אולי גם ננסה להתאבד?
אם מבינה כיום שעשתה טעות בכך שהשתמשה בעבר אז נכון לשקול
אולם אם עדיין חושבת שאפשר - בשום אופן לא. למה???
אם לא מתחרטת - נראה לי שיש פה בעיה קשה
לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שיש דברים שהם בעייתיים.
לפי מה שמובן מפותח האשכול - הוא גם לא שולל שימוש עתידי.
ואם זה כך אז יש כאן בעיה.
סמים זה סמים זה סמים.
עצם הגישה של "לא מתנגד ככ גדול לשימוש בסמים" היה פוסל עוד לפני שהייתי רואה תבנ"א.
גם כשרוצים"להתפרק" וכאלה צריך לשמור ולא לאבד תצפון
אפעם אסור לאבד שליטה עצמית.
לדעתי זה גרוע.
אלכוהול זה רק לפורים! (ואני לא מדברת על יין בקידוש או מעט יין בתוך סעודת שבת)
וסמים - שלילי בכל אופן (חוץ מלהקל סבל חולים)
פחות מסוכן אבל שלילי, מדוע?
כי זה לא מקובל בתרבות כמו יין
(גם פחות ממכר, אגב)
הסיפורים של המכורים לכך מתחילים בכך שהתחילו בקלים עברו לקשים יותר ויותר
ובסוף הפכו לנרקומנים.
לעומת זאת האם שמעת על אנשים שהפכו לאלכוהוליסטים כבדים משתית אלכוהול
בשבתות פורים וחגים?
הרב קוק ורבנים נוספים מבית מרכז שחלקם גדולי דור של היום עישנו
כיוון שבעבר לא היה ידוע הסיכון שבכך (ממקור ראשון)
ואגב אני מתנגד לסיגריות באותה מידה.
יש דברים שמעצם טבעם מעוררים התנגדות וגרירה לדברים נוספים
יכול להיות שאכן, מסיבה תרבותית סמים מסמלים את זה הרבה יותר
מסגריות, וטעימת אלכוהול מדי שבת ופורים ושוב שם זה מתוך קדושה
ובצווי חכמים יש משמעויות דווקא ליין במועדים אלו ולא לסמים.
מיין אפשר גם להפיק תועלת ולא להשתכר או לאבד שליטה,בסמים זו כל המטרה,ואין בזה תועלת מלבד פיתוח תאווה רגשית-פיזיולוגית כזו או אחרת,ופיתוח אשליות נכזבות בעקבות כך.
ב.בזה יש גם סכנה להתדרדר למקומות אחרים דווקא מתוך תרבות של הוללות שמתקשרת לזה באופן בלעדי (לעומת יין או אלכוהול שבמידה נכונה יש לו גם מקום בחברה מהוגנת).
ועוד סיבות אובייקטיביות רבות שהן למעשה ההבדל הרעיוני ביסוד הסיבה לגישה לדברים הללו.
התמכרות לסמים קשים כמו הרואין גרועה באותה מידה ואפילו יותר!
התמכרות לסמים "קלים"- כל הסמים המעוררים כמו קנאביס וקוקאין גם גרועה כמו אלכוהול.
לא יודעת להגיד מה יותר גרוע. להביא לכם תופעות לוואי של התמכרויות לחומרים שונים ואתם תחליטו מה גרוע יותר?
ויש כאלה שהן לא נדירות בכלל. התמכרות ותלות פיזיולוגית אין באקמול (וגם לא השפעה על תהליך החשיבה ומרכזי הנאה במוח)
אבל בסמים יש- ותסמונת הגמילה קשה מאוד. (חלק מהסמים)
בכל תרופה יש תופעות לוואי אבל רוב התרופות לא ממכרות ובטח לא כמו סמים ואלכוהול.
(יש תרופות שהן עם אותו החומר הפעיל כמו סמים מסוימים- או סמים שיש להם התוויה רפואית אבל סמים לאדם שסובל מכאבים זה לא כמו סמים לסתם אחד שלא צריך אותם.)
נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון
שתחשבי בלימודים...
[יש במה שאת לומדת משהו שמאוד פטרנליסטי ונותן לך את מידע כעובדה ללא עוררין, בעיקר כי יש במקצוע הזה משהו שמשרת את המדינה- כמו נתינת חיסונים ולכן צריך שתעודדי לכך, ראו זאת רק לא מזמן בחיסון הפוליו, כמה מתוך כלל אנשי בריאות הציבור שהביעו את דעתן עסקו במקצוע שלך? למרות שכבר יש על זה חוגים שמלמדים ומעוררים לחשיבה עצמאית באונ' היותר מתקדמות..
זה היה רק מאמר מוסגר]
אז סמים זה לא חד משמעי, תחשבי כמה מהתרופות שאת נותנת הן מנגזרות של סמים. כולל ריטלין שכל ילד שני לוקח היום.
בכלל ידעת שהאיסור על מסחר מריחואנה התחיל מקרבות סוחרים ולא בגלל נזק בריאותי?
אז מדגישים לך את זה... מה שנוח להדגיש... ואגב לידע כללי יש גם תופעה של התמכרות לאקמול, מדובר באנשים עם כאבים שבהתחלה אקמול משפיע עליהם ואח"כ הם זקוקים למנות גדולות יותר.... אולי זה היה נחסך מהם עם היו מנסים משהו חזק מלכתחילה...
אני מודעת לעובדה שאמפטמינים זה סמים וזה החומר של הריטלין.
אף אחד לא מסתיר תופעות לוואי של תרופות. והחסרונות שבשימוש.
המסקנות שהמקצוע שלי מסיק זה תועלת מול נזק בצורה כוללנית- הנזק מול התחסנות של כל האוכלוסייה מול התועלת שבזה. והתועלת אכן יותר גדולה.
מאוד קל וטרנדי להאשים בקונספירציות אבל תדמייני לרגע איך העולם היה נראה ללא תרופות וחיסונים. (לא צריך לדמיין רק צריך ללמוד היסטוריה)
מה שהוריד את התמותה במאה ה-20 היה היגיינה, חיסונים ואנטיביוטיקה.
מה את מנסה להגיד? שעדיף בלי תרופות וחיסונים?
שסמים זה בסדר?
שכל התרופות גרועות?
ובקשר להתמכרות- זה יכול לקרות מכל חומר אבל יש חומרים שהם ממכרים הרבה יותר.
תמיד בתרופות צריך לעשות שיקול של נזק מול תועלת זה לא חדש.
לדבר עליו כאן
את יכולה לדבר איתי בפרטי אם זה חשוב לך להרחיב על מה אני יודעת[ואני יודעת..]
בכל מקרה כל ההודעה שלך עכשיו היא חיזוק לטענותיי לגבי איך שמלמדים את מה שאת לומדת...
כמו שאמרתי- חיסונים, לכי לפאבמד ותגלי דעות מעניינות חדשות... המשפט שכתבת הוא בדיוק מה שמשרד הבריאות רוצה שתשנני מתוך שינה..שימי לב שלא כתבתי את דעתי וישר מיהרת להגן על זה... מאיפה לך מה אני חושבת?
[למרות שיש 2 אונ' טובות שמאוד שינו את הפרידגמה..]
שוב להרחיב- פרטי, זה לא הדיון.
עד כמה שאני יודעת הירידה בתמותה הייתה לפני גילוי התרופה
לבין סמים לאדם בריא??
על פי מחקרים אלכוהול הקרב יהודים פחות ממכר יש שאומרים שיש איזה גנטיקה יהודית שמפחיתה את ההתמכרות לאלכוהול אך לא מונעת. תרבות השתייה הזאת שמתגברת בזמן האחרון היא דבר מסוכן אבל אדם שהגיע לסמים אפילו קלים זה אומר עליו משהו מכיון שזה הרבה פחות נגיש בכל מקרה האמירה שלא שולל שימוש בסמים היא הבעיתית פה...
אנשים שאלכוהול הוא חלק מהתרבות (והחיים) שלהם, מן הסתם מודעים לכך שקנאביס לא יותר מזיק ומסוכן.
אתה מדבר על אלו שמשתכרים בוקר וערב אך מתנגדים לקנאביס? זה אבסורד באמת אבל לא ממש קיים (בפורום) אצל קהל האנשים שהיא שואלת אותם את השאלה)
אם זה היה בעבר והוא חזר בתשובה-זה משהו אחר.
אבל הוא לא מתנגד גדול כ"כ- זה מפריע לי מאוד.
סמים זה לא דבר לגיטימי מבחינתי.
(ואני לא מדברת על משככי כאבים לאנשים שסובלים מכאבים...)
תראי... זה תלוי מאוד.
א. האם זה היה צורך רפואי?
ב. האם הוא בעד שימוש ממושך?
ו... זה שהוא נתקל בהתנגדות זה טבעי ונורמאלי, הוא יכול להתקומם מדוע אנשים לא יודעים מה זה ומה זה עושה ופועל ומהם הנזקים או מהי התועלת. אבל אם ה"מועמדת" היא אחת מאלו שמקוממים אותו, מדוע ולמה זה משנה לו?...
אם היא כזו, מן הסתם היא לא אשתך... (כמו כל השאלות שצצות פה מידי פעם בערוץ, היה אחד אתמול, כמדומני)
לק"י
וחלילה לא אמרתי שהוא ספציפית מסומם!
אבל בחור שלקח סמים וזאת חוויה חיובית בשבילו?! מקווה בשבילו לא לחזור ל"חוויה" הזאת.
ולאלו הטוענים שהמתנגדים לא חקרו את הדבר:
היא הנותנת. אני אעדיף וארצה מישהי שמעולם לא התעניינה בעולם הזה בשאלה
של מה פחות מסוכן ומה יותר מסוכן.
כל הדיון מבחינה מחקרית מה ממכר יותר הוא מיותר. יש עניינים שבהם מאוד חשוב
מהי הנורמה החברתית. אם הנורמה החברתית במקרה דנן גורסת שסמים הרבה יותר
בעיתיים מאלכוהול, יש לה משקל מכריע משום שזה אומר הרבה על אותו אדם. הרי ברור
הוא שהוא לא ישב לפני כן ועשה עבודת מחקר מה גרוע יותר ומה פחות, הוא פשוט
פרץ את המוסכמה, וכנראה רק אח"כ נתן אל ליבו לחקור את מימדי הנזק מבחינה
מחקרית.
מנסה לתת לגיטימציה לסמים אלה וזה מזעזע.. אין בעיה- אלכוהול יותר גרוע? תשללו אלכוהול אבל אל תנסו להכשיר את השרץ. מספיק מסכנים התחילו מסמים קלים והמשיכו הלאה לעולם המכורים המחריד.
נדמה שהחבר לא ממש מתנגד כי הפיתוי קורא לו לחזור... מאחלת לו בריאות ושלעולם לא יפול לשם שוב.
http://www.asianjournalofpsychiatry.com/article/S1876-2018(13)00094-4/abstract
הם טוענים שזה יכול להיות טריגר לפסיכוזות וכו' אבל יש עוד גורמים ולא ניתן לתלות במריחואנה את הסיבה העיקרית,
על ידי עצמו מריחואנה לא מספיקה כדי לגרום לכך וצריך עוד גורמים כמו סביבתיים או גנטיים.
[לצערי זה לא הטקסט המלא כי לא הצלחתי להביא אותו, ואם היה לי זמן הייתי מחפשת עוד מאמרים..]
הוא לא מפיל על מריחואנה הכל.... ההפך.
היא בגלל שכרגע זה מממן משפחות פשע, טרור, סחר בנשים וכו'
חברות התרופות לא יפסידו בגלל זה
גם עכשיו יש שימוש בזה לרפואה אבל הוא לא מתכוון לשימוש כזה
ובמה שמשתמשים לרפואה לא זהה למה שקונים ברחוב
אלו תירוצים.
וצריך להפסיק עם "אנשים רבים משתמשים"... שיטה חדשה להתמודדות עם חולשות במקום להיאבק בהן. עובדה שאנשים כאן לא רואים זאת ככה. בד"כ מי שכּן - מוצא פתאום "הרבה", אף אחד לא עשה סטאטיסטיקה במקומותינו. וגם אם היה עושה - זה לא היה משנה את האמת.
צריך מאד להיזהר מ"ותרנות" כלפי התופעה הזאת, ההרסנית.
ואכן, גם מי ש"ניסה" - זה חשוד. למה מנסה דברים כאלה, שפחיתותם ידועה..
אלא שאם זה מ"שטויות נעורים" ש"ניסה פעם" בנערותו - וכעת הוא לגמרי סולד מזה ומבין כמה זה לא שייך, ענין אחד.
אבל אם גם כעת "לא מתנגד חריף" - יואיל לא לתלות את הבעיה במי שאינה רוצה בכך. מובן לחלוטין בחורה שאינה מעוניינת להינשא למי ש"אינו מתנגד חריף" לשימוש בסמים... שיחפש אולי מישהי שגם היא "אינה מתנגדת חריפה" (ואולי פתאום יגלה שבזה הוא דווקא לא מעונין?...)
או שיתבונן היטב בדברים - ויראה כמה זה גרוע. ויצא מזה לחלוטין.
אצל חלק מהכותבים לסמים "קלים". אולי הם קלים יחסית לסמים קשים מנשוא- אבל הם לא קלים..
מה שהיא כתבה.
זו סכנה חמורה מאד - בוודאי שלא צריך להיות "סבלניים" כלפיה.
ומה שדובר פה היה לא על מישהו ש"פעם התנסה" בדווקא, אלא על מי ש"אינו שולל" סמים. וזה דבר גרוע טוטאלית.
וגם מי שאינו "שולל אלכוהוליזם" זה גרוע מאד. זה לא ש"פעם שתה" בפורים..
סכנה חמורה מאוד- מדובר על סמים קלים...
לק"י
לא הייתי יוצאת איתו..
כנ"ל גם לגבי מי שנוהג לשתות (ולא כוסית..אלא תרבות של שתיה).
אין שום "סטאטיסטיקה" מוסמכת כזו. זה סיפורים. ההיפך הגמור הוא הנכון.
ב.פותח השרשור לא דיבר על מישהו ש"התנסה" פעם בתור סקרנות מטופשת של ילד.
הוא דיבר על מישהו שלא "מתנגד חריף" לסמים, גם אם יצא מההתנסות שלו. והתביעה שלו בהודעתו בהמשך, "לפתוח את הראש לדברים כאלה", היא מזעזעת. בלי סיסמאות. אפשר כך לבקש ש"יפתחו את הראש" לכל רע. אין שום ענין "לפתוח את הראש" לדברים כאלה. מה השטויות הללו?..
אדם שכותב מצד אחד, על המגזר הלא-דתי שאולי "שם זה יותר מקובל וזה נוראי", ומצד שני רוצה שלא ישללו מישהו ש"לא מתנגד חריף" זה דבר מעוות.
ג. וגם באותה הודעה בהמשך יש בלבול. מצד אחד - "אצלנו זה נתפס כ"כ כשוליים" (כלומר, גם הוא יודע שזה לא ה"מקובל", כמובן..). ועם זה "שאלו שהתנסו הם מרגישים מראש מחוץ לסיפור"... מה זה "מראש"? לפני שהתנסו? טוב מאד. זו סכנת נפשות ורע מאד. אחרי ש"התנסו"? אז זה לא "מראש" והם יודעים יפה מאד שאם יזנחו לגמרי את השטות ויתבגרו, זה לא מה שיעכב להם את המשך החיים.
אלא מה הוא מנסה לעשות? "להזהיר" באופן סמוי, שאם זה לא יקבל "קצת לגיטימציה", אז אנשים יקחו את זה קשה ו"יכנסו קבוע"... איזו תביעה משונה היא זו?.. אל תתייחסו קשה לסמים - שמא אחרים יחשבו שהם "אבודים" אם ניסו.. זו השחתה כללית של התרבות והחברה.
איפה שמענו דבר כזה?!
כן תקחו את זה קשה - ושאף אחד לא ינסה מראש דבר כזה. ואם חלילה מישהו עשה שטות של ילדות - שיעוף משם מהר, יסלוד מזה טוטאלית מהבנת הנזק, ואז אין לו מה לחשוש כאילו הוא "אבוד לנצח".. ושלא ינסה לדרוש מהחברה שתקבל שהוא לא רוצה לגמרי להתנגד - אבל בכ"ז...
ד. ורואים בהודעה בהמשך, שהוא חוזר על כך שוב: "אדם שבחברה כמו שלנו התנסה והחליט שהוא לא בזה, גם הוא לא מתנגד, מרשים הרבה יותר מבן אדם שסתם שולל.."
משחק מילים. מניפולציה. אין בכך שום דבר "מרשים".. "אדם שסתם שולל" - הוא אדם נורמלי שעיניו בראשו ולא מנסה לקחת דברים שבורחים איתם מהמציאות ועלולים למחוק את אישיותו חלילה. זה הכי "מרשים" - וזה בכלל לא "מרשים" אלא סתם נורמלי.
אדם שהתנסה והחליט שהוא לא בזה - גם ב"ה. העיקר שיצא משם. לא מרשים שנכנס - וטוב שברח.
אבל הוא לא מסתפק בכך.. "מתחת לשורה" כותב על מישהו כזה: "גם אם הוא לא מתנגד"... אהה... אז לא! אם הוא לא מתנגד לסמים - שאף אחד לא ינסה "לשכנע" שצריך סובלנות לצאת איתו, או סתם להיות "סבלניים".. שימוש במילים יפות וניצול מידות טובות של אחרים, להגברת התועבה. לא! לא צריך להיות "סבלניים" לכך שמישהו לא מתנגד לסמים. צריך להתפלל עליו שיירפא ושיחזור בתשובה ושלא ינסה לשכנע אחרים, שזה כאילו "לא כ"כ נורא". זה נורא ואיום. ולא יוצאים ממערבולת ע"י שמנסים למשוך אליה אחרים - אלא ע"י התגברות או ע"י בקשה לזרוק חבל הצלה ממקום רחוק משם ויציב לגמרי.
לא השלילה של התופעה היא "נוראית" (כלשונו בהודעה הבאה), אלא "שלילת השלילה" היא הנוראית.
ואין לכך כל קשר ל"הבנה והתחשבות". הבנה והתחשבות בענין זה, היא להבין שמישהו נמצא במצב גרוע וצריך לעזור לו כבן אדם מישראל לצאת משם, להבין ששגה קשות והוא בצרה. אבל לא "הבנה" לתיאוריה ש"לא מתנגד לסמים"... ר"ל.
הוא מדבר על מישהו שלא ממש מתנגד לזה,
לא שהוא משתמש ולא שהוא בעד שימוש
וזה נכון שהחברה הדתית מאוד מגוננת וזה בהרבה דברים ויש לזה יתרונות וחסרונות
מי שחטא וחזר בו -לא זורקים אותו!
הוא יקר ואהוב, גם אם אכל חזיר עם גבינה ביום כיפור שחל להיות בתשעה באב
אבל כן מרחיקים מי שסוטה מהנורמה לרעה, בזמן שהוא נשאר עם בעיה
יותר חשוב לדאוג לציבור שלא ילמדו נורמות רעות!
אתה אולי אולי אולי "קורא" את השטח הספציפי שאתה גר בו/מכיר אותו, עם המגוון המאוד מצומצם יחסית של אנשים שאתה מכיר.
כמה כבר נערים דתיים אתה מכיר בארץ?
אם אני ממש ממש אגזים, אני אגיד שתה מכיר 5 אלף נערים דתיים ועוד 20 אלף חילונים. כמה מתוך אלה וכמה מתוך אלה מעשנים?
הם לא מדגם מייצג של שום שטח. יש בארץ עשרות אלפי נערים דתיים, עשרות אלפי נערים חרדים ומאות אלפי נערים חילונים ומסורתית.
אתה לא מכיר אפילו אחוז מאלו או מאלו. אז אתה לעולם לא תצליח "לקרוא" את השטח, יותר טוב מסטטיסטיקות של מכוני מחקר שמתמחים בזה כבר עשרות שנים עם מדגמים מייצגים של האוכלוסייה בישראל, ועם טעויות דגימה הרבה הרבה יותר קטנות ממה שאתה תוכל להגיע לבדך.
המטרה היא למנוע מאנשים לרדת לשם לכתחילה.
המטרה היא לשלול "אי התנגדות" לסמים.
אתה מצטט מה שהגבת עליו ההיפך ממה שנכתב.
לכתוב כאילו אנו רוצים "לסמן" כל מי שהיה שם, אפילו אם יצא מזה - זה שקר. וזה נכתב כי זה נשמע "טוב"..
אבל אמרנו במפורש: מי שיצא מזה ומבין שזה רע - מה טוב. מי שלא חושב שזה רע להשתמש בסמים - שלא יצפה מאחרים סבלנות לגישה שלו, ואל יכנה את גישתו "סטיה קצת מהמיינסטרים" - זה שוב אותו משחק-מילים.
ושאף אחד לא "יאיים" ש"ייצאו בשאלה" אם לא יקבלו את הסמים כדבר "קצת לגיטימי". זו ממש עזות פנים. זה לא לגיטימי - ומי שמסיק מזה מסקנות כאלו מזיק רק לעצמו. זה לא סותר שצריך לטפל באהבה במי שנפלו בכך. אהבה להם - לא לענין הזה עצמו..
אבל כנ"ל, זה לא סותר שאם אדם רוצה לצאת מזה - ומבין את השלילה במה שעשה - אז אנשים יוצאים מעוד דברים רעים.
כבר צוין לעיל שהבעיה בדבריך היא שאתה כל הזמן מתעקש לומר שמדובר במי שגם בהווה לא מתנגד לכך.
אז אל תאמר שזה "סימון" של מי שהיה שם... זה של מי שמתעקש להישאר קצת שם. ורוצה לגיטימציה לכך. לא.
יתכן שיש לו מעלות אחרות - לא זה.
הבנתי מראש שאינך מדבר - כפי שכתבת לפני כן - רק על "חברים" אלא בגלל נסיונך האישי.
ולמה אתה אומר ש"אם הייתי קורא את הרזומה שלך הייתי מסמן גם אותך".. הרי זה ממש שקר בשמי.
כתבתי מפורש: חזר בו והוא נגד זה ויצא מזה - מה טוב. מתעקש "לא להתנגד" - אז זה לא בגלל ה"רזומה" אלא בגלל מה שהוא עכשיו.. פשוט לגמרי..
ואין פה שום "סגירות מחשבתית" - משחק מילים משונה. סמים - זה לא "מה שלא מוצא חן בעיני". זה דבר רע ונורא אובייקטיבית לגמרי. ואני כבר ראיתי למה זה יכול להביא אנשים. סמים - זה רע. נקודה.
וה"מחיר" של הנסיון לגרום לאנשים לתת "קצת לגיטימציה" לכך - הוא חמור מאד. אין לזה כל קשר לאופציה לתיקון של כל מי שנכשל. בלבד שידע שזה אכן גרוע ולא ינסה להכשיל גם אחרים.
כן אפסול מישהי שאומרת לי שאין לה בעיה עקרונית עם סיגריות או סמים. כי איש אינו מבטיח שם זה ככה, שהיא לא תחזור לזה מתישהוא. כן - אני מאמין שצריך רתיעה חזקה מהדברים האלו, וידיעה שלא מתקרבים לזה, שזה כמו אש.
להגיד: "הוא לא מכור" זה נחמד ויפה לשעתו. בן אדם יכול להפוך למכור תוך ימים בודדים, במקרה של דיכאון או כל דבר אחר. אז כל עד אין את המידה הבסיסית של רתיעה מהדבר - המחסום החזק הזה שנקרא סלידה - כל עוד זה לא קיים, החשש שהיא תיפול לזה שוב באיזה שהוא שלב, גבוה בהרבה ממצב שמישהו שסולד מזה, ייפול לזה.
אז אדם שנפל וחזר וסולד - בשמחה, אבל אדם שזה דבר נחשב לדעתו כלגיטימי - בשבילי זה לא לגיטימי, ושיחפש מישהו אחר בשביל עצמו...
אעדיף מראש לא לצאת איתה.
אני מעדיף לחיות עם אישתי והילדים שלי, כאשר כולנו בריאים, עד גיל 120.
זה בערך אותו הדבר.
ההגזמות... ההגזמות..
שניהם זה מפלט מהחיים בבית
לא תרצה קשר רציני- בהדגשה רציני או חתונה וילדים עם משהו שלא שולל כל מיני דברים
היום הוא לא שולל זה, מחר לא ישלול משהו אחר
יכול להיות שבגיל 20 בחברה כללית זה באופנה ובסדר אבל בשלב הבא כבר לא כל כך
העניין הוא שבחברה דתית מתחתנים יותר מוקדם ואותו חבר עדיין לא הגיע לבגרות הנדרשת
אני בתור חוזרת בתשובה לא הייתי מקבלת מורכבויות כאלה לא אחרי חזרה בתשובה ולא לפני
יש מספיק מה לעשות בחיים בלי להתנסות בשטויות ולהעשיר את אלה שמתפרנסים מזה
אם הם רוצים כסף שילכו לעבוד ולא ימכרו כל מיני דברים ויעשו קופה על חשבון נוער לא חכם
הלחצים המופעלים עלי היום, כשאני נשוי ואב לילדים גדולים בהרבה ממה שהי כשהייתי רווק, והמפלט אל מושא ההתמכרות קורה הרבה יותר ממה ששיערתי (וגם הבטחתי...) לעצמי לפני החתונה.
אם הוא לא שולל שימוש בסמים - הנחת העבודה שלך צריכה להיות שהוא ישתמש. וכשזה יקרה - סביר להניח שזה 'יתפוס' אותו יותר ממממה שאת והילדים 'יתפסו' אותו. אם הייתי מוכן להיחשף, הייתי מזמין אותך לשיחה עם אשתי, לשמוע איך נראים החיים עם מכור, שברגע קטן של הסרת אחריות מפיל את עצמו לעולם שמנתק את עצמו מכל הקשר של רע וטוב...
את מוזמנת לקרוא על זה כאן וכאן, או בכלל, תגגלי "בני משפחה של מכורים", ותראי במה את מסכנת את עצמך, ואת משפחתך העתידית.
כמובן, אם הוא השתמש, ומודע לסכנה שבהמשך השימוש, הסיכוי ליפול להתמכרות היא קטנה.
אך אם הוא לא מודע לסכנה, והוא לא מתנגד להשתמש שוב, הייתי אומר שבמבט של כמה עשרות שנים קדימה, סביר להניח שהוא ישוב אל המפלט הזה, ובמקרה כזה סביר להניח שגם יפתח אליו התמכרות כלשהי. לא מומלץ לנסות בבית...
אבל אם הוא הפסיק והוא נחמד למה לא
ודי בצירוף מקרים של לחץ בבנק, הורמונים של האשה וזמינות של החומר כדי לקחת שוב. ו"כיוון ששנה נעשית לו כהיתר"...
הי.
הרבה מאד זמן לא הייתי כאן. חשבתי לשתף אתכם בשיר שיצרתי לאחרונה בסונו.
"אבל אחלה בחור"
תהנו
בֶּן שְׁלוֹשִׁים וּמַשֶּׁהוּ, עֲדַיִן יוֹצֵא,
פָּגַשְׁתִּי כְּבָר מֵאוֹת, אֲנִי עַל הַקָּצֶה
בְּכוֹל פְּגִישָׁה אוֹתוֹ סַחְלָב וְשֻׁלְחָן,
אוֹתָהּ שְׁאֵלָה: "וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה כְּשֶׁיֵּשׁ לְךָ זְּמַן?"
אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נְּשָׁמָה?
כְּבָר נִגְמְרוּ לִי הַנּוֹשְׂאִים לְשִׂיחָה
אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לִשְׁמֹעַ שׁוּב,
"לֹא נִרְאֶה לִי מַתְאִים, אֲבָל אַחְלָה בָּחוּר"!
זֹאת מְאֹד חֲמוּדָה, אַךְ אֵין מָה לּוֹמַר,
הַשִּׂיחָה זוֹרֶמֶת כְּמוֹ אַכְזָב בַּמִּדְבָּר.
הַשֵּׁם, תֵּן לִי אִשָּׁה שֶׁתִּגְנֹוב לִי אֶת הַלֵּב
וְלֹא אַחַת שֶׁתִּשְׁאַל "לְטַיֵּל אַתָּה אוֹהֵב"?
אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נִשְׁמָתִי
אִיִמָּא וְאַבָּא מְשַׁגְּעִים אוֹתִי
אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לַעֲבֹד חֲצִי מִשְׂרָה,
בִּנְסִיעוֹת וְטֵלֵפוֹן, בְּחִפּוּשׂ אֲבֵדָה.
וְהִנֵּה אַחַת שֶׁבְּעֵינַי מָצְאָהּ חֵן,
יֵשׁ נִיצוֹץ קָטָן, כְּבָר הַלֵּב מִתְעוֹרֵר
אַךְ לִפְנֵי שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ, הִגִּיעָה הַבְּשׂוֹרָה:
"הוּא גָּבוֹהַּ? נָמוּךְ? מָה הַעֶדָהּ"?
אַחַת אָמרָה הוּא רְצִינִי, הַשְּׁנִיָּה קַלִּיל,
אַחַת רָצְתָה עוֹבֵד, אַחֶרֶת מַתְמִיד.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הָלַכְתִּי בִּדְרָכֶיךָ
הִגִּיעָה הַשָּׁעָה, אַל תִּשְׁכַּח אֶת עַבְדֶּךָ
אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נְּשָׁמָה?
אִם אַתְּ שׁוֹמַעַת, תַּעֲשִׂי סִימָן
אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לִשְׁמֹעַ שׁוּב,
"לֹא נִרְאֶה לִי מַתְאִים, אֲבָל אַחְלָה בָּחוּר"!
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּבָר עָבַרְתִּי הַרְבֵּה,
תֵּן לִי אָחָת, שֶׁאָרְגִּישׁ שֶׁזֶּה זֶה,
שֶׁנֵּשֵׁב נְדַבֵּר, וְנִצְחַק עַד הַלַּיְלָה,
שֶׁנַּרְגִּישׁ סוֹף סוֹף שֶׁהִגַּעְנוּ הַבַּיְתָה
אש לבנההגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע
אש לבנההמקרר שלי
המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...
מעניין כיצד זיכרונות העבר מתהפכים ומשתנים כאשר נקודת המבט שלנו משתנה, בין אם בעקבות מבט מבחוץ ובין אם בעקבות שינוי פנימי.
דאגה לבן זוג יכולה להפוך בדיעבד לשתלטנות, רצון להיות שותף בחייו עלול להתפרש כתלותיות, והתעקשות שנראתה בעבר כביטוי לאכפתיות יכולה להפוך לסימן של חוסר כבוד. לפעמים מספיק שינוי אחד בנקודת המבט כדי שזיכרונות שלמים יקבלו משמעות שונה לחלוטין.
אפשר לראות זאת אצל זוגות שנפרדים עם מעט מרירות. אדם שבעבר היו יכולים להישבע שהוא קרוב למושלם הופך פתאום, בעיניהם, לאדם שתלטן, רעיל ומגעיל. כאילו כל אותן שנים נצבעו מחדש בצבע אחד.
המבט שלנו והמסקנות שאנחנו מסיקים בהווה משפיעים באופן דרמטי על האופן שבו אנחנו זוכרים את העבר.
יש לכך שני היבטים מעניינים: זיכרון סלקטיבי וריפריימינג.
זיכרון סלקטיבי הוא הנטייה שלנו לזכור פרטים מסוימים ולשכוח אחרים. אנחנו עשויים לזכור היטב את הרגעים שבהם נפגענו, אך לשכוח את הפעמים שבהן אותו אדם היה שם בשבילנו. לחלופין, אנחנו עשויים לזכור דווקא את הרגעים הטובים ולהדחיק את הקשיים.
ריפריימינג, לעומת זאת, הוא שינוי המסגרת הפרשנית שדרכה אנחנו מסתכלים על אירוע. לא בהכרח שכחנו משהו או שינינו את פרטי הזיכרון, אלא שהמשמעות שאנחנו מעניקים לו השתנתה. אותה שיחת טלפון שבעבר נתפסה כדאגה יכולה להיתפס היום כניסיון לשלוט, ואותה בקשה לקרבה יכולה להיראות כתלותיות.
במובן מסוים, בכל פעם שאנחנו נזכרים במשהו אנחנו קוראים מחדש ספר שכבר קראנו. העלילה נשארת לכאורה זהה, אבל אנחנו כבר אנשים אחרים, עם ניסיון, רגשות ותפיסות שונות. לכן גם הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על העבר משתנה.
כמובן, ייתכן שנקודת המבט החדשה היא דווקא הנכונה. אולי האדם באמת היה שתלטן ורעיל, ואולי רק לאחר שהתרחקנו הצלחנו לזהות דברים שלא ראינו קודם. אבל אני חושב שלפני שמפילים על אדם, על קשר או על עצמנו פצצה, כדאי לעצור ולנסות להיזכר כיצד ראינו את הדברים בזמן אמת. לא כדי להעדיף את הפרשנות הישנה, אלא כדי לבחון אם הפרשנות החדשה שלנו אכן מוצדקת.
יכול להיות שאותו אדם באמת רק דאג, והוא כלל לא יבין מאיפה הגיעה פתאום המסקנה שהוא רעיל. כמובן, ייתכן שהוא אכן התנהג בצורה פוגענית, ואולי הפרידה הייתה הכרחית. אין כאן ניסיון להצדיק התנהגות רעה או לשמר קשרים שאינם טובים לנו, אלא ניסיון להבחין בין המציאות לבין הפרשנות שאנחנו מעניקים לה.
יש לכך גם השלכות על האדם שמקבל את ההאשמה. כאשר מאשימים אדם ברעילות, במיוחד אדם עם ביטחון עצמי נמוך או פחד מפגיעה באחרים, ההאשמה עלולה להפוך לחלק מהתפיסה העצמית שלו. הוא עלול להתחיל להאמין שהוא אכן אדם רעיל, לשחזר את הזיכרונות שלו בהתאם למסקנה הזאת ולראות גם את המעשים הטובים שלו בעבר באור שלילי.
כך הוא עלול לקחת איתו לקשרים עתידיים תחושת אשמה שאינה בהכרח מוצדקת, לחשוש מכל ביטוי של דאגה או קרבה, ואפילו לפגוע ביכולת שלו לנהל קשרים בריאים.
בסופו של דבר, אני חושב שצריך לזכור שהיכולת שלנו לפרש מחדש את העבר אינה הופכת כל פרשנות חדשה לאמת. לפעמים אנחנו מגלים דברים שלא ראינו, ולפעמים אנחנו פשוט מסתכלים על אותם דברים דרך משקפיים אחרות.
כדאי להיזהר מלהפוך את האדם שהיינו, את האדם שמולנו ואת הקשר שהיה לנו לדמויות חד-ממדיות רק מפני שכיום אנחנו רואים אותם אחרת.
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל 
בשביל זה יש את הפגישה
שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים
זה מאוד תלוי בצד השני..
פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.
ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.
הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.
לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.
יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.
יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.
אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.
לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.
אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -
אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.
בהצלחה!
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.
אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,
אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.
(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)
בסוף בסוף בסוף...
כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר
אלא בעיקר העתיד.
למה?
כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.
האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.
הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.
חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!
תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.
אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש
ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.
בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,
ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,
או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.
את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.
אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.
היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.
אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.
וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -
זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.
היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.
איך מתמודדים?
לפי חמשת שלבי האבל.
מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.
אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,
ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -
זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.
ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.
לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.
העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'
והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,
אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.
הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.
ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.
יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.
וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.
בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.
במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.
לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.
זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?
התשובה היא: לא.
אבל מה זה כן עושה?
זה לא הופך אותו לסיפור!
החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.
שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".
וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z
כתבת שניסית,
אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.
זה הרבה פעמים לא במודעות.
איך משחררים?
זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.
אז קודם עדיף להתחזק.
הי לכולם
מחפשת זוגיות רצינית לחתונה
מסורתית שומרת כשרות וחגים
איפה אפשר להכיר?
בהצלחה בחיפוש
שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")
אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.
(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).
בהצלחה רבה
א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה
ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים
ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...
בהצלחה!
אולי @מוקי_2020 יכול לסייע
אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?
אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.
אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.
האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.
אבל
כמה מהם הם מסורתיים?
עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.
זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.
לצורך העניין,
מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.
השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.
א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.
ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.
אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.
שואלת בשביל זוג אחר. (אני נשואה ולא עברתי שלב של קשר ודייטים)
הם בקשר כבר חודשיים. שמחים ואוהבים מאד.
אממה?
הוא בצבא, יוצא סופש פעם בשבועיים.
יוצא שהקשר מורכב הרבה על הטלפון.
בנוסף, עד שהוא כן יוצא יש מלא מימד של התשה. גם פיזית אחרי כל השבועיים בצבא,
וגם נפשית אחרי שבועיים שמדברים ומחכים ויוצא שהדייט מלא פעמים דיי נפול.
גם בשבועיים שהקשר הוא יותר טלפוני, יש מלא שעולים דברים שפחות כיפיים,
כמו התלבטויות ומחשבות על האם נכון ומה נכון, והכל הם משתפים אחד את השני / שניה,
מה שבסופו של יום יוצר שהרבה מהקשר מורכב על פתרון בעיות או מחשבה על מה נכון.
יש להם ציפיה שדברים יהיו יותר חביבים ונחמדים ושמחים,
אבל הם לא מצליחים לייצר את זה.
הם לא מתקדמים להצעה ולהתארס, כי הם כן רוצים להישאר בקשר להמשיך להכיר ולהבין יותר.
אבל איך נשארים בשלב כזה שאין בו ביטחון בקשר?
איך מייצרים את זה שהקשר יהיה מלא בטוב ולא מלא בחוסר ביטחון של זה ש'עדיין לא התארסנו אז מי אמר שזה יהיה זה בטוח'?
נשמח לקבל עצות מכם ❤️
אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.
חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.
קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.
חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.
וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.
לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.
ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.
ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.
בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.
אעביר להם.
אשמח לעוד תגובות...
עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',
לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,
אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.
תודה 🩷
צאו להליכה
לכו לעשות קניות
לכי איתו לקנות טלפון/מחשב
לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת
לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.
לא יושבים על ספסל ומדברים.
אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.
כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,
וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.
וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.
בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.
יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.
משהבדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.
אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.
קלילות זה אופי.
אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.
משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.
אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.
החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.
אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.
ועוד עצה
אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?
לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.
הם גם מאד יודעים להנות יחד.
כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.
רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.
והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,
רק לא מבינים איך לשנות את זה.
לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?
לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?
גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?
וממש תודה על התגובה 🩷
לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.
זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות
אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.
אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.
זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.
בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.
אעביר להם.
ממש שמחה על כל תגובה פה.
כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,
ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.
לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.
התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.
היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.
לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!
המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.
בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.
לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.
תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.
הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.
אעביר להם את דעתך.
תודה!
זה הגיוני
אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .
בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.
ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה
אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.
אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.
ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.
מסיים עוד חצי שנה.
הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,
רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.
מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.
איפה הגבול?
אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:
לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.
במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?
אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.
אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.
והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵
זה באמת מאד מורכב.
כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.
מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.
ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.
שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..
אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.
הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..
מקווה שהובנתי
בהצלחה
אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.
אם זה קשר שחשוב ויקר להם,
והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -
לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,
אחד (או אחת) עם ניסיון,
בדגש על קשרים וצבא
שידריך אותם וייתן להם כלים.
לדעתי אין לזה תחליף.
כן, להוציא על זה כסף.
וזה לא זול.
אבל אם זה חשוב להם -
זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.
(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:
פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות
וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות
לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)
אין לי משהו חכם לומר
בס"ד ובהשתדלותינו
היי עושה ב"ה ספירה לאחור לחברה, אבל אין לי הרבה רעיונות לעומת ה30 ימים😅
למישהו יש רשימה של אנשים לספירה לאחור?
שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.
מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה
* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨👩👧👦
* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.
* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.
* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.
* מעגל העבודה והלימודים 💼
* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.
* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.
* 👩ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.
* מעגל הקהילה והשגרה 🏡
* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.
* 🏋️♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.
* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.
* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟
* 👩🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.
* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.
טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור
| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |
|---|---|---|
| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |
| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |
| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |
> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.
>
מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?
מן הסתם הסיסמה היא 4
או 1234
או 0001
נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות
אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.
תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.
גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.
ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.
תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.
היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש
נניח והייתם יוצאים עם מישהו.
מפה לשם,
מתברר שהוא הולך להצביע למפלגה שונה ממה שאתם מתכננים להצביע.
180 מעלות מכם.
וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו.
שדרכו היא הדרך הכי טובה, ושלכם זה דרך לא טובה.
א. האם הייתם מנסים לשכנע אותו לשנות את עמדתו?
ב. האם זה ישפיע על הצורה שבה אתה תופס את האדם השני?
ג. האם זה ישפיע על הקשר שלכם?
ד. האם זה מידע שהייתם רוצים לדעת מראש? (האם זה היה משפיע על ההחלטה שלכם אם להסכים לצאת עם האדם הזה מלכתחילה)?
ה. נניח שהיינו מחליפים את הפער - מפער פוליטי לפער אחר, עם איזה פערים הייתם מסוגלים לכבד את דרכו של האחר - בלי להסכים ובלי לרצות לשכנע - ובכל זאת למשיך לראות בו פוטנציאל להקמת בית משותף?
א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא
ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני
ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף
ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה
ה. תלוי באיזה תחום:
פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.
כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי
פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.
פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד
א. לא, לא אוהב להתווכח
ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה
ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח
ד. לא מעניין אותי כל־כך
ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.
הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.
והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).
האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.
א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.
ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.
ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.
אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.
יום נעים
האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,
ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,
הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.
במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.
יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.
דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.
ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!
ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...
ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.
זה כבר לא מובן מאליו
א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.
ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו
ג. כן
ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי
ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי
לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן
כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה
ר' שרשור תובנות:
תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות
וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.
אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.
פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.
והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.
האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?
מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?
איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?
האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?
האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?
מה שאני מנסה להגיד -
בכל קשר יהיו פערים.
כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.
הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.
בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..
אמרת 180
אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה
זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית
מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות
אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.
הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.
גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.
לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.
עד פה..
מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר
אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.
אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,
זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.
יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,
ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.
אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.
מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.
אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,
והוא אמר שלא, אז יצאנו.
הרבה פעמים.
אז כל מקרה לגופו, אבל אם יש מישהי שתומכת בהפגנות האלימות של קפלן מצד אחד, ומצד שני זה שאני תומך בפייגלין נשמע לה מופקע, מבחינתי מעידה על האופי שלה, מעבר לשאלת הדעה הספציפית והאם נצליח להסתדר ולבנות אהבה למרות הפערים...
