אולי גם ננסה להתאבד?
אם מבינה כיום שעשתה טעות בכך שהשתמשה בעבר אז נכון לשקול
אולם אם עדיין חושבת שאפשר - בשום אופן לא. למה???
אם לא מתחרטת - נראה לי שיש פה בעיה קשה
לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שיש דברים שהם בעייתיים.
לפי מה שמובן מפותח האשכול - הוא גם לא שולל שימוש עתידי.
ואם זה כך אז יש כאן בעיה.
סמים זה סמים זה סמים.
עצם הגישה של "לא מתנגד ככ גדול לשימוש בסמים" היה פוסל עוד לפני שהייתי רואה תבנ"א.
גם כשרוצים"להתפרק" וכאלה צריך לשמור ולא לאבד תצפון
אפעם אסור לאבד שליטה עצמית.
לדעתי זה גרוע.
אלכוהול זה רק לפורים! (ואני לא מדברת על יין בקידוש או מעט יין בתוך סעודת שבת)
וסמים - שלילי בכל אופן (חוץ מלהקל סבל חולים)
פחות מסוכן אבל שלילי, מדוע?
כי זה לא מקובל בתרבות כמו יין
(גם פחות ממכר, אגב)
הסיפורים של המכורים לכך מתחילים בכך שהתחילו בקלים עברו לקשים יותר ויותר
ובסוף הפכו לנרקומנים.
לעומת זאת האם שמעת על אנשים שהפכו לאלכוהוליסטים כבדים משתית אלכוהול
בשבתות פורים וחגים?
הרב קוק ורבנים נוספים מבית מרכז שחלקם גדולי דור של היום עישנו
כיוון שבעבר לא היה ידוע הסיכון שבכך (ממקור ראשון)
ואגב אני מתנגד לסיגריות באותה מידה.
יש דברים שמעצם טבעם מעוררים התנגדות וגרירה לדברים נוספים
יכול להיות שאכן, מסיבה תרבותית סמים מסמלים את זה הרבה יותר
מסגריות, וטעימת אלכוהול מדי שבת ופורים ושוב שם זה מתוך קדושה
ובצווי חכמים יש משמעויות דווקא ליין במועדים אלו ולא לסמים.
מיין אפשר גם להפיק תועלת ולא להשתכר או לאבד שליטה,בסמים זו כל המטרה,ואין בזה תועלת מלבד פיתוח תאווה רגשית-פיזיולוגית כזו או אחרת,ופיתוח אשליות נכזבות בעקבות כך.
ב.בזה יש גם סכנה להתדרדר למקומות אחרים דווקא מתוך תרבות של הוללות שמתקשרת לזה באופן בלעדי (לעומת יין או אלכוהול שבמידה נכונה יש לו גם מקום בחברה מהוגנת).
ועוד סיבות אובייקטיביות רבות שהן למעשה ההבדל הרעיוני ביסוד הסיבה לגישה לדברים הללו.
התמכרות לסמים קשים כמו הרואין גרועה באותה מידה ואפילו יותר!
התמכרות לסמים "קלים"- כל הסמים המעוררים כמו קנאביס וקוקאין גם גרועה כמו אלכוהול.
לא יודעת להגיד מה יותר גרוע. להביא לכם תופעות לוואי של התמכרויות לחומרים שונים ואתם תחליטו מה גרוע יותר?
ויש כאלה שהן לא נדירות בכלל. התמכרות ותלות פיזיולוגית אין באקמול (וגם לא השפעה על תהליך החשיבה ומרכזי הנאה במוח)
אבל בסמים יש- ותסמונת הגמילה קשה מאוד. (חלק מהסמים)
בכל תרופה יש תופעות לוואי אבל רוב התרופות לא ממכרות ובטח לא כמו סמים ואלכוהול.
(יש תרופות שהן עם אותו החומר הפעיל כמו סמים מסוימים- או סמים שיש להם התוויה רפואית אבל סמים לאדם שסובל מכאבים זה לא כמו סמים לסתם אחד שלא צריך אותם.)
(מצחיק להכליל את כל התרופות ביחד, יש כ"כ הרבה סוגים לדברים כ"כ שונים...)
כמה היו סובלים בלי תרופות?
לא הבנתי מה אתה מנסה להגיד
שמריחואנה זה בסדר???
כבר כתבתי למעלה- מבחינתי סמים מכל הסוגים זה לא בסדר (כאשר אין התוויה רפואית) וגם לא אלכוהול! (חוץ מבפורים וקצת לקידוש וכו')
שתחשבי בלימודים...
[יש במה שאת לומדת משהו שמאוד פטרנליסטי ונותן לך את מידע כעובדה ללא עוררין, בעיקר כי יש במקצוע הזה משהו שמשרת את המדינה- כמו נתינת חיסונים ולכן צריך שתעודדי לכך, ראו זאת רק לא מזמן בחיסון הפוליו, כמה מתוך כלל אנשי בריאות הציבור שהביעו את דעתן עסקו במקצוע שלך? למרות שכבר יש על זה חוגים שמלמדים ומעוררים לחשיבה עצמאית באונ' היותר מתקדמות..
זה היה רק מאמר מוסגר]
אז סמים זה לא חד משמעי, תחשבי כמה מהתרופות שאת נותנת הן מנגזרות של סמים. כולל ריטלין שכל ילד שני לוקח היום.
בכלל ידעת שהאיסור על מסחר מריחואנה התחיל מקרבות סוחרים ולא בגלל נזק בריאותי?
אז מדגישים לך את זה... מה שנוח להדגיש... ואגב לידע כללי יש גם תופעה של התמכרות לאקמול, מדובר באנשים עם כאבים שבהתחלה אקמול משפיע עליהם ואח"כ הם זקוקים למנות גדולות יותר.... אולי זה היה נחסך מהם עם היו מנסים משהו חזק מלכתחילה...
אני מודעת לעובדה שאמפטמינים זה סמים וזה החומר של הריטלין.
אף אחד לא מסתיר תופעות לוואי של תרופות. והחסרונות שבשימוש.
המסקנות שהמקצוע שלי מסיק זה תועלת מול נזק בצורה כוללנית- הנזק מול התחסנות של כל האוכלוסייה מול התועלת שבזה. והתועלת אכן יותר גדולה.
מאוד קל וטרנדי להאשים בקונספירציות אבל תדמייני לרגע איך העולם היה נראה ללא תרופות וחיסונים. (לא צריך לדמיין רק צריך ללמוד היסטוריה)
מה שהוריד את התמותה במאה ה-20 היה היגיינה, חיסונים ואנטיביוטיקה.
מה את מנסה להגיד? שעדיף בלי תרופות וחיסונים?
שסמים זה בסדר?
שכל התרופות גרועות?
ובקשר להתמכרות- זה יכול לקרות מכל חומר אבל יש חומרים שהם ממכרים הרבה יותר.
תמיד בתרופות צריך לעשות שיקול של נזק מול תועלת זה לא חדש.
לדבר עליו כאן
את יכולה לדבר איתי בפרטי אם זה חשוב לך להרחיב על מה אני יודעת[ואני יודעת..]
בכל מקרה כל ההודעה שלך עכשיו היא חיזוק לטענותיי לגבי איך שמלמדים את מה שאת לומדת...
כמו שאמרתי- חיסונים, לכי לפאבמד ותגלי דעות מעניינות חדשות... המשפט שכתבת הוא בדיוק מה שמשרד הבריאות רוצה שתשנני מתוך שינה..שימי לב שלא כתבתי את דעתי וישר מיהרת להגן על זה... מאיפה לך מה אני חושבת?
[למרות שיש 2 אונ' טובות שמאוד שינו את הפרידגמה..]
שוב להרחיב- פרטי, זה לא הדיון.
עד כמה שאני יודעת הירידה בתמותה הייתה לפני גילוי התרופה
לבין סמים לאדם בריא??
על פי מחקרים אלכוהול הקרב יהודים פחות ממכר יש שאומרים שיש איזה גנטיקה יהודית שמפחיתה את ההתמכרות לאלכוהול אך לא מונעת. תרבות השתייה הזאת שמתגברת בזמן האחרון היא דבר מסוכן אבל אדם שהגיע לסמים אפילו קלים זה אומר עליו משהו מכיון שזה הרבה פחות נגיש בכל מקרה האמירה שלא שולל שימוש בסמים היא הבעיתית פה...
אנשים שאלכוהול הוא חלק מהתרבות (והחיים) שלהם, מן הסתם מודעים לכך שקנאביס לא יותר מזיק ומסוכן.
אתה מדבר על אלו שמשתכרים בוקר וערב אך מתנגדים לקנאביס? זה אבסורד באמת אבל לא ממש קיים (בפורום) אצל קהל האנשים שהיא שואלת אותם את השאלה)
אם זה היה בעבר והוא חזר בתשובה-זה משהו אחר.
אבל הוא לא מתנגד גדול כ"כ- זה מפריע לי מאוד.
סמים זה לא דבר לגיטימי מבחינתי.
(ואני לא מדברת על משככי כאבים לאנשים שסובלים מכאבים...)
תראי... זה תלוי מאוד.
א. האם זה היה צורך רפואי?
ב. האם הוא בעד שימוש ממושך?
ו... זה שהוא נתקל בהתנגדות זה טבעי ונורמאלי, הוא יכול להתקומם מדוע אנשים לא יודעים מה זה ומה זה עושה ופועל ומהם הנזקים או מהי התועלת. אבל אם ה"מועמדת" היא אחת מאלו שמקוממים אותו, מדוע ולמה זה משנה לו?...
אם היא כזו, מן הסתם היא לא אשתך... (כמו כל השאלות שצצות פה מידי פעם בערוץ, היה אחד אתמול, כמדומני)
לק"י
וחלילה לא אמרתי שהוא ספציפית מסומם!
אבל בחור שלקח סמים וזאת חוויה חיובית בשבילו?! מקווה בשבילו לא לחזור ל"חוויה" הזאת.
ולאלו הטוענים שהמתנגדים לא חקרו את הדבר:
היא הנותנת. אני אעדיף וארצה מישהי שמעולם לא התעניינה בעולם הזה בשאלה
של מה פחות מסוכן ומה יותר מסוכן.
כל הדיון מבחינה מחקרית מה ממכר יותר הוא מיותר. יש עניינים שבהם מאוד חשוב
מהי הנורמה החברתית. אם הנורמה החברתית במקרה דנן גורסת שסמים הרבה יותר
בעיתיים מאלכוהול, יש לה משקל מכריע משום שזה אומר הרבה על אותו אדם. הרי ברור
הוא שהוא לא ישב לפני כן ועשה עבודת מחקר מה גרוע יותר ומה פחות, הוא פשוט
פרץ את המוסכמה, וכנראה רק אח"כ נתן אל ליבו לחקור את מימדי הנזק מבחינה
מחקרית.
מנסה לתת לגיטימציה לסמים אלה וזה מזעזע.. אין בעיה- אלכוהול יותר גרוע? תשללו אלכוהול אבל אל תנסו להכשיר את השרץ. מספיק מסכנים התחילו מסמים קלים והמשיכו הלאה לעולם המכורים המחריד.
נדמה שהחבר לא ממש מתנגד כי הפיתוי קורא לו לחזור... מאחלת לו בריאות ושלעולם לא יפול לשם שוב.
http://www.asianjournalofpsychiatry.com/article/S1876-2018(13)00094-4/abstract
הם טוענים שזה יכול להיות טריגר לפסיכוזות וכו' אבל יש עוד גורמים ולא ניתן לתלות במריחואנה את הסיבה העיקרית,
על ידי עצמו מריחואנה לא מספיקה כדי לגרום לכך וצריך עוד גורמים כמו סביבתיים או גנטיים.
[לצערי זה לא הטקסט המלא כי לא הצלחתי להביא אותו, ואם היה לי זמן הייתי מחפשת עוד מאמרים..]
הוא לא מפיל על מריחואנה הכל.... ההפך.
היא בגלל שכרגע זה מממן משפחות פשע, טרור, סחר בנשים וכו'
חברות התרופות לא יפסידו בגלל זה
גם עכשיו יש שימוש בזה לרפואה אבל הוא לא מתכוון לשימוש כזה
ובמה שמשתמשים לרפואה לא זהה למה שקונים ברחוב
אלו תירוצים.
וצריך להפסיק עם "אנשים רבים משתמשים"... שיטה חדשה להתמודדות עם חולשות במקום להיאבק בהן. עובדה שאנשים כאן לא רואים זאת ככה. בד"כ מי שכּן - מוצא פתאום "הרבה", אף אחד לא עשה סטאטיסטיקה במקומותינו. וגם אם היה עושה - זה לא היה משנה את האמת.
צריך מאד להיזהר מ"ותרנות" כלפי התופעה הזאת, ההרסנית.
ואכן, גם מי ש"ניסה" - זה חשוד. למה מנסה דברים כאלה, שפחיתותם ידועה..
אלא שאם זה מ"שטויות נעורים" ש"ניסה פעם" בנערותו - וכעת הוא לגמרי סולד מזה ומבין כמה זה לא שייך, ענין אחד.
אבל אם גם כעת "לא מתנגד חריף" - יואיל לא לתלות את הבעיה במי שאינה רוצה בכך. מובן לחלוטין בחורה שאינה מעוניינת להינשא למי ש"אינו מתנגד חריף" לשימוש בסמים... שיחפש אולי מישהי שגם היא "אינה מתנגדת חריפה" (ואולי פתאום יגלה שבזה הוא דווקא לא מעונין?...)
או שיתבונן היטב בדברים - ויראה כמה זה גרוע. ויצא מזה לחלוטין.
אצל חלק מהכותבים לסמים "קלים". אולי הם קלים יחסית לסמים קשים מנשוא- אבל הם לא קלים..
מה שהיא כתבה.
זו סכנה חמורה מאד - בוודאי שלא צריך להיות "סבלניים" כלפיה.
ומה שדובר פה היה לא על מישהו ש"פעם התנסה" בדווקא, אלא על מי ש"אינו שולל" סמים. וזה דבר גרוע טוטאלית.
וגם מי שאינו "שולל אלכוהוליזם" זה גרוע מאד. זה לא ש"פעם שתה" בפורים..
סכנה חמורה מאוד- מדובר על סמים קלים...
לק"י
לא הייתי יוצאת איתו..
כנ"ל גם לגבי מי שנוהג לשתות (ולא כוסית..אלא תרבות של שתיה).
אין שום "סטאטיסטיקה" מוסמכת כזו. זה סיפורים. ההיפך הגמור הוא הנכון.
ב.פותח השרשור לא דיבר על מישהו ש"התנסה" פעם בתור סקרנות מטופשת של ילד.
הוא דיבר על מישהו שלא "מתנגד חריף" לסמים, גם אם יצא מההתנסות שלו. והתביעה שלו בהודעתו בהמשך, "לפתוח את הראש לדברים כאלה", היא מזעזעת. בלי סיסמאות. אפשר כך לבקש ש"יפתחו את הראש" לכל רע. אין שום ענין "לפתוח את הראש" לדברים כאלה. מה השטויות הללו?..
אדם שכותב מצד אחד, על המגזר הלא-דתי שאולי "שם זה יותר מקובל וזה נוראי", ומצד שני רוצה שלא ישללו מישהו ש"לא מתנגד חריף" זה דבר מעוות.
ג. וגם באותה הודעה בהמשך יש בלבול. מצד אחד - "אצלנו זה נתפס כ"כ כשוליים" (כלומר, גם הוא יודע שזה לא ה"מקובל", כמובן..). ועם זה "שאלו שהתנסו הם מרגישים מראש מחוץ לסיפור"... מה זה "מראש"? לפני שהתנסו? טוב מאד. זו סכנת נפשות ורע מאד. אחרי ש"התנסו"? אז זה לא "מראש" והם יודעים יפה מאד שאם יזנחו לגמרי את השטות ויתבגרו, זה לא מה שיעכב להם את המשך החיים.
אלא מה הוא מנסה לעשות? "להזהיר" באופן סמוי, שאם זה לא יקבל "קצת לגיטימציה", אז אנשים יקחו את זה קשה ו"יכנסו קבוע"... איזו תביעה משונה היא זו?.. אל תתייחסו קשה לסמים - שמא אחרים יחשבו שהם "אבודים" אם ניסו.. זו השחתה כללית של התרבות והחברה.
איפה שמענו דבר כזה?!
כן תקחו את זה קשה - ושאף אחד לא ינסה מראש דבר כזה. ואם חלילה מישהו עשה שטות של ילדות - שיעוף משם מהר, יסלוד מזה טוטאלית מהבנת הנזק, ואז אין לו מה לחשוש כאילו הוא "אבוד לנצח".. ושלא ינסה לדרוש מהחברה שתקבל שהוא לא רוצה לגמרי להתנגד - אבל בכ"ז...
ד. ורואים בהודעה בהמשך, שהוא חוזר על כך שוב: "אדם שבחברה כמו שלנו התנסה והחליט שהוא לא בזה, גם הוא לא מתנגד, מרשים הרבה יותר מבן אדם שסתם שולל.."
משחק מילים. מניפולציה. אין בכך שום דבר "מרשים".. "אדם שסתם שולל" - הוא אדם נורמלי שעיניו בראשו ולא מנסה לקחת דברים שבורחים איתם מהמציאות ועלולים למחוק את אישיותו חלילה. זה הכי "מרשים" - וזה בכלל לא "מרשים" אלא סתם נורמלי.
אדם שהתנסה והחליט שהוא לא בזה - גם ב"ה. העיקר שיצא משם. לא מרשים שנכנס - וטוב שברח.
אבל הוא לא מסתפק בכך.. "מתחת לשורה" כותב על מישהו כזה: "גם אם הוא לא מתנגד"... אהה... אז לא! אם הוא לא מתנגד לסמים - שאף אחד לא ינסה "לשכנע" שצריך סובלנות לצאת איתו, או סתם להיות "סבלניים".. שימוש במילים יפות וניצול מידות טובות של אחרים, להגברת התועבה. לא! לא צריך להיות "סבלניים" לכך שמישהו לא מתנגד לסמים. צריך להתפלל עליו שיירפא ושיחזור בתשובה ושלא ינסה לשכנע אחרים, שזה כאילו "לא כ"כ נורא". זה נורא ואיום. ולא יוצאים ממערבולת ע"י שמנסים למשוך אליה אחרים - אלא ע"י התגברות או ע"י בקשה לזרוק חבל הצלה ממקום רחוק משם ויציב לגמרי.
לא השלילה של התופעה היא "נוראית" (כלשונו בהודעה הבאה), אלא "שלילת השלילה" היא הנוראית.
ואין לכך כל קשר ל"הבנה והתחשבות". הבנה והתחשבות בענין זה, היא להבין שמישהו נמצא במצב גרוע וצריך לעזור לו כבן אדם מישראל לצאת משם, להבין ששגה קשות והוא בצרה. אבל לא "הבנה" לתיאוריה ש"לא מתנגד לסמים"... ר"ל.
הוא מדבר על מישהו שלא ממש מתנגד לזה,
לא שהוא משתמש ולא שהוא בעד שימוש
וזה נכון שהחברה הדתית מאוד מגוננת וזה בהרבה דברים ויש לזה יתרונות וחסרונות
מי שחטא וחזר בו -לא זורקים אותו!
הוא יקר ואהוב, גם אם אכל חזיר עם גבינה ביום כיפור שחל להיות בתשעה באב
אבל כן מרחיקים מי שסוטה מהנורמה לרעה, בזמן שהוא נשאר עם בעיה
יותר חשוב לדאוג לציבור שלא ילמדו נורמות רעות!
אתה אולי אולי אולי "קורא" את השטח הספציפי שאתה גר בו/מכיר אותו, עם המגוון המאוד מצומצם יחסית של אנשים שאתה מכיר.
כמה כבר נערים דתיים אתה מכיר בארץ?
אם אני ממש ממש אגזים, אני אגיד שתה מכיר 5 אלף נערים דתיים ועוד 20 אלף חילונים. כמה מתוך אלה וכמה מתוך אלה מעשנים?
הם לא מדגם מייצג של שום שטח. יש בארץ עשרות אלפי נערים דתיים, עשרות אלפי נערים חרדים ומאות אלפי נערים חילונים ומסורתית.
אתה לא מכיר אפילו אחוז מאלו או מאלו. אז אתה לעולם לא תצליח "לקרוא" את השטח, יותר טוב מסטטיסטיקות של מכוני מחקר שמתמחים בזה כבר עשרות שנים עם מדגמים מייצגים של האוכלוסייה בישראל, ועם טעויות דגימה הרבה הרבה יותר קטנות ממה שאתה תוכל להגיע לבדך.
המטרה היא למנוע מאנשים לרדת לשם לכתחילה.
המטרה היא לשלול "אי התנגדות" לסמים.
אתה מצטט מה שהגבת עליו ההיפך ממה שנכתב.
לכתוב כאילו אנו רוצים "לסמן" כל מי שהיה שם, אפילו אם יצא מזה - זה שקר. וזה נכתב כי זה נשמע "טוב"..
אבל אמרנו במפורש: מי שיצא מזה ומבין שזה רע - מה טוב. מי שלא חושב שזה רע להשתמש בסמים - שלא יצפה מאחרים סבלנות לגישה שלו, ואל יכנה את גישתו "סטיה קצת מהמיינסטרים" - זה שוב אותו משחק-מילים.
ושאף אחד לא "יאיים" ש"ייצאו בשאלה" אם לא יקבלו את הסמים כדבר "קצת לגיטימי". זו ממש עזות פנים. זה לא לגיטימי - ומי שמסיק מזה מסקנות כאלו מזיק רק לעצמו. זה לא סותר שצריך לטפל באהבה במי שנפלו בכך. אהבה להם - לא לענין הזה עצמו..
אבל כנ"ל, זה לא סותר שאם אדם רוצה לצאת מזה - ומבין את השלילה במה שעשה - אז אנשים יוצאים מעוד דברים רעים.
כבר צוין לעיל שהבעיה בדבריך היא שאתה כל הזמן מתעקש לומר שמדובר במי שגם בהווה לא מתנגד לכך.
אז אל תאמר שזה "סימון" של מי שהיה שם... זה של מי שמתעקש להישאר קצת שם. ורוצה לגיטימציה לכך. לא.
יתכן שיש לו מעלות אחרות - לא זה.
הבנתי מראש שאינך מדבר - כפי שכתבת לפני כן - רק על "חברים" אלא בגלל נסיונך האישי.
ולמה אתה אומר ש"אם הייתי קורא את הרזומה שלך הייתי מסמן גם אותך".. הרי זה ממש שקר בשמי.
כתבתי מפורש: חזר בו והוא נגד זה ויצא מזה - מה טוב. מתעקש "לא להתנגד" - אז זה לא בגלל ה"רזומה" אלא בגלל מה שהוא עכשיו.. פשוט לגמרי..
ואין פה שום "סגירות מחשבתית" - משחק מילים משונה. סמים - זה לא "מה שלא מוצא חן בעיני". זה דבר רע ונורא אובייקטיבית לגמרי. ואני כבר ראיתי למה זה יכול להביא אנשים. סמים - זה רע. נקודה.
וה"מחיר" של הנסיון לגרום לאנשים לתת "קצת לגיטימציה" לכך - הוא חמור מאד. אין לזה כל קשר לאופציה לתיקון של כל מי שנכשל. בלבד שידע שזה אכן גרוע ולא ינסה להכשיל גם אחרים.
כן אפסול מישהי שאומרת לי שאין לה בעיה עקרונית עם סיגריות או סמים. כי איש אינו מבטיח שם זה ככה, שהיא לא תחזור לזה מתישהוא. כן - אני מאמין שצריך רתיעה חזקה מהדברים האלו, וידיעה שלא מתקרבים לזה, שזה כמו אש.
להגיד: "הוא לא מכור" זה נחמד ויפה לשעתו. בן אדם יכול להפוך למכור תוך ימים בודדים, במקרה של דיכאון או כל דבר אחר. אז כל עד אין את המידה הבסיסית של רתיעה מהדבר - המחסום החזק הזה שנקרא סלידה - כל עוד זה לא קיים, החשש שהיא תיפול לזה שוב באיזה שהוא שלב, גבוה בהרבה ממצב שמישהו שסולד מזה, ייפול לזה.
אז אדם שנפל וחזר וסולד - בשמחה, אבל אדם שזה דבר נחשב לדעתו כלגיטימי - בשבילי זה לא לגיטימי, ושיחפש מישהו אחר בשביל עצמו...
אעדיף מראש לא לצאת איתה.
אני מעדיף לחיות עם אישתי והילדים שלי, כאשר כולנו בריאים, עד גיל 120.
זה בערך אותו הדבר.
ההגזמות... ההגזמות..
שניהם זה מפלט מהחיים בבית
לא תרצה קשר רציני- בהדגשה רציני או חתונה וילדים עם משהו שלא שולל כל מיני דברים
היום הוא לא שולל זה, מחר לא ישלול משהו אחר
יכול להיות שבגיל 20 בחברה כללית זה באופנה ובסדר אבל בשלב הבא כבר לא כל כך
העניין הוא שבחברה דתית מתחתנים יותר מוקדם ואותו חבר עדיין לא הגיע לבגרות הנדרשת
אני בתור חוזרת בתשובה לא הייתי מקבלת מורכבויות כאלה לא אחרי חזרה בתשובה ולא לפני
יש מספיק מה לעשות בחיים בלי להתנסות בשטויות ולהעשיר את אלה שמתפרנסים מזה
אם הם רוצים כסף שילכו לעבוד ולא ימכרו כל מיני דברים ויעשו קופה על חשבון נוער לא חכם
הלחצים המופעלים עלי היום, כשאני נשוי ואב לילדים גדולים בהרבה ממה שהי כשהייתי רווק, והמפלט אל מושא ההתמכרות קורה הרבה יותר ממה ששיערתי (וגם הבטחתי...) לעצמי לפני החתונה.
אם הוא לא שולל שימוש בסמים - הנחת העבודה שלך צריכה להיות שהוא ישתמש. וכשזה יקרה - סביר להניח שזה 'יתפוס' אותו יותר ממממה שאת והילדים 'יתפסו' אותו. אם הייתי מוכן להיחשף, הייתי מזמין אותך לשיחה עם אשתי, לשמוע איך נראים החיים עם מכור, שברגע קטן של הסרת אחריות מפיל את עצמו לעולם שמנתק את עצמו מכל הקשר של רע וטוב...
את מוזמנת לקרוא על זה כאן וכאן, או בכלל, תגגלי "בני משפחה של מכורים", ותראי במה את מסכנת את עצמך, ואת משפחתך העתידית.
כמובן, אם הוא השתמש, ומודע לסכנה שבהמשך השימוש, הסיכוי ליפול להתמכרות היא קטנה.
אך אם הוא לא מודע לסכנה, והוא לא מתנגד להשתמש שוב, הייתי אומר שבמבט של כמה עשרות שנים קדימה, סביר להניח שהוא ישוב אל המפלט הזה, ובמקרה כזה סביר להניח שגם יפתח אליו התמכרות כלשהי. לא מומלץ לנסות בבית...
אבל אם הוא הפסיק והוא נחמד למה לא
ודי בצירוף מקרים של לחץ בבנק, הורמונים של האשה וזמינות של החומר כדי לקחת שוב. ו"כיוון ששנה נעשית לו כהיתר"...
בקשר יחסית רציני..
בתחילת הקשר (תקופה של חודש+) הרגשתי חיבור חזק, משיכה, עניין.. אבל לאחרונה מרגישה ש'ירד' לי ממנו ולא מצליחה להבין איך זה קרה ומתי.
הוא מצידו מתכונן כבר להציע..
מצד אחד אני מבינה שיש כאן קשר עם הרבה פוטנציאל,
אבל מצד שני מרגישה שלא נכון להמשיך ככה, אבל גם לא רוצה לשקף לו את המצב שלי כי אני בעצמי לא יודעת מה הסיבה שאני נרתעת פתאום
אני אשמח לעצות, או אם למישהו קרה דבר דומה..
תודה מראש..
מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים. אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.
ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.
בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.
את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?
אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.
בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.
האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?
מה אפשר לעשות עכשיו?
1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.
2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?
3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.
זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.
לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.
וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.
תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות
בהצלחה!
לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן
השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..
ותודה, אני מאזור הצפון
האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,
או משהו כללי יותר.
זה בהחלט משהו שיכול לקרות.
ואגב
אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.
הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.
לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך.
קודם כל לשקף לו את זה
שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו
אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה
ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך
הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה
ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע
לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך
המון בהצלחה
יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.
צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..
פשוט לומר שצריכה עוד זמן.
בהצלחה!
ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.
הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.
בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.
בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.
שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.
בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.
אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.
הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.
דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.
את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?
ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?
או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...
אני סתם זורק פה השערות.
תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר.
אחת שהיא מחפשת לך בחורה שתואמת 1 ל1 למה שאתה מחפש או אחת שגם אם זה לא תואם לכל מה שכתבתם אבל בגדול יש את אותה רוח ולפחות כמה מכנים משותפים היא תציע את זה?
אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?
לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...
אבל בהנחה שצריך לבחור אז
לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד
אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...
לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם
שלום
אני בחורה דתיה תורנית בת 22, נפגשתי עם בחור מקסים דתי בן 24 והתפתחה בינינו אהבה וחברות מדהימה . כולל מחשבות כעל חתונה .
אחרי כחודש הבנתי שהבחור מעשן גראס אחת לשבוע .
מה דעתכם ? כדאי להמשיך את הקשר הזה ?
אני לא בונה על כך שהוא מסוגל להפסיק עם העישון .
תודה לעונים .
בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.
כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.
ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים
אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.
השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.
אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.
אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.
עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.
השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?
אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..
לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.
ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .
ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.
סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.
יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..
יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.
ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.
אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.
אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.
כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -
איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -
יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.
[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]
שלום חברים
אשמח להתייעצות
האם אדם צריך לחפש בחורה לפי מה שהוא רוצה, או מה שהוא צריך?
למשל, אם אני בהייטק, האם נכון לי לחפש דווקא מורה או אישה שתעבוד במקצוע פחות תובעני?
הם החשובים.
תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג
מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.
אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.
כולם מסתדרים בטוב.
אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה
גם תלוי באופי של בני הזוג. כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה.
דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה.
שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..
זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.
ולגבי מקצוע, כאחד שעובד בהייטק זה נראה לי יחסית מהמקצועות שהן פחות תובעניים מהממוצע (כמובן תלוי בחברה ובגבולות שמציבים לבוס).
שבוע טוב לכולם.
אני בוחר להתייעץ כאן, בתקווה למצוא תשובה ועזרה.
אני בחור בן 23 (צעיר יחסית אני יודע) ובאמת דיי מתקשה בעולם השידוכים, לא חסר לי משהו, אני נראה טוב יחסית, וגם בשאר הקריטריונים אני בסך הכל עונה על הדרישות.
הבעיה היא למצוא מישהי שמתאימה.
אני בעל תשובה כבר שלוש וחצי שנים, בא ממשפחה דתית, ההשקפה שלי קרובה להשקפה חרדית אבל אני לא ממש מוגדר, אני לומד ימים ולילות, היתה עכשיו תקופה שגם עבדתי במשך ארבע שעות כל יום, אני נותן שיעורי תורה פעם בשבוע לחברה בגילי, וגם כותב חידושי תורה ובדרך להוציא ספר בעזרת ה', עם באמת חידושים מתוקים.
משפחה נפלאה, ובאמת בסך הכל לא חסר כלום, הבעיה היא ההסתכלות של בחורות ואני מבין אותם.
אני מצד אחד לא נמצא בישיבה( זה באמת לא מתאים למי שאני) יש לי רב, ומה שקשור לתורה באמת שאני לא נופל מהמון בחורי ישיבה, אבל ברגע שאני ניגש לשידוכים אך אחת לא רוצה להסתכל עלי, גם בעל תשובה, וגם בלי עבר של ישיבה, לא נראה מזמין...
אני רוצה להקים בית של תורה,בית של קירוב לבבות, ומצד שני הרבה מהבחורות שכן נמצאות בעולם השידוכים לא בראש שלי בכלל.
אני לא רוצה לשנות את מי שאני בשביל למצוא זיווג, זה לא אני, וגם בסופו של דבר הקב"ה מזווג זיווגים אנחנו פשוט צריכים לעשות את השתדלות.
אבל אני באמת שואל מה לעשות? איך לנסות? ניסיתי דרך שדכנים, או שאין הצעות או שהם לא בראש שלי, אני שלוש שנים בעולם השידוכים היו מעט פגישות, ומתוכם היו אולי שתים שזה באמת היה בכיוון של מה שאני מחפש, אבל בסוף לא התאים, או להן, או לי... נסיתי שבע ברכות לא ממש מצליח שם, שליש גן עדן ממה שראיתי לא מתאים גם כן. ואני נשאר באוויר ובאמת שואל מה לעשות? איפה לנסות?
אני לא מחפש שלמות, מחפש בעלת תשובה או מישהי מבית חרדי, שרוצה להקים בית מתוך רצון אמיתי לעשות נחת רוח להקב"ה, מישהי שרואה קודם כל את הקב"ה.
חשבתי לפנות לרבנית ממדרשה עם הפרטים שלי, אבל לא נראה לי מתאים, ובדרך כלל במדרשות יש שדכנית שהקשר עם איזה ישיבה במקביל...
אני לא מחפש הגדרות בדיוק כמו שאני לא הכי מוגדר, פשוט מחפש מישהי עובדת ה' באמת, שמכוונת לבית בסגנון חרדי. מאוד אשמח לעצות בנושא, ותודה רבה לעוזרים.
שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?
אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי
אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...
שדכנים מיזמים חברים
לא להתייאש
להתפלל
שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים
גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים
אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.
https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜
אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.
תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!
שידוכים כהלכה
ושגרירים בלב
בשניהם יש בסיגנון הזה
ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק
יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך -
אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.
לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.
לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -
התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.
יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).
למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?
אין מה להתבייש.
אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?
נתקלתי השבוע בפרסום למיזם שידוכים חדש.
לא מכירה באופן אישי, לא יודעת מי היוזם והמארגן.
ממה שאני קוראת בין השורות באתר שלהם (שנראה שהם עוד עובדים עליו, נניח נראה שהוא מתאים יותר לקריאה במחשב מאשר בטלפון) - זה נראה שהם מנסים לקחת את הרעיון של שגרירים ולקחת אותו למקום בוגר ומקצועי יותר. זה לא חבר מייצג חבר, אלא שדכני קהילות\ישיבות\אולפנות\מדרשות.
מוזמנים להתרשם בעצמכם:
מפה לחופה - מיזם שידוכים למגזר הדתי לאומי
[לפי הפרסום שראיתי, 500 הנרשמים הראשונים יכולים להירשם בחינם, ולכן משתמע שאח"כ יהיה תשלום.]
זה מה שכתבו על עצמם באתר:
מפה לחופה - מחברים עולמות, ברגישות ובמקצועיות
"מפה לחופה" הוא מיזם חברתי-ערכי שנועד ללוות צעירים וצעירות מהציבור הדתי-לאומי במסע האישי והעדין אל הקמת בית נאמן בישראל. אנחנו לא עוד שירות שידוכים קלאסי, אלא מערכת מקצועית שמובילה תהליך היכרות מדויק, אישי – שאתה או את שולטים בו.
המיזם נולד מתוך ההבנה שרווקים ורווקות רבים מחפשים זוגיות, אך מעוניינים להימנע ממסגרות לוחצות או פורמליות מדי. המטרה שלנו היא לאפשר לכל אחד ואחת למצוא את החצי השני בקצב שלו, בלי לחץ ובלי מחויבות, תוך שמירה על דיסקרטיות מלאה וכבוד לעולם הרגשי שלכם.
איך זה עובד? השיטה הייחודית שלנו
במקום להסתמך על תחושות בטן או "הצעות על הדרך", פיתחנו מודל עבודה המשלב כלים מקצועיים עם ליווי אנושי חם:
מקצועיות ועומק: אנו משתמשים בשאלוני עומק ובניתוח נתוני אישיות שפותחו על ידי אנשי מקצוע מובילים כדי להבין אתכם באמת. כל התאמה נבחנת לפי שכבות רבות של נתונים: התאמה ערכית, סגנון תקשורת, צרכים רגשיים ושלבי מוכנות. בלי השאלון זה כמו ללכת בלי מפה - איתו, הדרך ברורה הרבה יותר.
ליווי אישי וצמוד: אתם לא לבד בתהליך. לכל משתתף מוצמד שדכן או שדכנית שעברו אצלנו קורס במשך מספר חודשים שמלווים אותו מהרגע הראשון ומייעצים לאורך הדרך.
בלי לחץ: "מפה לחופה" לא עובד עם דד-ליינים. אתם מנהלים את הקצב, יכולים לקחת הפסקה מתי שצריך, ובוחרים מתי ואיך להתקדם.
האני מאמין שלנו
אנו מאמינים ששידוך טוב לא מתחיל במזל - אלא בהבנה עמוקה. השאלון והתהליך שלנו הם הלב המקצועי שמאפשר לנו לראות מעבר לנתונים היבשים ולחבר בין אנשים על בסיס ערכים, אישיות וחיבור רגשי אמיתי.
עם הלב הנכון, הכלים המקצועיים והכוונה המדויקת - אפשר להגיע הביתה.
המיזם הוקם לעילוי נשמת הלל דחבש ז"ל, בן אהוב ואח יקר, שחייו הקצרים היו מלאים באור, עומק, אמת וצניעות. הלל נשא בליבו חלום גדול - להקים בית של אהבה וקדושה מתוך חיבור של אמת ולב פתוח. "מפה לחופה" ממשיך את דרכו ומורשתו, מתוך תחושת שליחות להעניק ליווי אמפתי שמכבד את הקצב והעומק של כל אדם.
אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.
וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו.
ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?
עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.
לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן.
כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.
אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.
אוי ואבוי למי שמתייחס לבן אדם כמוצר. מה שבטוח - לא טובתך היא שעומדת לעיניו.
אביא לך דוגמא - שדכן שדורש שתירשם אצלו בתשלום כדי שיעביר את ההצעה שלך משודכת שלו.
הבן אדם פוגע באופן אקטיבי המשודכת שלו. היא משלמת לו כסף כדי שיביא לה הצעות והוא מונע ממנה כי הוא מנסה לסחוט את הצד השני.
וזה בלי לדבר על תופעה חדשה של שדכנים שלוקחים כרטיסים שמסתובבים, שמים את המספר שלהם ודורשים כסף ממי שפונה.
ובסה"כ,
יש הרבה מיזמים\אתרים\אפליקציות וכו' בשוק.
חלקם עולות כסף.
ואני בוחרת למי מהם אני רוצה לשלם, וממי מהם אני נמנעת.
יש גם משהו נעים במחשבה שאני משלמת על שירות, מאשר מתחננת לחסדיו של מישהו.
אין בעיה לשלם לשדכן על הצלחה, יש בעיה לשלם לשדכן שמנסה לסחוט את הצד השני ובדרך לא מעביר לך הצעות!
הבן אדם פוגע בך אקטיבית ואת עוד משלמת לו!
ואז גם השדכן, האינטרס שלו הוא להביא לידי זיווג מוצלח ולקצר את זמן החיפוש
ובכללי, חושבת שמי שלא עוסק בזה כמקצוע, מעוניין שימצאו את שאהבה נפשם…
חברה פעם העלתה לסטטוס בווצאפ (שיש בו רק חברות שלה) שהיא מעוניינת ומחפשת, ואם למישהי יש רעיון היא תשמח שתציע
היה לי ממש כיף לקרוא את זה וגם זה עורר בי מחשבה אקטיבית על הבנים בסביבתי שעשויים להיות רלוונטיים (כולל חברים של אחי וכו)
ב"ה כבר התארסה. אבל זה אדיר בעיניי לבוא ולהגיד את זה לסביבה הקרובה.
מה הבעיה בעוד מיזם?
אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.
אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.
אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.
זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.
א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?
ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד
במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.
לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…
הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.
ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.
(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי
רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)
^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית.
אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?
אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.
אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.
באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד.
מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.
בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.
כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.
(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).
מבינה?
ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)
את שואלת אם אני מעדיפה לצאת עם כמות או עם איכות?
לדעתי רוב האנשים פה לא נהנים במיוחד לצאת שוב ושוב לדייטים.
אם אסתכל על העולם בצורה כזו, יש אלפי אנשים בטווח הרלוונטי שלי מכל מיני בחינות, ואם אנסה לצאת עם נניח מאה כדי למצוא את ההתאמה הטובה ביותר - דווקא אז הסיכויים נמוכים מאוד בעיני, וזה זמן מבוזבז (צריך זמן כדי לצאת עם כ"כ הרבה). ובכלל, זה יגרום לזה שתמיד בראש יכולה להיות המחשבה - אולי אם הייתי בודקת עוד הייתי מוצאת מישהו יותר מתאים. מבחינתי, יש אדם אחד שקיים בעולם שרלוונטי לי כרגע - זה שאני יוצאת איתו, ואני צריכה להחליט אם כן או לא. כל שאר האנשים בעולם לא מעניינים אותי. לא אכפת לי אם יש מישהו עם סיכויים יותר גבוהים - האם הקשר הזה מתפתח טוב או לא?
ברור שנרצה להיפגש עם מישהו שרלוונטי לצרכים ולרצונות שלנו, לא?
בעיניי גם אין דבר כזה "האחד"
כלומר, בוודאי שבסוף אני רוצה אחד, אבל זה לא שיש את ה-
הרעיון שלי זה לא לצאת עם כמה שיותר ולברור. הרעיון הוא שבסוף רוצים זוגיות שתמשיך לנישואים, לא?
ושהרבה מהרווקים רווקות שאני רואה סביבי זה לא עובד עוד בשלבים יחסית ראשוניים.
ואז צריך הצעה חדשה, נכון? כאילו אם לא עבד
ואז השאלה שלי היא כמה צריך עוד בשלב ההצעות לדייק. כי אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של דיוק של התכונות שאני מחפשת, כמו שזה עניין של איזשהו חיבור שלא בהכרח אפשר להגדיר בפרמטרים.
שתהיה כימיה טובה, משיכה, הערכה, הנאה מהמפגשים המשותפים.
והרבה מהזוגות שאני רואה (כולל אותי עצמי), שהכירו בצורה שהיא לא הצעה/שידוך, לא היו יוצאים מראש עם מי שבסוף הם התחתנו איתו.
וזה ממש לא אומר לוותר ולהסתפק בבינוני. בכלל לא. כמו שזה אומר שחיבור וקשר טוב יכול להתקיים גם בלי התאמה של המון פרמטרים. מבינה?
ואז אני אומרת, מדובר פה על מיזם שידוכים, כן? אני מצפה שמי שפונה אליו הוא לא יוצא כרגע עם מישהו. ואז השאלה האם בשביל ההצעה הבאה צריך סופר לדייק? או אולי הדיוק מיותר, ומספיק הכמה דברים בסיסיים (נניח רמה דתית דומה)
כשיוצאים לדייט, זה מתוך משאלה ורצון שהאדם שאני פוגשת עכשיו, איתו זה יעבוד ובע"ה בהמשך נישואים.
אממה, לא קלים שידוכינו (עובדה שיש המון רווקים רווקות שמעוניינים בזוגיות וזה לא בא בקלות בכלל)
באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.
לא התכוונתי לכך שרוב הקשרים שלי נגמרו בגלל חוסר בגרות.
לא אמרתי שום דבר על מידת הבגרות של רווקים לעומת נשואים. לא אמרתי שצריך להגיע לרמת בגרות של 10\10 כדי להתחתן.
אמרתי שהיו לי קשרים - שנמשכו יותר מכמה פגישות בודדות - ומה שהפריע לי בהם זה תכונה שבעיני יכולה לעבור שינוי - בגרות - ולכן אם כעבור זמן הייתי פוגשת את אותו אדם, יש מצב שהקשר היה נגמר בצורה אחרת.
(אם ניקח לדוגמה משהו אחר: אם היה מפריע לי שהוא מאוד גבוה, גם כעבור זמן פער הגובה עדיין קיים).
אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך
מספר של חברה אומר לי יותר עליך - שכנראה יצאת עם מלא בחורות ואתה כבר מיואש ותשאל שאלות ותשפוט אותי יתר על המידה ע"פ ניסיון קודם.
אולי אולי במקרים נורא ספציפיים זה יעזור , אבל החברה לא תגיד לך משהו שבאמת ישנה או יעזור לך להחליט בדרך כלל.
ובדרך כלל - את/ה משאיר רושם רע על החברה(לא יודעת איך זה אצל גברים, אבל השאלות שלך בדרך כלל יגיעו אלי חחח) .
בתור מי שהייתה החברה שהתקשרו אליה לברר , וגם זו שביררו עליה - אף פעם לא שאלו אותי או עלי שאלה באמת קריטית, שאלו אם אני אוהבת טיולים או לצייר, או איך הקשר שלי עם המשפחה (ב"ה מצויין, אבל מה נראלך שחברה שלי תגיד? גרוע? ) ,שאלו אותי אם חברה שלי פמיניסטית (תגדיר פמיניסטית…, שאלו את זה גם עלי פעם וחברה שלי , כפרה עליה, אמרה שאני כן עושה תואר ריאלי חחחח) , שאלו אם אני מפונקת, אם אני פלפלית, מה נראה לך שחברה תענה לשאלות האלה? אמיתי .
אני עוד איכשהו מבינה אם אתם שואלים על אופי , אם היא שקטה או צעקנית, אבל בדרך כלל אפשר פשוט לשאול את מי שהעביר לך. (גם אני בדרך כלל מעדיפה חברותיות ופתיחות, אבל בכל זאת) למרות שזה גם קצת חבל, ברור שאם חסר פרטים בכרטיס זה מבאס, אבל לא משנה כמה פרטים, בסופו של דבר לא תדעו כלום עד שתיפגשו, אם הפגישה רחוקה לכם - אז מילא, אבל עוד לא שמעתי על שיחת בירורים שהועילה למשהו.
תם טקס העצבים, אני בטוחה שיש דעות שונות, אבל בעיני אתם לא מרוויחים כלום,
השידוך של הבחור נפל כי הוא הבין שהוא והבחורה ממש לא מחפשים אותו דבר
של הבחורה בדיוק ההפך היא הבינה שזה בדיוק מה שהיא חיפשה ושווה לה להשקיע...
תחשבי שהבחור לא היה מברר ויוצא לפגישה מיותרת ...חבל על הזמן
כדור בדולח. נניח שהוא אמיתי כמו בסרטים.
מציג לכם 2 אפשרויות.
אפשרות 1 :
אם לא תתפשרו בצורה רצינית, כואבת - אתם במסלול של 10 שנים חיפושים *ורק אז* אתם מוצאים בני זוג בלי להתפשר יותר מדי.
אפשרות 2 :
אם כן תתפשרו, בצורה רצינית, כואבת - אז כן, ההתחלה תהיה טיפה חמוצה אבל לאט..לאט..זה ישתפר כל שנה,
מערכת היחסים תתחזק משנה לשנה ותוך 10 שנים של זוגיות,
תגידו *לאותה נקודה* של אושר וסיפוק מבני הזוג, כמו אנשים שבגדול לא התפשרו.
מה אתם בוחרים ?
1 או 2.
כמובן רצוי לנמק אבל לא חייב.
שבת שלום.
אם אני יודעת שבסוף אני אגיע לאותה נקודה של אושר וסיפוק, אני מוכנה לעבוד קשה במשך העשור הזה. בכל מקרה זוגיות זו עבודה קשה. עדיף לי עשור של עבודה קשה ביחד איתו, מאשר עשור של המתנה לבד.
חוץ מזה שככל שהזמן עובר אנשים משתנים ואיתם גם הציפיות הולכות ומשתנות אז כנראה שעוד עשור מה שאקבל ללא פשרות, לא יהיה מה שאני רוצה עכשיו..
כל עוד ההתפשרות לא פוגעת במטרת בניית הבית
ועדיין כדי לגלות את זה כמה זהמדויק ושלם (אי מושלם) צריך הרבה עבודה
אני אומר לו שיציע הצעה וזה יבוא בקרוב
