אז לא אכפת שתקרא לזה בריחה.
איך שרוצים אפשר להתנסח.
אבל אני פשוט לא מסוגלת להמשיך איתה יותר,
אז אמרתי שאני לוקחת הפסקה.
גם קצת כעסתי על איך שהיא דיברה,
ואנ'לא אוהבת שמפענחים כל מהלך שעושים.
אז ברחתי.
ברחתי, להתמודד עם הכאב לבד.
לדעת, שאין איך להזיז אותו.
אי אפשר פשוט לכרות אותו מהגוף,
הוא חלק ממני, מחיי.
אז פשוט נקווה שיום אחד זה יעבור.
~~~~סופריקה~~

מרכיבה על סוסים באופן קבוע
)