחד בהתאבדות של האישה, ובאחרים היא ממשיכה לסבול.

על מנת לגור ליד הצד שלך, אתה, האישה ומשפחתך צריכים להיות מאד מיוחדים ומאד נותנים מקום.

האם אתם כאלה?

אני מבינה שהבחורה הינה הצעירה ביותר. בד"כ הבנות הצעירות ביותר הינן יותר מפונקות, ויותר קשורות למשפחתן.

לי אישית נשמע שאתה צריך להיות יותר רגיש. לא טוב להתחיל ככה חיי נישואים.

אם בכל זאת אתה חושב שאתם מתאימים, לענ"ד עליך לשקול לגור לא ממש ליד הוריה, אולי באמצע במקום נייטראלי, או באותה עיר של הוריה אבל לא קרוב מדי.

ותדע לך שכשאתה מתחתן עם הבת הצעירה ביותר, מטבע הדברים המשפחה שלה מגוננת עליה יותר...

אבל הדברים נשקלו היטב.

אך הם לא אומרים זאת בקול, אז צריך לגרום להם להבין שאין להם מה לדאוג, טוב צריך לחשוב

על אסטרטגייה איך לשכנע אותם לא לדאוג ממה שהעלית פה, תודה רבה

שכדאי לך להתנהל בדיפלומטיות. אם תרכוש את אמונה וחיבתה של חמותך לעתיד, תנטרל הרבה מן המתח, והחשש מפני כיפוף ידיים בעתיד עשוי להתברר כמוגזם.

ויש עוד ענין: אם אכן מדובר באישה לא פשוטה, גם במקרה כזה האסטרטגיה של להציג חזית אחידה קשוחה לא מתאימה כרגע. משום שיתכן שהבחורה תשושה משנים של שתלטנות אימהית ויקח לה זמן להתאושש ולמצוא חזרה את הקול שלה שנאלם. יתכן שבלתי אפשרי כרגע לדרוש ממנה להתנגד בתוקף.

אתה נשמע בחור עם בטחון עצמי. אם הנקודה שהעליתי נכונה, תוכל בהמשך לעזור לאישתך לעתיד למצוא את הכח לעמוד על שלה מול אמא שלה.

הרבה בהצלחה.

אנחנו הצלחנו להעמיד חומה אחידה וקשיחה (לפעמים אולי יותר מדי) מול ההורים משני הצדדים.

לא כולם יכולים.

דרך אחת יכולה להיות הורדת האחריות מעל כתפיכם אליהם.

אפשר לומר להם, אנחנו מוכנים לשקול זאת אבל אין לנו פרנסה כאן.

אם תמצאו לנו פרנסה כאן שמקבילה לפרנסה במקום הקודם, נשמח לעבור.

מה אתם רוצים מאיתנו?! אנחנו מסכימים, אבל אין פרנסה.. אם אתם רוצים בבקשה תמצאו ונשמח..

זה כמובן פתרון זמני, כי הם ימשיכו להתערב.

אבל לאט לאט ניתן(גם אם קשה) לשנות זאת, כל עוד הרצון (אצל שניכם) קיים.

על עניין הדיפלומטיות.

בגדול, נכון לשדר להורים התחשבות בדעתם, גם אם בפועל לא מקבלים אותה, כמו שהנקודה כתבה.

מצד שני, אם ההורים חושבים שהם יכולים להחליט עבורכם היכן לגור, וחמור מכך, אם תתחתנו או לא, יש כאן חוסר הבנה מוחלט מצידם מה בסמכותם ומה לא, וזה יכול להביא להרס הרבה יותר גדול בהמשך.

אם לא ימצא חן בעיניהם משהו אחרי שתתארסו והם ילחצו על ביתם לבטל את החתונה, היא יכולה לעמוד נגדם? ואחרי החתונה, הם יכולים לגרום לפירוק החבילה חלילה?

לפי איך שזה נראה, לא רק שהם חושבים שהם יכולים להחליט עבורכם, אלא הם גם חושבים שעצם הזוגיות שלכם תלויה ברצונם. וזה חמור בהרבה ויכול להוביל למקום מאד בעייתי, במיוחד אם הבחורה לא מסוגלת לעמוד נגדם.

לכן, ראוי לשדר התחשבות בדעתם. אבל בשורה התחתונה, לא לזוז מילימטר ממה שטוב ונוח לכם. שיהיה להם ברור לחלוטין שאתם מכבדים אותם, אבל אתם מחליטים על הקשר שלכם ולא הם.

אם הבחורה מוכנה לזה - מה טוב. אם לא, אל תכניס את עצמך למקום כזה.

חשוב לוודא שהבחורה בעצמה חושבת כמוך, בלי קשר לדעת הוריה. יתכן שמרוב שסימנת את ההורים, לא שמת לב שהבחורה עצמה לא שלמה עם ההחלטה הזאת, ופשוט לא רצתה לאכזב אותך. אם היא לגמרי מסכימה איתך, אסור לתת להורים מדרס רגל, ולפעמים צריך להבהיר את זה היטב בהתחלה כדי למנוע בעיות גדולות יותר בהמשך.

כמובן, אני לא מכיר אתכם אישית, אז כדאי שתיעזרו בגורמים שמבינים בנושא ומכירים אתכם. זו דעתי על סמך התיאורים שלך.

זה קשה ומסובך הרבה יותר ליישם מאשר לכתוב. בהצלחה...

התנהלות דפלומטית - אין הכוונה בזה שצריך לוותר על מה שהזוג חושב שחשוב עבורו. אלא התנהלות בתבונה. בלי להכניס אצבע לעין של השני. ובלי להציב אולטימטום לבחורה כשהיא לא מסוגלת לעמוד בזה. מספיק לודא שהיא שלמה עם ההחלטה, כמו שאתה טוען בצדק.

חכם חנוכה יכול לקחת על עצמו את משימת הריכוך.

ואני חושבת שיהיה קל יותר לבחורה אם היא תסמוך עליך שתעשה זאת במתינות.

גם אני מדברת מנסיון. אני מכירה מקרוב זוג שאם הבחור לא היה מתנהל בתבונה ורוכש את אמון ההורים, השידוך לא היה מתקיים (וגם 7 המתוקים שנולדו מן השידוך הזה). והזוג הזה היה צריך לחצות אוקיינוס!  של קשיים מול ההורים של הבחורה.

ואם הוא היה מציב אולטימטום, לא רק השידוך היה מתפרק, גם הבחורה היתה מתפרקת.

בפרספקטיבה של שנים, היחסים של הזוג עם הורי האישה הם תקינים ואף חמים, והכי יפה - בעזרת התמיכה שקיבלה מבעלה, האישה עצמה עומדת על הרגליים ומנהלת מערכת יחסים תקינה עם ההורים שלה במקום מערכת היחסים המעורערת בינהם בעבר.

אבל אם אתם מאוחדים ביניכם אפשר גם לעבוד על האמא. להגיד לה שזה רק לחודש או משהו

או לעבור לזמן קצר ואחר כך לעזוב את העיר שלה רק כדי לעזור לארוסתך לעבור את התקופה הקשה.

עדיף להתיעץ עם מישהו איך לא ללכת ראש בראש ולהכין לאמא הפתעה כדי שהיא תקבל עובדה מוגמרת.

אבל לטובת ארוסתך אם האמא אכן כה שתלטנית עליה להתקרחק ממנה

זה מה שעשינו ונפטרנו מהתערבויות אמרנו ל2 הצדדים שיש מקרים שאנו לא מחליטים לבד..

בהצלחה

הרבה הורים רוצים את הילד קרוב לסינר של ההורים למרות שהם כבר נשואים.

צריך להבהיר שאתם הזוג מחליטים איפה לגור.

צריך להבהיר זאת בכבוד ,אבל באסרטיביות .

אפשר גם לדבר שהיכן שאתם גרים שם יש לך עבודה.

דוקא במשפחות שלא משחררות חשובה הפרדת רשויות הזו.

בעניין הזה, יכול מאוד להיות שהיא בעצמה לא שלמה עם ההחלטה של שניכם. שמשהו בה כן נוטה לחיים בקרבת האם.

בכל מקרה  יש פה בעיה בשורש ומרשם נפיץ מאוד להתחיל איתו חיי נישואין.

הייתי ממליצה להתיחס לבעיה הזו ברצינות רבה ולגשת למישהו מקצועי ולנסות לברר מה עומד בשורש הקונפליקט- גם מבחינתה אבל גם מבחינתך.

בפירוש לא הייתי הולכת לחתונה בלי להבהיר את העניין הזה קודם ברצינות רבה.

בהצלחה ובסבלנות! יתכן שהמהלך יהיה ממושך אבל עדיף פי אלף לעבור אותו לפני שמחליטים סופית להתחתן.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?