בא לי לשתף
היה לי פורים טוב! באמת טוב.
ב"ה.
פחדתי ממנו כ"כ. כי אני לא כ"כ חברה של פורים בד"כ.
כל שנה היה לי ממש קשה עם הקטע הזה ש"חייבים לשמוח". זה רק גרם לי ליותר ריחוק ויותר דיכ. כי מה זה 'חייבים'? אני דווקאית! עושה הפוך ממה שאומרים לי לעשותת..
ומה זה בכלל לשמוח באמת? ואיך מסירים מחסומים ופשוט שמחים? אף שנה לא הצלחתי.. להתעלם מהכל, ופשוט להיות אני? אבל איך אני יכולה להיות עצמי אם אני לא יודעת מה זה העצמי שלי?
וגם כל העניין הזה של "כל הפושט יד נותנים לו".. אולי כי הייתי במקום של לא להאמין שלקב"ה אכפת מהבקשות שלי בכלל.. אז אין טעם שאבקש..?!
ואז השנה, פשוט הצלחתי. לאידעת איך זה קרה בדיוק..
אני במקום אחר
וכן. שמחתי. באמתבאמת. שמחה פנימית..
וביקשתי. בשבילי.. לא משנה אם זה התקבל או לא.. ביקשתי כי אני זקוקה לזה. כדי טוב לי לומר מה אני צריכה. מה אני רוצה.
והצלחתי באמת להוריד מסיכות. להיות פשוט אני.
להיות.
פשוט.
להתחבר. למקום שלא הכרתי.
ווואו. זה היה עוצמתי. ונראה לי שהבנתי גם דברים חדשים. עלי, על העולם. על הקשר שלי עם הכל.
אתן יודעות איזה חיבור מדהים יש במשלוחי מנות?
כל שנה אני נותנת ל'כולן'.. מין שריטה שלי.. בפורים אני חברה של כולן. והשנה פיצום התחדד לי למה. בפורים באמת אפשר להיות חברה של כולן! כי בפורים אף אחת לא תשפוט אותי. גם אם אני אלך עם תחפושת מטופשת.. כי זה פורים.
יצא לי מבולבל בטירוף, ולאמובן בעליל.. אבל ממש רציתי לכתוב אתזה
והלוואי שבאמת נצליח להמשיך את שמחת פורים, וקדושת פורים- לכללל השנה!!
מוצאי פורים שמח.
גדול מגיע לך!
)