אבל צריך לנסות למצוא זמן לעצמנו, כי בסך הכל, לפני החתונה, ולפני שנולדו הילדים המתוקים ב"ה,

כל הזמן היה רק בשבילנו, אם זה ללמוד, לעשות תואר ראשון, לטייל עם חברים, להיפגש עם הארוס,

וכו' וכו'...

ואח"כ באים הקטנטנים האלה שבאמת דורשים את שלהם,

גם ניהול של בית, דורש את שלו, כמו שאמרת ניירת, קניות סידורים וכו'

בקיצור, למצוא זמן למה שאנחנו אוהבים לעשות, ואם אין זמן, לקבוע זמן שמוקדש רק למה שאוהבים,

אם זה לצייר, לקרוא ספר, לצאת לטייל באוויר הפתוח, וכן הלאה

להרגיש ללא חיים זה לא תוי בגלל שאתה בזה או בזה אלא בגלל שאתה בוחר בזה

נגיד אתה בפורום ודי לקוני פה ומשעמם..

ואתה לא מרגיש חסר חיים

ובחיים שלך כן.

אתה בוחר איפה לשים את השיוך 

יש לך בחירה...

אתה לא עמוק בהורות, אתה עמוק בשיגרה..

איפה המשחק עם הילדים? איפה הסיפורים שהם מספרים לך?

איפה התובנות הנפלאות?

לדעתי פשוט חסר לך קצת "רוח" ואוויר במפשרים..

מומלץ מאוד!

החיים הם לא "שם"- במקום שבו אנחנו לא נמצאים ורק מתגעגעים אליו, אלא בדיוק פה- איפה שאנחנו עכשיו- בין ההשכבות ליצירות לעומס ולבלגן.

כמובן שצריך אוורור וכו'- אבל אלו החיים. לגמרי.

כתבתי פשוט אבל בעצם זו נקודה מאוד עמוקה שצריכה אמונה והתבוננות תמידית.

הנה עכשו שקט בבית....ואנחנו פשוט לא מאמינים שהצלחנו להגיע לזה שהילדים הלכו לישון בזמן,מתענגים על כל שניה ממש בולעים

מחדדים אצלי את ההבנה כמה שיגרה זה דבר מבורך שלא מעריכים אותו מספיק ותמיד רוצים לשבור אותו.

לדעתי תעשה מאמץ כדי להכניס לחייך פעם בשבוע משהו אחד שאהבת לעשות כשהיית רווק, ותעשה אותו עכשיו.

זה יתן לך אוויר לנשימה והערכה על מה שיש לך.

בהצלחה איש יקר. ואתה לא לבד בעניין, לפעמים כולנו מרגישים או ירגישו כמוך. 

כמה שהתקציב שלכם מאפשר לכם, תצאו, תצאו, תצאו. זה ממש מאפשר לעבור את התקופה הזאת בשמחה.

חוכמה של ילד (לרשום. לרשום!), רגע של נחת ליד שולחן שבת, תובנה חדשה שצצה לך, שיעור טוב ששמעת, בעיה מציקה שהצלחת לפתור, שיחה שקטה עם אשתך וכו' - אלה היהלומים של החיים, אותם צריך לאסוף ולנצור, ובשבילם כל השגרה השוחקת שווה. במשך השנים, בע"ה, הרגעים האלה יצטברו לערמה מכובדת שתוכל להנות ממנה. אולי פעם גם תתגעגע להחלפת חיתולים או לרעש והבלאגן בארוחת ערב...בהצלחה!

מה שצריך כדי לא להרגיש קבור בתוכה-הוא לקחת זמן לנפש. לעשות את מה שעושה לך טוב, לאפשר לעצמך בתוך גידול הילדים את הספייס שלך, 'לשמן' את גלגלי החיים שלך שלא תתחיל לחרוק.
אין פה קבירת בעיה- כי אין פה בעיה.
יש כאן משימת חיים שלוקחת המון אנרגיה,אין ממנה חופש ולא משכורת,

וצריכים לא לשכוח לתדלק- כדי שיוכלו להמשיך לנוע:
מוזיקה, ספר אהוב, יציאות קטנות, מנוחה לגוף ולנפש,חופשה מידי פעם- עוזרים לשמוח בברכה הלא קלה הזו.

קודם כל אלה החיים .. עוד 10-15 זה יהיה קל יותר ,אבל גם כשהילדים קטנים וגידול שלהם מיגע חשוב למצוא זמן איכות לעצמך,ולזוגיות שלכם.

אני מדברת על למשל לראות סרט ביחד במחשב (אפשר לפצל לכמה פעמים),לשתות קפה ביחד עם עוגה ביתית או קנויה.

אני לא מדברת על יציאות מחוץ לבית ,זה גם דבר שצריך  לעשות לפי התקציב והרצון.

הייתי בסרט הם גדלים בסוף מנסיון.

השגרה הזאת זה דבר מקסים. אין עליה ! באמת!

כמויות של סיפוק ונחת ששום תקופה בחיים לא מספקת לך 

אבל היא מאוד צפופה בזמן והמווון עבודה !!! המוווון!!

זה עבודה נונ סטופ מסביב לשעון!

ובשביל להיות מסוגלים לעבוד כל היום נונסטופ צריך לתדלק את הרכב -

אפילו סתם לצאת למסעדה לפעמים, או אפילו שופינג חביב של שטויות 

כי מה לעשות, אנחנו לא מכונות. אי אפשר כל היום רק לעבוד 

וברור אני מאוד אוהבת את הילדים שלי

חברה או לבד, לאו דווקא בילוי שעולה כסף או מצריך שמרטף.

אצלי להתאוורר זה אומר אפילו ללכת לסופר בערב בלי הילד 

בשביל לקנות את הדברים לבית (בדרך כלל זה או בעלי שעושה או אני אחרה"צ עם הילד)

כשאין מישפחה וחברים שיעזרו מידי פעם-תאמת למדתי לא לסמוך על אנשים

כשיש זמן לצאת קצת מהבית אז כבר אין כוח

בתי קפה זה לא הסיגנון שלנו

מזל שבערב הם ישנים

כמו שכתבתי - יצאיה לבד לסופר בערב זה לפעמים התאווררות מצויינת

את לא צריכה בשביל זה כלום חוץ מאשר שבעלך ישאר בבית לשמור 

הוא  עושה מעל ומעבר,הוא עוד מטפל בהם לבד כשנגמרת לי האנרגיה ומאפשר לי להסתגר קצת בחדר

בואי נגיד שמיציתי את תקופת היציאות בחיי,זה לא מענין אותי אז את בטח יודעת כמה זה קשה שאין שכנים נחמדים

אמרתי שבשביל לצאת בערב לסופר לא צריך שכנים הורים שום דבר רק בעל שישמור שעה 

אותי זה לא מענין כי כבר  עברתי תשלב הזה בחיים מבחינתי ואני לא אצא מהבית בשביל שופינג,כל אחד מה שמענין אותי

לפעמים פשוט להניח את הבלגן לנפשו ולצייר\לקרוא\לרקוד\לנגן

רק בשביל לא להרגיש משועבדים לעבודה השוטפת

וגם כשהיו קטנים-

כשבעלי היה מגיע ויכול קצת לשמור- הייתי יוצאת לבד לסיבוב התאווררות קצר לנפש.

להיות לבד עם עצמי,

לנשום עמוק.

לפעמים שמים את הקטן התורן בעגלה ויוצאים לטיול יחד.

לשים מוזיקה שאת אוהבת, ספר טוב.

זה לא חייב להיות יציאה מהבית שעולה כסף.

לקחת בתוך המהומה זמן שהוא רק של עצמך.

או של שניכם.

הכל אפשרי.

גם בתוך הבית.

לזכור שאת לא רק אמא של.

את בנאדם בפני עצמך.

ואת אשתו של.

ולא לשכוח להשקיע גם בזה.

וגם אני מכירה את התקופה של מגורים בלי נפש חיה סביבך שיכולה לעזור.

אבל החיים דינמיים ומשתנים.

אני לא מחפשת פיתרונות אז זה בסדר לא צריך להציע

נכון שאפשר לצאת לצאת להתאוורר אבל עד שיש זמן אין לי כוח וסבלנות אז אני נתקעת במיטה

ואז אני שומעת מוסיקה,שיעורים,קוראת איזה דבר תורה ועוד כל מיני דברים

אבל באמת שאני יותר אישתו של ואמא של,אני לא ממש עומדת בפני עצמי

(לא מתוך רצון לתקוף).

כתבת שאלה למעלה "ומה עושים כשאין אפשרות להתאוורר"- האם לא התכוונת שיציעו לך פתרונות אפשריים? אם לא, למה כן התכוונת בשאלה? איזה תשובה רצית/ציפית לקבל?

אני לא מצפה אני משתמשת  במה שיש לי

אם לא,

וטוב לך איך שאת- זה נפלא.

אשרייך.

רק שלא תמצאי את עצמך עוד כמה שנים בתחושה שההורות לקחה ממך את עצמך ונשארת מרוקנת.

אני מאמינה שמנוע צריך דלק.

ומנוע שעובד על טורבו- צריך עוד הרבה יותר דלק.

אבל אולי זו אני המוזרה.

בודאי שהמצב לא אידיאלי כרגע

יש לנו תוכניות ארוכות טווח שאנחנו פועלים להגשים ומתפללים לשם שיצליח בעדנו,כך שאנחנו מקווים שהמצב ישתפר בעתיד היותר רחוק

מה שאני צריכה כרגע זה מקום לפרוק,להתמך,שיהיה לי עוד מקום שבו לא יספרו לי איזה אמא דפוקה אני

מכאן בטוח לא תשמעי את זה...

זה ממש לא נשמע ככה. נשמע שכרגע את נתונה כל כולך במשימת החיים הזו.

בהצלחה!

הילדים ואנחנו הכי נהנים ממנה.

הבעיה מתחילה כשאין שגרה, נוסעים, ישנים מאוחר ועוד..

אבל- לומדים להנות מהכל.

ונהנים.

ילדים זה שמחה! (וגם עבודה.. אז?? אם לא נעבוד, נהיה בדיכאון.)

ואז תרופת הפלא זה כמה ערבים להבריז - לצאת להתאוורר ולהוריד הילוך בבית (לדחות דברים לסופשבוע וכו')

אבל החברה שלנו מאוד טמפרמנטים זו גם בעיה הופכים את הבית 

ולבקש מהם להיות שותפים בסדר והניקיון בבית (כמובן, תלוי בגיל)

לבקש מהם שיהיו שותפים בלאסוף צעצועים, אולי קצת בעזרה בנקיונות הפסח.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....