"על שלושה דברים ההתוועדות עומדת: על המשקה, על הדיבור ועל הניגון"....
לחיים לחיים!!
מנה ראשונה:
הסיפור שלפנינו ארע בשבת פרשת ויגש, ז' טבת תשכ"ט - 28.12.1968.
אחר הצהרים בבית-המדרש החב"די הגדול, 770, ברוקלין ניו-יורק. קרוב לאלפיים איש מצטופפים באולם הענק, מאזינים בקשב לדבריו של הרבי. 'התוועדות'.
במרכז השולחן המוגבה המכוסה מפה צחורה - יושב הרבי, ופיו שופע דברי תורה. מפעם לפעם מפסיק הוא את שטף הדברים וקהל החסידים פוצח בשיר; עתים בנגון דביקות וגעגועים, ועתים בזמר שמחה ורקוד. באותה הזדמנות ישנם המרימים כוסית יין ומפנים אותה לכיוון הרבי, המשיב בהנהון ראש ואומר: "לחיים ולברכה" והחסיד שאליו הופנתה הברכה ממהר לרוקן את תוכן הכוסית שבידו, וכך מנגנים ושרים עד ששוב ימשיך הרבי וישמיע את דבריו.
בשבת עליה אנו מספרים, עסק הרבי בין היתר בביאור דברי רש"י, הפרשן המקראי הנודע שהעיד על חיבורו שהוא ל"פשוטו של מקרא". הפעם מתעכב הרבי בענין הקשור ללידת שבטי ישראל; תחילה הוא מפרט אחת לאחת את הקושיות המתעוררות על פירושו של רש"י בענין, ואחר הוא מתחיל לבאר את הדברים, דבר דבר על אופנו.
קהל המאזינים יושב בפה פעור ושותה בצמא כל מילה היוצאת מפי קודשו של הרבי. כבר נודעת להם שיטתו המופלאה של מורם ורבם בביאור דברי רש"י על התורה, בעמקות ובבהירות הרבה המונחת בה ותיאור הקושיות באופן שלשומע נדמה כי אין בנמצא תירוץ עליהן, ואחר-כך, בתירוצים, המסירים את כל השאלות באופן של "לכתחילה", כלומר, כאילו מעולם לא היתה כל קושיה...
והנה, תוך כדי ביאור אחת הקושיות החזקות אותן העלה הרבי, השתנתה לפתע נעימת קולו, ומנימה של ביאור תורני שמעו לפתע החסידים את הרבי במעין קול נבואי ההולך וגובר, והוא אומר:
"ומאחר ועוברים אנו כעת מחג החנוכה אל תג הפורים, בו נאמר : "אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם . . ואיש לא עמד בפניהם כי נפל כהדם על כל העמים" - יהי-רצון שכל שונאי ישראל יפחדו וירתעו מלהזיק ולהציק לבני ישראל, בבל מקום שהם!".
הדברים היו לא מובנים כלל. כיצד זה עובר הרבי, באמצע ביאור תורני, לציטוט פסוקים ממגילת-אסתר ואמנם רק השבוע הסתיים חג החנוכה, אך עד לחג הפורים הלא עדיין יש זמן! ובכלל, באיזו נימה שהדברים נאמרו, - מופתעים הביטו החסידים אחד בפני השני.
אפילו ה"חוזר" הראשי - זה שתפקידו לחזור אחר ה'התוועדות' על הדברים שהושמעו בה - אף הוא הרים גבה ומולל בזקנו העבות, דבר שהעיד כי אף הוא לא עמד על פשר הדבר.
רק הצצה בפניו של הרבי גילתה כי משהו קורה כאן. הרבי פשוט עצם את עיניו והמשיך לדבר כאילו נמצא הוא במקום אחר: "ויכו היהודים באויביהם מכת חרב והרג ואבדן, ויעשו בשונאיהם כרצונם" ; "והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור . . וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם". . .
ושוב, כמו מאומה לא קרה, חזר הרבי לדבר על פירושו של רש"י, תירץ את כל הקושיות וסיים את השיחה.
הקהל, עדיין תחת רושם הדברים האחרונים, החל באופן ספונטאני בשיר שמח שהותאמו לו פסוקים מתחילת המגילה : "ויהי בימי אחשוורוש...", והרבי עודד את השירה בתנופות יד בלתי רגילות, עוד ועוד, כאומר: כן, שירו כך, עוד ועוד, "ויהי בימי אחשוורוש"...
ה'התוועדות' הסתיימה. קבוצות קבוצות נעמדו החסידים ושוחחו על ששמעו אוזניהם. משהו ודאי קרה כאן. מיד במוצאי-שבת ינסו לברר. הם חייבים לדעת.
ואכן, הזריזים שהצליחו לקלוט במכשירי הרדיו שלהם את שידורי ארץ-ישראל נדהמו לשמוע את ההודעה הבאה:
"כאן שידורי-ישראל מירושלים. בוקר-טוב והרי החדשות מפי חנן גלבוע, ועיקרן תחילה : אמש, בשעה 10.00 בלילה, ערך צה"ל פשיטה על נמל התעופה של ביירות. המבצע הסתיים בהצלחה. לכל חיילינו שלום".
כן, לפי שעון ניו-יורק היה זה בדיוק בשעה 3.00, שעה שהפסיק הרבי את דבריו והחל לדבר על "ואיש לא עמד בפניהם"...
אכן, איש לא עמד בפני חיילי צבא-הגנה-לישראל...
סיפור 2:
א
עשרות תלמידי 'ישיבת יוניברסיטי' הקיפו בשמחה ובאהבה את ראש הישיבה הגאון הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק. פורים היום, והתלמידים נתנו קולם בשירה ובזמרה, ויצאו במחול פורימי סוער.
לפתע הרים הגאון את ידו, השירה פסקה באחת והס הושלך במקום. "הבה ואספר לכם מעשה מופלא על הרבי מליובאוויטש – מעשה שהתרחש בפורים באחת השנים שבהן גם הרבי מליובאוויטש וגם אני למדנו באוניברסיטת 'סורבון' שבפריס".
מיד היטו התלמידים אוזנם כאפרכסת. לא בכל יום הם זוכים לשמוע סיפור מרבם, ועל אחת כמה מתקופת לימודיו באוניברסיטה בצרפת ועוד סיפור הקשור לליובאוויטשער רבי...
ב
היה זה בצהרי יום הפורים. כפי העצה המובאת ב'משנה ברורה', קיים רבי יוסף דוב את מצוות 'עד דלא ידע' בכך שהלך לישון. עצה זו ניתנה לאלו שאינם יכולים ומסוגלים לשתות עד כדי התבסמות. הוא עלה אפוא על משכבו וכמעט שהשינה השתלטה עליו.
לפתע צלצל הטלפון. כשקורי השינה אופפים אותו, הרים הרב סולובייצ'יק את האפרכסת. מבעד לאפרכסת שמע את קולו של מפקד בית המעצר המקומי.
"נמצא אצלנו כאן שניאורסאהן", אמר המפקד קצרות.
הגאון שכבר הכיר את הרבי כאברך משי, נעים-סבר ואיש הליכות, חשב לתומו כי מן הסתם בא לדרוש בשלומו של אסיר יהודי כלשהו. כך גם אמר למפקד, וכמעט שהחזיר את האפרכסת למקומה בניסיון להירדם שנית.
"לא", רעם קולו של המפקד, "שניאורסאהן עצור אצלנו. רציתי לשאול אותך לגבי מהותו של האיש. האם תוכל לתת עדות אופי עליו?"
בבת אחת סרו קורי השינה מעיניו של הרב סולובייצ'יק. מבלי להשתהות קפץ ממיטתו, לבשתי את מעילו ויצא אל הרחוב. הקור הפריזאי וזרזיפי הגשם הכו בו, אך הוא לא שת לבו והחיש צעדיו לעבר בית המעצר. כל הדרך התרוצצו בראשו מחשבות, מה קרה? מה חטא חתנו של האדמו"ר מליובאוויטש? על מה הוא עצור?
כאשר הגיע לבית המעצר, נכנס מיד ללשכתו של המפקד. זה האחרון שידע את ייחוסו של הרב סולובייצ'יק, כיבדו לשבת, והחל לספר לו כי שניאורסאהן זה נעצר ב"עוון" הפגנה והתקהלות בלתי חוקית.
"שניאורסאהן? הפגנה בלתי חוקית? מה לו ולזה?" לא הסתיר הרב סולובייצ'יק את פליאתו העצומה.
"אכן כן", אישר המפקד את דבריו במנוד ראש. "הבוקר הסתובב שוטר סיור ברחובה של עיר. לפתע הבחין בשניאורסאהן עומד על-גבי מכונית חונה, והוא נושא דברים בקול רם. סביבו היו הולכי רגל רבים שנעצרו כדי להקשיב לדבריו של האיש. נוצרה התקהלות בלתי חוקית, דבר שאנו מקפידים עליו מאוד. השוטר החליט אפוא לעצור את מארגן ה'הפגנה הלא-חוקית' שלא תואמה מראש עם המשטרה, ולברר את פשר העניין עד תום..."
מאחר שהרבי כאברך צעיר היה נחבא אל הכלים ו'הצנע לכת', לכן לא נודע שמו בקרב חוגי המשטרה המקומית, ואלו לא ידעו להעריכו. אולם כשראו כי איש יהודי דתי לפניהם, פנה אפוא המפקד אל הרב סולובייצ'יק אותו הכירו אישית, וביקשו לתת עדות אופי כי שניאורסאהן הנו אדם הגון ושומר חוק.
הרב סולובייצ'יק סיפר למפקד כי הוא מכיר היטב את היהודי העצור, ולא רק שאין מה לחשוש מפניו, אלא שהנו אישיות יוצאת דופן. ליתר ביטחון חתם על ערבות והעציר שוחרר מיד.
או אז התברר לרב סולובייצ'יק את אשר ארע. הרבי קיים את מצוות היום 'עד דלא ידע' כדת וכדין. לאחר שנטל כמות הגונה של משקה, יצא לרחובה של עיר, והחל לדבר על אודות מהותו של פורים ועל מצוות כדי שהיהודים מביניהם יקיימו את מצוות היום.
ג
הדבר הראשון שעשה הרבי לאחר שחרורו, להתקשר לרעייתו הרבנית בטלפון, וסיפר לה את כל אשר קרהו. לאחר מכן המשיך לביתו של הרב סולובייצ'יק; זה האחרון כיבדו בכוס קפה כדי שיירגע מעט מהחוויה הלא-נעימה, אולם, הרבי מצידו ניצל את הפגישה לשיחה ארוכה ועמוקה בדברי תורה מעניינו של יום הפורים, שיחה שנמשכה כמעט עד אור הבוקר...
לפני שנפרדו, נענה הרב סולובייצ'יק בחיוך בפני ידידו הטוב:
"כעת, לאחר שנאסרתם ב'עוון' הפצת יהדות, הנכם ממשיכים את אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי ושאר הרביים שישבו בכלא, וכעת גם אתם ראויים להיות 'רבי'...
* * *
סיפור זה סיפר, כאמור, הגאון רבי יוסף דוב סולובייצ'יק בעצמו לתלמידיו. בין אותם תלמידים נכח גם הרב עו"ד יצחק שוסטר מקווינס, וזה סיפרו לחסיד הרב שלום דובער העכט, מראשי "ועד מגיני ומרחיבי החינוך הכשר".
מנה שלישית:
http://www.youtube.com/watch?v=CfU9mqdtzWk
http://video.chabad.info/newvideo/video.php?id=3747
פורים שמח!! שנזכה לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש!!
אל תיקחו קשה..
