שנה ראשונה סוף שביעי הבעל ניקה

שנה שנייה הייתי אחרי הלידה השנייה והריצות לפגייה אז.. שוב הוא ניקה

שנה שלישית עברנו דירה שבוע לפני פסח

שנה רביעית.. אין תירוצים חייבת להתחיל

לצערי הרב, אני מסוג האנשים שחוזרים מהר (מידי) לשגרה...

ואני ממש מתוסכלת מזה שאני מאוד רוצה להתחיל לעבוד, אבל פשוט לא מסוגלת!!! וגם לא מספיקה!!

בכל אופן, תודה על הדאגה

חודש אחרי ניתוח אין  אפשרות להתמודד עם פסח לבד 

הלוואי ויכולתי להרשות לעצמי... אבל המצב לא מאפשר...

בעז"ה מקווה שהילדים יעזרו קצת כמה שהם יכולים...

תודה על הדאגה 

זה גם אופציה 

עכשיו תבינו למה אני לא בפורום כמעט חחח

כרגע וודאי שאני לא עושה כלום בבית, בטח לא לפסח...

אחרי הלידה ישארו לי 3 שבועות, ובעלי בלימודים...

לא יודעת מה יהיה השנה...

הכל התחיל כשמכרתי את החמץ שבבית לאחמד, השכן מהכפר הסמוך.

הוא עשה לי מבט של "זה הכל?" אז הבנתי שאולי הכלים עצמם מלאים בחמץ ומכרתי גם אותם.

המטבח כולו נמכר מייד לאחר מכן. מי יודע? שמא נדבקו בהם אידי חמץ. קראתי על זה בעיתון

אחמד רמז לי על הבית והקיש על הקירות כיודע דבר, ואני הרהרתי ביני לבין עצמי ומכרתי גם את כתלי הבית,

את הריצוף והגג מכרתי לו על כל צרה שלא תבוא

את הרכב, החצר ותיבת הדואר (כולל פח הזבל!) מכרתי גם, שיהיה 100%.

תפסתי את אשתי טוחנת איזה חמץ אז מכרתי גם אותה

בסוף נסעתי לבית מלון בכשרות מהודרת, בטרמפ, בזמן שאחמד הגוי הצדיק התנחל בביתי ושמר לעצמו את חוזה המכירה

___________

ולעיון עגום נוסף:

http://www.inn.co.il/Blogs/Message.aspx/779

לפחות למי שלא מוכר לגוי, וצריך שלא יהיה כזית חמץ בבית, ויש לו בית עם ילדים שלא מקפידים לאכול רק ליד השולחן...

ובאמת - הרבה פעמים יש ממש ציפיות שונות של הבעל והאשה מהתקופה הזאת של ערב פסח, וכל אחד יכול להיות מאד מתוסכל מאי מימוש הציפיות שלו וחוסר שיתוף פעולה של בן הזוג במה שנראה לי מובן מאליו וחובה.

ממליצה לכולם - לעצור שניה לפני, ולעשות תיאום ציפיות מפורט, כדי להעביר את התקופה הזאת בטוב.

זה שווה את זה מאד מאד!!

לפעמים גם מגלים דברים שלא היינו יודעים קודם... לדוגמא - אשה שמרגישה שרק לה חשוב הנקיון, ולמרות שבעלה עוזר הוא "מת" לברוח ולא לוקח אחריות על כלום, ופתאום בשיחה כזאת יכולה לגלות שעיקר מה שמפריע לו זה שאין לו זמן לעצמו\ארוחת צהרים\אפשרות ללו"ז משל עצמו וכו', והתיאום יכול להציף הכל, כל אחד יקבל את הדברים החשובים לו, והתקופה הזאת תהיה ממש טובה ונעימה.

כן, זה יכול להיות זמן זוגי מגבש!!

ממליצה בחום!

יש הלכות שגם מתוך שינה אני אדע

אצלינו לא מנקים לפסח! 

אנחנו סוגרים את כל הבית, מוכרים לגוי, ועוברים לגור בסטודיו מעל הבית

שם אנחנו מוציאים את החמץ, עושים שם בדיקת חמץ, וחיים שם שבוע בכיף כאילו היינו בבית מלון!

ומי שמתכוין להציע רעיון כזה לאשתו, שלא יתפלא אם היא לא תסכים לחשוב אפילו על הרעיון.

אשתי מזן נדיר

עשינו אותו דבר במחסן של ההורים שלי

עם 3 ילדים בחדר אחד של 11 מ"ר כולל שרותים ואמבטיה

את בטוחה שלא תוכלי למצוא כזה דבר?

תאמיני לי שזה לא יקר, וזה שווה את הכסף

לא לשכוח שיש מצות ושמחת בחגך גם בפסח! בעיני עדיף לנקות בצורה שפויה ולחגוג את החג בביתינו המרווח והנעים...

עם המטעמים המיוחדים של פסח והכלים היפים...

כמובן מי שרוצה לחגוג באמת שינקה רק מה שדרוש לפי ההלכה ולא יותר. תאמינו לי באמת אפשר לחגוג כך (מזכירה לעצמי... השנה אני בשוונג של אבק= חמץ...)

ב180 מ"ר לעשר נפשות ואורחים.

בחג החירות לא בא לי להרגיש בתא במעשיהו.

(מה שגם מודגש אחרי עבודת הפרך של הניקיון...)

יש שם יותר מקום בחדר?

אנחנו לקחנו את זה כנופש, (ולא עשינו ליל הסדר, התארחנו) 

אבל כל אחד ומה שהוא מעדיף

הרי כשיבנה במקדש נצטרך כולנו לעלות לרגל, לעזוב את הבית, ולהצטופף בירושלים כל עם ישראל

נראה לך שיהיה לנו שם 180 מ"ר למשפחה?

ולחשוב שאסור להוציא מהבשר של הקרבן מחוץ לבית של החבורה, כך שבליל הסדר אתה באמת תקוע בבית ולא יכול לצאת

אז נכון שלא אמר אדם צר לי המקום, אבל זה לא אומר שלא היה צר, זה רק אומר שלא הרגישו את זה וזה לא הפריע.

(מסתבר שבזמנם באמת לא היה צריך לנקות, הרי ממילא אנחנו סוגרים את הבית ועולים לרגל, אז למה לא למכור אותו לגוי וזהו?)

כל עוד משיח לא בא- אני מעדיפה להיות בבית שלי המרווח ולא בבונקר.

וגם אם וכאשר אני הולכת למלון- אני לא מצטופפת בחדר במלון עשרה נפשות ואורחיהם.

ולעשות את הפסח עם כל המשפחה זה הרבה יותר קל

כל אחד ומה שהוא נהנה

מי שנהנה לנקות, שיהנה לו, (שרק יבדוק אם הבעל והילדים גם כן נהנים...)

אבל מי שחושב שזה לא כיף בכלל, כמונו, מנסה למצוא איך לא לנקות

אז לא לנקות כלום אנחנו לא רוצים, כי זה מצוה, וחבל להפסיד אותה

אז מנקים רק את הסטודיו (ובזמנו את המחסן) ומקיים בזה את המצוה

בא לי גםםםםםםםםםםםםםםם

את יכולה להתארח אצלינו בבית

(רק צריך לנקות אותו לפסח... )

[אשתו של מופים]

סתםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם ננקה.....

אני מרחמת על כל אחד שמנקה לפסח

אבל משום מה, נראה שמרחמים עלי...

אולי הם סתם עושים הצגות שכיף להם לנקות, 

יש לך מושג?

ואין להם אומץ להודות בזה

ועוד יות רלא כייף להצטופף.

חוץ מזה שבעיני זה כ"כ לא חינוכי!!!

נראה לך יותר חינוכי לסבול, שהילד יראה שאנחנו סובלים, שהילד יסבול בעצמו - וישנא את פסח?

הילד שלי היום חולם היות כבר גדול ולנקות לפסח בבית של עצמו, כי הוא חושב שזה נורא כיף

הרי לא מדובר שאנחנו לא מנקים בכלל, אלא שאנחנו מנקים הרבה פחות. כך שהילד יודע מה זה ניקיון, ובשבילו זה חוויה

חשבתי על זה שמי שלא רוצה להצטופף, אבל מוכן לחשוב בראש פתוח, יכל פשוט להחליט שהוא סוגר את כל הארונות בבית

למה צריך את כל ארונות הבגדים-משחקים-כלים לשבוע אחד?

עיקר הניקיון זה החפצים הקטנים שבארונות, אם מנקים רק את המיטות חסכת 3/4 עבודה

אבל בשביל זה צריך לזכור שהמטרה שלנו היא להוציא את החמץ בגלל שיש מצוה, ולא נקיון אביב, כי אם המטרה היא ניקיון - אין לי פיתרון...

ניקיון אמיתי של חמץ צריך להעשות בשמחה! החג צריך להיות נחגג בהדר כהלכתו, כמו שראוי.

אני יודעת שאין סיכוי שאשנה את דעתך. ככה זה. אנשים לא משתכנעים.

אבל אני מרגישה חובה לומר את דעתי.

זה מעשה לא חינוכי בעליל.

האם הייתם מארחים רב חשוב מאד, או מלך, הייתם מנקים לכבודו רק סטודיו קטן ומסכן או שהייתם טורחים את כל הבית לכבודו??

ואכן כמו שכתבת החובה היא לנקות את מה שיש בו חמץ, ואפשר בהחלט גם למכור הרבה דברים, והעיקר לא להיסחף לנקיונות סתם אלא להזכיר לעצמנו ולילדינו כי אנחנו מנקים את מה שה' הורה לנו, ואת זה לעשות בשמחה! שמחת מצוה!

אבל לא תמיד שייך, נניח אם צריכים ללדת בפסח 

אני מנקה כי אני צריכה להוציא את החמץ ששנה שלמה טרחו להחדירו לכל פינה פה בבית,

על הדרך- זו הזדמנות נפלאה להגיע לפינות אפלות שלא הגענו אליהן במשך השנה,

(כל מה שאפשר לסגור כמות שהוא בלי להשתמש- אני סוגרת)

ב"ה- אני בריאה ושלמה, הולכת על הרגליים ומוקפת בבני משפחה נהדרים ששותפים איתי למשימה-

לגמרי לא זקוקה לרחמים, למרות שמדובר בעבודה לא קלה שלא תמיד גורמת לי להנאה.

הסיפוק כשהכל מוכן זה לא משהו שניתן לחוש אותו בהצטופפות בדירת סטודיו .

לא מרחמת עלייך-

ואל תרחמי עלי.

אב הרחמן- שרק הוא בכבודו ובעצמו ירחם על עמו ישראל.

למרות שיש דעות שזה כן מצטרף. עד כמה שאני יודעת.

החתן עומד ליד הכלה, 

המארגן מחזיק לו את הרמקול ליד הפה, הוא צריך שתי ידיים פנויות למשימה המרגשת הזו 

"הרי את 

מקודשת 

לי 

בחמץ בלוע בכלים זה 

כדת משה וישראל  " 

קולולולולולו 

אגב- כפי מה שידוע לי- היא לא מקודשת

אין בזה שווה פרוט

להתחיל מעכשו לנקות,אפילו כל פעם קצת.

אני כנראה עובדת בעז"ה עד פסח אז התחלתי השבוע

אני כל פעם מתקדמת עוד בשעות שאני בבית.

שנה שעברה גם עבדתי עד פסח

וזה ממש הציל אותי שהתחלתי מוקדם,

כי אז הצלחתי לגמור עם זה.

בהצלחה לכולם!

להלחיץ ולהילחץ...מה הטעם? איזו טובה זה מביא?

אני לא אוהבת שירשורי תחרויות הספקים

יש כאלה שאוהבים להשוות כדי ללמוד מהסביבה גם על הסביבה וגם על עצמם (לפעמים זה מדרבן לעשיה. תלוי מי ומתי).

לפעמים זה סתם נותן הרגשה של חברה, במובן מסוים.

כל אחד ומה שמתאים לו (או לה).

ואויל גם כדי לדרבן את עצמי לזוז 

תגידו תודה - יש בית ויש לחם כל השנה

ואפילו יש לכם ילדים שמלכלכים לכם את הבית!!!!

וואו, שלושת רבעי עולם היה מתחלף איתכם!

כמו שמתלוננים כשקנית משהו לא מוצלח. בערך ככה

עכשיו הבית כשר לפסח חחח

כדי שלפסח לא תהיה הרבה עבודה

ומה זה אומר כל שבוע יסודי?

ומנקה רק את זה יסודי

אני עסוקה בעיקר בלשרוד .... 

אני בבית ובבקרים אני מלאת מרץ אבל בשאר היום אני במטט כללי אז אני מנצלת את "השעות הטובות"

אולי זה תרוץ טוב למה אני לא מנקה לפסח במשך השנה 

תהני חי חי

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.