איך  המציאות הייתה נראית אם המשיח היה פה?

בערך כמעט אותו משקל

נראה לי שהרבההההההההההההה יותר טוב

שזכותו תגן עלינו אמן.

ולא מבין-    "מה, אני אמרתי לכם לעשות את כל זה???"

נאמר למשה בסיני". הוא ידע, זה בסדר.. וגם ציוה מפי ה' "ועשית ככל אשר יורוך".

וגם "ושמרתם את משמרתי" - עשו משמרת למשמרתי.

וגם זוכר את "הגבל את העם וקידשתו" סביב הר סיני, וההרחקה שלא להגיע על ידו.

זה כבר עלול לעבור את הגבולות.
סתם להחמיר כשאין ביסוס או צורך - אין עניין.
להקל בלי חשבון- זה וודאי שלא.
בשביל זה צריך ללמוד כל דבר לאשורו ולפעול עם שכל ישר .
חס ושלום להקל ראש בדברי חז"ל ראשונים או אחרונים!!!
 

את רואה שלמרות שזה "לא היה רציני כ"כ".. טוב שכתבתי (בשביל ה"רצינות" שמאחורי הבדיחה..).

בוודאי שאין מקום "סתם להחמיר" ו"כשם שאסור להתיר את האסור - כך אסור לאסור את המותר". ונכון שלפעמים ממציאים דברים שלא קיימים (אקונומיקה לשירותים בהכשר מהודר..).

אבל כיוון שהזכרת את דוגמת קטניות (וגם בגלל האמירה ה"כללית", שהיום לצערנו, כמו שכבר הזכירו, משמשת אצל אחרים ליצירת "אוירה" של זלזול בדברי חכמים ל"ע) אז דווקא על זה וכיו"ב יש מקום להעיר שזה בוודאי בכלל המשך ישיר של משרע"ה מהר סיני.

שהרי קטניות הוא מנהג של קהילות מסויימות בעם ישראל, שכולו בא מתוך זהירות ושמירת מרחק מאיסור חמץ, שהוא "גדול ורב מכל איסורים שבתורה" (מבחינה מסויימת), שהרי נאסר ב"בל ייראה ובל ימצא". ומנהג זה הוחזק ע"י כל מורי הוראה בישראל מקהילות אלו, מאז ועד היום.

אז בוודאי שזה שייך לגדרי תורה ול"מורשה קהילת יעקב". ויפה כתבת, "ללמוד כל דבר לאשורו ולפעול עם שכל ישר".

נראה שהסיבה היתה פרשנות מסויימת לאיסור דיכה ביום טוב. לעיין ולעיין ולעיין (כלומר חוץ ממופים, שאצלו זה לא בא בסבבה).

ספר האגור הלכות הגעלה סימן תשמו 

כתב הר"ר יצחק מקורבי"ל בסמ"ק וז"ל נראה לי לקיים המנהג ולאסור כל קטניות בפסח. ולא מחמת חמוץ עצמן אלא כיון דקטניות מעשה קדירה הן ודגן נמי מעשה קדרה כדייסא אי הוי שרינן קטניות דלמא אתי לאחלופי. וגם חרדל נכון לאסור משום דהוי מין מדגן ואפי' ליתנם במים רותחין נכון לאסור דלמא אתי לאחלופי ולתנם במים קרים עכ"ל סמ"ק. ורבינו ברוך וה"ר שמואל מאיב"רא לא היו אוכלין קטניות בפסח. והר"ר יחיאל מפרי"ז נהג אכול בפסח פול הלבן. 

מרדכי מסכת פסחים פרק כל שעה רמז תקפח 

אמנם גיסי ה"ר יצחק מקורבויל כתב בספר המצות הקצר אשר יסד נראה לי לקיים המנהג ולאסור כל קטניות בפסח ולא מטעם חימוץ כי טעות הוא בידם כדפרישית אלא משום גזירה הוא דכיון דקטניות מעשה קדרה היא ודגן נמי מעשה קדרה כדייסא אי הוה שרינן קטניות דילמא אתי לאיחלופי להתיר דייסא דאידי ואידי מעשה קדרה וגם מידי דמידגן [הוא] כגון חמשת המינין כדאי' בפ' הפועלין [ב"מ דף פח ב] דקרי לקטניות מידי דמדגן וגם יש מקומות שרגילין לעשות מהן פת כמו מחמשת המינין ולכך אתי לאיחלופי לאותם שאינם בני תורה ולא דמו למיני ירקות כגון כרוב וכרישין וכיוצא בהן דהני לא דמו כלל לדגן ולא אתי לאיחלופי ומנהג הגון הוא ליזהר מכל קטניות ומכל דבר שקורין ליגו"ם וגם חרדל נכון לאסור משום דהוה מידי דמדגן אף על גב דתלמודא שרי אפי' אורז זהו דוקא בימיהם שהיו בקיאין כולן (במצות) [בהלכות] איסור והיתר אבל השתא בדורות האחרונים גזרו כדפרישית 

שו"ת צמח צדק (לובאוויטש) אורח חיים סימן נו 

 אלא טעם המנהג היינו כמש"ש בהגהת סמ"ק ובמרדכי פרק כ"ש סי' תקפ"ח דהוא משום דאולי אתי לאיחלופי להתיר דייסא וכ' שם דמנהג הגון הוא. ובמהרי"ל בהלכות מאכלות אסורות בפסח האריך מאד בחיזוק המנהג 

שו"ת שרידי אש חלק א סימן נ עמוד קלד 

דהנה בטור הביא שני טעמים לאיסור קטניות. אחד, שמתערבים בו חטים. ועוד, דאתי לאחלופי בדגן. 

אנציקלופדיה תלמודית כרך טז, [חמץ] טור קב 

אף על פי שאין בקטניות משום חימוץ, כתבו ראשונים שנהגו העולם מימי חכמים קדמונים שלא לאכלם בפסח, ולא שחששו לחימוץ, שהרי לא טעו בדבר שתינוקות של בית רבן יודעים אותו שאין באים לידי חימוץ, אלא משום גזירה, שכיון שקטניות מעשה קדירה ודגן מעשה קדירה, והם דבר הנדגן, וכן עושים מהם פת, שמא יבואו להחליף, או שהטעם הוא לפי שמיני חטים מתערבים בהם, או לפי שיש מין קטניות הנקרא "ויצאש", והוא מגרגרים של חטה שנשתנו בתבניתם וטבעם - ונראים כמיני זרעונים - על כן אסרו כל קטניות. ולא התירו בגמרא אורז אלא בימיהם, שהיו בקיאים באיסור והיתר, מה שאין כן בדורות האחרונים יש לגזור, לפי שאינם בני תורה. 

ואינני רואה ענין להביא עוד ועוד. אך דומני שזה מספיק לראות שההסבר המקובל אכן מקובל. ולא שייך להעיר על זה "לעיין ולעיין ולעיין". וש"ככל הנראה לא זו היתה הסיבה". מה שמקובל אצל המון גדולי ישראל ועם ישראל - מן הסתם כך הוא.

[ותודה לפרוייקט השו"ת שנעזרתי בו]

וחבל מאוד מאוד מאוד שאתה נוטל לעצמך חירות מיותרת איפה שלא נכון. כל המקורות מוכרים לעייפה ומספרים את אותו סיפור מצער, למי שרק למד דיון הלכתי שיטתי. וחסר מן הספר כאן הגילגול המקורי לגבי דיכה. לא, לא, לא. קודם תעבור על עשרות עמודי מנהג ישראל הקדמון, ואז תיגש למקורות האלו. עד שתעשה זאת, דן, אין זה מענייני להשתתף בדיון הלכתי פופוליסטי.

ומתנצל על הטעות דן - "מנהג אשכנז הקדמון" כמובן.

הדבר האחרון שצריך להתנצל עליו בהודעתך הוא הטעות בשם הספר.

קודם - הסגנון והתוכן. אפשר להביא דעה אחרת, הסברה אחרת, ממי שיהיה. אבל לשלול, ובסגנון מזלזל, לגיטימציה של הבאת מה שמוסכם על ראשונים ואחרונים באופן בהיר, בגלל ספר כלשהו - שם הבעיה.

ואם המקורות "מוכרים לעייפה" בשבילך - זו באמת גם גישה מצערת. לא כתבתי עבורך כלל, אלא עבור אחרים שקוראים. וממילא, תנוח דעתך, אין לי כל ענין לערוך עימך דיון הלכתי כאן.

"נוטל לעצמך חירות מיותרת" - בלי לשאול את כבודו?....

אין דבר כזה, לכל מי שיודע ספר באופן מינימלי, שאומרים: בלי לעבור על ספר "מנהג ישראל הקדמון" לתא-שמע, אין לך זכות דיון.. פשוט מגוחך. מציע - מנגד - לעבור על "גדולי הדורות על משמר מנהגי אשכנז" לר' בנימין שלמה המבורגר, ספר חשוב, על אף שלא "אתיימר" לומר שאין זכות דיון בלי לקרוא "אחרון שבאחרונים" זה על אף המובאות מכל הדורות אצלו..

ולומר שעד "שלא תעבור על הספר מנהג אשכנז הקדמון" לפני גישה למקורות המצוטטים - זה "דיון הלכתי פופוליסטי", זן אמירה אפילו לא "פופוליסטית"...  בוודאי רחוקה מלהיות "תואם ח"ח" שאתה מתיימר בשמו בניק שבחרת לך.

ואל דאגה - קראתי היטב את המקורות שהבאתי... לשיטתך, גם עורכי האנציקלופדיה התלמודית, הרב זווין זצ"ל ועוד - פשוט כתבו "דיון הלכתי פופוליסטי" שהרי לא הזכירו את הספר שהזכרת, ולא כתבו כדעתו, אלא "סתם" כמקובל בכל דורות ישראל כפשוט לגמרי..

[ואגב, תמהני לגמרי עליך, שהערת למישהו אחר פה, כביכול על סגנונו בכתיבתו על מישהו, לגבי "חוסר כבוד", "תוקפנות" וכו'.. לא נראה לי שלכתוב, "לא קראת את המקורות שהבאת".. "חבל שאתה נוטל לעצמך חירות".. "דיון הלכתי פופוליסטי" - זה יותר "מכבד", בפרט לא את עצמך. צטט נא לעצמך מה שכתבת לו "חוסר הכבוד..אינו מרשים". ובאמת חבל להמשיך לדון באופן זה. אני הבאתי בהקשר להערה שמישהי פה העירה, ואין לי כל ענין ב"התנצחויות" שגולשות לכך]

(הגיע הזמן כבר ללמד בכל מוסד את הרב ישראל תא-שמע, מנהג אשכנז הקדמון.)

הוא ראשון? הוא אחרון?

הוא פוסק?

סתם איזה פרופסור

יופי לו שהוא כותב כל מיני דברים

יש לחוקרים גישה בסיסית בעייתית לכל ספרות ההלכה.

הם לא מבטלים דעתם (כמובן, הם הרי יותר חכמים מכולם...) והם מנסים למצוא מחלוקות בכל דבר

(ואני לא מדבר על התא שמע הזה, שאני לא מכיר אישית)

נפסק להלכה בלי חולק בשולחן ערוך שמנהג האשכנזים לאסור. מה שייך לדון בזה בכלל בימינו?

היה מישהו בדורות האחרונים שדן בזה? א שזה גם כן חלק מהגישה הזאת שאנחנו יותר חכמים?

להיות עיוור לא עושה את האדם למי שניתן להסתמך על חוש המישוש שלו, רק מפני שהוא חד יותר בו. עדיין הוא איננו רואה. והדיון כאן איננו להלכה וד"ל. אני כמובן רק חוזר על דבריך "אני לא מכיר" - חבל באמת. טוב, לפחות מודה ועוזב ב"ה.

אני לא תוקף, כי אני לא מכיר

אני רק שם דברים במקום

יש היררכיה ברורה בתורה

יש תנאים, יש אמוראים, יש גאונים, ראשונים, אחרונים, פוסקי זמנינו, רבני שכונות

ואז מגיעים האנשים הפשוטים והפרופסורים

אני לא מזלזל בפרופסור, כמו שאני לא מזלזל בנגר, הוא יכול להיות יהודי טוב, אם הוא יודע את המקום שלו

יתכן שהפרופסור הזה ידע את המקום שלו, אבל אתה הבאת אותו כאילו חייבים ללמוד אותו

את הארעא דרבנן למדת? את הגינת ורדים?

ואולי את מהר"י פראג'י?

ואולי את שו"ת תורה לשמה?

באמת הפרופסור הזה חייב להיות בכל מוסד, לפני גדולי רבותינו, שאנחנו לא מספיקים ללמוד את כל דבריהם?

אתמהה!

הן אד הומינם ולא לגופו של עניין. לא חשוב לי להתווכח איתך וכל מה שאמרת לא רלוונטי. הבאתי מקור ששייך לנושא - למעשה המקור בה"א הידיעה על הנושא. זכותך להתפרע ולזרוק אמירות בלתי-שייכות. זכותו של כל קורא של הדיון הזה להחליט אם למרות הכול, מאמריו של הרב ישראל תא-שמע ז"ל כן חשובים בעיניו (ולצורך הנושא מה שחשוב זה שהוא היה רב - וגדול - בישראל).

אני מתפרע?

אתה לא אומר שום טענה של האדם, רק הבאת איזה יהודי, והתלוננת שלא לומדים אותו בכל מקום,

אז הנושא שלנו הוא בדיוק האדם עצמו ולא טענותיו

היית מביא את דבריו - הייתי דן בהם, אבל כשמביאים סתם אדם, ושולחים ללמוד אותו, אני אדון האם הוא מספיק חשוב בשביל זה

אתה חושב שהוא "ה"מקור לנושא?

יופי!

ואני חושב ש"ה"מקור לנושא הוא הב"י, זה בדיוק הויכוח שלנו

אתה קובע קביעות נחרצות בלי לבסס אותם, ומאשים את השני בדיבור לא לענין, כשאתה בכלל לא טוען שום דבר.

ואני בטוח שהוא לא היה גדול בישראל, מהסיבה הפשוטה שלא שמעתי עליו עד היום

לגבי המילה "רב", בויקיפדיה כתוב שהוא עשה סמיכה לרבנות, אז לפי כללי הפורום כאן הוא נקרא רב, אבל בצורה כזאת,זה לא כל כך בעיה לקבל את התואר הזה.

מצחיק שאני, שפונה אליך ולא אומר מילה על המקורות שהבאת, תהא שייכותם לעניין אשר תהא (והיא מועטה ביותר), לא מעז להשתמש בביטויים שאתה מעז להפנות כלפי מי שאפילו לא פתחת את דבריו המאירים ("איזה יהודי", "בטוח שהוא לא היה גדול בישראל", "סתם אדם"). אתה תוקפן, חסר מינימום של זהירות, ואין איתך כאן שום דיון. רק מפני שמשהו עלול שלא להיות תואם לדעתך, אתה משתלח. תרגיש בנוח.

אבל סביר מאוד להניח שהיה תלמיד חכם גדול ממך.

אתה מכיר אותי?

ואני שוב לא מזלזל, רק טוען שלא "חייבים" ללמוד את ספרו בכל מקום

לא טענתי שאת הספרים שאני כותב כן צריך...

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.

מה שהורג אותך - מחשל את אמא שלך.

מה שהורג את אמא שלך - נותן לך שבוע "מיוחדת"...

נ.ב. הומור שחור זה מנגנון הישרדות אנושי.

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

מסופר כי לאחר מאסרו המפורסם בשנת תרפ"ז (שלזכרו נקבע חג הגאולה יב-יג תמוז), שאלו את הרבי הריי"ץ לתחושתו לאחר כל מסכת הייסורים שעברו עליו, והשיב:

"אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד, רגע אחד של ייסורים בעתיד – לא אקנה. ואם ירצה מישהו לקנות אצלי עבור מיליארד, רגע מייסוריי בעבר – לא אמכור".

אני חושבת שהקשיים הפכו אותי לאישה טובה יותר, עם יותר איכפתיות ותשומת לב לאחרים ולקשיים שלהם.

אבל, אני חייבת לציין שהקשיים שלי לא היו קשים כמו שהיו יכולים להיות בנסיבות אחרות, והייתי עם הרבה תמיכה מסביב.

גם בעבר,ברור

גם הנוכחיים.