יודעת שאני צריכה לישון ובכ"ז נכנסת לכאן או משחקת סנייק במיטה. (כן
,זה מצחיק,\:, צחקו...) ואז בבוקר בקושי קמה.. וכשכן אז נורא נורא עייפה.
וכל פעם מחדש נכנסת לחד"ר ואם יש מישהו מסויים, לא דווקא מישהו אחד, אבל כמה מסויימים, אז נורא קשה לצאת ולשים גבול.
ולפעמים מתחילה לדבר עם בנים ולא שבאמת רציתי למצוא חן בעיניהם או משהו,סתם, שטויות, אה, וגם זה לא בשיחה אישית, אני יוצאת דפוקה. ומדברת על שטויות ויוצאת טפוקה טפוקה. ואח"כ מצעטרת על זה, על זה שבכלל דיברתי וגם על מה שדיברתי,אבל כבר אין מה לעשות, מה אני יגיד לו סליחה? על מה כאילו...?
ואתמול אמא שמעה את הציפצופים האלה כשהנחש בסנייק אוכל, במיטה, והיא שאלה עם מי אני מתכתבת בשעה כזאת, ובכלל לא התכתבתי, אה, בעצם לפני זה כן, אבל אז לא.. ומה, פאדיחות להגיד" אני משחקת סנייק"..לא? 
ואז היא שאלה אם אני רוצה פלאפון כשר.. ולא עניתי..
וגם כשנותנים לי משהו להקליד, נגיד עכשיו, אז אני מקלידה, אבל בין לבין גם נמצאת פה וכאילו מדברת עם אנשים. ונגיד עכשיו, לפני איזה רבע שעה אז קרה מין דבר כזה עם מישהו שיצאתי טיפשה ברמות. ונגיד שלא, נגיד שיצאתי חכמה, אז... מה את בכלל מדברת איתו? שמרי על עצמך. את בת מלך שעשויה מאבנים טובות. את שומעת??? מכף רגל ועד ראש מ ר ג ל י ו ת ! !
אז בסדר, נכון שגם הוא אבל אבל..
לא, זה לא אשמת הערוץ, למרות שברמה מסויימת כן
, כי יש פה אנשים, אנשות, כ"כ מתוקות שפשוט כיף לדבר איתם, אבל זאת אשמתי. כי אני לא יודעת לעצור ולהפסיק וגם בכלל לא להתחיל.וזה מעצבן.
כי אני יודעת מה אני אמורה או לא אמורה לעשות,ואני לא עושה את זה,וכיף לי, ואח"כ אני מתחרטת ומצטערת.
פים פם פום.
