היא אומרת את זה בהרצאותיה, בכתביה, וגם בראיון,....

אבל היא בלי קשר אישיות,

ולדעתי גם היא יפיפייה לא שזה חשוב כל כך,

אבל התפלאתי לראות סבתא כזאת יפה!!

שנזכה גם להראות ככה...

אני לא מבינה איך אפשר ללדת 12 ילדים עם כזו קריירה...אינלי שומדבר אישי נגדה..אבל בשבילי זה לא מושא להערצה....

כלומר אין לי בעיה עם 12 ילדים..ואין לי בעייה עם לעשות קריירה..

רק השילוב?? כמעט אלוקי..לא ברור לי איך הוא אפשרי...

ללמוד את שפת הפורומים, לאט לי...

משו דפוק אצלי??

גם קריירה וגם תריסר? הלוואי עליי

שזה אנושי?? אשה יכולה להשקיע גם ב12 ילדים וגם בקריירה?? מלאך....קטונתי...

מכירה אישית כמה מהילדים שלה- משפחה מדהימה וילדים לתפארת!!!!

שבעלה אמר לה פעם שחבל שהיא מפספסת את כל הרגעים הקטנים עם הילדים שחוזרים מהגן עם יצירה, וכד'.

מדברים שהיא כותבת- מצד אחד היא שמחה שבחרה בדרכה שלה, ומצד שני היא גם מודעת לכך שזה דרש ויתור משמעותי מבחינת הילדים.

אישית, אני בכלל לא מעריצה. גם כי אין לי נטיה להעריץ אף אחד, וגם כי כל אחת בנויה אחרת ועושה את סדר העדיפויות שלה. באותה מידה אפשר גם להעריך אישה שהדרך לקרירה מבטיחה היתה סלולה לפניה והיא בחרה לצמצם שעות כדי להיות בבית כשהילדים חוזרים. זה פשוט ויתור מהצד השני...

אני מעריכה את העובדה שהיא הלכה עם נקודת אמת שלה ויישמה הרבה מהדברים שהיא רצתה, זה כן.

אבל אני מודה ומתוודה שאני בחיים לא אהיה מסוגלת להבין איך אפשר להשאיר כ"כ הרבה מהטיפול בילדים לאישה אחרת, מטפלת, חמה ואמהית ככל שתהיה. כנראה שזו לא נקודת האמת שלי...

ועוד דבר- אף פעם, אבל אף פעם אי אפשר לדעת מה קורה בתוך נפשו של אדם. יכול להיות בחור מדהים שגומרים עליו את ההלל אבל בפנים חסר לו הרבה- הרבה קשר, הרבה אהבה.

לא שח"ו אני אומרת שכל מי שעובדת הרבה שעות הילדים שלה יהיו בעיתיים...ממש לא. אבל להסתכל על משפחה מבחוץ ולהגיד "וואוו" זה לא תמיד תואם את המציאות הפנימית. (הממ.. זה סותר את הכותרת שלי אבל לא נורא.)

אבל קראתי פעם שבתשומת לב לילדים- מה שחשוב הוא האיכות ולא הכמות.

אני חושבת שבעולם שלנו, אישה שמצליחה לחנך את הילדים שלה (בלי קשר למספר הילדים) לחיי תורה ודרך ארץ- זה דבר מדהים בעיניי.

וד"ר קטן מסמלת בעיניי את היכולת לשלב בין החיים האישיים (קריירה וכו') לגידול וחינוך ילדים, בייחוד שיש לה תריסר. ואישית, אני מעריצה אותה  על כך (אין זה אומר , כמובן, שהיא צריכה להיות מושא הערצה גם של נשים אחרות)...

היא תורמת המון כרופאת נשים וחולקת את התובנות שלה על חיי אשה מההיבט האישי והמקצועי 

מתוך שליחות ורצון לסייע לנשים לקבל החלטות נכונות.

אבל לא בטוח שהקרדיט לחינוך ילדיה מגיע לה.

באחת הכתבות בעבר היא כתבה שבעלה גדל את הילדים וגם תמיד היתה מטפלת צמודה.

נראה לי שהיא יותר היוותה דמות של השראה רוחנית בבית. קצת כמו שאבא אמור להיות...

אבל מהכתבות שלה שהיא כותבת על עצמה נראה שהיום היא בקשר טלפוני מאוד טוב עם ילדיה

מאוד תומכת ,וזה חלק לא מבוטל מתפקיד ההורות. להמשיך להיות לצידם גם כשהם נשואים ויש להם משפחה משלהם. אמא שממשיכה להיות דמות משמעותית בחיי ילדיה גם בהמשך- זכות גדולה לשני הצדדים.

לעניות דעתי נראה לי מוגזם כל הניתוחים הפסיכולוגיים והמשפחתיים המפורטים האלה.

מי החליט שהקרדיט מגיע לה או לא? שהיא תורמת או לא? קצת מוגזם להכנס לרזולוציות כאלה לעיני כל העולם ואישתו.

כי לא באמת מדברים על ד"ר קטן אלה על העיקרון של שילוב קריירה רצינית כ"כ..עם כמות ילדים יוצאת דופן...

והיא בקטגוריה הזו...לא מדברים על האישיות שלה...אני מאמינה שהיא אישה מדהימה...

אבל אישית אני לא מסכימה עם העיקרון הזה...אני לא מצליחה להבין איך אפשר לתחזק קריירה כזו עם כ"כ הרבה ילדים...זו דעתי!!!!

להערצה בהרצאה הזו,

אישית אני מעריצה את ד"ר חנה הנדלר, שהיא גם אישה צדקת שבעלה תלמיד חכם ואישיות מעין כמוהו.

מדהימה בעיני,

נחמד לדעת שגדלתי במקום שמוציא אנשים מיוחדים... גם חנה הנדלר וגם חנה קטן גרו רוב חייהן באותו מקום... ומהיכרות אישית- הן שתיהן מיוחדות ומדהימות!!

[ולא נראה לי שכאן המקום לנתח את החיים האישיים של אף אחד.. האם היתה מטפלת, ומי שמר על הילדים ואיך הם יצאו... בכל מקרה לא שייך לענ"ד, ק"ו שסביר להניח שיש פה בין הקוראות לפחות כמה ממשפחתה העניפה..אור חיי- אם זה היה נשאר ברמת העיקרון, יש מקום להסכים איתך, אבל שימי לב שירדו פה לפסים ממש אישיים- "היתה מטפלת צמודה" "האבא גידל את הילדים" "מי יודע איך הילדים יצאו"]

כל ילד נראה כמו ילד יחיד! מדבר כמו ילד יחיד! ופשוט אושר!

הבית מתוקתק, הלוואי עליי ועלייך!

והיא מורה מחנכת..

אז נכון שהיא לא קרייריסטית, אבל היא עדיין עושה דברים שרובנו היינו חולמות.

יש נשים שיודעות לחלק את הזמן נכון, והן גם באמת חרוצות ותמיד בעשייה.

הלוואי על כולנו, ועדיין צריך לזכור לשמוח בכמה שאנחנו לא מושלמות!!

הדוגמא שהבאת יפה אבל לא משקפת את מה שכתבתי ולכן לא סותרת כרגע את דברי...כי הקטצ' היה קריירה אמיתית וילדים(רבים..)...

חלום חיי להפוך לאשת חינוך...אני חושבת שזו המשרה היחידה שנותנת לך את האופציה להיות גם בעבודה וגם עם הילדים כשצריך...

התאהבתי ברעיון יותר בגלל שהחופשים מקבילים...והמושג חופש של הילד מקבל צורה אחרת...לא עוד סטטוס מלחיץ שצריך למצוא בייביסיטר/הורים/דודות...

פשוט להיות איתם ולהנות...

אבל למדתי מדעי המחשב והוראה (תואר כפול..)

עוד לא השתמשתי בתארים האלה...אני עובדת במשרד עו"ד...שיש לי בוס זהב..שהיה האמא והאבא בבית כי אשתו למדה רפואה..אז אין ממנו מבין באגים עם בית וילדים...

ו..

זהו..

שוב אציין שאין לי משהו אישי נגד ד"ר קטן..אני לא מכירה אותה..למרות שחמותי מעריצה שלה...

אני פשוט לא מבינה איך אפשר לשלב....כמו שכתבה אנונימי לגבי 7 ילדים שזה המון.....

ןאגב, i666 מה שכתבת לא בהכרח נכון...לא כל האמהות העובדות כאלה..בלי שום קשר לקריירה...כשאני חוזרת מהעבודה (אני מסיימת בשלוש ומוציאה את הילד ישר ולא מחכה עד 4..) אני רק רק רק עם הילד....לא אייפון ולא כלום..וזה שאין לי הרבה ילדים דווקא מאפשר לי כרגע לתת את המקס'...לא חסרים לילד אחים כרגע....

מספיק שאחד מההורים יעבוד בתחום ההוראה - למשל האבא

או שתהיה מישהי זמינה כמו סבתא פנויה שמאד אוהבת שזה בלי סטטוס מלחיץ שצריך למצוא... וכדומה

לכל אחד השם מתאים את החיים מסביב לחייו שלו.

כמו שאמא חילוניה לילד אחד בכלל לא מצליחה להבין איך ניתן לתת חום ואהבה במידה כזו גדולה גם ל-7 ילדים. כך אמא שיש לה ילד אחד וחוזרת ב-4 לא מבינה איך ניתן לחזור ב-4 וגם לתת את המקסימום גם לעוד אחים - או איך הילד שלה יוכל להסתדר אם היו לו עוד אחים---

מבטיחה לך שאמא לתינוק אחד שנמצאת איתו בבית , לא תבין איך את חוזרת ב-3 הביתה ונותנת לבן שלך את המקסימום. הרי זה בלתי אפשרי לדעתה לתת כמוה בפחות שעות..

ברוך השם כשאמא יודעת לתת את האיכות גם במעט זמן - ראינו הרבה אמהות קרייריסטיות שמגדלות הרבה ילדים בריאים בנפשם ושמחים ומסופקים.

וראינו אמהות לילד שתיים שיושבות איתם בבית ומגדלות ילדים מוזנחים רגשית..

מצחיק לשפוט את השני על מצב שאת מעולם לא הכרת ולא ניסית אפילו את קצה קצהו (יש לך רק ילד אחד) וכבר לקבוע קביעות נחרצות.

על כגון זה אומרים - כשתגדלי תביני...

ברור שהנשים לא אשמות בזה אלא התפיסה הגברית של שוק העבודה אשמה ודר קטן היא מיקרה נדיר ולא מייצג

לא עובדת או שיש לך מעט ילדים...

כל עוד יש נשים קרייריסטיות שמגדלות הרבה ילדים שמחים מסופקים ובריאים רגשית - כנראה שהדבר אפשרי.

ד"ר קטן היא מקרה ידוע. אני מכירה עוד הרבה נשים פחות מפורסמות וידועות.

וההוכחה כמה הילדים שמחים ומאושרים - היא שגם הבנות שלהן יוצאות לעבוד בעבודות הדורשות קריירה ומגדלות ילדים - זאת אומרת הם לא הרגישו ש"רע" להם בחיים.

ושוב - מי שאין לה הרבה ילדים / לא יוצאת לעבודה -

לעולם לא תבין איך הדבר אפשרי. כמו שאמא לילד אחד לא מבינה איך אפשר לתת את אותה כמו חום ואהבה גם ל-8 ילדים כשגודלים עם זה באיטיות - המציאות מלמדת כמה זה אפשרי. (ועד כמה הלב שלך מתרחב לאהוב יותר את כל ה-8 עוד יותר ממה שאהבת את הבן האחד - מושג שנקרא "התפתחות האמהות")

כשהיה לי ילד אחד גם אני הייתי בטוחה שכשיהיו לי יותר - אני בטח אאלץ לעזוב את העבודה (לא קרייריסטית כמו רופאה אבל משרה מלאה) כי זה בלתי אפשרי... כשהיה לי 2 ילדים הייתי בטוחה שבארבעה... וכן הלאה וכן הלאה.

עם התפתחות האמהות (בהדרגה) את מגלה את כוחותייך ואת יכולותייך ואיך הלב יכול להתרחב...

ועוד דבר קטן - אמא שיש לה חלום על קריירה ו"מוותרת" על זה בגלל ילדים - תגדל אותם לצערינו הרבה פעמים במירמור ובחוסר סיפוק. וראיתי כמה אמהות כאלו. (מדברות איזה אמהות טובות הם. שרק דואגות לילדים ולא לעצמן. אבל הילדים גדלים במין מירמור בבית ובחוסר סיפוק רגשי ) אמא שלמה עם עצמה שמרגישה שהיא עושה בדיוק את מה שהיא רוצה וטוב לה יחד עם הילדים והיא לא "הקריבה" את חייה עבורם - מקרינה לילדים אושר שמחה וסיפוק.

אמא מרוצה שטוב לה עם עצמה = אמא טובה לילדיה.

אני לא שופטת...באתי ממשפחה של 6 ילדים ואני יודעת שניתן לתת ולחלק אהבה להרבה...אבל אמי שתחיה עבדה בלהיות בבית....ורק אחרי שגדלנו מספיק יצאהל לעבוד..

אז זו דעתי וחבל שאת מרגישה ששופטים וכו'...ולא מכירים ולא ניסיתי...כי זה פשוט לא נכון, אטני מכירה גם מכירה!!!

אני לא מנותקת מציאות....

בגלל שגדלת במשפחה של 6 ילדים - את מבינה שאפשר לחלק אהבה להרבה - מה שאמא חילוניה ממוצעת לא מבינה.

ובגלל שאמא שלך עבדה בלהיות בבית - את לא מצליחה להבין איך ייתכן 6 ילדים + אמא עובדת - מה שאחרים שאמא שלהם הייתה קרייריסטית מבינים היטב.

חבל שלא הבנת את המשוואה הזו שהצבתי כבר בפעם הראשונה. היה די ברור לי שאת מבינה שהרבה ילדים לא פוגם באהבה לכל אחד - והצבתי לך את זה כמשוואה למה שאת לא מבינה כי לא ניסית.

בנוגע לעבודה וקריירה את תפוסה בתפיסה שלך שרק בלי קריירה זה טוב. כמו שבנוגע לריבוי ילדים - אשה חילוניה בטוחה שאפשר לחלק אהבה במקסימום - רק למקסימום 3 ילדים.

אז הנה אנחנו מספרים לך. יש כאלו שניסו. והם מבינים שאפשר לתת את המקסימום לילדים גם עם קריירה.

וזה שאת לא ניסית ונראה לך שיותר טוב בלי - לא הופך את זה למציאות ועובדה.

אני עובדת ב75% משרה..ואני לקראת קריירה בהחלט...אבל ברור לי שההחלטה שלי לרצות בקריירה תוריד את אחוז הילדים שאוכל להביא...

לא ברור לי מי אמור להיות אשם בלגדל את ילדי שלי גם אם זה ברצונו הטוב...

לא ברור לי למה ילדים אמורים שאשה אחרת /אבא יהיו האמא בתפקיד גם....

זו דעתי...

אני בעד קריירה ואני בעד ילדים...

אני רק לא חושבת ש13 ילד עומדים באותו משוואה יחד עם קריירה...לא נראה לי פייר...וזה זכותי לחשוב כך...

בסדר.

החליפי את המילים הקודמות במילים אלו וקראי שוב את מה שכתבתי. זה נשאר רלוונטי.

יש מספיק אמהות שמגדלות 10 ו-13 ילדים יחד עם קריירה והם אמהות טובות ומסורות בהרבה מאמהות שיושבות בבית עם ילד אחד...

זה שלך זה נראה לא מציאותי. או שקריירה אמורה להוריד את אחוז הילדים - לא פוסלת את כל אותם אמהות מדהימות שעושות את שתי הדברים ביחד ולא אמורות לגרור כלפיהם תגובות לא נעימות.

מקסימום - יכול לגרור תגובה כמו "זה נורא קשה. לא כל אישה מסוגלת"

אם את לא מסוגלת - את בהחלט זכאית לחשוב על פחות ילדים/פחות קריירה.

אבל אין לך שום זכות להחליט שמי שמרגישה שהיא כן מסוגלת ועושה זאת בהצלחה מרובה ומדהימה - היא פסולה ובטוח היה רע לילדים שלה.

גם לאמא חילוניה ממש לא ברור למה ילדים אמורים להתחלק באהבה של האמא שלהם עם עוד 6 ילדים גם אם זה מרצונה הטוב. או לקבל פחות כספית. זה נראה לא לא פייר וזכותה לחשוב ככה...

זו דעתה.....

אם היא הצליחה לגדל אותם טוב עם סיפוק רגשי ושמחה ואושר לא פחות מילדים שאמא שלהם ישבה איתם בבית 24/7 - אז זה שאת ואחרות מרגישות שהן לא מסוגלות וזה נראה לכן בלתי אפשרי - דווקא הופך את אלו שמצליחות למושא להערצה הכי גדול!! במיוחד שעדיין לא בדקת "איך" היא עשתה את זה וכבר החלטת שבטח הילדים גדלו ללא אמא....

איש באמונתו יחיה...

אם היית - רק טוב אני מאחלת לך....מדברים אחרים שכתבת את נשמעת אשה ממש תותחית...אין בויכוח זה שום דבר אישי נגדך...

יומוצלח לכולן....

חבל שעושים לאחרים את מה שטוענים נגדו

מי יחליט מה זה דיון ומה זה ויכוח

מה נעים ומה לא נעים

מי יקבע לאנשים אחרים מה הם מבינים ומה לא

ושאימהות שויתרו על קריירה מסתובבות ממורמרות

אני ביכלל כתבתי על דברים אחרים לגמרי וממש לא בכיוון שנרמז פה

אמרתי שלצערינו - קורה הרבה שאמהות שרצו מאד קריירה וויתרו עליה מגדלות את הילדים במין מירמור ולא בכוונה אלא מהתת מודע...

לא הכללתי אף אחת.

רק ציינתי עובדה שיש הרבה כאלו. ואישה שמחליטה לוותר על קריירה - צריכה לשים לב גם להיות מסופקת עם עצמה בהחלטה זו ולא להרגיש "קרבן" כי זה מחלחל...

זה לא אומר שאין הרבה נשים שויתרו על קריירה והן יודעות להיות מאושרות בהחלטה ולהעביר מסר (בתת מודע) של שמחה לילדים.

לא להגיד בשירשור על ד"ר חנה קטן - שזה לא אנושי ולא אפשרי מה שהיא עשתה.

אלא לומר אני חושבת שרוב הנשים לא מסוגלות למה שהיא עשתה.

מה שאת עשית היה ההפך מאיש באמונתו יחיה.

ודרך אגב - אני ממש לא קרייריסטית כך ששום דבר כמובן לא היה אישי נגדי. אני נמצאת בעבודה בדיוק מ-8 עד 3 ולא דקה יותר ויתהפך העולם. ומעולם לא הבאתי עבודה הביתה.

וגם אין לי כרגע 13 ילדים אפילו לא בכיוון.

ואמא שלי בכלל מורה בכיתה א' ומעולם לא סיימה אחרי השעה 1 בצהריים..

מה שהיה אכפת לי הוא בדיוק - הזלזול וחוסר ההערכה לדעות אחרות ונשים אחרות ...

חוסר ההכרה המושלם ב"איש באמונתו יחיה".

ההחלטה מראש שמי שעושה קריירה ו-13 ילדים - זה לא אנושי ובטח הילדים שלה "גדלו ללא אמא"...

ורק על זה דיברתי איתך מתחילת השירשור ועד כאן - זה שאת חושבת שזה בלתי אפשרי זו דעתך בלבד. נשים שעשו את זה מוכיחות שזה אפשרי וגם אנושי ...

ועלייך כאישה שמאמינה ב"איש באמונתו יחיה" - לא לקטול דעות ונשים אחרות כי הם אחרות ממך. אלא לכבד אותן - ולומר אני חושבת שזה קשה מידי בשבילי/בשביל רוב הנשים.

כניראה שלא הייתי נכנסת לערוץ 7......

אני בכלל לא התיחסתי לדר קטן כי אני לא רואה בה דוגמא מייצגת ואני ממש ממש אבל ממש אפילו לא בכיוון שאת מיחסת לי,כל מה שכתבת זה דעתך האישית בלבד,על סמך מה החלטת שלזה התיחסתי לא ברור לי.....שיהיה לך לבריאות

ב. מי שלא רוצה להגיב במשפטי פלסטיק שמתאימים ל"איש באמונתו יחיה"

שתתכונן לזה שגם היא לא תקבל בחזרה משפטי פלסטיק נלהבים התומכים בכל פה באמונתה שלה בגלל שאיש באמונתו יחיה. (זו היא שהגיבה על הטענות כלפיה ב"איש באמונתו יחיה" ו "זכותי לחשוב מה שאני רוצה")

הלא כן?!?!

תקני אותי אם אני טועה.....אבל  המיקוד בדוגמא מסוימת לא רלוונטי

אני טוענת נגד התנאים בשוק העבודה

בארצות אחרות הבינו כבר מזמן שהאפשרות להשקיע במישפחה יוצרת עובדים יותר טובים חבל שפה עוד לא קלטו את זה

א. הודעתי הראשונה הייתה:

אני לא מבינה איך אפשר ללדת 12 ילדים עם כזו קריירה...אינלי שומדבר אישי נגדה..אבל בשבילי זה לא מושא להערצה....

כלומר אין לי בעיה עם 12 ילדים..ואין לי בעייה עם לעשות קריירה..

רק השילוב?? כמעט אלוקי..לא ברור לי איך הוא אפשרי..

לא ראיתי שכתבתי שהיא לא אנושית...אל תוציאי ממני שליליות בכח...

ואיש באמונתו יחיה...זה אומר...קיבלתי חלק מדבריך וחלק לא...קיבלתי את דעותיה של האנונימית היקרה..(חבל שאת אנונימית לפחות אני ידע מי כן תומך בי..)

וקיבלתי את דעותיה של מתעלה אליו - שהיא צודקת ששוק העבודה היום דורש מאיתנו כמעט להיות גבריות ולא מאפשר חיי משפחה תקינים כ"כ...

אז נא להפסיק להתלהם...כי אין לזה במה...אף לא לא רב איתך...רק לא מסכים במאה אחוז עם דעותיך...וזה לגיטימי..

גם אם אישה עושה קריירה עדיף שיהיה הרבה ילדים והם לא יחזרו לבית ריק ומשעמם

ונגיד את האמת רב האמהות גם שהן נמצאות אחרי צהריים לא ממש מתעניינות ביצירה של ילד

הן צועקות- חיים שלי תן חיבוק וממשיכות הלאה- ארוחת ערב, אמבטיה, לישון כשהן עסוקות באייפון בו-זמנית  

כל יום לפחות מכונת כביסה. כל הזמן בישולים. גומרים ארוח"צ, מנקים שוטפים, מתחילים לארגן ארוחת ערב,

אח"כ מקלחות, חשוב שיהיו נקיים...

לא רוצה שיהיו עם כינים, ציפרניים שחורות וריח לא נעים...סליחה על התיאורים.

השכבה לישון, הכנת סנדוויצי'ם למחר, כל אחד מה שהוא אוהב... אח"כ קצת לטאטא את המטבח והסלון מהבלגן של ארוחת ערב.... תתפלאו אבל זה לוקח הרבה זמן. ואם את מורה אז רק עכשיו את מתפנה לבדוק מבחנים ולהכין מערכי שיעור ואת כבר גמורה...

 ילדים זה המון המון עבודה והשקעה ועוד לא התחלתי לדבר על הצרכים הרגשיים,

ואם צריך לאחד הילדים ריפוי בעיסוק, או קלינאית תקשורת , או איזה מעקב רפואי נצרך....

הם לא גדלים מאליהם. זה סוחט כוחות. אשה שגם עובדת, ואפילו בעבודה פשוטה ולא כ"כ תובענית צריכה הרבה כוח ולא לכולן יש. 

נכון יש כאלה שחוזרות מהעבודה, הולכות לנוח, הילדים יסתדרו, יסתובבו קצת בחוץ ....קונות הרבה אוכל תעשייתי,

לא תמיד מתקלחים , לא נורא. שישנו עם הבגדים של היום, לא יקרה כלום. או שהבעל שותף מלא בהתנהלות של הבית ואז זה מושלם או שלא...

בקיצור זה מורכב מורכב מורכב.

לאשה הזאת שמראיינת אותה יש עוד הרבה סרטונים ביוטיוב, וחשבתי שזה יעניין כאן.

בהריון הראשון והרביעי הרגשתי בסביבות שבוע 20.

בהריון השני והשלישי הרגשתי בסביבות שבוע 16-17.

אם יש שילייה קידמית, זה יכול לגרום לזה שירגישו יותר מאוחר.

ותלוי בדיוק במיקום של העובר.

אולי כי לא זיהיתי את ההרגשה עדיין

אחריו זיהיתי פרפרים כבר יותר מוקדם

אבל בכל זאת יש מצב כזה שאין אפילו פרפרים קטנים כשאני על הגב?

רק בשבוע 16

בהריון הראשון רק ב19

והבנתי שגם משקל שלך יכול לשפיע

3 קילו

ובגלל זה תמיד הרגשתי מאוד מוקדם

אוכלת סרטים אבל גם לא רוצה לרוץ לאולטרסאונד על כל חשש

מתןך 4 הריונות הכי מוקדם שהרגשתי זה בשבוע 16 .. (וניסיתי להרגיש גם לפני)

יש עוברים שמרגישים יותר ויש עוברים שמרגישים פחות.

בצורה שיותר מאתגר להרגיש

המון תודה!

ומותר לכם.. אפשר לומר בשבת הזאת אנחנו לא יכולים. בלי הסברים. עובדה.

תשאל-תגידו מסיבות שלנו. שתבין מה שתבין.

אני אישית עם השנים הבנתי שטבילה לא יכולה תמיד לצאת בתזמון מושלם...ולא תמיד אפשרי ערב זוגי ושהכל יסתדר

וכשיש משהו ממש חשוב שלא מסתדר ביחד עם טבילה.. אז אני דוחה את ההפסק ביום. אגב- שאלנו רב והוא אמר שזה בסדר גמור

אבל שבת משפחתית זה באמת לא משהו שבשום אופן אי אפשר לשלב עם טבילה..אז זה בחירה שלכם

אם ללכת ולטבול למרותהסרבול או להשאר

ולהתעלם מהביקורת..או לספר .אבל לא בטוחה שזה לגמרי יפתור כי כאמור לא כולם רואים בטבילה סיבה לא להגיע

אם לא בא לכם בכלל על השבת בלי קשר לטבילה אז זה משהו אחר (ובכל זאת אם חשןב להורים את הביחד של כולם חושבת שכדאי להתגבר)

בעיני יש מספיק דרכים להתמודד עם הטבילה במצב שכזה

החל מלדחות בלילה אחד

ועד לספר למישהו מהמשפחה ולתמרן טבילה במקום הארוח

לילות טבילה זה חלק מחיי הנישואין שלנו במשך עשרות שנים וצריך ללמוד להתמודד עם זה גם במצבים יותר מורכבים

נשמח בכל שבת אחרת

יכולים להגיע כי בעלך לא מרגיש טוב..?

(ושהוא יגיד ויתמודד עם הריקושטים)

בדרכ לא מאשרים שבת כזו יום לפני. יחסוך כמה ימים של תירוצים וייראה כאילו באמת רציתם להגיע

אני לא בעד לשקר אבל דיי פסלת כל אופציה אחרת

ואם זה בנפשכם

ואין מצב להגיד שהשבת הזו פחות נוחה לכם

אז זו נראית לי הדרך היחידה להתחמק..

גם ככה שבת משפחתית היא עומס על כולם,

אם זה באמת ברמת פעם בשנה הייתי משנה את סדרי העדיפויות שלי לטובת המשפחה המורחבת בהקשר הזה.

בעיני קשר משפחתי הוא לא רק כשנוח וזורם, ואני בהחלט יכולה להבין את הציפייה שכולם יתגמשו.

הרבה פעמים יש ילדים בגיל צבא או ישיבה ששם קשה יותר להתגמש מבחינת שכפופים למערכת אחרת מהמשפחה ועכשיו בחופש יש חלון הזדמנויות ולא תמיד יזרום לכולם..

אנחנו גם לפני חודש הצטרפנו לשבת משפחתית בתיזמון גרוע בדיוק אחרי סבב מילואים ארוך ועוד איזה בלאגן שסיבך את הכל, וכמה ימים לפני השבת ממש התפללתי שיהיה לנו עוד טיפה אדים רק לעבור את השבת בשלום,

קו אדום מבחינתי היה אם אני חושבת שנשלם על זה מחיר נפשי כבד מדי בין אם בחיים האישיים, בין אם בפן הזוגי ובין מול הילדים בעקבות הקושי הנוסף.

מעבר לזה היה סופר לא מתאים, אבל לא משהו ברמה של נזק לטווח ארוך,

וב"ה עבר בשלום, אמנם לקח עוד שבועיים של היפוך עד שהצלחנו לנוח קצת ולסדר את החיים אבל בסוף גם זה קרה.

כשהילדים שלי יהיו נשואים, ולכל אחד יהיה את עולם הערכים שלו, אני מאוד מאוד מקווה שהם ידעו להתגמש על מנת לשמר את הביחד, ולא שכל אחד ידבוק בערכים שלו באופן שלא יאפשר קשרי משפחה פוריים.

אצל האחד זה פדנטיות

השני הקפדה על הלכה

השלישי אולי צמחונות

הרביעי לא יוצא מהארץ.. סתם דוגמאות.

אבל הערכים בפני עצמם טובים ונכונים, וחיים איתם בשלום בבית הפרטי שלהם, אבל בביחד אפשר לוותר גם על מה שחשוב לך באופן אישי כדי לאפשר את המפגש עצמו.

אם מה שקשה זה הלילה שכולם יחד אז כדאי לחפש דירה נפרדת בתשלום.

להבא,לתזמן ההפסק ליום אחרי

ויצא לנו לדחות ליל טבילה בגלל סיבות כאלה ודומות.

ליל טבילה זה משהו חשוב מאוד, ולכן אני משתדלת לפנות בשבילו את היום בנחת, אבל אם יוצא משהו חשוב אחר באותו יום - אני מעדיפה לדחות.

שבת משפחתית שקורית פעם בהרבה זמן, ושמן הסתם קשה לקבוע אותה כשכולם יכולים להגיע, זה משהו ששווה להקריב בשבילו די הרבה. במיוחד שבטווח הרחוק לא בטוח שהחמות תוכל לארגן שבתות כאלה... אז צריך לנצל את השנים שכן.

זו דעתי

בכל אופן, טוב שיש לפותחת כאן את שני סוגי הדעות, כדי שתבחר את מה שמתאים לה❤️

רק בהסתייגות קטנה על הדוגמאות שנתת.

אני מסכימה שהערך של משפחה הוא משמעותי מאוד, ושווה להקריב בשבילו גם אם זה דורש חוסר נוחות משמעותי לפעמים.

אני לא חושבת שבהכרח נכון לצפות לוותר על ערכים שמאמינים בהם בשביל המשפחה.

אם הערך של המשפחה באמת חשוב לכולם, אפשר למצוא דרך להיות יחד באופן שלא יפגעו בערכים של אף אחד.

(לצורך העניין - במשפחה שלנו יש צמחוני, ויש רמות שונות של הקפדה על הלכה, ויש שלא יוצאים מהארץ, ויש פדנטים, ועשינו הרבה מפגשים בלי לוותר על הערכים של אף אחד. כמובן שיש התגמשות, כל אחד מהכיוון שלו במה שהוא יכול. למשל - כן עשינו גם ערב של על האש בשרי, ולא שינינו את כל התפריט עבור הצמחוני שבמשפחה. אבל גם לא ציפינו ממנו לאכול את האוכל שלנו ולוותר על הערכים שלו, אלא היה לו אוכל שכן התאים לו לאכול, וחלק מהדברים היו פרווה כדי שגם הוא יוכל לקחת).

ולא צריך לשקר

להגיד לא מסתדר. זה מספיק

הם לא חייבים לאהוב .

אם מאד חשוב לכם להיות אפשר לדחות ולא להתאמץ מידי

הזדמנות ללמד גבולות את הסביבה

שמספיק להגיד זה לא זמן שמתאים וזהו

שילמדו לכבד

וגם לימוד עצמי

לא לחיות דרך העיניים של אחרים

או להחליט לדחות טבילה ולהשתתף אם זה מתאים לכם

שאם זה עניין של פעם בשנה בערך הייתי טובלת שם.

אישית זה כבר שווה לי את החיבוק והמגע גם אם אין מעבר. לא דוחה ליל טבילה, שונאת את הריחוק. יצא לי לטבול בכל מיני סיטואציות מעניינות בחיים. וגם לשתף אשה נוספת אם היה צורך. לא מראה לכולם מה עשיתי. אבל גם לא נלחצת אם מישהו יחשוב, שיהיה לו בכיף. כמו תחילת הריון. אני לא אצעק את זה, ראיתם? תשמרו לעצמכם.

אם זה שבת שכן קוראת עכשיו פעם בחודשיים שלושה זה משהו אחר. כמה חודשים עד שנה שכתבת זה די הבדל גדול, כלומר שבת של פעם בשנה יותר שווה מאמץ מאשר שבת של פעם בחודשיים. תחליטו אתם איפה טווח המאמץ.

ואפשר פשוט לדחות את הערב הזוגי…

לי אישית מפריע לקדש ככה את ליל הטבילה, וזה אפילו יכול להרגיז אותי לבטל תוכניות רצינויות בגלל זה

אבל כנראה שזה לא דחוף לכם

ואם זה באמת המצב אז לכו על זה

נ.ב

אם זה כל כך חד פעמי וכל כך חשוב לאמא שלו, בהחלט הייתי עושה השתדלות ומגיעה גם אם זה לא ברשימת סדרי העדיפויות שלי, תחשבי אם היית האמא איזה מאכזב זה שהבן שלך לא שש לבוא

האמת לא הייתי מסבירה את הסיבה האמיתות, כי אז כמו שאמרת יכולים להיכנס לך אם זאת סיבה מספיק טובה או לא וזה יכול להיות ממש לא נעים. לדעתי אם כבר עדיף להמציא סיבה אחרת.

ולשאלתך-יצא לי בדיקה ביתית שלילית ביום האיחור ובטא 100+

תודה רבה!

אח"כ הלכתי לעשות בטא והיתה חיובית

אבל עכשיו אני רואה שזה בעצם מה שהיא שאלה...

לשני הכיוונים. שלילי לא אומר בהכרח שלילי ופסים חלשלושים לא אומרים חיובי.

באמת מניסיון.

מצד שני כן להיות מוכנה לשלילי

כי אצלי לפחות כזה שלב שיוצא שלילי אז אין סיכוי

זה היה ביום ה9-10 לביוץ

.ולכן הבטא היתה נמוכהה

אם את אחרי איחור בודאות ויודעת מתי היה הביוץ אז הזיכוי שיצא חיובי די נמוך

אלא אם היה ביוץ מאוחר בכל זאת

ברור שזה רק בהסתמך בזה

אני תמיד יודעת מתי הביוץ

גם כשמתעכב

אני.בכלל לא סופרת לפי וסת אחרונה

רק.לפי ביוץ

ובשלב כזה כשיודעים בוודאות מתי היה הביוץ אז סיכוי נמוך שיהפוך לחיובי (אבל עדיין לא 100 אחוז)

אני גיליתי ככה הריון 8 ימים אחרי ביוץ

אני מפרשת את זה גם על העין שלנו.

מבינה את הסקרנות, תנסי לשחרר....

בינתיים תהני מהזמן ללא מחזור.

מה שצריך לקרות, יקרה. הכל לטובה

בהריון האחרון בדקתי כמה ימים אחרי איחור ויצא שלילי. כבר הייתי בת 39, קרוב ל 40.

חשבתי שאולי פשוט הפסיק לי המחזור... שבוע אחרי כשעדין לא קיבלתי עשיתי בדיקת דם ויצא חיובי...

אחרי שעות של מתח הנה התחילו הכתמים

😭😭😭😭

מרגישה

למה הם לוקחים? מה השימוש שלהם?

אצלנו יש טבלט לאפליקציות וטלפון לשיחות. אף אחד לא נוגע לי בפלאפון - זה אישי מדי.

אז לפי הצרכים שלהם יש פתרונות.

ולכל פתרון יש גם הגבלות.

שולחים בקבוצה של הסניף או בכיתה, אם אני לא טועה התחיל בקורונה שהיו צריכים להיכנס לזום ושלחו שם הודעות..

משם זה קצת התדרדר והם נהנים לעבור על קבוצות שלא שייכות להם, אז נעלתי צ'אטים חשובים לי.

קודם כל יש לי קוד (עד שהם מגלים אותו 🤦‍♀️), ומגבילה בזמן, ממש דקות בודדות לכל אחד

אני נותנת להיות עם הטלפון 2-3 פעמים ביום.

כל פעם מגבילה בזמן, ובדרך כלל צריכה לעצור אותה כשנגמר הזמן.

כרגע אין לנו מחשב או תחליף אחר.

הקטנים יותר לא משתמשים בטלפון.

הם יכולים לפעמים לקחת ולהתעסק איתו, אבל לא באמת עושים איתו משהו.

לבת ה 13 אני פותחת כל פעם כי הוואטסאפ שלה הוא אצלי.

כל השאר יכולים מקסימום להשתמש במצלמה שזה לא נעול. וגם זה מעצבן אותי ואני לא ככ מרשה

זיהוי פנים וקוד שאני לא נותנת לאף אחד

ואם הילד השתמש לשיחה ספציפית

אז מחזיר מיד אחרי זה

וגם כל האפליקציות החשובות נעולות שוב בזיהוי פנים (ווצאפ/ פתקים/ מסמכים)

אף אחד לא יכול לפתוח, גם לא אני מבחירה שלי.....

לי יש פלאפון כשר, מתחברת אליכן ממחשב נייד שגם הוא עם קוד שלא ידוע לילדים.

והם עם הרמקול בוחרים איפה לשמוע

סרט כשאפשר זה במחשב

הודעות לחברים זה דרכנו אבל אין הרבה

קניות עושים עם כרטיס אשראי פיזי.

יש נייד לבית שהוא טלפון "טיפש"

לא רואה איזה עוד צרכים הילדים זקוקים בטלפון שלי.

יש מחשב נייד של הבית הם עובדים בו כשצריך אולי זה גם מייתר שימוש בנייד (בעיקר קנבה, תמונות, דפי עבודה, קצת בינה מלאכותית וכד')

אם השאלה לגבי נייד אישי שלהם אז לבנתיים רק לבן ה14 יש והוא טלפון כשר שתמיד אצלו.

ומשהו מסוים לא סתם

לק"י

ואז הקושי להפרד זה כמו מהמחשב.

כן קורה שחלק מהילדים לוקחים ומצלמים בלי רשות, ואני לא אוהבת את זה. ההגיון אומר שאם הם עושים את זה, ולא מחזירים כשמבקשים מהם, אז לבוא לקחת להם פיזית. לא תמיד יש לי כח לזה.

אם את לא רוצה שישתמשו בכלל, הכי טוב- להסביר שמהיום אין יותר פלאפון, ואז לא לשים בהישג ידם, לקחת מהם אם לקחו בכל זאת, ולסרב בקביעות לכל בקשה שלהם לשימוש בפלאפון.

עד שיתרגלו.

בהצלחה!

מביאה להם מדי פעם לצלם דברים או לצפות בסרטונים, ואם הם עוברים לסרטון אחר אח"כ הם סופגים נזיפה חזקה...

זה שלי

בעחקרון אני לא מרשה

והפלאפון שלי עם טביעת אצבע

אבל זה לא מונע מהן לקחת אותו הרבה פעמים, וסתם להסתכך על התמונות מסך נעילה או לגרור את המסך של המצלמה (אפשר גפ כשהטלפון נעול) ולמלא לי את הגלריה בתמונות סלפי מטושטשות שלהן)

קיצור בעיה

אני חייבת להגיד שאני לא חושבת שתפילה של אדם זר שקורא שמות מרשימה ארוכה של אנשים שהוא לא מכיר שווה יותר מאדם שמתפלל על עצמו או אדם קרוב אליו ומכוון באמת.

אם זה מביך אותך ואת לא מרגישה בנוח אם זה אני לא חושבת שאת חייבת.

פעם הייתי בחתונה וחברה שלי באמצע החופה קראה בקול "בשביל פרי בטן ל[השם שלי]. אחר החופה לקחתי אותה הצידה והערתי לה שזה לא מתאים לי, היא אמרה שהיא מבינה ותפסיק, אבל שזה לא היה באמת כזה בקול. אולי רק הרגשתי ככה כי זה ממש לא היה צפוי ודי הובכתי.

ודווקה יש לי שם ממש גנרי שנפוץ מאוד. עדיין לא מתאים לי ואני גם לא חושבת שזה יעזור שאנשים זרים יקריאו את השם שלי מרשימה.

לא מאמינה שזה עוזר בצורה כזו

התפילה תתקבל לא רק בקבר ובטח לא כשסתם קוראים שם בלי להכיר

הכי חשוב האמונה. תאמיני שהתפילה תתקבל והישועה תגיע.

בדיוק שמעתי שיעור תורה על זה מנסיבותיי האישיות...

אם בנאדם יאמין חזק בלבו שהוא יזכה בישועה , גם אם הישועה יוצאת מכל דימיון והגיון- הוא יוושע כנגד כל הסיכויים.

יכולה להגיד לך ההפך על עצמי- הייתי בהריון בסיכון גבוה שהרופאים לא הביאו צאנס, בכיתי כל היום וכל הלילה, עשיתי סגולות, בעלי הלך לרבנים מאוד גדולים לקבל את ברכתם, אבל גם אחרי כל זה בכיתי כל לילה כאילו כבר קיבלתי את הגזרה.

ואספר לך סוד? לצערי ההריון לא שרד.

לצערי לא היתה לי אמונה אמתית של "צדיק גוזר וה' מקיים"

והעדפתי ללכת אחרי הרופאים וההיגיון

היום אני במקום אחר תודה לה'.

אמונה וביטחון חזקים מעל הטבע

מניחה שאין הרבה הבדלים.

אם זו פעם ראשונה שאת מזריקהללעצמך, ממליצה ללכת לאחות לוודא שאת מזריקה נכון.

ממליצה גם לא לזהזריק כל פעם הכל, אלא להזריק ממש מעט ולעלות קצת כל פעם, כדי להפחית תופעות לוואי.

יש טבלאות שמסתובבות בקבוצות פייסבוק שמפרטות כמה מ"ג מוזרק לפי ספירת קליקים.

לא לאכול הרבה, לעצור לפני שמתמלאים! להימנע ממטוגן וממשקאות מוגזים!

מוזמנת לשאול עוד

ולמה לא מוגז?

אהבת חיי קולה זירוווו

ואחרי חודש להעלות

לא חייבים להעלות אחרי חודש, לדעתי מומלץ להישאר על אותו מינון עד שמרגישים שהוא פחות משפיע.

תנסי, יכול להיות שלא יעשה לך כלום. יש כאלה שעושה להם ממש תחושה רעה..

בטוח יהיה מישהו שיוכל מהיום למחר..

ואם לא, ומתאים לך "להתפשר" אז אולי בני נוער שיודעים קצת לעבוד עם הידיים ומחפשים מה לעשות בחופש

דרך התפתחות הילד או בריאות הנפש ילדים, ולבקש מהם אבחון או טיפול...

אפשר גם לשלב בטיפול רגשי כלשהו. אם יש לכם את היכולת הכלכלית, אז ממליצה על סנוזלן. זה טיפול שמתאים מאוד לילדים רגישים, והוא לא ישיר אלא עקיף. (באופן כללי בגיל הזה צריך טיפול עקיף כלשהו, באומנות וכדומה, ולא שיחות אצל פסיכולוג)

בכל אופן, חיבוק מזדהה