היא אומרת את זה בהרצאותיה, בכתביה, וגם בראיון,....

אבל היא בלי קשר אישיות,

ולדעתי גם היא יפיפייה לא שזה חשוב כל כך,

אבל התפלאתי לראות סבתא כזאת יפה!!

שנזכה גם להראות ככה...

אני לא מבינה איך אפשר ללדת 12 ילדים עם כזו קריירה...אינלי שומדבר אישי נגדה..אבל בשבילי זה לא מושא להערצה....

כלומר אין לי בעיה עם 12 ילדים..ואין לי בעייה עם לעשות קריירה..

רק השילוב?? כמעט אלוקי..לא ברור לי איך הוא אפשרי...

ללמוד את שפת הפורומים, לאט לי...

משו דפוק אצלי??

גם קריירה וגם תריסר? הלוואי עליי

שזה אנושי?? אשה יכולה להשקיע גם ב12 ילדים וגם בקריירה?? מלאך....קטונתי...

מכירה אישית כמה מהילדים שלה- משפחה מדהימה וילדים לתפארת!!!!

שבעלה אמר לה פעם שחבל שהיא מפספסת את כל הרגעים הקטנים עם הילדים שחוזרים מהגן עם יצירה, וכד'.

מדברים שהיא כותבת- מצד אחד היא שמחה שבחרה בדרכה שלה, ומצד שני היא גם מודעת לכך שזה דרש ויתור משמעותי מבחינת הילדים.

אישית, אני בכלל לא מעריצה. גם כי אין לי נטיה להעריץ אף אחד, וגם כי כל אחת בנויה אחרת ועושה את סדר העדיפויות שלה. באותה מידה אפשר גם להעריך אישה שהדרך לקרירה מבטיחה היתה סלולה לפניה והיא בחרה לצמצם שעות כדי להיות בבית כשהילדים חוזרים. זה פשוט ויתור מהצד השני...

אני מעריכה את העובדה שהיא הלכה עם נקודת אמת שלה ויישמה הרבה מהדברים שהיא רצתה, זה כן.

אבל אני מודה ומתוודה שאני בחיים לא אהיה מסוגלת להבין איך אפשר להשאיר כ"כ הרבה מהטיפול בילדים לאישה אחרת, מטפלת, חמה ואמהית ככל שתהיה. כנראה שזו לא נקודת האמת שלי...

ועוד דבר- אף פעם, אבל אף פעם אי אפשר לדעת מה קורה בתוך נפשו של אדם. יכול להיות בחור מדהים שגומרים עליו את ההלל אבל בפנים חסר לו הרבה- הרבה קשר, הרבה אהבה.

לא שח"ו אני אומרת שכל מי שעובדת הרבה שעות הילדים שלה יהיו בעיתיים...ממש לא. אבל להסתכל על משפחה מבחוץ ולהגיד "וואוו" זה לא תמיד תואם את המציאות הפנימית. (הממ.. זה סותר את הכותרת שלי אבל לא נורא.)

אבל קראתי פעם שבתשומת לב לילדים- מה שחשוב הוא האיכות ולא הכמות.

אני חושבת שבעולם שלנו, אישה שמצליחה לחנך את הילדים שלה (בלי קשר למספר הילדים) לחיי תורה ודרך ארץ- זה דבר מדהים בעיניי.

וד"ר קטן מסמלת בעיניי את היכולת לשלב בין החיים האישיים (קריירה וכו') לגידול וחינוך ילדים, בייחוד שיש לה תריסר. ואישית, אני מעריצה אותה  על כך (אין זה אומר , כמובן, שהיא צריכה להיות מושא הערצה גם של נשים אחרות)...

היא תורמת המון כרופאת נשים וחולקת את התובנות שלה על חיי אשה מההיבט האישי והמקצועי 

מתוך שליחות ורצון לסייע לנשים לקבל החלטות נכונות.

אבל לא בטוח שהקרדיט לחינוך ילדיה מגיע לה.

באחת הכתבות בעבר היא כתבה שבעלה גדל את הילדים וגם תמיד היתה מטפלת צמודה.

נראה לי שהיא יותר היוותה דמות של השראה רוחנית בבית. קצת כמו שאבא אמור להיות...

אבל מהכתבות שלה שהיא כותבת על עצמה נראה שהיום היא בקשר טלפוני מאוד טוב עם ילדיה

מאוד תומכת ,וזה חלק לא מבוטל מתפקיד ההורות. להמשיך להיות לצידם גם כשהם נשואים ויש להם משפחה משלהם. אמא שממשיכה להיות דמות משמעותית בחיי ילדיה גם בהמשך- זכות גדולה לשני הצדדים.

לעניות דעתי נראה לי מוגזם כל הניתוחים הפסיכולוגיים והמשפחתיים המפורטים האלה.

מי החליט שהקרדיט מגיע לה או לא? שהיא תורמת או לא? קצת מוגזם להכנס לרזולוציות כאלה לעיני כל העולם ואישתו.

כי לא באמת מדברים על ד"ר קטן אלה על העיקרון של שילוב קריירה רצינית כ"כ..עם כמות ילדים יוצאת דופן...

והיא בקטגוריה הזו...לא מדברים על האישיות שלה...אני מאמינה שהיא אישה מדהימה...

אבל אישית אני לא מסכימה עם העיקרון הזה...אני לא מצליחה להבין איך אפשר לתחזק קריירה כזו עם כ"כ הרבה ילדים...זו דעתי!!!!

להערצה בהרצאה הזו,

אישית אני מעריצה את ד"ר חנה הנדלר, שהיא גם אישה צדקת שבעלה תלמיד חכם ואישיות מעין כמוהו.

מדהימה בעיני,

נחמד לדעת שגדלתי במקום שמוציא אנשים מיוחדים... גם חנה הנדלר וגם חנה קטן גרו רוב חייהן באותו מקום... ומהיכרות אישית- הן שתיהן מיוחדות ומדהימות!!

[ולא נראה לי שכאן המקום לנתח את החיים האישיים של אף אחד.. האם היתה מטפלת, ומי שמר על הילדים ואיך הם יצאו... בכל מקרה לא שייך לענ"ד, ק"ו שסביר להניח שיש פה בין הקוראות לפחות כמה ממשפחתה העניפה..אור חיי- אם זה היה נשאר ברמת העיקרון, יש מקום להסכים איתך, אבל שימי לב שירדו פה לפסים ממש אישיים- "היתה מטפלת צמודה" "האבא גידל את הילדים" "מי יודע איך הילדים יצאו"]

כל ילד נראה כמו ילד יחיד! מדבר כמו ילד יחיד! ופשוט אושר!

הבית מתוקתק, הלוואי עליי ועלייך!

והיא מורה מחנכת..

אז נכון שהיא לא קרייריסטית, אבל היא עדיין עושה דברים שרובנו היינו חולמות.

יש נשים שיודעות לחלק את הזמן נכון, והן גם באמת חרוצות ותמיד בעשייה.

הלוואי על כולנו, ועדיין צריך לזכור לשמוח בכמה שאנחנו לא מושלמות!!

הדוגמא שהבאת יפה אבל לא משקפת את מה שכתבתי ולכן לא סותרת כרגע את דברי...כי הקטצ' היה קריירה אמיתית וילדים(רבים..)...

חלום חיי להפוך לאשת חינוך...אני חושבת שזו המשרה היחידה שנותנת לך את האופציה להיות גם בעבודה וגם עם הילדים כשצריך...

התאהבתי ברעיון יותר בגלל שהחופשים מקבילים...והמושג חופש של הילד מקבל צורה אחרת...לא עוד סטטוס מלחיץ שצריך למצוא בייביסיטר/הורים/דודות...

פשוט להיות איתם ולהנות...

אבל למדתי מדעי המחשב והוראה (תואר כפול..)

עוד לא השתמשתי בתארים האלה...אני עובדת במשרד עו"ד...שיש לי בוס זהב..שהיה האמא והאבא בבית כי אשתו למדה רפואה..אז אין ממנו מבין באגים עם בית וילדים...

ו..

זהו..

שוב אציין שאין לי משהו אישי נגד ד"ר קטן..אני לא מכירה אותה..למרות שחמותי מעריצה שלה...

אני פשוט לא מבינה איך אפשר לשלב....כמו שכתבה אנונימי לגבי 7 ילדים שזה המון.....

ןאגב, i666 מה שכתבת לא בהכרח נכון...לא כל האמהות העובדות כאלה..בלי שום קשר לקריירה...כשאני חוזרת מהעבודה (אני מסיימת בשלוש ומוציאה את הילד ישר ולא מחכה עד 4..) אני רק רק רק עם הילד....לא אייפון ולא כלום..וזה שאין לי הרבה ילדים דווקא מאפשר לי כרגע לתת את המקס'...לא חסרים לילד אחים כרגע....

מספיק שאחד מההורים יעבוד בתחום ההוראה - למשל האבא

או שתהיה מישהי זמינה כמו סבתא פנויה שמאד אוהבת שזה בלי סטטוס מלחיץ שצריך למצוא... וכדומה

לכל אחד השם מתאים את החיים מסביב לחייו שלו.

כמו שאמא חילוניה לילד אחד בכלל לא מצליחה להבין איך ניתן לתת חום ואהבה במידה כזו גדולה גם ל-7 ילדים. כך אמא שיש לה ילד אחד וחוזרת ב-4 לא מבינה איך ניתן לחזור ב-4 וגם לתת את המקסימום גם לעוד אחים - או איך הילד שלה יוכל להסתדר אם היו לו עוד אחים---

מבטיחה לך שאמא לתינוק אחד שנמצאת איתו בבית , לא תבין איך את חוזרת ב-3 הביתה ונותנת לבן שלך את המקסימום. הרי זה בלתי אפשרי לדעתה לתת כמוה בפחות שעות..

ברוך השם כשאמא יודעת לתת את האיכות גם במעט זמן - ראינו הרבה אמהות קרייריסטיות שמגדלות הרבה ילדים בריאים בנפשם ושמחים ומסופקים.

וראינו אמהות לילד שתיים שיושבות איתם בבית ומגדלות ילדים מוזנחים רגשית..

מצחיק לשפוט את השני על מצב שאת מעולם לא הכרת ולא ניסית אפילו את קצה קצהו (יש לך רק ילד אחד) וכבר לקבוע קביעות נחרצות.

על כגון זה אומרים - כשתגדלי תביני...

ברור שהנשים לא אשמות בזה אלא התפיסה הגברית של שוק העבודה אשמה ודר קטן היא מיקרה נדיר ולא מייצג

לא עובדת או שיש לך מעט ילדים...

כל עוד יש נשים קרייריסטיות שמגדלות הרבה ילדים שמחים מסופקים ובריאים רגשית - כנראה שהדבר אפשרי.

ד"ר קטן היא מקרה ידוע. אני מכירה עוד הרבה נשים פחות מפורסמות וידועות.

וההוכחה כמה הילדים שמחים ומאושרים - היא שגם הבנות שלהן יוצאות לעבוד בעבודות הדורשות קריירה ומגדלות ילדים - זאת אומרת הם לא הרגישו ש"רע" להם בחיים.

ושוב - מי שאין לה הרבה ילדים / לא יוצאת לעבודה -

לעולם לא תבין איך הדבר אפשרי. כמו שאמא לילד אחד לא מבינה איך אפשר לתת את אותה כמו חום ואהבה גם ל-8 ילדים כשגודלים עם זה באיטיות - המציאות מלמדת כמה זה אפשרי. (ועד כמה הלב שלך מתרחב לאהוב יותר את כל ה-8 עוד יותר ממה שאהבת את הבן האחד - מושג שנקרא "התפתחות האמהות")

כשהיה לי ילד אחד גם אני הייתי בטוחה שכשיהיו לי יותר - אני בטח אאלץ לעזוב את העבודה (לא קרייריסטית כמו רופאה אבל משרה מלאה) כי זה בלתי אפשרי... כשהיה לי 2 ילדים הייתי בטוחה שבארבעה... וכן הלאה וכן הלאה.

עם התפתחות האמהות (בהדרגה) את מגלה את כוחותייך ואת יכולותייך ואיך הלב יכול להתרחב...

ועוד דבר קטן - אמא שיש לה חלום על קריירה ו"מוותרת" על זה בגלל ילדים - תגדל אותם לצערינו הרבה פעמים במירמור ובחוסר סיפוק. וראיתי כמה אמהות כאלו. (מדברות איזה אמהות טובות הם. שרק דואגות לילדים ולא לעצמן. אבל הילדים גדלים במין מירמור בבית ובחוסר סיפוק רגשי ) אמא שלמה עם עצמה שמרגישה שהיא עושה בדיוק את מה שהיא רוצה וטוב לה יחד עם הילדים והיא לא "הקריבה" את חייה עבורם - מקרינה לילדים אושר שמחה וסיפוק.

אמא מרוצה שטוב לה עם עצמה = אמא טובה לילדיה.

אני לא שופטת...באתי ממשפחה של 6 ילדים ואני יודעת שניתן לתת ולחלק אהבה להרבה...אבל אמי שתחיה עבדה בלהיות בבית....ורק אחרי שגדלנו מספיק יצאהל לעבוד..

אז זו דעתי וחבל שאת מרגישה ששופטים וכו'...ולא מכירים ולא ניסיתי...כי זה פשוט לא נכון, אטני מכירה גם מכירה!!!

אני לא מנותקת מציאות....

בגלל שגדלת במשפחה של 6 ילדים - את מבינה שאפשר לחלק אהבה להרבה - מה שאמא חילוניה ממוצעת לא מבינה.

ובגלל שאמא שלך עבדה בלהיות בבית - את לא מצליחה להבין איך ייתכן 6 ילדים + אמא עובדת - מה שאחרים שאמא שלהם הייתה קרייריסטית מבינים היטב.

חבל שלא הבנת את המשוואה הזו שהצבתי כבר בפעם הראשונה. היה די ברור לי שאת מבינה שהרבה ילדים לא פוגם באהבה לכל אחד - והצבתי לך את זה כמשוואה למה שאת לא מבינה כי לא ניסית.

בנוגע לעבודה וקריירה את תפוסה בתפיסה שלך שרק בלי קריירה זה טוב. כמו שבנוגע לריבוי ילדים - אשה חילוניה בטוחה שאפשר לחלק אהבה במקסימום - רק למקסימום 3 ילדים.

אז הנה אנחנו מספרים לך. יש כאלו שניסו. והם מבינים שאפשר לתת את המקסימום לילדים גם עם קריירה.

וזה שאת לא ניסית ונראה לך שיותר טוב בלי - לא הופך את זה למציאות ועובדה.

אני עובדת ב75% משרה..ואני לקראת קריירה בהחלט...אבל ברור לי שההחלטה שלי לרצות בקריירה תוריד את אחוז הילדים שאוכל להביא...

לא ברור לי מי אמור להיות אשם בלגדל את ילדי שלי גם אם זה ברצונו הטוב...

לא ברור לי למה ילדים אמורים שאשה אחרת /אבא יהיו האמא בתפקיד גם....

זו דעתי...

אני בעד קריירה ואני בעד ילדים...

אני רק לא חושבת ש13 ילד עומדים באותו משוואה יחד עם קריירה...לא נראה לי פייר...וזה זכותי לחשוב כך...

בסדר.

החליפי את המילים הקודמות במילים אלו וקראי שוב את מה שכתבתי. זה נשאר רלוונטי.

יש מספיק אמהות שמגדלות 10 ו-13 ילדים יחד עם קריירה והם אמהות טובות ומסורות בהרבה מאמהות שיושבות בבית עם ילד אחד...

זה שלך זה נראה לא מציאותי. או שקריירה אמורה להוריד את אחוז הילדים - לא פוסלת את כל אותם אמהות מדהימות שעושות את שתי הדברים ביחד ולא אמורות לגרור כלפיהם תגובות לא נעימות.

מקסימום - יכול לגרור תגובה כמו "זה נורא קשה. לא כל אישה מסוגלת"

אם את לא מסוגלת - את בהחלט זכאית לחשוב על פחות ילדים/פחות קריירה.

אבל אין לך שום זכות להחליט שמי שמרגישה שהיא כן מסוגלת ועושה זאת בהצלחה מרובה ומדהימה - היא פסולה ובטוח היה רע לילדים שלה.

גם לאמא חילוניה ממש לא ברור למה ילדים אמורים להתחלק באהבה של האמא שלהם עם עוד 6 ילדים גם אם זה מרצונה הטוב. או לקבל פחות כספית. זה נראה לא לא פייר וזכותה לחשוב ככה...

זו דעתה.....

אם היא הצליחה לגדל אותם טוב עם סיפוק רגשי ושמחה ואושר לא פחות מילדים שאמא שלהם ישבה איתם בבית 24/7 - אז זה שאת ואחרות מרגישות שהן לא מסוגלות וזה נראה לכן בלתי אפשרי - דווקא הופך את אלו שמצליחות למושא להערצה הכי גדול!! במיוחד שעדיין לא בדקת "איך" היא עשתה את זה וכבר החלטת שבטח הילדים גדלו ללא אמא....

איש באמונתו יחיה...

אם היית - רק טוב אני מאחלת לך....מדברים אחרים שכתבת את נשמעת אשה ממש תותחית...אין בויכוח זה שום דבר אישי נגדך...

יומוצלח לכולן....

חבל שעושים לאחרים את מה שטוענים נגדו

מי יחליט מה זה דיון ומה זה ויכוח

מה נעים ומה לא נעים

מי יקבע לאנשים אחרים מה הם מבינים ומה לא

ושאימהות שויתרו על קריירה מסתובבות ממורמרות

אני ביכלל כתבתי על דברים אחרים לגמרי וממש לא בכיוון שנרמז פה

אמרתי שלצערינו - קורה הרבה שאמהות שרצו מאד קריירה וויתרו עליה מגדלות את הילדים במין מירמור ולא בכוונה אלא מהתת מודע...

לא הכללתי אף אחת.

רק ציינתי עובדה שיש הרבה כאלו. ואישה שמחליטה לוותר על קריירה - צריכה לשים לב גם להיות מסופקת עם עצמה בהחלטה זו ולא להרגיש "קרבן" כי זה מחלחל...

זה לא אומר שאין הרבה נשים שויתרו על קריירה והן יודעות להיות מאושרות בהחלטה ולהעביר מסר (בתת מודע) של שמחה לילדים.

לא להגיד בשירשור על ד"ר חנה קטן - שזה לא אנושי ולא אפשרי מה שהיא עשתה.

אלא לומר אני חושבת שרוב הנשים לא מסוגלות למה שהיא עשתה.

מה שאת עשית היה ההפך מאיש באמונתו יחיה.

ודרך אגב - אני ממש לא קרייריסטית כך ששום דבר כמובן לא היה אישי נגדי. אני נמצאת בעבודה בדיוק מ-8 עד 3 ולא דקה יותר ויתהפך העולם. ומעולם לא הבאתי עבודה הביתה.

וגם אין לי כרגע 13 ילדים אפילו לא בכיוון.

ואמא שלי בכלל מורה בכיתה א' ומעולם לא סיימה אחרי השעה 1 בצהריים..

מה שהיה אכפת לי הוא בדיוק - הזלזול וחוסר ההערכה לדעות אחרות ונשים אחרות ...

חוסר ההכרה המושלם ב"איש באמונתו יחיה".

ההחלטה מראש שמי שעושה קריירה ו-13 ילדים - זה לא אנושי ובטח הילדים שלה "גדלו ללא אמא"...

ורק על זה דיברתי איתך מתחילת השירשור ועד כאן - זה שאת חושבת שזה בלתי אפשרי זו דעתך בלבד. נשים שעשו את זה מוכיחות שזה אפשרי וגם אנושי ...

ועלייך כאישה שמאמינה ב"איש באמונתו יחיה" - לא לקטול דעות ונשים אחרות כי הם אחרות ממך. אלא לכבד אותן - ולומר אני חושבת שזה קשה מידי בשבילי/בשביל רוב הנשים.

כניראה שלא הייתי נכנסת לערוץ 7......

אני בכלל לא התיחסתי לדר קטן כי אני לא רואה בה דוגמא מייצגת ואני ממש ממש אבל ממש אפילו לא בכיוון שאת מיחסת לי,כל מה שכתבת זה דעתך האישית בלבד,על סמך מה החלטת שלזה התיחסתי לא ברור לי.....שיהיה לך לבריאות

ב. מי שלא רוצה להגיב במשפטי פלסטיק שמתאימים ל"איש באמונתו יחיה"

שתתכונן לזה שגם היא לא תקבל בחזרה משפטי פלסטיק נלהבים התומכים בכל פה באמונתה שלה בגלל שאיש באמונתו יחיה. (זו היא שהגיבה על הטענות כלפיה ב"איש באמונתו יחיה" ו "זכותי לחשוב מה שאני רוצה")

הלא כן?!?!

תקני אותי אם אני טועה.....אבל  המיקוד בדוגמא מסוימת לא רלוונטי

אני טוענת נגד התנאים בשוק העבודה

בארצות אחרות הבינו כבר מזמן שהאפשרות להשקיע במישפחה יוצרת עובדים יותר טובים חבל שפה עוד לא קלטו את זה

א. הודעתי הראשונה הייתה:

אני לא מבינה איך אפשר ללדת 12 ילדים עם כזו קריירה...אינלי שומדבר אישי נגדה..אבל בשבילי זה לא מושא להערצה....

כלומר אין לי בעיה עם 12 ילדים..ואין לי בעייה עם לעשות קריירה..

רק השילוב?? כמעט אלוקי..לא ברור לי איך הוא אפשרי..

לא ראיתי שכתבתי שהיא לא אנושית...אל תוציאי ממני שליליות בכח...

ואיש באמונתו יחיה...זה אומר...קיבלתי חלק מדבריך וחלק לא...קיבלתי את דעותיה של האנונימית היקרה..(חבל שאת אנונימית לפחות אני ידע מי כן תומך בי..)

וקיבלתי את דעותיה של מתעלה אליו - שהיא צודקת ששוק העבודה היום דורש מאיתנו כמעט להיות גבריות ולא מאפשר חיי משפחה תקינים כ"כ...

אז נא להפסיק להתלהם...כי אין לזה במה...אף לא לא רב איתך...רק לא מסכים במאה אחוז עם דעותיך...וזה לגיטימי..

גם אם אישה עושה קריירה עדיף שיהיה הרבה ילדים והם לא יחזרו לבית ריק ומשעמם

ונגיד את האמת רב האמהות גם שהן נמצאות אחרי צהריים לא ממש מתעניינות ביצירה של ילד

הן צועקות- חיים שלי תן חיבוק וממשיכות הלאה- ארוחת ערב, אמבטיה, לישון כשהן עסוקות באייפון בו-זמנית  

כל יום לפחות מכונת כביסה. כל הזמן בישולים. גומרים ארוח"צ, מנקים שוטפים, מתחילים לארגן ארוחת ערב,

אח"כ מקלחות, חשוב שיהיו נקיים...

לא רוצה שיהיו עם כינים, ציפרניים שחורות וריח לא נעים...סליחה על התיאורים.

השכבה לישון, הכנת סנדוויצי'ם למחר, כל אחד מה שהוא אוהב... אח"כ קצת לטאטא את המטבח והסלון מהבלגן של ארוחת ערב.... תתפלאו אבל זה לוקח הרבה זמן. ואם את מורה אז רק עכשיו את מתפנה לבדוק מבחנים ולהכין מערכי שיעור ואת כבר גמורה...

 ילדים זה המון המון עבודה והשקעה ועוד לא התחלתי לדבר על הצרכים הרגשיים,

ואם צריך לאחד הילדים ריפוי בעיסוק, או קלינאית תקשורת , או איזה מעקב רפואי נצרך....

הם לא גדלים מאליהם. זה סוחט כוחות. אשה שגם עובדת, ואפילו בעבודה פשוטה ולא כ"כ תובענית צריכה הרבה כוח ולא לכולן יש. 

נכון יש כאלה שחוזרות מהעבודה, הולכות לנוח, הילדים יסתדרו, יסתובבו קצת בחוץ ....קונות הרבה אוכל תעשייתי,

לא תמיד מתקלחים , לא נורא. שישנו עם הבגדים של היום, לא יקרה כלום. או שהבעל שותף מלא בהתנהלות של הבית ואז זה מושלם או שלא...

בקיצור זה מורכב מורכב מורכב.

לאשה הזאת שמראיינת אותה יש עוד הרבה סרטונים ביוטיוב, וחשבתי שזה יעניין כאן.

מתוך נקודת הנחה שלידה לא מתפתחת בשנייה ויולדים (לפחות לא אצלי/ אחיותיי)

אם אני רחוקה (למשל בשבוע 37 נסענו למסלול בים המלח כשאני רוצה ללדת באיכילוב) אז אני קשובה יותר לגוף

ואם יש ציר- נזוז

אבל לי פחות נוח גם בראש גם בפרקטיקה 'לתקוע' את עצמי בבית משבוע מסויים ולהמתין…

אני לפי היסטוריית הלידות הקודמות שלי..

לדוגמא, הכי מוקדם שילדתי היה שבוע 37, אז בלידה האחרונה נערכתי כבר כמה שבועות קודם..

אבל גם לידה ראשונה כנראה יהיה לי רגע מציר ראשון ללידה…

(נכון אתן יכולות להגיד שלא יכלתי לדעת ויש לידןת בזק, מסכימה. עבורי הרגשתי שהמקרה הכי קיצוני לא ככ נורא ולכן העדפתי)

אבל גם לא נמנעתי מנסיעות בגלל הלידה.

יצא לנו לנסוע להורים של בעלי לשבת, ואם היתה מתפתחת לידה, כנראה שהייתי יולדת בבית חולים שקרוב אליהם.

תכננו גם לנסוע לברית בשבוע 38, בסוף ילדתי יום לפני.

אבל לוקחת לכל נסיעה תיק לידה + משערת בית רפואה קרוב אחר .

קרה לי טיולי חול המועד למשל כבר פעמיים ובאמת היה חול המועד שילדתי אבל ב"ה זה בדיוק היה יום שהחלטנו לעשות הפוגה בבית

אבל אם זו לא לידה ראשונה ואת יודעת בערך איזה שבועות את בד"כ יולדת אז לכוון סביב שם

מאיך שאני מכירה את הלידות שלי (2 עד עכשיו בסה"כ חח)

לידה זה דבר ארוך.

ולא רואה סיטואציה שבה אצטרך לטוס דחוף דחוף לבית חולים.

כמובן שהכל יכול להיות, אבל יותר סביר שלידה תתחיל בירידת מים או צירים שאז מבחינתי יש לי בכייף שעתיים שלוש לנסוע ולהגיע לכל בית חולים שאני רוצה.

כן מסייגת שלחמותי אני מפסיקה לנסוע לשבת בערך מהתל"מ

סתם כי לא בא לי להעביר צירים בבית זר.

לא כי אני חוששת שלא אספיק לנסוע לבית חולים שרציתי.

בלידה השניה עשיתי נסיעה בשבוע 39, הלוך חזור ערב אחד והנסיעה פשוט היתה סיוט

לשבת למעלה משעה עם הבטן, ככה שזה לא רק העניין של המרחק מהבית חולים, זה פשוט לא נוח נסיעות ארוכות

כשראיתי שאני יולדת מהר ויחסית מוקדם, אז הקדמתי לשבוע 30 בערך. אבל ההורים של שנינו גרים בירושלים וגם אנחנו קרוב (יולדת בירושלים), אז אין לי ככ את הבעיה.

באמצע שבוע קצת יותר קל לי לשחרר אם צריכה, אבל מתשיעי בטוח לא אסע רחוק.

פעם היה שבת משפחתית של הצד של בעלי ב35, ולא באנו.

אבל מרחק סביר כזה ירושלים- מרכז - שומרון נסעתי עד המשוער

כל עוד מרגישה בנוח עם הנסיעה

אבל מבחינתי זה לא נורא אם אמצא את עצמי יולדת בבית חולים אחר ממה שתכננתי אז "מרשה" לעצמי.

הוא חייב את האישור שלך ולדעתי עדיף שיפטר רותך למרות שאת כנראה יכולה להתפטר בדין מפוטר

תכתבי מייל רשמי ותכתבי את משאבי אנוש שבהמשך לשיחה מקודם את לא מסכימה לאולטימטום הזה

אגב, הוא מחויב לעשות במקרה כזה שיחת שימוע עפ חוק וזה יכול לעלות לו הרבה כסף

אם תחליטי לתבוע

לגבי מה שאמרת שאתבע אותו, אני לא ממש הטיפוס לתבוע..

השאלה אם אני לא מוכנה לרדת ל50%, מה הוא יכול לעשות חוץ מלהשאיר אותי באותו אחוז משרה או לפטר אותי?

שאם במקרה כזה את מתפטרת בגלל הרעת תנאים, אז את יכולה לקבל אבטלה כאילו הוא פיטר אותך.

אני חייבת לא להסכים ל50%?

או שגם אם אני מסכימה ל50% זה נחשב הרעת תנאים?

האפשרות להתפטר בדין מפוטר קמה בגלל אי הסכמות

אז אני בעצם חייבת לשלוח לו מייל שאני לא מסכימה. זה בסדר, או שעצם זה שהסכמתי בשיחת טלפון אז זה קובע?

זה סמוך לשיחה ומתועד בכתב

זה הגיוני

אוף אין לי כח לשטויות האלה.

במידה והוא עדיין מוריד אותי ל50%, אני זכאית להתפטר ולקבל פיצויים? או שרק אם אני תובעת אותו?

יש מישהי ממש תותחית בשם עדי פריינטה, היא נותנת גם ייעוץ טלפוני אאלט. תנסי ליצור איתה קשר

(לא פרסומת)

איך העליה במשקל? חזר למשקל לידה? מה קורה עם שתן? כמה פעמים ביממה יונק? צריך קודם לוודא שמקבל מספיק לאכול לפני הכל.

לשים מול השמש, גם מבעד לחלון זה טוב

אני קיבלתי טיפות לצהבת של הרב יורביץ (או משהו כזה..)

הן עשו פלאים והצהבת ירדה

לפעמים צהבת גבוהה גורמת להם להיות ישנוניים והם מרווחים יותר בין הארוחות

ותתני לו בכפית.

תבררי עם יועצת הנקה מה הכמות שאפשר להוסיף בגיל שלו.

וגם לשבת איתו בשמש או ליד חלון של שמש ישירה בלי בגדים

ויטמין e בשבילך

שקילת נסיון בטפ"ח/משקל ביתי מיד שרה

יש רק אחת "בת דודה" במסילת ישרים

היא מאד טובה אבל זמינות תורים גרועה.

תלכי לכאלו שבהסדר עם הקופה או פרטי ותבקשי החזר

אני התייאשתי....

הצלחתי לקבוע תור לד"ר אריאלה מילר ליפשיץ (מקבלת בירושלים בגבעת שאול, עובדת עם כל הקופות).

הייתי מתקשרת כל בוקר לשאול אם יש תורים שהתבטלו ואנחנו יכולים לקבל. המזכירה אמרה לי באיזה שעה הכי טוב להתקשר (מיד אחרי שהיא מאפשרת הגעה עם מי שאמור להגיע מחר), ואחרי כך טלפונים כאלו הצלחתי לקבל תור.

זה דורש פניות - גם להקפיד להתקשר בזמן המתאים, עם סבלנות לנסות כמה פעמים, וגם להיות זמינים מתי שכן מתפנה תור.

אבל אם יש לך פניות בשביל זה, אז זה דרך די יעילה להשיג תור קרוב. (ואחרי שאת בפנים, קבל יהיה יותר קל לקבוע תור מעקב כל פעם בסיום התור).

תור מהיום למחר.

כשלבן שלי נשברו/ נאבדו המשקפיים ורציתי לעשות לו חדשים במספר המעודכן.

בדרך כלל אני קובעת אליה לפחות חצי שנה מראש.

כשזה למעקב קבוע, זה מספיק.

בהצלחה

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

כשנכנסתי לחודש חמישי. הפעם הבטן בולטת יותר ואני בטוחה שהם יתחילו לחקור מוקדם יותר, כנראה שאספר להם בלית ברירה

כי הרגשתי ממש רע.

לקטנים יותר סיפרנו שלא היה איכפת לנו שכולם ידעו.

שקית עם בייגלה

פירות חתוכים

חלה עם ממרח

אבל מה הכוונה בזה- מחפשת כי לא מספיקים בסוף את התפילה :/

מי לא מספיק?

אצלינו אוכלים ופלים/ עוגיות, כמו בכל בוקר

ואחר כך גם עוגה.

את הסעודה אנחנו אוכלים יחסית מוקדם, סביבות 10:30-11:00.

ביצה קשה ומלפפון. את הלחם עם הממרח אפשר גם לארוז בשקית לאחכ לבית כנסת.

את לוקחת את הילדים לתפילה בבית כנסת?

בני כמה הם?

אצלנו אוכלים קורנפלקס עם חלב, לבנים, פירות וכדו'.

אצלנו התפילה נגמרת מוקדם אז אם הם קמו מאוחר זה יהיה פרוסת עוגה, אם מוקדם יותר אז קורנפלקס עם חלב

ירקות

ביצה קשה

פירות חתוכים

מעדן

קרקרים

לביבות ירק

מאפינס מתוק או מלוח

ביסגליצינאט דווקא.

תמציות צמחים

עלי השפיע והרגיע מאוד.

אני חושבת שיש גם לילדים