אבל צריך לנסות למצוא זמן לעצמנו, כי בסך הכל, לפני החתונה, ולפני שנולדו הילדים המתוקים ב"ה,

כל הזמן היה רק בשבילנו, אם זה ללמוד, לעשות תואר ראשון, לטייל עם חברים, להיפגש עם הארוס,

וכו' וכו'...

ואח"כ באים הקטנטנים האלה שבאמת דורשים את שלהם,

גם ניהול של בית, דורש את שלו, כמו שאמרת ניירת, קניות סידורים וכו'

בקיצור, למצוא זמן למה שאנחנו אוהבים לעשות, ואם אין זמן, לקבוע זמן שמוקדש רק למה שאוהבים,

אם זה לצייר, לקרוא ספר, לצאת לטייל באוויר הפתוח, וכן הלאה

להרגיש ללא חיים זה לא תוי בגלל שאתה בזה או בזה אלא בגלל שאתה בוחר בזה

נגיד אתה בפורום ודי לקוני פה ומשעמם..

ואתה לא מרגיש חסר חיים

ובחיים שלך כן.

אתה בוחר איפה לשים את השיוך 

יש לך בחירה...

אתה לא עמוק בהורות, אתה עמוק בשיגרה..

איפה המשחק עם הילדים? איפה הסיפורים שהם מספרים לך?

איפה התובנות הנפלאות?

לדעתי פשוט חסר לך קצת "רוח" ואוויר במפשרים..

מומלץ מאוד!

החיים הם לא "שם"- במקום שבו אנחנו לא נמצאים ורק מתגעגעים אליו, אלא בדיוק פה- איפה שאנחנו עכשיו- בין ההשכבות ליצירות לעומס ולבלגן.

כמובן שצריך אוורור וכו'- אבל אלו החיים. לגמרי.

כתבתי פשוט אבל בעצם זו נקודה מאוד עמוקה שצריכה אמונה והתבוננות תמידית.

הנה עכשו שקט בבית....ואנחנו פשוט לא מאמינים שהצלחנו להגיע לזה שהילדים הלכו לישון בזמן,מתענגים על כל שניה ממש בולעים

מחדדים אצלי את ההבנה כמה שיגרה זה דבר מבורך שלא מעריכים אותו מספיק ותמיד רוצים לשבור אותו.

לדעתי תעשה מאמץ כדי להכניס לחייך פעם בשבוע משהו אחד שאהבת לעשות כשהיית רווק, ותעשה אותו עכשיו.

זה יתן לך אוויר לנשימה והערכה על מה שיש לך.

בהצלחה איש יקר. ואתה לא לבד בעניין, לפעמים כולנו מרגישים או ירגישו כמוך. 

כמה שהתקציב שלכם מאפשר לכם, תצאו, תצאו, תצאו. זה ממש מאפשר לעבור את התקופה הזאת בשמחה.

חוכמה של ילד (לרשום. לרשום!), רגע של נחת ליד שולחן שבת, תובנה חדשה שצצה לך, שיעור טוב ששמעת, בעיה מציקה שהצלחת לפתור, שיחה שקטה עם אשתך וכו' - אלה היהלומים של החיים, אותם צריך לאסוף ולנצור, ובשבילם כל השגרה השוחקת שווה. במשך השנים, בע"ה, הרגעים האלה יצטברו לערמה מכובדת שתוכל להנות ממנה. אולי פעם גם תתגעגע להחלפת חיתולים או לרעש והבלאגן בארוחת ערב...בהצלחה!

מה שצריך כדי לא להרגיש קבור בתוכה-הוא לקחת זמן לנפש. לעשות את מה שעושה לך טוב, לאפשר לעצמך בתוך גידול הילדים את הספייס שלך, 'לשמן' את גלגלי החיים שלך שלא תתחיל לחרוק.
אין פה קבירת בעיה- כי אין פה בעיה.
יש כאן משימת חיים שלוקחת המון אנרגיה,אין ממנה חופש ולא משכורת,

וצריכים לא לשכוח לתדלק- כדי שיוכלו להמשיך לנוע:
מוזיקה, ספר אהוב, יציאות קטנות, מנוחה לגוף ולנפש,חופשה מידי פעם- עוזרים לשמוח בברכה הלא קלה הזו.

קודם כל אלה החיים .. עוד 10-15 זה יהיה קל יותר ,אבל גם כשהילדים קטנים וגידול שלהם מיגע חשוב למצוא זמן איכות לעצמך,ולזוגיות שלכם.

אני מדברת על למשל לראות סרט ביחד במחשב (אפשר לפצל לכמה פעמים),לשתות קפה ביחד עם עוגה ביתית או קנויה.

אני לא מדברת על יציאות מחוץ לבית ,זה גם דבר שצריך  לעשות לפי התקציב והרצון.

הייתי בסרט הם גדלים בסוף מנסיון.

השגרה הזאת זה דבר מקסים. אין עליה ! באמת!

כמויות של סיפוק ונחת ששום תקופה בחיים לא מספקת לך 

אבל היא מאוד צפופה בזמן והמווון עבודה !!! המוווון!!

זה עבודה נונ סטופ מסביב לשעון!

ובשביל להיות מסוגלים לעבוד כל היום נונסטופ צריך לתדלק את הרכב -

אפילו סתם לצאת למסעדה לפעמים, או אפילו שופינג חביב של שטויות 

כי מה לעשות, אנחנו לא מכונות. אי אפשר כל היום רק לעבוד 

וברור אני מאוד אוהבת את הילדים שלי

חברה או לבד, לאו דווקא בילוי שעולה כסף או מצריך שמרטף.

אצלי להתאוורר זה אומר אפילו ללכת לסופר בערב בלי הילד 

בשביל לקנות את הדברים לבית (בדרך כלל זה או בעלי שעושה או אני אחרה"צ עם הילד)

כשאין מישפחה וחברים שיעזרו מידי פעם-תאמת למדתי לא לסמוך על אנשים

כשיש זמן לצאת קצת מהבית אז כבר אין כוח

בתי קפה זה לא הסיגנון שלנו

מזל שבערב הם ישנים

כמו שכתבתי - יצאיה לבד לסופר בערב זה לפעמים התאווררות מצויינת

את לא צריכה בשביל זה כלום חוץ מאשר שבעלך ישאר בבית לשמור 

הוא  עושה מעל ומעבר,הוא עוד מטפל בהם לבד כשנגמרת לי האנרגיה ומאפשר לי להסתגר קצת בחדר

בואי נגיד שמיציתי את תקופת היציאות בחיי,זה לא מענין אותי אז את בטח יודעת כמה זה קשה שאין שכנים נחמדים

אמרתי שבשביל לצאת בערב לסופר לא צריך שכנים הורים שום דבר רק בעל שישמור שעה 

אותי זה לא מענין כי כבר  עברתי תשלב הזה בחיים מבחינתי ואני לא אצא מהבית בשביל שופינג,כל אחד מה שמענין אותי

לפעמים פשוט להניח את הבלגן לנפשו ולצייר\לקרוא\לרקוד\לנגן

רק בשביל לא להרגיש משועבדים לעבודה השוטפת

וגם כשהיו קטנים-

כשבעלי היה מגיע ויכול קצת לשמור- הייתי יוצאת לבד לסיבוב התאווררות קצר לנפש.

להיות לבד עם עצמי,

לנשום עמוק.

לפעמים שמים את הקטן התורן בעגלה ויוצאים לטיול יחד.

לשים מוזיקה שאת אוהבת, ספר טוב.

זה לא חייב להיות יציאה מהבית שעולה כסף.

לקחת בתוך המהומה זמן שהוא רק של עצמך.

או של שניכם.

הכל אפשרי.

גם בתוך הבית.

לזכור שאת לא רק אמא של.

את בנאדם בפני עצמך.

ואת אשתו של.

ולא לשכוח להשקיע גם בזה.

וגם אני מכירה את התקופה של מגורים בלי נפש חיה סביבך שיכולה לעזור.

אבל החיים דינמיים ומשתנים.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

(לא מתוך רצון לתקוף).

כתבת שאלה למעלה "ומה עושים כשאין אפשרות להתאוורר"- האם לא התכוונת שיציעו לך פתרונות אפשריים? אם לא, למה כן התכוונת בשאלה? איזה תשובה רצית/ציפית לקבל?

אני לא מצפה אני משתמשת  במה שיש לי

אם לא,

וטוב לך איך שאת- זה נפלא.

אשרייך.

רק שלא תמצאי את עצמך עוד כמה שנים בתחושה שההורות לקחה ממך את עצמך ונשארת מרוקנת.

אני מאמינה שמנוע צריך דלק.

ומנוע שעובד על טורבו- צריך עוד הרבה יותר דלק.

אבל אולי זו אני המוזרה.

בודאי שהמצב לא אידיאלי כרגע

יש לנו תוכניות ארוכות טווח שאנחנו פועלים להגשים ומתפללים לשם שיצליח בעדנו,כך שאנחנו מקווים שהמצב ישתפר בעתיד היותר רחוק

מה שאני צריכה כרגע זה מקום לפרוק,להתמך,שיהיה לי עוד מקום שבו לא יספרו לי איזה אמא דפוקה אני

מכאן בטוח לא תשמעי את זה...

זה ממש לא נשמע ככה. נשמע שכרגע את נתונה כל כולך במשימת החיים הזו.

בהצלחה!

הילדים ואנחנו הכי נהנים ממנה.

הבעיה מתחילה כשאין שגרה, נוסעים, ישנים מאוחר ועוד..

אבל- לומדים להנות מהכל.

ונהנים.

ילדים זה שמחה! (וגם עבודה.. אז?? אם לא נעבוד, נהיה בדיכאון.)

ואז תרופת הפלא זה כמה ערבים להבריז - לצאת להתאוורר ולהוריד הילוך בבית (לדחות דברים לסופשבוע וכו')

אבל החברה שלנו מאוד טמפרמנטים זו גם בעיה הופכים את הבית 

ולבקש מהם להיות שותפים בסדר והניקיון בבית (כמובן, תלוי בגיל)

לבקש מהם שיהיו שותפים בלאסוף צעצועים, אולי קצת בעזרה בנקיונות הפסח.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...