היא אומרת את זה בהרצאותיה, בכתביה, וגם בראיון,....

אבל היא בלי קשר אישיות,

ולדעתי גם היא יפיפייה לא שזה חשוב כל כך,

אבל התפלאתי לראות סבתא כזאת יפה!!

שנזכה גם להראות ככה...

אני לא מבינה איך אפשר ללדת 12 ילדים עם כזו קריירה...אינלי שומדבר אישי נגדה..אבל בשבילי זה לא מושא להערצה....

כלומר אין לי בעיה עם 12 ילדים..ואין לי בעייה עם לעשות קריירה..

רק השילוב?? כמעט אלוקי..לא ברור לי איך הוא אפשרי...

ללמוד את שפת הפורומים, לאט לי...

משו דפוק אצלי??

גם קריירה וגם תריסר? הלוואי עליי

שזה אנושי?? אשה יכולה להשקיע גם ב12 ילדים וגם בקריירה?? מלאך....קטונתי...

מכירה אישית כמה מהילדים שלה- משפחה מדהימה וילדים לתפארת!!!!

שבעלה אמר לה פעם שחבל שהיא מפספסת את כל הרגעים הקטנים עם הילדים שחוזרים מהגן עם יצירה, וכד'.

מדברים שהיא כותבת- מצד אחד היא שמחה שבחרה בדרכה שלה, ומצד שני היא גם מודעת לכך שזה דרש ויתור משמעותי מבחינת הילדים.

אישית, אני בכלל לא מעריצה. גם כי אין לי נטיה להעריץ אף אחד, וגם כי כל אחת בנויה אחרת ועושה את סדר העדיפויות שלה. באותה מידה אפשר גם להעריך אישה שהדרך לקרירה מבטיחה היתה סלולה לפניה והיא בחרה לצמצם שעות כדי להיות בבית כשהילדים חוזרים. זה פשוט ויתור מהצד השני...

אני מעריכה את העובדה שהיא הלכה עם נקודת אמת שלה ויישמה הרבה מהדברים שהיא רצתה, זה כן.

אבל אני מודה ומתוודה שאני בחיים לא אהיה מסוגלת להבין איך אפשר להשאיר כ"כ הרבה מהטיפול בילדים לאישה אחרת, מטפלת, חמה ואמהית ככל שתהיה. כנראה שזו לא נקודת האמת שלי...

ועוד דבר- אף פעם, אבל אף פעם אי אפשר לדעת מה קורה בתוך נפשו של אדם. יכול להיות בחור מדהים שגומרים עליו את ההלל אבל בפנים חסר לו הרבה- הרבה קשר, הרבה אהבה.

לא שח"ו אני אומרת שכל מי שעובדת הרבה שעות הילדים שלה יהיו בעיתיים...ממש לא. אבל להסתכל על משפחה מבחוץ ולהגיד "וואוו" זה לא תמיד תואם את המציאות הפנימית. (הממ.. זה סותר את הכותרת שלי אבל לא נורא.)

אבל קראתי פעם שבתשומת לב לילדים- מה שחשוב הוא האיכות ולא הכמות.

אני חושבת שבעולם שלנו, אישה שמצליחה לחנך את הילדים שלה (בלי קשר למספר הילדים) לחיי תורה ודרך ארץ- זה דבר מדהים בעיניי.

וד"ר קטן מסמלת בעיניי את היכולת לשלב בין החיים האישיים (קריירה וכו') לגידול וחינוך ילדים, בייחוד שיש לה תריסר. ואישית, אני מעריצה אותה  על כך (אין זה אומר , כמובן, שהיא צריכה להיות מושא הערצה גם של נשים אחרות)...

היא תורמת המון כרופאת נשים וחולקת את התובנות שלה על חיי אשה מההיבט האישי והמקצועי 

מתוך שליחות ורצון לסייע לנשים לקבל החלטות נכונות.

אבל לא בטוח שהקרדיט לחינוך ילדיה מגיע לה.

באחת הכתבות בעבר היא כתבה שבעלה גדל את הילדים וגם תמיד היתה מטפלת צמודה.

נראה לי שהיא יותר היוותה דמות של השראה רוחנית בבית. קצת כמו שאבא אמור להיות...

אבל מהכתבות שלה שהיא כותבת על עצמה נראה שהיום היא בקשר טלפוני מאוד טוב עם ילדיה

מאוד תומכת ,וזה חלק לא מבוטל מתפקיד ההורות. להמשיך להיות לצידם גם כשהם נשואים ויש להם משפחה משלהם. אמא שממשיכה להיות דמות משמעותית בחיי ילדיה גם בהמשך- זכות גדולה לשני הצדדים.

לעניות דעתי נראה לי מוגזם כל הניתוחים הפסיכולוגיים והמשפחתיים המפורטים האלה.

מי החליט שהקרדיט מגיע לה או לא? שהיא תורמת או לא? קצת מוגזם להכנס לרזולוציות כאלה לעיני כל העולם ואישתו.

כי לא באמת מדברים על ד"ר קטן אלה על העיקרון של שילוב קריירה רצינית כ"כ..עם כמות ילדים יוצאת דופן...

והיא בקטגוריה הזו...לא מדברים על האישיות שלה...אני מאמינה שהיא אישה מדהימה...

אבל אישית אני לא מסכימה עם העיקרון הזה...אני לא מצליחה להבין איך אפשר לתחזק קריירה כזו עם כ"כ הרבה ילדים...זו דעתי!!!!

להערצה בהרצאה הזו,

אישית אני מעריצה את ד"ר חנה הנדלר, שהיא גם אישה צדקת שבעלה תלמיד חכם ואישיות מעין כמוהו.

מדהימה בעיני,

נחמד לדעת שגדלתי במקום שמוציא אנשים מיוחדים... גם חנה הנדלר וגם חנה קטן גרו רוב חייהן באותו מקום... ומהיכרות אישית- הן שתיהן מיוחדות ומדהימות!!

[ולא נראה לי שכאן המקום לנתח את החיים האישיים של אף אחד.. האם היתה מטפלת, ומי שמר על הילדים ואיך הם יצאו... בכל מקרה לא שייך לענ"ד, ק"ו שסביר להניח שיש פה בין הקוראות לפחות כמה ממשפחתה העניפה..אור חיי- אם זה היה נשאר ברמת העיקרון, יש מקום להסכים איתך, אבל שימי לב שירדו פה לפסים ממש אישיים- "היתה מטפלת צמודה" "האבא גידל את הילדים" "מי יודע איך הילדים יצאו"]

כל ילד נראה כמו ילד יחיד! מדבר כמו ילד יחיד! ופשוט אושר!

הבית מתוקתק, הלוואי עליי ועלייך!

והיא מורה מחנכת..

אז נכון שהיא לא קרייריסטית, אבל היא עדיין עושה דברים שרובנו היינו חולמות.

יש נשים שיודעות לחלק את הזמן נכון, והן גם באמת חרוצות ותמיד בעשייה.

הלוואי על כולנו, ועדיין צריך לזכור לשמוח בכמה שאנחנו לא מושלמות!!

הדוגמא שהבאת יפה אבל לא משקפת את מה שכתבתי ולכן לא סותרת כרגע את דברי...כי הקטצ' היה קריירה אמיתית וילדים(רבים..)...

חלום חיי להפוך לאשת חינוך...אני חושבת שזו המשרה היחידה שנותנת לך את האופציה להיות גם בעבודה וגם עם הילדים כשצריך...

התאהבתי ברעיון יותר בגלל שהחופשים מקבילים...והמושג חופש של הילד מקבל צורה אחרת...לא עוד סטטוס מלחיץ שצריך למצוא בייביסיטר/הורים/דודות...

פשוט להיות איתם ולהנות...

אבל למדתי מדעי המחשב והוראה (תואר כפול..)

עוד לא השתמשתי בתארים האלה...אני עובדת במשרד עו"ד...שיש לי בוס זהב..שהיה האמא והאבא בבית כי אשתו למדה רפואה..אז אין ממנו מבין באגים עם בית וילדים...

ו..

זהו..

שוב אציין שאין לי משהו אישי נגד ד"ר קטן..אני לא מכירה אותה..למרות שחמותי מעריצה שלה...

אני פשוט לא מבינה איך אפשר לשלב....כמו שכתבה אנונימי לגבי 7 ילדים שזה המון.....

ןאגב, i666 מה שכתבת לא בהכרח נכון...לא כל האמהות העובדות כאלה..בלי שום קשר לקריירה...כשאני חוזרת מהעבודה (אני מסיימת בשלוש ומוציאה את הילד ישר ולא מחכה עד 4..) אני רק רק רק עם הילד....לא אייפון ולא כלום..וזה שאין לי הרבה ילדים דווקא מאפשר לי כרגע לתת את המקס'...לא חסרים לילד אחים כרגע....

מספיק שאחד מההורים יעבוד בתחום ההוראה - למשל האבא

או שתהיה מישהי זמינה כמו סבתא פנויה שמאד אוהבת שזה בלי סטטוס מלחיץ שצריך למצוא... וכדומה

לכל אחד השם מתאים את החיים מסביב לחייו שלו.

כמו שאמא חילוניה לילד אחד בכלל לא מצליחה להבין איך ניתן לתת חום ואהבה במידה כזו גדולה גם ל-7 ילדים. כך אמא שיש לה ילד אחד וחוזרת ב-4 לא מבינה איך ניתן לחזור ב-4 וגם לתת את המקסימום גם לעוד אחים - או איך הילד שלה יוכל להסתדר אם היו לו עוד אחים---

מבטיחה לך שאמא לתינוק אחד שנמצאת איתו בבית , לא תבין איך את חוזרת ב-3 הביתה ונותנת לבן שלך את המקסימום. הרי זה בלתי אפשרי לדעתה לתת כמוה בפחות שעות..

ברוך השם כשאמא יודעת לתת את האיכות גם במעט זמן - ראינו הרבה אמהות קרייריסטיות שמגדלות הרבה ילדים בריאים בנפשם ושמחים ומסופקים.

וראינו אמהות לילד שתיים שיושבות איתם בבית ומגדלות ילדים מוזנחים רגשית..

מצחיק לשפוט את השני על מצב שאת מעולם לא הכרת ולא ניסית אפילו את קצה קצהו (יש לך רק ילד אחד) וכבר לקבוע קביעות נחרצות.

על כגון זה אומרים - כשתגדלי תביני...

ברור שהנשים לא אשמות בזה אלא התפיסה הגברית של שוק העבודה אשמה ודר קטן היא מיקרה נדיר ולא מייצג

לא עובדת או שיש לך מעט ילדים...

כל עוד יש נשים קרייריסטיות שמגדלות הרבה ילדים שמחים מסופקים ובריאים רגשית - כנראה שהדבר אפשרי.

ד"ר קטן היא מקרה ידוע. אני מכירה עוד הרבה נשים פחות מפורסמות וידועות.

וההוכחה כמה הילדים שמחים ומאושרים - היא שגם הבנות שלהן יוצאות לעבוד בעבודות הדורשות קריירה ומגדלות ילדים - זאת אומרת הם לא הרגישו ש"רע" להם בחיים.

ושוב - מי שאין לה הרבה ילדים / לא יוצאת לעבודה -

לעולם לא תבין איך הדבר אפשרי. כמו שאמא לילד אחד לא מבינה איך אפשר לתת את אותה כמו חום ואהבה גם ל-8 ילדים כשגודלים עם זה באיטיות - המציאות מלמדת כמה זה אפשרי. (ועד כמה הלב שלך מתרחב לאהוב יותר את כל ה-8 עוד יותר ממה שאהבת את הבן האחד - מושג שנקרא "התפתחות האמהות")

כשהיה לי ילד אחד גם אני הייתי בטוחה שכשיהיו לי יותר - אני בטח אאלץ לעזוב את העבודה (לא קרייריסטית כמו רופאה אבל משרה מלאה) כי זה בלתי אפשרי... כשהיה לי 2 ילדים הייתי בטוחה שבארבעה... וכן הלאה וכן הלאה.

עם התפתחות האמהות (בהדרגה) את מגלה את כוחותייך ואת יכולותייך ואיך הלב יכול להתרחב...

ועוד דבר קטן - אמא שיש לה חלום על קריירה ו"מוותרת" על זה בגלל ילדים - תגדל אותם לצערינו הרבה פעמים במירמור ובחוסר סיפוק. וראיתי כמה אמהות כאלו. (מדברות איזה אמהות טובות הם. שרק דואגות לילדים ולא לעצמן. אבל הילדים גדלים במין מירמור בבית ובחוסר סיפוק רגשי ) אמא שלמה עם עצמה שמרגישה שהיא עושה בדיוק את מה שהיא רוצה וטוב לה יחד עם הילדים והיא לא "הקריבה" את חייה עבורם - מקרינה לילדים אושר שמחה וסיפוק.

אמא מרוצה שטוב לה עם עצמה = אמא טובה לילדיה.

אני לא שופטת...באתי ממשפחה של 6 ילדים ואני יודעת שניתן לתת ולחלק אהבה להרבה...אבל אמי שתחיה עבדה בלהיות בבית....ורק אחרי שגדלנו מספיק יצאהל לעבוד..

אז זו דעתי וחבל שאת מרגישה ששופטים וכו'...ולא מכירים ולא ניסיתי...כי זה פשוט לא נכון, אטני מכירה גם מכירה!!!

אני לא מנותקת מציאות....

בגלל שגדלת במשפחה של 6 ילדים - את מבינה שאפשר לחלק אהבה להרבה - מה שאמא חילוניה ממוצעת לא מבינה.

ובגלל שאמא שלך עבדה בלהיות בבית - את לא מצליחה להבין איך ייתכן 6 ילדים + אמא עובדת - מה שאחרים שאמא שלהם הייתה קרייריסטית מבינים היטב.

חבל שלא הבנת את המשוואה הזו שהצבתי כבר בפעם הראשונה. היה די ברור לי שאת מבינה שהרבה ילדים לא פוגם באהבה לכל אחד - והצבתי לך את זה כמשוואה למה שאת לא מבינה כי לא ניסית.

בנוגע לעבודה וקריירה את תפוסה בתפיסה שלך שרק בלי קריירה זה טוב. כמו שבנוגע לריבוי ילדים - אשה חילוניה בטוחה שאפשר לחלק אהבה במקסימום - רק למקסימום 3 ילדים.

אז הנה אנחנו מספרים לך. יש כאלו שניסו. והם מבינים שאפשר לתת את המקסימום לילדים גם עם קריירה.

וזה שאת לא ניסית ונראה לך שיותר טוב בלי - לא הופך את זה למציאות ועובדה.

אני עובדת ב75% משרה..ואני לקראת קריירה בהחלט...אבל ברור לי שההחלטה שלי לרצות בקריירה תוריד את אחוז הילדים שאוכל להביא...

לא ברור לי מי אמור להיות אשם בלגדל את ילדי שלי גם אם זה ברצונו הטוב...

לא ברור לי למה ילדים אמורים שאשה אחרת /אבא יהיו האמא בתפקיד גם....

זו דעתי...

אני בעד קריירה ואני בעד ילדים...

אני רק לא חושבת ש13 ילד עומדים באותו משוואה יחד עם קריירה...לא נראה לי פייר...וזה זכותי לחשוב כך...

בסדר.

החליפי את המילים הקודמות במילים אלו וקראי שוב את מה שכתבתי. זה נשאר רלוונטי.

יש מספיק אמהות שמגדלות 10 ו-13 ילדים יחד עם קריירה והם אמהות טובות ומסורות בהרבה מאמהות שיושבות בבית עם ילד אחד...

זה שלך זה נראה לא מציאותי. או שקריירה אמורה להוריד את אחוז הילדים - לא פוסלת את כל אותם אמהות מדהימות שעושות את שתי הדברים ביחד ולא אמורות לגרור כלפיהם תגובות לא נעימות.

מקסימום - יכול לגרור תגובה כמו "זה נורא קשה. לא כל אישה מסוגלת"

אם את לא מסוגלת - את בהחלט זכאית לחשוב על פחות ילדים/פחות קריירה.

אבל אין לך שום זכות להחליט שמי שמרגישה שהיא כן מסוגלת ועושה זאת בהצלחה מרובה ומדהימה - היא פסולה ובטוח היה רע לילדים שלה.

גם לאמא חילוניה ממש לא ברור למה ילדים אמורים להתחלק באהבה של האמא שלהם עם עוד 6 ילדים גם אם זה מרצונה הטוב. או לקבל פחות כספית. זה נראה לא לא פייר וזכותה לחשוב ככה...

זו דעתה.....

אם היא הצליחה לגדל אותם טוב עם סיפוק רגשי ושמחה ואושר לא פחות מילדים שאמא שלהם ישבה איתם בבית 24/7 - אז זה שאת ואחרות מרגישות שהן לא מסוגלות וזה נראה לכן בלתי אפשרי - דווקא הופך את אלו שמצליחות למושא להערצה הכי גדול!! במיוחד שעדיין לא בדקת "איך" היא עשתה את זה וכבר החלטת שבטח הילדים גדלו ללא אמא....

איש באמונתו יחיה...

אם היית - רק טוב אני מאחלת לך....מדברים אחרים שכתבת את נשמעת אשה ממש תותחית...אין בויכוח זה שום דבר אישי נגדך...

יומוצלח לכולן....

חבל שעושים לאחרים את מה שטוענים נגדו

מי יחליט מה זה דיון ומה זה ויכוח

מה נעים ומה לא נעים

מי יקבע לאנשים אחרים מה הם מבינים ומה לא

ושאימהות שויתרו על קריירה מסתובבות ממורמרות

אני ביכלל כתבתי על דברים אחרים לגמרי וממש לא בכיוון שנרמז פה

אמרתי שלצערינו - קורה הרבה שאמהות שרצו מאד קריירה וויתרו עליה מגדלות את הילדים במין מירמור ולא בכוונה אלא מהתת מודע...

לא הכללתי אף אחת.

רק ציינתי עובדה שיש הרבה כאלו. ואישה שמחליטה לוותר על קריירה - צריכה לשים לב גם להיות מסופקת עם עצמה בהחלטה זו ולא להרגיש "קרבן" כי זה מחלחל...

זה לא אומר שאין הרבה נשים שויתרו על קריירה והן יודעות להיות מאושרות בהחלטה ולהעביר מסר (בתת מודע) של שמחה לילדים.

לא להגיד בשירשור על ד"ר חנה קטן - שזה לא אנושי ולא אפשרי מה שהיא עשתה.

אלא לומר אני חושבת שרוב הנשים לא מסוגלות למה שהיא עשתה.

מה שאת עשית היה ההפך מאיש באמונתו יחיה.

ודרך אגב - אני ממש לא קרייריסטית כך ששום דבר כמובן לא היה אישי נגדי. אני נמצאת בעבודה בדיוק מ-8 עד 3 ולא דקה יותר ויתהפך העולם. ומעולם לא הבאתי עבודה הביתה.

וגם אין לי כרגע 13 ילדים אפילו לא בכיוון.

ואמא שלי בכלל מורה בכיתה א' ומעולם לא סיימה אחרי השעה 1 בצהריים..

מה שהיה אכפת לי הוא בדיוק - הזלזול וחוסר ההערכה לדעות אחרות ונשים אחרות ...

חוסר ההכרה המושלם ב"איש באמונתו יחיה".

ההחלטה מראש שמי שעושה קריירה ו-13 ילדים - זה לא אנושי ובטח הילדים שלה "גדלו ללא אמא"...

ורק על זה דיברתי איתך מתחילת השירשור ועד כאן - זה שאת חושבת שזה בלתי אפשרי זו דעתך בלבד. נשים שעשו את זה מוכיחות שזה אפשרי וגם אנושי ...

ועלייך כאישה שמאמינה ב"איש באמונתו יחיה" - לא לקטול דעות ונשים אחרות כי הם אחרות ממך. אלא לכבד אותן - ולומר אני חושבת שזה קשה מידי בשבילי/בשביל רוב הנשים.

כניראה שלא הייתי נכנסת לערוץ 7......

אני בכלל לא התיחסתי לדר קטן כי אני לא רואה בה דוגמא מייצגת ואני ממש ממש אבל ממש אפילו לא בכיוון שאת מיחסת לי,כל מה שכתבת זה דעתך האישית בלבד,על סמך מה החלטת שלזה התיחסתי לא ברור לי.....שיהיה לך לבריאות

ב. מי שלא רוצה להגיב במשפטי פלסטיק שמתאימים ל"איש באמונתו יחיה"

שתתכונן לזה שגם היא לא תקבל בחזרה משפטי פלסטיק נלהבים התומכים בכל פה באמונתה שלה בגלל שאיש באמונתו יחיה. (זו היא שהגיבה על הטענות כלפיה ב"איש באמונתו יחיה" ו "זכותי לחשוב מה שאני רוצה")

הלא כן?!?!

תקני אותי אם אני טועה.....אבל  המיקוד בדוגמא מסוימת לא רלוונטי

אני טוענת נגד התנאים בשוק העבודה

בארצות אחרות הבינו כבר מזמן שהאפשרות להשקיע במישפחה יוצרת עובדים יותר טובים חבל שפה עוד לא קלטו את זה

א. הודעתי הראשונה הייתה:

אני לא מבינה איך אפשר ללדת 12 ילדים עם כזו קריירה...אינלי שומדבר אישי נגדה..אבל בשבילי זה לא מושא להערצה....

כלומר אין לי בעיה עם 12 ילדים..ואין לי בעייה עם לעשות קריירה..

רק השילוב?? כמעט אלוקי..לא ברור לי איך הוא אפשרי..

לא ראיתי שכתבתי שהיא לא אנושית...אל תוציאי ממני שליליות בכח...

ואיש באמונתו יחיה...זה אומר...קיבלתי חלק מדבריך וחלק לא...קיבלתי את דעותיה של האנונימית היקרה..(חבל שאת אנונימית לפחות אני ידע מי כן תומך בי..)

וקיבלתי את דעותיה של מתעלה אליו - שהיא צודקת ששוק העבודה היום דורש מאיתנו כמעט להיות גבריות ולא מאפשר חיי משפחה תקינים כ"כ...

אז נא להפסיק להתלהם...כי אין לזה במה...אף לא לא רב איתך...רק לא מסכים במאה אחוז עם דעותיך...וזה לגיטימי..

גם אם אישה עושה קריירה עדיף שיהיה הרבה ילדים והם לא יחזרו לבית ריק ומשעמם

ונגיד את האמת רב האמהות גם שהן נמצאות אחרי צהריים לא ממש מתעניינות ביצירה של ילד

הן צועקות- חיים שלי תן חיבוק וממשיכות הלאה- ארוחת ערב, אמבטיה, לישון כשהן עסוקות באייפון בו-זמנית  

כל יום לפחות מכונת כביסה. כל הזמן בישולים. גומרים ארוח"צ, מנקים שוטפים, מתחילים לארגן ארוחת ערב,

אח"כ מקלחות, חשוב שיהיו נקיים...

לא רוצה שיהיו עם כינים, ציפרניים שחורות וריח לא נעים...סליחה על התיאורים.

השכבה לישון, הכנת סנדוויצי'ם למחר, כל אחד מה שהוא אוהב... אח"כ קצת לטאטא את המטבח והסלון מהבלגן של ארוחת ערב.... תתפלאו אבל זה לוקח הרבה זמן. ואם את מורה אז רק עכשיו את מתפנה לבדוק מבחנים ולהכין מערכי שיעור ואת כבר גמורה...

 ילדים זה המון המון עבודה והשקעה ועוד לא התחלתי לדבר על הצרכים הרגשיים,

ואם צריך לאחד הילדים ריפוי בעיסוק, או קלינאית תקשורת , או איזה מעקב רפואי נצרך....

הם לא גדלים מאליהם. זה סוחט כוחות. אשה שגם עובדת, ואפילו בעבודה פשוטה ולא כ"כ תובענית צריכה הרבה כוח ולא לכולן יש. 

נכון יש כאלה שחוזרות מהעבודה, הולכות לנוח, הילדים יסתדרו, יסתובבו קצת בחוץ ....קונות הרבה אוכל תעשייתי,

לא תמיד מתקלחים , לא נורא. שישנו עם הבגדים של היום, לא יקרה כלום. או שהבעל שותף מלא בהתנהלות של הבית ואז זה מושלם או שלא...

בקיצור זה מורכב מורכב מורכב.

לאשה הזאת שמראיינת אותה יש עוד הרבה סרטונים ביוטיוב, וחשבתי שזה יעניין כאן.

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.

אולי לנסות לבוא פחות.

מכירה סיטואציה קצת דומה שאמא שלי מעירה הרבה ובעיקר לי.

אני פעם שלחתי לה הודעה שקשה לי עם ההערות וזה עזר עכשו היא מעירה פחות.

בכל מקרה ממש מבינה אותך!

ובגלל זה עד עכשיו הבלגתי

אבל זה מאתגר כי תמיד ההערות האלה כל כך מורידות, מה שנאמר ואיך שנאמר.

גם הסכמים שלי ושל בעלי שמטבע הדברים ידועים לכל- היא מגנה את ההסכם ומזלזלת למרות שהיא יודעת כמה ההסכם הזה לטובתי.

ודיברתי איתה, וגם קרה היא לבד התקשרה והתנצלה כי שמה לב שזה לא בסדר להתערב.

אבל זה באמת הורס

אני לא יודעת באיזה הסכם מדובר ולמה לגיטימי שהוא ידובר מחוץ לזוגיות שלך עם בעלך

אבל אם קשה לאמא שלך לקבל את זה והיא פורקת את זה בכל מיני מצבים שמביכים אותך אז אולי לשתף אותה פחות בעניין ? אלא אם זה זה מצב שאין לך ברירה..

נשמע שלאמא שלך קשה לקבל את זה והיא ממש כואבת בשבילך, אני משערת שזה נובע מדאגה עבורך,

כואב לי בשבילך שזה מתבטא ככה 

באמת לוקח זמן ללמוד שפה , להשתלב ולהיפתח.

אם ילדה לא עצובה , לא צריך יותר מדי להיכנס בזה. כן לנסות להזמין חברות, לצאת לגינה. לבקש מגננת שכן תעשה מאמץ לשתף אותה במשחק יותר. כי ילדה קצת מתביישת וגם אם היא אומרת לא , היא עדיין יכולה כן לרצות להצטרף.

ממה שאת מתארת ,בנות כן רוצות לשחק איתה ולהזמין אותה. בקיצור הייתי נרגעת 

זה גיל שהחברות היא מצומצמת ממש

ודווקא לרוב הקשר הוא עם מספר מועט ואם הגיעו אליהם שלוש זה הרבה ואם מגיע על הגן זה בדרך כלל לילדות יותר קולניות וקצת כוחניות, לא בהכללה אבל ממה שאני ראיתי....

וטוב שאת מודעת שאת משליכה עליה תמשיכי להיות מודעת לזה

גם שאת מדברת איתה את עלולה לעשות השלכה ..

הכי חשוב לילדים שזה שנאמין בהם מבפנים שהם יכולים

וגם נהיה שם בשבילם לעודד, להזמין, להיות אקטיביים..

עבודת חיים מה שבטוח...לכולנו....

חיבוק ובהצלחה גדולה בע"ה!!!

הבן שלי גם היתה תקופה שהרגיש לי שפחות אוהב את הגן וכל הזמן אמר שאף אחד לא חבר שלו

(וכמוך גם אצלי זו נקודה רגישה ולקחתי את זה קשהה)

התייעצתי עם הגננת והמליצה שנזמין חברים אחה"צ ובאמת ראינו שיפור ממש מהר.

אגב, הייתי שוקלת שנה הבאה להפריד אותה מהחברה שהיא דבוקה אליה כדי שתיפתח לעוד חברות.

אבל זו החלטה משמעותית אז תחשבו על זה טוב טוב.

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

אני אומרת שיש לי כוונה לקנות להם מתנה

אבל מה היא מעדיפה

משחק לתינוק

משחק לאחים

או משהו בשבילה 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...