לרוב כאשר מישהי/ו מראה תכונות שאני לא אוהב ושאני חושב שקיימות גם בי.

וואו. יצא לי ממש מסורבל.

אז נביא דוגמא!

נגיד שאני זלזלן. (ואני לא. למען הסר ספק )

אם בת הזוג תזלזל במישהו - אז זה ממש יפריע לי.

אבל אם אני לא זלזלן - זה לא מאוד יפריע לי שהיא תזלזל במישהו. אני אהיה יותר 'סלחן' לגבי זה.

סוג של 'הפוך על הפוך' שכזה.. 

אולי זה בגלל שאנחנו יותר נוקשים כלפי עצמנו (אני משתמש בלשון רבים, אבל בתכל'ס אני לא מדבר בשם עצמי בלבד. מי שרוצה להצטרף - מוזמן!), וכשאנו רואים מישהו נכשל במשהו שאנחנו נכשלים בו - אנחנו משליכים את הנוקשות שלנו גם עליו. 

זה כמו שאנחנו אומרים לעצמנו 'למה אני לא מתגבר על היצר הזה?' ככה אנחנו חושבים על בן/בת הזוג - או על כל אדם אחר - 'למה הוא לא מתגבר על היצר הזה?'.

אבל כשמדובר ביצר שאנחנו לא מכירים (גניבה למשל) אנחנו מרשים לעצמנו לסלוח - 'אולי ממש קשה לעמוד בנסיון הזה? מי יודע...?'

מקווה שהבהרתי את הנקודה שלי

יאפ!

אני לא אוהבת שיש מן מלחמה על המילה האחרונה.. בנחת בנים...

גאווה,

חוסר אכפתיות לזולת, אגואיזם...

זהו.. משתדלת שלא יותר מידי לשפוט בכללי...

נחמד לי לראות תגובות שלך שאני יכול לחתום על כל מילה, כי אנחנו כל כך שונים...

אבל מה שדיברת למעלה שצריך להיות חברה של רשעים ממש לא נכון תורנית.

על זה נאמר במשנה - ואל תתחבר לרשע, כי ילמד ממעשיו

ואהבת ישראל לא אומרת שצריך להיות חברים, זה אומר שאוהבים אבל שומרים מרחק

יש מצב של קירוב, אבל זה לא חבירות, זה קשר שברור שאת משפיעה בו ואת נותנת בו ולא מקבלת

ואני יודע שיש כאלה שאם תבואי אליהם בגישה כזאת לא ירצו לשמוע ממך, אבל יש כל כך הרבה יהודים שצמאים לתורה, כל כך הרבה יהודים שממש מחכים שתבואי ותלמדי אותם, למה צריך לחפש דוקא את אלה שלא פונים אליך, ולא רוצים ללמוד על יהדות?

ברור ששמאלני לא חייב להיות רשע

אבל חילוני כן חייב להיות רשע!

רשע בתורה זה לא מישהו מושחת ולא נחמד, אלא מישהו שעושה עבירות

וגם אם הוא תינוק שנשבה, והוא לא אשם, ומצוה לאהוב אותו ולקרב אותו,

לגבי ההתחברות הוא רשע כמו כל רשע אחר. למעשה הוא יכול להשפיע עליך, גם אם הוא לא אשם

המצאתי משהו?

הדברים מפורשים ממש. רשע נחשב כל מי שעושה עבירה דאו' שחייבים עליה מלקות (אוכל חזיר, מחלל שבת וכו')

ואם המשנה אומרת אל תתחבר לרשע, היא מתכונת למה שחז"ל קראו לו רשע, לא למה שהיום מקובל לקרוא לו רשע.

את אומרת שאת רשעית מהבחינה הזאת? אני מקוה שלא... את אמרת לי היום שאת דוסית, לא?

שאתה שופט את מעשיו ומכריע שהוא אשם במעשיו ולכן הוא רשע

אתה לא יכול לשפוט תינוק שנשבה, ולא בטוח שהוא אשם במעשיו. 

ולכן אתה לא יכול לומר שחילוני חייב להיות רשע

אם כי יתכן שצריך להתרחק ממנו כמו כל רשע אחר. 

אם כי לא נראה לי 

כי תחשוב על אדם שהיה דתי וגדל דתי ובגיל מבוגר התפקר

היכולת שלו להשפיע באופן שלילי היא הרבה יותר גדולה

תינוק שנשבה הוא פטור של שוגג, שאומר שהוא לא אשם במעשיו במידה מסוימת

אבל לומר שהוא יצא משם רשע? 

וזה שדתי שהתפקר יותר מסוכן - יש בזה קצת משהו, אבל ההשפעה היא לא "הרבה יותר גדולה".

כל מי שלא שומר מצוות עלול להדביק אותך בעבירות שלו בצורה לא מודעת

מה זה משנה אם הוא אשם? 

תכשיר אותו לעדות?

תינוק שנשבה הוא לא חף מאשמה, הוא שוגג וחייב קרבן חטאת, כמפורש בגמרא ונפסק ברמב"ם (והוא חייב חטאת אחת על כל השבתות, ולא חטאת על כל שבת ושבת)

אבל אני חוזר וטוען שלגבי השפעה ה"אשמה" היא לא פונקציה. הבעיה בלהתחבר לרשע היא שמא ילמד ממעשיו, מה זה משנה אם הוא שוגג והוא לא אשם?, למה זה לא יגרום שילמד ממעשיו?

אתה אומר ש"ברור" שזה "הרבה" פחות משפיע, ואני לא מבין מה זה משנה אם הוא שוגג. האשמה שלו היא ענין בינו לאלוקים, אבל המעשים שלו נעשים בבחירה בצורה מודעת, עם מערכת ערכים חילופית לתורה.

אז נכון, אף אחד לא לימד אותו והוא לא יכול לדעת, אבל למה שזה לא ישפיע עליך? מה האשמה קשורה לענין?

במיוחד שזה לא לימוד שכלי, זה לימוד מזה שאדם מחקה את סביבתו. מה זה משנה שהוא לא אשם בזה?

"ברור שיש לו מידות מקולקלות ומעשים רעים" ולכן אני לא יכשיר אותו לעדות

וזה שהוא חייב קורבן זה לא אומר שלפני ה' יתברך הוא בהכרח אשם, אבל על זה אפשר להתווכח

בכל אופן

רשע היא האשמה. האם תינוק שנשבה מספיק אשם כדי שיקרא רשע?

בעניין החשש בחיקוי תינוק שנשבה, מעשה שנעשה בשוגג הוא פחות עוצמתי

הוא לא מתריס

הוא עם פחות כח השפעה לעומת מעשה שנעשה במזיד והאדם כולו עומד מאחוריו.

כדתי ברור לי שאם הוא היה יודע מה שאני יודע הוא לא היה עושה את זה

וממילא זה פחות משפיע עלי. 

הרי החיקוי הסביבתי הוא עם הגיון פנימי מסויים ולא חיקוי סתמי כמו קוף אחרי בן אדם

חיקוי נעשה כמו קוף אחרי בן אדם

לאט לאט זה מחלחל

ופתאום מתקרר לך רגשות לכל מיני דברים

פתאום אתה חושב על דברים שאולי בעצם הם כן בסדר, כי הושפעה צורת המחשבה שלך

פתאום אתה חושב שאסור לעשו דברים מסוימים, כי אתה מרגיש פתאום שזה לא מוסרי, בהשפעת החבר שלך

פתאום לא נעים לך לעשות מצוות, כי זה "לא מקובל"

נראה לך שבת שמקצרת את החצאית שלה בהשפעת החברות - חשבה על היגיון?!

סחף חברתי הוא משהו עוצמתי, שלא עובר במסננת של שכל בכלל

יש אנשים יותר חזקים, שפחות נסחפים, ויש אנשים יור חלשים

אבל על כולנו זה משפיע

כי בתורה כתוב שמי שמחלל שבת או גבר שמממש את הנטיות ההפוכות שלו, הורגים אותו. (בעדים והתראה)

כך כתוב לפחות בתורה שנמצאת אצלי.

כתוב במסכת אבות פרק א' משנה ז': "נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר: הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע, וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת".

ואיזהו רשע? כל שעבר עבירה שחייבים עליה מלקות בין עשה להנאתו בין להכעיס. וכל שכן עבירה שחייב עליה מיתת בית דין, וכתב הרמ״א שאם העבירה מדרבנן, הוא פסול מדרבנן. גם העובר על השבועה, או מי ששחט ויצאה טריפה מתחת ידו, וכן גנב, גזלן, מלוה ברבית, סוחרי פירות שביעית, משחקים בקוביה, מי שאינו לומד תורה, האוכל בשוק, מוסר ממון יהודי בידי השלטונות ועוד, כל אלה פסולים לעדות.. (וגם יש בעיה להעלות אותם לתורה)

אתה מדבר על התיחסות לשיפוט, או על חברות?

דיברו כאן על להיות חבר של "רשע הלכתית", אם אתה מסכים שהוא רשע כזה, אתה מסכים שעליו אמרה המשנה "ואל תתחבר לרשע"?

ברור שאם הוא רשע זה לא אומר שהוא מפלצת. אני אגלה לך סוד, אפי' נסראללה הוא לא מפלצת, ואפשר להתייחס אליו כאדם, זה לא אומר שאני אהיה חבר שלו (לא שהוא כזה רוצה להיות חבר שלי...)

אז על מי אמרה המשנה "ואל תתחבר לרשע"?

כל המשניות באבות הם אימרות שהיו שגורות בפיהם של התנאים, זאת אומרת שהוא היה רגיל לומר את זה הרבה

נראה לך שהוא היה מתרגל לומר דבר לא מעשי?

וכשהרמב"ם אומר שכבר בזמנו רוב המדינות ששמענו שומעם האנשים הם רעים, וצריך להתרחק מהם, הוא גם כן לא היה מעשי?

אבל יכול להיות שהוא אדם נחמד

זה שהוא רוצח יהודים, לא עושה אותו לא נחמד. הוא חייל במלחמה, שהורג אנשים של האויב.

הוא לא פושע מרושע שאין לו ערכים, הוא פשוט אדם עם ערכים אחרים ממך

למשל בעולם המערבי מקובל שלא הורגים נשים וילדים של האויב, והוא חושב שצריך לעשות הכל כדי לפגוע באויב כמה שיותר.

יש לך הוכחה שהוא אדם לא מוסרי, ("רשע" בלשונך)?

הוא מפלצת? אי אפשר להתייחס אליו כאדם?

הוא אדם, צלם אלוקים, רק שהוא לא מוסרי.

האם אהיה חבר שלו? לא! כי הוא רשע הלכתי, ואני לא רוצה ללמוד מעשיו

לא רוצה להיות מושפע מגישה כזאת שבה אדם לא מתחשב בזכות האדם על גופו, ולא מתחשב באיסורי תורה שיש עליהם כרת, רק בגלל התאוות שלו.

אבל הוא לא אדם?  כמו שאת אומרת בעצמך - הוא יכול להיות אדם נחמד לחברים שלו

היה לי חבר בישיבה, שהיה הולך לנשים תמורת תשלום, והוציא על זה 60,000 שקל (ה' יודע מאיפה הוא הביא את הכסף. אני מקווה שלא משהו פלילי...) ולא יכלת לדעת עליו כלום

ויום אחד הוא סיפר לי את זה. אז מה, הוא לא בן אדם יותר?

ודוקא המשכתי להיות אתו בקשר, כי הקשר שלנו היה בבירור שאני מנסה להוציא אותו מזה, ובשביל זה הוא סיפר לי את זה, וזה קשר של קירוב ולא חבירות רגילה.

את מדברת על מה שנחמד או על מה שצריך?

את אומרת רק שלא נחמד להיות חבר של רשע ואת לא "מסוגלת" להיות חברה של אחד כזה

אני מדבר שזה לא "טוב", זה יעשה נזק לרוחניות שלך, לא שזה לא נחמד

ברור שזה נחמד להיות חבר של מישהו שמתאים לאופי שלך והוא סבבה והכל, אבל מה לעשות, הוא לא דתי.

השאלה לא אם זה נחמד, אלא אם זה טוב

והחברות שלך היו בסדר גמור. גם לי יש היום מישהו כזה, שאנחנו לומדים בקביעות פעם בשבוע, והוא חילוני ממש, מחלל שבת והכל, אבל הוא אחד כזה שבאמת רוצה להתקרב, והוא רוצה לשמוע, 

הוא אפילו מבקש שאני "אתן לו על הראש"

(אולי אני קצת מגזים בזה, אבל קשה לי לשמוע איך שהוא מחלל שבת, זה מחריד איך שאדם מסוגל להדליק סיגריה, וכל שאיפה ושאיפה היא חילול שבת נפרד! והוא מסוגל לעשות את זה 10 דקות לפני סוף שבת! מה דחוף? חכה כמה דקות ויצא שבת. נורא!)

אני מתכוין שצריך *לא* להיות חבר של מישהו שנחשב רשע עפ"י תורה

אני פשוט חושב שאם המשנה נותנת לנו הוראות, צריך לבצע אותן

ואם המשנה אומרת "ואל תתחבר לרשע", היא מתכונת שנקשיב לה

ולא נעשה את החשבונות שלנו, לפי מה שנראה לנו

בקיצור את כל הזמן מדברת על מה שקורה באופן טבעי, ואני מדבר על מה שצריך לעשות

מה הקושיא?

למה לעשות אוקימתות בלי שום סיבה?

ואני לא מבין מה החילוק בסברא

אם זה מסוכן, זה מסוכן גם בדיעבד.

אולי אפשר להמיר את זה לקשר של השפעה?

ואני לצערי רואה הרבה את מה שקורה למי שמתחבר לחילונים. לא צריך את המשנה בשביל זה, זאת מציאות ברורה למי שמסתכל סביבו

לק"י

ואני עובדת במקום חילוני.

אומנם יש גם דתיות, אבל לא כולן..

זה נראה לי ממש תלוי בקשר ובמידת המושפעות שלנו.

לא להיות חבר לא אומר לנתק קשרים

ואין הגדרות ברורות מה נקרא "חבר"

אז כל אחד ינסה להבין לבד

וגם לי נשמע שזה תלוי במידת הקשר ובמיד המושפעות,

זה לא הלכה חתוכה, זה דברי מוסר, שנפסקו ברמב"ם בהלכות דעות.

ואי אפשר ולא צריך להגדיר אותם עם סנטימטר

ומקום עבודה חילוני זה בעסה

כמה אנשים יורדים ברוחניות בגלל מקום עבודה כזה?

המשנה מאד פשוטה, כשהרמב"ם פוסק אותה הוא פוסק אותה בלי סייגים, ולא מצא שום פיתרון חוץ מללכת למדבר.

ואתה מעמיד אוקימתות בלי שום קושיא

רוח הדברים העולים מהמשנה ומהראשונים לא מסתדר עם דבריך

ולומר "אנחנו חזקים מאד מאד" לא אומר שלא תרדו ברוחניות

לרדת ברוחניות זה לא רק להיות ממש חילוני, גם חיסרון ברגש בעבודת ה', גם הרגשה שחילול שבת זה לא נורא כל כך.

לא משנה

קיבלתי הרגשה שאת מתכוונת לומר שאת רואה את הדברים כאילו קשרים חברתיים הם החיים שלך, החיים הטבעיים,

והדת היא משהו שצריך לעשות לפעמים, אבל זה לא החיים עצמם, ולא צריך לתקוע את הדת בכל מקום, ואם אני חברה של מישהי שלי שזה יגרום לי להיות חילוניה, לא צריך להסתבך

הבנתי נכון?

כולנו יהודים

כל אחד ברמתו...

חוסר יושר. זה מטריף אותי.

זלזול

סגנון 'שלוחי' (דיבור/ לבוש/ סגנון)

מה יגרום לי להעריך?

התחשבות יתרה, הקרבה ונתינה

אחד שמוותר על האידיאלים שלו עצמו, בגלל עצלות או חוסר נוחות..

(אם זה יהיה מתוך קושי של התמודדות עם יצר הרע, זה פחות יפריע לי)

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.

ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.

בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?

מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך

המון בהצלחה

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?

ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?

לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...

אבל בהנחה שצריך לבחור אז

לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד

אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...

לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם

בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.

ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.

אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.

עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.

השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?

אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..

לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.

ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .

ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.

סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.

יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..

יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.

ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.

אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.

אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.

כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -

איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -

יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.

[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]

הם החשובים.

תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג

מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.  

אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.  

כולם מסתדרים בטוב.  

אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה  

גם תלוי באופי של בני הזוג.  כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה. 

דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה. 

שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..

זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.

השרשור הזה יוכל לעזור:

https://www.inn.co.il/forum/t1362853#14778819

ולגבי מקצוע, כאחד שעובד בהייטק זה נראה לי יחסית מהמקצועות שהן פחות תובעניים מהממוצע (כמובן תלוי בחברה ובגבולות שמציבים לבוס).

ולענ"ד יש מספיק מכשולים בדרך לזוגיות, ולא כדאי להוסיף מכשולים שאינם הכרחיים עבורך.

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.

וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו. 

ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?

עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.

לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן. 

כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.

אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.

אוי ואבוי למי שמתייחס לבן אדם כמוצר. מה שבטוח - לא טובתך היא שעומדת לעיניו.

אביא לך דוגמא - שדכן שדורש שתירשם אצלו בתשלום כדי שיעביר את ההצעה שלך משודכת שלו.

הבן אדם פוגע באופן אקטיבי המשודכת שלו. היא משלמת לו כסף כדי שיביא לה הצעות והוא מונע ממנה כי הוא מנסה לסחוט את הצד השני.

וזה בלי לדבר על תופעה חדשה של שדכנים שלוקחים כרטיסים שמסתובבים, שמים את המספר שלהם ודורשים כסף ממי שפונה. 

ובסה"כ,

יש הרבה מיזמים\אתרים\אפליקציות וכו' בשוק.

חלקם עולות כסף.

ואני בוחרת למי מהם אני רוצה לשלם, וממי מהם אני נמנעת.

יש גם משהו נעים במחשבה שאני משלמת על שירות, מאשר מתחננת לחסדיו של מישהו.

אין בעיה לשלם לשדכן על הצלחה, יש בעיה לשלם לשדכן שמנסה לסחוט את הצד השני ובדרך לא מעביר לך הצעות!

הבן אדם פוגע בך אקטיבית ואת עוד משלמת לו! 

ואז גם השדכן, האינטרס שלו הוא להביא לידי זיווג מוצלח ולקצר את זמן החיפוש

ובכללי, חושבת שמי שלא עוסק בזה כמקצוע, מעוניין שימצאו את שאהבה נפשם…

חברה פעם העלתה לסטטוס בווצאפ (שיש בו רק חברות שלה) שהיא מעוניינת ומחפשת, ואם למישהי יש רעיון היא תשמח שתציע

היה לי ממש כיף לקרוא את זה וגם זה עורר בי מחשבה אקטיבית על הבנים בסביבתי שעשויים להיות רלוונטיים (כולל חברים של אחי וכו)

ב"ה כבר התארסה. אבל זה אדיר בעיניי לבוא ולהגיד את זה לסביבה הקרובה. 

מה הבעיה בעוד מיזם?

אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.

אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.

אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.

זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.

א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?

ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד

במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.

לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…

הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.

ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.

(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי

רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)

^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית. 

אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?

אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.

אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.

באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד. 

מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.

בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.

כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.

(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).

מבינה?

ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)

את שואלת אם אני מעדיפה לצאת עם כמות או עם איכות?

לדעתי רוב האנשים פה לא נהנים במיוחד לצאת שוב ושוב לדייטים.

אם אסתכל על העולם בצורה כזו, יש אלפי אנשים בטווח הרלוונטי שלי מכל מיני בחינות, ואם אנסה לצאת עם נניח מאה כדי למצוא את ההתאמה הטובה ביותר - דווקא אז הסיכויים נמוכים מאוד בעיני, וזה זמן מבוזבז (צריך זמן כדי לצאת עם כ"כ הרבה). ובכלל, זה יגרום לזה שתמיד בראש יכולה להיות המחשבה - אולי אם הייתי בודקת עוד הייתי מוצאת מישהו יותר מתאים. מבחינתי, יש אדם אחד שקיים בעולם שרלוונטי לי כרגע - זה שאני יוצאת איתו, ואני צריכה להחליט אם כן או לא. כל שאר האנשים בעולם לא מעניינים אותי. לא אכפת לי אם יש מישהו עם סיכויים יותר גבוהים - האם הקשר הזה מתפתח טוב או לא?

ברור שנרצה להיפגש עם מישהו שרלוונטי לצרכים ולרצונות שלנו, לא?

בעיניי גם אין דבר כזה "האחד"  

כלומר, בוודאי שבסוף אני רוצה אחד, אבל זה לא שיש את ה-

הרעיון שלי זה לא לצאת עם כמה שיותר ולברור. הרעיון הוא שבסוף רוצים זוגיות שתמשיך לנישואים, לא?

ושהרבה מהרווקים רווקות שאני רואה סביבי זה לא עובד עוד בשלבים יחסית ראשוניים.

ואז צריך הצעה חדשה, נכון? כאילו אם לא עבד

ואז השאלה שלי היא כמה צריך עוד בשלב ההצעות לדייק. כי אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של דיוק של התכונות שאני מחפשת, כמו שזה עניין של איזשהו חיבור שלא בהכרח אפשר להגדיר בפרמטרים.

שתהיה כימיה טובה, משיכה, הערכה, הנאה מהמפגשים המשותפים.

והרבה מהזוגות שאני רואה (כולל אותי עצמי), שהכירו בצורה שהיא לא הצעה/שידוך, לא היו יוצאים מראש עם מי שבסוף הם התחתנו איתו.

וזה ממש לא אומר לוותר ולהסתפק בבינוני. בכלל לא. כמו שזה אומר שחיבור וקשר טוב יכול להתקיים גם בלי התאמה של המון פרמטרים. מבינה?

ואז אני אומרת, מדובר פה על מיזם שידוכים, כן? אני מצפה שמי שפונה אליו הוא לא יוצא כרגע עם מישהו. ואז השאלה האם בשביל ההצעה הבאה צריך סופר לדייק? או אולי הדיוק מיותר, ומספיק הכמה דברים בסיסיים (נניח רמה דתית דומה)

כשיוצאים לדייט, זה מתוך משאלה ורצון שהאדם שאני פוגשת עכשיו, איתו זה יעבוד ובע"ה בהמשך נישואים.

אממה, לא קלים שידוכינו (עובדה שיש המון רווקים רווקות שמעוניינים בזוגיות וזה לא בא בקלות בכלל)

באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.

ובאופן כללי על המיזם: הרושם שלי הוא שבכל המיזמים האלה מדובר באותם אנשים ובגלל זה הם מיותרים. אפשר להסתכל על המיזמים בתור הקרחון שמעל פני המים, בעוד רוב האנשים הרלוונטיים לא נמצאים באף מיזם. ולכן כל המיזמים האלה נכשלים, כי זה אותו דבר מאותו דבר…

לא התכוונתי לכך שרוב הקשרים שלי נגמרו בגלל חוסר בגרות.

לא אמרתי שום דבר על מידת הבגרות של רווקים לעומת נשואים. לא אמרתי שצריך להגיע לרמת בגרות של 10\10 כדי להתחתן.

אמרתי שהיו לי קשרים - שנמשכו יותר מכמה פגישות בודדות - ומה שהפריע לי בהם זה תכונה שבעיני יכולה לעבור שינוי - בגרות - ולכן אם כעבור זמן הייתי פוגשת את אותו אדם, יש מצב שהקשר היה נגמר בצורה אחרת.

(אם ניקח לדוגמה משהו אחר: אם היה מפריע לי שהוא מאוד גבוה, גם כעבור זמן פער הגובה עדיין קיים).

אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך

אם אני יודעת שבסוף אני אגיע לאותה נקודה של אושר וסיפוק, אני מוכנה לעבוד קשה במשך העשור הזה. בכל מקרה זוגיות זו עבודה קשה. עדיף לי עשור של עבודה קשה ביחד איתו, מאשר עשור של המתנה לבד.

חוץ מזה שככל שהזמן עובר אנשים משתנים ואיתם גם הציפיות הולכות ומשתנות אז כנראה שעוד עשור מה שאקבל ללא פשרות, לא יהיה מה שאני רוצה עכשיו.. 

כל עוד ההתפשרות לא פוגעת במטרת בניית הבית

ועדיין כדי לגלות את זה כמה זהמדויק ושלם (אי מושלם) צריך הרבה עבודה 

אני אומר לו שיציע הצעה וזה יבוא בקרוב