איך  המציאות הייתה נראית אם המשיח היה פה?

בערך כמעט אותו משקל

נראה לי שהרבההההההההההההה יותר טוב

שזכותו תגן עלינו אמן.

ולא מבין-    "מה, אני אמרתי לכם לעשות את כל זה???"

נאמר למשה בסיני". הוא ידע, זה בסדר.. וגם ציוה מפי ה' "ועשית ככל אשר יורוך".

וגם "ושמרתם את משמרתי" - עשו משמרת למשמרתי.

וגם זוכר את "הגבל את העם וקידשתו" סביב הר סיני, וההרחקה שלא להגיע על ידו.

זה כבר עלול לעבור את הגבולות.
סתם להחמיר כשאין ביסוס או צורך - אין עניין.
להקל בלי חשבון- זה וודאי שלא.
בשביל זה צריך ללמוד כל דבר לאשורו ולפעול עם שכל ישר .
חס ושלום להקל ראש בדברי חז"ל ראשונים או אחרונים!!!
 

את רואה שלמרות שזה "לא היה רציני כ"כ".. טוב שכתבתי (בשביל ה"רצינות" שמאחורי הבדיחה..).

בוודאי שאין מקום "סתם להחמיר" ו"כשם שאסור להתיר את האסור - כך אסור לאסור את המותר". ונכון שלפעמים ממציאים דברים שלא קיימים (אקונומיקה לשירותים בהכשר מהודר..).

אבל כיוון שהזכרת את דוגמת קטניות (וגם בגלל האמירה ה"כללית", שהיום לצערנו, כמו שכבר הזכירו, משמשת אצל אחרים ליצירת "אוירה" של זלזול בדברי חכמים ל"ע) אז דווקא על זה וכיו"ב יש מקום להעיר שזה בוודאי בכלל המשך ישיר של משרע"ה מהר סיני.

שהרי קטניות הוא מנהג של קהילות מסויימות בעם ישראל, שכולו בא מתוך זהירות ושמירת מרחק מאיסור חמץ, שהוא "גדול ורב מכל איסורים שבתורה" (מבחינה מסויימת), שהרי נאסר ב"בל ייראה ובל ימצא". ומנהג זה הוחזק ע"י כל מורי הוראה בישראל מקהילות אלו, מאז ועד היום.

אז בוודאי שזה שייך לגדרי תורה ול"מורשה קהילת יעקב". ויפה כתבת, "ללמוד כל דבר לאשורו ולפעול עם שכל ישר".

נראה שהסיבה היתה פרשנות מסויימת לאיסור דיכה ביום טוב. לעיין ולעיין ולעיין (כלומר חוץ ממופים, שאצלו זה לא בא בסבבה).

ספר האגור הלכות הגעלה סימן תשמו 

כתב הר"ר יצחק מקורבי"ל בסמ"ק וז"ל נראה לי לקיים המנהג ולאסור כל קטניות בפסח. ולא מחמת חמוץ עצמן אלא כיון דקטניות מעשה קדירה הן ודגן נמי מעשה קדרה כדייסא אי הוי שרינן קטניות דלמא אתי לאחלופי. וגם חרדל נכון לאסור משום דהוי מין מדגן ואפי' ליתנם במים רותחין נכון לאסור דלמא אתי לאחלופי ולתנם במים קרים עכ"ל סמ"ק. ורבינו ברוך וה"ר שמואל מאיב"רא לא היו אוכלין קטניות בפסח. והר"ר יחיאל מפרי"ז נהג אכול בפסח פול הלבן. 

מרדכי מסכת פסחים פרק כל שעה רמז תקפח 

אמנם גיסי ה"ר יצחק מקורבויל כתב בספר המצות הקצר אשר יסד נראה לי לקיים המנהג ולאסור כל קטניות בפסח ולא מטעם חימוץ כי טעות הוא בידם כדפרישית אלא משום גזירה הוא דכיון דקטניות מעשה קדרה היא ודגן נמי מעשה קדרה כדייסא אי הוה שרינן קטניות דילמא אתי לאיחלופי להתיר דייסא דאידי ואידי מעשה קדרה וגם מידי דמידגן [הוא] כגון חמשת המינין כדאי' בפ' הפועלין [ב"מ דף פח ב] דקרי לקטניות מידי דמדגן וגם יש מקומות שרגילין לעשות מהן פת כמו מחמשת המינין ולכך אתי לאיחלופי לאותם שאינם בני תורה ולא דמו למיני ירקות כגון כרוב וכרישין וכיוצא בהן דהני לא דמו כלל לדגן ולא אתי לאיחלופי ומנהג הגון הוא ליזהר מכל קטניות ומכל דבר שקורין ליגו"ם וגם חרדל נכון לאסור משום דהוה מידי דמדגן אף על גב דתלמודא שרי אפי' אורז זהו דוקא בימיהם שהיו בקיאין כולן (במצות) [בהלכות] איסור והיתר אבל השתא בדורות האחרונים גזרו כדפרישית 

שו"ת צמח צדק (לובאוויטש) אורח חיים סימן נו 

 אלא טעם המנהג היינו כמש"ש בהגהת סמ"ק ובמרדכי פרק כ"ש סי' תקפ"ח דהוא משום דאולי אתי לאיחלופי להתיר דייסא וכ' שם דמנהג הגון הוא. ובמהרי"ל בהלכות מאכלות אסורות בפסח האריך מאד בחיזוק המנהג 

שו"ת שרידי אש חלק א סימן נ עמוד קלד 

דהנה בטור הביא שני טעמים לאיסור קטניות. אחד, שמתערבים בו חטים. ועוד, דאתי לאחלופי בדגן. 

אנציקלופדיה תלמודית כרך טז, [חמץ] טור קב 

אף על פי שאין בקטניות משום חימוץ, כתבו ראשונים שנהגו העולם מימי חכמים קדמונים שלא לאכלם בפסח, ולא שחששו לחימוץ, שהרי לא טעו בדבר שתינוקות של בית רבן יודעים אותו שאין באים לידי חימוץ, אלא משום גזירה, שכיון שקטניות מעשה קדירה ודגן מעשה קדירה, והם דבר הנדגן, וכן עושים מהם פת, שמא יבואו להחליף, או שהטעם הוא לפי שמיני חטים מתערבים בהם, או לפי שיש מין קטניות הנקרא "ויצאש", והוא מגרגרים של חטה שנשתנו בתבניתם וטבעם - ונראים כמיני זרעונים - על כן אסרו כל קטניות. ולא התירו בגמרא אורז אלא בימיהם, שהיו בקיאים באיסור והיתר, מה שאין כן בדורות האחרונים יש לגזור, לפי שאינם בני תורה. 

ואינני רואה ענין להביא עוד ועוד. אך דומני שזה מספיק לראות שההסבר המקובל אכן מקובל. ולא שייך להעיר על זה "לעיין ולעיין ולעיין". וש"ככל הנראה לא זו היתה הסיבה". מה שמקובל אצל המון גדולי ישראל ועם ישראל - מן הסתם כך הוא.

[ותודה לפרוייקט השו"ת שנעזרתי בו]

וחבל מאוד מאוד מאוד שאתה נוטל לעצמך חירות מיותרת איפה שלא נכון. כל המקורות מוכרים לעייפה ומספרים את אותו סיפור מצער, למי שרק למד דיון הלכתי שיטתי. וחסר מן הספר כאן הגילגול המקורי לגבי דיכה. לא, לא, לא. קודם תעבור על עשרות עמודי מנהג ישראל הקדמון, ואז תיגש למקורות האלו. עד שתעשה זאת, דן, אין זה מענייני להשתתף בדיון הלכתי פופוליסטי.

ומתנצל על הטעות דן - "מנהג אשכנז הקדמון" כמובן.

הדבר האחרון שצריך להתנצל עליו בהודעתך הוא הטעות בשם הספר.

קודם - הסגנון והתוכן. אפשר להביא דעה אחרת, הסברה אחרת, ממי שיהיה. אבל לשלול, ובסגנון מזלזל, לגיטימציה של הבאת מה שמוסכם על ראשונים ואחרונים באופן בהיר, בגלל ספר כלשהו - שם הבעיה.

ואם המקורות "מוכרים לעייפה" בשבילך - זו באמת גם גישה מצערת. לא כתבתי עבורך כלל, אלא עבור אחרים שקוראים. וממילא, תנוח דעתך, אין לי כל ענין לערוך עימך דיון הלכתי כאן.

"נוטל לעצמך חירות מיותרת" - בלי לשאול את כבודו?....

אין דבר כזה, לכל מי שיודע ספר באופן מינימלי, שאומרים: בלי לעבור על ספר "מנהג ישראל הקדמון" לתא-שמע, אין לך זכות דיון.. פשוט מגוחך. מציע - מנגד - לעבור על "גדולי הדורות על משמר מנהגי אשכנז" לר' בנימין שלמה המבורגר, ספר חשוב, על אף שלא "אתיימר" לומר שאין זכות דיון בלי לקרוא "אחרון שבאחרונים" זה על אף המובאות מכל הדורות אצלו..

ולומר שעד "שלא תעבור על הספר מנהג אשכנז הקדמון" לפני גישה למקורות המצוטטים - זה "דיון הלכתי פופוליסטי", זן אמירה אפילו לא "פופוליסטית"...  בוודאי רחוקה מלהיות "תואם ח"ח" שאתה מתיימר בשמו בניק שבחרת לך.

ואל דאגה - קראתי היטב את המקורות שהבאתי... לשיטתך, גם עורכי האנציקלופדיה התלמודית, הרב זווין זצ"ל ועוד - פשוט כתבו "דיון הלכתי פופוליסטי" שהרי לא הזכירו את הספר שהזכרת, ולא כתבו כדעתו, אלא "סתם" כמקובל בכל דורות ישראל כפשוט לגמרי..

[ואגב, תמהני לגמרי עליך, שהערת למישהו אחר פה, כביכול על סגנונו בכתיבתו על מישהו, לגבי "חוסר כבוד", "תוקפנות" וכו'.. לא נראה לי שלכתוב, "לא קראת את המקורות שהבאת".. "חבל שאתה נוטל לעצמך חירות".. "דיון הלכתי פופוליסטי" - זה יותר "מכבד", בפרט לא את עצמך. צטט נא לעצמך מה שכתבת לו "חוסר הכבוד..אינו מרשים". ובאמת חבל להמשיך לדון באופן זה. אני הבאתי בהקשר להערה שמישהי פה העירה, ואין לי כל ענין ב"התנצחויות" שגולשות לכך]

(הגיע הזמן כבר ללמד בכל מוסד את הרב ישראל תא-שמע, מנהג אשכנז הקדמון.)

הוא ראשון? הוא אחרון?

הוא פוסק?

סתם איזה פרופסור

יופי לו שהוא כותב כל מיני דברים

יש לחוקרים גישה בסיסית בעייתית לכל ספרות ההלכה.

הם לא מבטלים דעתם (כמובן, הם הרי יותר חכמים מכולם...) והם מנסים למצוא מחלוקות בכל דבר

(ואני לא מדבר על התא שמע הזה, שאני לא מכיר אישית)

נפסק להלכה בלי חולק בשולחן ערוך שמנהג האשכנזים לאסור. מה שייך לדון בזה בכלל בימינו?

היה מישהו בדורות האחרונים שדן בזה? א שזה גם כן חלק מהגישה הזאת שאנחנו יותר חכמים?

להיות עיוור לא עושה את האדם למי שניתן להסתמך על חוש המישוש שלו, רק מפני שהוא חד יותר בו. עדיין הוא איננו רואה. והדיון כאן איננו להלכה וד"ל. אני כמובן רק חוזר על דבריך "אני לא מכיר" - חבל באמת. טוב, לפחות מודה ועוזב ב"ה.

אני לא תוקף, כי אני לא מכיר

אני רק שם דברים במקום

יש היררכיה ברורה בתורה

יש תנאים, יש אמוראים, יש גאונים, ראשונים, אחרונים, פוסקי זמנינו, רבני שכונות

ואז מגיעים האנשים הפשוטים והפרופסורים

אני לא מזלזל בפרופסור, כמו שאני לא מזלזל בנגר, הוא יכול להיות יהודי טוב, אם הוא יודע את המקום שלו

יתכן שהפרופסור הזה ידע את המקום שלו, אבל אתה הבאת אותו כאילו חייבים ללמוד אותו

את הארעא דרבנן למדת? את הגינת ורדים?

ואולי את מהר"י פראג'י?

ואולי את שו"ת תורה לשמה?

באמת הפרופסור הזה חייב להיות בכל מוסד, לפני גדולי רבותינו, שאנחנו לא מספיקים ללמוד את כל דבריהם?

אתמהה!

הן אד הומינם ולא לגופו של עניין. לא חשוב לי להתווכח איתך וכל מה שאמרת לא רלוונטי. הבאתי מקור ששייך לנושא - למעשה המקור בה"א הידיעה על הנושא. זכותך להתפרע ולזרוק אמירות בלתי-שייכות. זכותו של כל קורא של הדיון הזה להחליט אם למרות הכול, מאמריו של הרב ישראל תא-שמע ז"ל כן חשובים בעיניו (ולצורך הנושא מה שחשוב זה שהוא היה רב - וגדול - בישראל).

אני מתפרע?

אתה לא אומר שום טענה של האדם, רק הבאת איזה יהודי, והתלוננת שלא לומדים אותו בכל מקום,

אז הנושא שלנו הוא בדיוק האדם עצמו ולא טענותיו

היית מביא את דבריו - הייתי דן בהם, אבל כשמביאים סתם אדם, ושולחים ללמוד אותו, אני אדון האם הוא מספיק חשוב בשביל זה

אתה חושב שהוא "ה"מקור לנושא?

יופי!

ואני חושב ש"ה"מקור לנושא הוא הב"י, זה בדיוק הויכוח שלנו

אתה קובע קביעות נחרצות בלי לבסס אותם, ומאשים את השני בדיבור לא לענין, כשאתה בכלל לא טוען שום דבר.

ואני בטוח שהוא לא היה גדול בישראל, מהסיבה הפשוטה שלא שמעתי עליו עד היום

לגבי המילה "רב", בויקיפדיה כתוב שהוא עשה סמיכה לרבנות, אז לפי כללי הפורום כאן הוא נקרא רב, אבל בצורה כזאת,זה לא כל כך בעיה לקבל את התואר הזה.

מצחיק שאני, שפונה אליך ולא אומר מילה על המקורות שהבאת, תהא שייכותם לעניין אשר תהא (והיא מועטה ביותר), לא מעז להשתמש בביטויים שאתה מעז להפנות כלפי מי שאפילו לא פתחת את דבריו המאירים ("איזה יהודי", "בטוח שהוא לא היה גדול בישראל", "סתם אדם"). אתה תוקפן, חסר מינימום של זהירות, ואין איתך כאן שום דיון. רק מפני שמשהו עלול שלא להיות תואם לדעתך, אתה משתלח. תרגיש בנוח.

אבל סביר מאוד להניח שהיה תלמיד חכם גדול ממך.

אתה מכיר אותי?

ואני שוב לא מזלזל, רק טוען שלא "חייבים" ללמוד את ספרו בכל מקום

לא טענתי שאת הספרים שאני כותב כן צריך...

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד