זה יעבור..

2. (זו הסיבה העיקרית שבגללה הגבתי..רחמנות עליה..) לתת גם לקטנה, בוודאי.

[ ואולי בהקשר זה: "לעולם אל ישנה אדם את בנו בין הבנים"...  זה לא שלב שאת אומרת: את מקבל פרס על זה ואת על זה..]

3. בנוגע ל"מובנות הדיבור", השאלה אם זו בעיה חריגה. כי באופן רגיל, למה "ללחוץ" עם דיבור. דיבור זה דבר עדין, מבטא משהו מבפנים. אפשר לעודד מידי פעם. לשקף פה ושם אופן נכון של ההגיה. לא לעשות מזה מידי "בית ספר". לענ"ד.

בעקרון יש ילדים שיכולים להיגמל בגיל הזה או להתנסות. אם גדולה מקבלת אז למה לא לתת גם לקטנה?

למרות שאני לא חושבת שזה היה נכון בכלל להתחיל עם פרסים בעניין הזה

ובקשר לדיבור אולי להתייעץ עם מומחה? האם שומעת טוב?

מחלקים גם לקטן, ואם יש חברים בבית גם להם, 

אבל הגדול מחלק, ולכולם ברור שהם מקבלים בזכות שהוא עשה כך וכך, וזה נהפך לחגיגה סביבו...

דן- "לא ישנה אדם את בנו בין הבנים"- מאיפה זה? זה זכור לי ממש במעורפל.

יש עוד הנחיות במקום שממנו זה הגיע? מעניין אותי לדעת.

בכל אופן, לא נתתי לקטנה כי חבל לי לקנות משהו זול בשקל שלא מחזיק מעמד לאורך זמן. אבל כנראה אעשה את זה בכל זאת

לגבי הדיבור- לדעתי זה חריג. כל מילה בפני עצמה ניתנת להבנה (אם אין בה צלילים שהבת שלי לא יודעת להגות), אבל כמה מילים ביחד- לפעמים אפילו אני לא מבינה מה היא אמרה, גם כשהיא חוזרת על זה. הדיבור יכול להיות מאוד לא ברור. זה מקשה עליה מאוד גם מבחינה חברתית, ולכן חשוב לי לעזור לה.

וזה אכן בטיפול.

אשמח לתשובות לגבי השאלה למעלה.

שוב תודה רבה!

מדרש חכמים על יעקב אבינו וכתונת יוסף. לעולם אל ישנה אדם את בנו בין הבנים שהרי בשביל משקל 2 סלעים מילת (משי) שנתן יעקב ליוסף נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.

ודברי חכמינו ז"ל מלאים מ"תובנות" עמוקות לגבי התייחסות לילדים ובכלל לבני אדם.

לקטנה לא איכפת משהו בשקל.. יש ילדים שבכלל העטיפה הרבה יותר מעניינת אותם מהמתנה. העיקר שנתת משהו, בחיוך, והיא הרגישה שזה מענין ובשבילה... "צומי" ואהבה..

לגבי הדיבור, אם היא בטיפול (קלינאית תקשורת, אני מניח) זה טוב. מן הסתם יש להם הנחיות מתאימות. ולהוסיף שכל ישר ו"תחושת" הילדה, שיש להורים. מסתבר שתרגילים "בכיף" עם חיזוקים אכן טובים. בצירוף "חיזוקים" גם לדברים שאינם קשורים לכך (לא רק מהבעיה הזאת מרוויחים משהו..). העיקר לא להעצים את הבעיה ע"י "כרכור" מיוחד מסביב, והבעת חשש-יתר שהיא תרגיש בו איכשהו..

באמת יש הרבה הנהגות בחז"ל. התכוונתי לשאול- האם יש ספרון כלשהו שבו הכל מלוקט, או שפשוט צריך לקרוא יותר מדרשים ומסכת אבות?

תודה על הסבת תשומת הלב לכך שלא נעצים את הבעיה. חשוב.

אגב, עוד שאלה- מה אם דווקא לקטנה מגיע פרס ולגדולה (שהיא לא מאוד גדולה, 3.5) לא? לתת גם לה?

האם תמיד לתת לכל ילד משהו קטן? אם לא, מאיזה גיל לא?

תודה רבה.

מחז"ל. יש ספרים שליקטו הדרכות בעייני חינוך.

אני לא מכיר הכל "מבפנים" אז לא רוצה להמליץ על מה שאינני יודע. וגם צריך להבחין בין הגילאים השונים.

אבל ככלל, כמה שאנחנו מוקרנים יותר מההדרכות המידותיות של רבותינו - ראשונים ואחרונים - מהנהגותיהם, בכלל מהעומק של ההסתכלות האמונית, בפרט על האדם מישראל, זה גם עוזר מאד לכך.  לאו דווקא כ"תחליף" למחשבה/התייעצות בעניינים ספציפיים - אבל לגמרי כמייסדי גישה.

אישית, מההנהגות של הרצי"ה זצ"ל והדרכותיו בענייני חינוך, למדתי הרבה מאד ("בסבלנות משיגים הכל" - משפט של הרצי"ה אחרי סדרת שאלות של מישהו לגבי ילדיו הקטנים, כשעל על אחת ענה: "צריך סבלנות.." בסוף ההוא שאל: "הרב, הכל סבלנות"?.. ענה הרב: "בסבלנות משיגים הכל")

ב"שמירת שבת כהלכתה" הישן יש בסוף קובץ בהלכות חינוך (הגילאים לכל שלב וכו').

יש ספר קטן בכמותו וחשוב באיכותו של הרב שלמה וולבה זצ"ל "זריעה ובנין בחינוך". חשוב מאד לחינוך בדרכי נועם בזמננו.

ועוד.

לגבי הפרסים - לענ"ד לפי ה"חוש"..  כל מקרה לגופו. אם רואים שבעיני הגדולה זה לא "נחשב" שנתנו לקטנה, אין בעיה. אם רואים שהיא "מסתכלת" אז לדאוג גם לה ("עכשיו משהו לך שאת אחות כזו טובה"...)

בשלב מסוים, ילדים מתרגלים שלכל אחד יש את הדבר שמחזקים אצלו; ואז לא כ"כ שמים לב מה עם השני. כי גם הם מקבלים על שלהם. פשוט, צריך תחושה.

והציעו פה רעיון יפה שכאשר מדובר בילדים רכים, ה"זוכה" מחלק גם לכולם. כולם שמחים - והוא חשוב. כמובן, צריך שגם הם יהיו "חשובים" בזמנם..

[בגני ילדים, צריך מאד לשים לב שכולם יקבלו לענ"ד. בין אם באותה פעם, בין אם באופן שאומרים לילדים שאנחנו מחלקים כל פעם לחלק - ובסוף כולם יקבלו. איך מרגיש ילד שהאחרים מקבלים פרסים/כיבוד בקביעות והוא לא. ומה זה עושה לתדמית העצמית שלו]

אנחנו בגמילה נתנו שוקוצ'יפס. לנגמל נתנו יותר (4 או 5) ולאחים שלו אחד או שנים וביקשנו שהגמול יחלק להם.

היתרון בשוקוצ'יפס שהם אוהבים את זה וזה לא יקר ואפשר לחלק לכל מי שנמצא שישתתף בחגיגה שיש לנו ילד גדול בבית

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...