אני לא יודעת מה כוונתך בזה שאת לא מקבלת כל כך עזרה..

בעלך יכול לעזור בימים? בלילות?

יש אפשרות כלכלית כלשהיא לעזרה?

יש עוד ילדים?

יש שכנות נחמדות?

צריך יותר להבין את המציאות ואז לתת רעיונות...

כבר אני יכולה להגיד שכאבי גב וידיים זה הרבה פעמים מתנוחה של הנקה, תנסי למצוא פתרונות, כרית\כורסת הנקה, או איזה אילתור שיאפשר לגוף שלך לנוח בהנקה. שהתינוק יהיה מונח גבוה על משהו ולא את תצטרכי להתכופף אליו.

יש הרבה נשים שישמחו להשאיל כרית\כורסת הנקה שלא בשימוש אצליהן כרגע. אולי תשאלי בסביבתך, או שתשתמשי בכרית סתם, או איזה אילתור מהבית.

כאבי ראש - יכול להיות מחוסר שינה, אבל יכול להיות מחוסרים נוספים. אולי תעשי בדיקת דם?

את שותה מספיק?

זה תקופה קשה מאד, אבל בהחלט יש עצות, תפרטי מעט יותר על המציאות שלך, 

ו...זה עובר בסוף!

הקטן לא ישן ביום כעט בכלל זרת אומרת

שאני מרדימה אותו על הידיים, מיבירה למיטה ואחרי בערך 10 דקות הוא מתעורר 

וככה זה בערך כל היום... אני מותשת מאוד...

בעלי רוב היום בעבודה וכשהוא חוזר אין לו כח והוא רק רוצה לנוח...

וכשהוא מחזיק את הקטן כדי לתת לי זמן פנוי הוא מתייאש מהר מאוד...

אני מבינה שזה ילד ראשון...

אם יש לך איזה שכנה, הייתי מנסה באמצע הבוקר לבקש טובה לרבע שעה שתשמור עליו, (זה לפעמים מביך, אבל תכל'ס, מה זה רבע שעה? את לא היית שמחה להחזיק למישהי תינוק לרבע שעה כדי לעזור לה?) ותלכי להתקלח. זה משפר לגמרי את ההרגשה.

אני לפעמים גם נותנת לתינוק לבכות כמה דקות, כדי להספיק להכין לעצמי ארוחת בוקר. שווה לי ולו 5 דקות של בכי, שאח"כ יהיה לי סבלנות וכח אליו. לא מתכוונת לארוחת גורמה, אבל ירקות חתוכים, חביתה וגבינה, וכבר הכח והמצב רוח עולים...

אולי אפשר גם פעם בכמה זמן לשאוב חלב או לקנות מטרנה ולתת לבעל ללכת לישון עם הילד בחדר אחר, והוא יאכיל אותו בלילה. ארוחה צבקבוק היא 10 דקות לעומת הנקה שהרבה יותר. אולי בעלך יהיה מוכן להשקעה הזאת פעם ב...? אחרי לילה שלם העולם נראה יותר טוב...

יכול להיות שאת גם מרגישה יותר מידי "קבורה" בבית ובטיפול בתינוק? אולי לצאת קצת איתו יעשה לך טוב?

אולי יש איזה ספסל נחמד בגן שעשועים קרוב? את יכולה לצאת אחרי צהרים ואולי לפגוש אנשים שיודעים גם לדבר חוץ מלבכות ולינוק... לפעמים זה ממש מאוורר את הנפש...

את יכולה להעביר למיטה שלך ולא לעריסה,

(בתנאי שזה בטוח - נגיד ליד קיר) ובהתחלה להישכב איתו צמוד אליו שירגיש שאת איתו, אחרי שאת רואה שהוא ישן טוב עדיין - לנסות לקום בזהירות ולדחוף במקומך איזה שמיכה מגולגלת או משהו שירגיש עדיין "מחובק" כאילו אות לידו.

אולי זה יעזור. (למרות שבד"כ הם יותר חכמים...)

ומה שהציל אותנו זה מנשא. במנשא היא יכלה לישון אפילו שעתיים רצופות.

בפעם הראשונה שניסיתי להכניס אותה היא התנגדה, אבל אחרי שהיא הרגישה כמה נעים וכיף בפנים, היא לא רצתה לצאת

ואני מצטרפת להמלצה על שתיה מרובה, להמשיך לקחת את כדורי הברזל, ולשים את התינוק על כרית קשה שלא נמעכת בזמן ההנקה ככה שלא תצטרכי להחזיק את התינוק ולא תאמצי את הידיים והגב (וזאת עצה מאחת שממש סבלה מכאבי ידיים....).

אגב, כשהתינוק ישן במנשא, את יכולה גם לישון איתו עליך...

ובדיעבד הבנתי שבגלל שלא שתיתי מספיק, החלב לא היה יוצא בכמויות גדולות, ולכן היא רצתה לינוק המון המון.

בתינוק השני כבר למדתי את הלקח - בקבוק צמוד. וכמובן, מנשא... ב"ה היה הרבה יותר קל!

יתכן שיש לך דיכאון אחרי לידה קל ולכן אין לך סבלנות לכלום.

דברי עם ארגון ניצה 025002824 משאירים תא קולי וחוזרים אליך.

אולי היא לא בדיכאון, אולי היא פשוט זועקת לעזרה!

זה לא פייר בעיני, שאשה שלא מקבלת את הסיוע שהיא זקוקה לו אחרי לידה צריכה בסופו של דבר לקבל תרופות כדי לחזור לעצמה!

תעזרו לה בזמן, והיא לא תיכנס לשום דיכאון!

לפעמים התגייסות של המשפחה תעזור, לפעמים כמה שיחות עם פסיכולוג, לפעמים טיפולים טבעיים.

לא צריך להיבהל ולחשוב שאם מדובר בדיכאון זה אוטומטית אומר שצריך תרופות.

אני פשוט נעלבתי מרופאת הנשים שלי בהקשר הזה..

לא יודעת ממה נעלבת, ומכבדת את התחושות שלך!

אבל הייתי שמחה אם נשים לא נפגעות מהרעיון שאולי הן בדיכאון,

זה כל כך נפוץ שאין לנו מושג, 10-15% מהנשים חוות דיכאון.

טיפול מהיר ומיידי יהיה יעיל יותר ופשוט יותר, יותר מודעות תסייע לנשים להרגיש טוב יותר.

תינוק שלא ישן כל היום- זה בדיוק מה שהיה לי עם הגדולה... הייתי ממש במצבך וכמעט הגעתי להתמוטטות.

הייתי כ"כ לחוצה על הנקה, כל היום חפרו לי על זה, שלא הייתי מוכנה לשמוע על מטרנה...

כמה מצפון יש לי על זה היום... היא הייתה כ"כ רזה בתקופה הזו ועם אמא עם עצבים וחרדות, זה לא שווה את זה!

עם הקטן, נתתי פעם ב- כשראיתי שהוא מאוד רעב מטרנה, ולא קרה שום אסון, להפך- נחתי, התמלאתי כוחות והתמלא מאוד החלב. אני מניקה אותו הרבה יותר זמן ממה שהנקתי את הגדולה.

לא יודעת אם זו הסיבה אצלך, אבל לא יכולתי שלא להגיב ע"מ למנוע מאחרות את הסבל והמצפון.  

מניסיון של כמה ילדים, לפעמים חוסר השקט נובע פשוט מרעב. לא צריך לפחד להביא תוספת של מנה או שתיים , זה לא פוגע בהנקה. אני אחרי ניסיון קשה של 3 הראשונים, התפכחתי והבאתי תוספת כבר בחודש הראשון וזה הרגיע גם את התינוק וגם אותי שידעתי שהתינוק לא תלוי בי ואפשר להסתדר גם בלעדי.

והמשכתי להניק עד גיל שנה כשבמקביל הבאתי תוספת . 

חוץ מזה שההנקה לבדה מאוד מתישה את הגוף וקצת מנוחה ממנה תועיל לך.

תרגישי טוב.

דבר ראשון אי ממש מבינה אותך.

דבר שני בטח קשה לך לראות את זה עכשיו אבל שתדעי שזה עובר ומשתפר בסוף.

לפעמים בהתחלה אחרי הלידה יש יותר מרץ ככה מההורמונים וההתלהבות של ההתחלה ואז אחרי כמה זמן כשהשיגרה מתחילה להתיש יש נפילת מתח כזאת והכל נראה גרוע. אז תדעי שעוד טיפה הוא יגדל ויהיה יותר קל.

חוץ מזה הבת שלי גם ישנה די גרוע ביום. וההרגשה היתה שהיא בקושי ישנה. אז אני מבינה אותך.

את משתמשת במנשא? זה יכול מאד לעזור. נכון שזה לא משפר את כאבי הגב אבל לפעמים זה יכול לתת הקלה מסויימת.

חוץ מזה אני שמה את התינוקות לישון במיטה לידי. (ליד הקיר, עם סדין מתוח) ומניקה בשכיבה ולא מתאמצת לקום אלף פעמים.

גם ביום השינה שלהם בד"כ יותר טובה ככה וזה נותן קצת אפשרות גם לך לנוח.

בנוסף- את יוצאת קצת מהבית? עכשיו הימים נעימים שימי אותו בעגלה\מנשא ותצאו לנשום קצת אויר. תשבי איתו קצת בגינה, תתנדנדי איתו קצת בנדנדה. הטילטולים של הטיול אולי ירדימו אותו. או להפך- אולי הטיול דווקא יעייף אותו קצת ויישן יותר טוב אח"כ. וגם לך זה יהיה טוב לראות קצת אנשים ולנשום אויר. כדאי להתאמץ בישביל זה למרות שאני מכירה את זה שאפילו אין כח וזמן להתלבש כדי לצאת.

חוץ מזה זה שבעלך לא כ"כ מתחבר לטיפול בילד זה קורה. אל תקחי את זה אישית. אצלינו רק כשהם היו יותר גדולים הוא לקח חלק פעיל יותר. לפעמים לאבא לוקח יותר זמן להתאפס על העניין הזה. אחרי הכל הוא לא סחב אותו 9 חודשים ולא מניק וכו'.

בהצלחה

אני ארבע חודשים אחרי לידה,וגם לי החודשיים  הראשונים היו ממש מטורפים וקשים,

הילדה לא הייתה מסוגלת לישון בעגלה וכל הזמן בכתה אם הנחנו אותה שם..הייתה חייבת להיות כל הזמן על הידיים.

היינו סחוטים מעייפות אחרי שכל היום רק הרמנו אותה ולא יכולנו לזוז ממנה לשניה..

רק בחצות נרדמה עד הבוקר.אחרי שכל היום רק צרחה..

ובסוף אובחנה כסובלת מריפלוקס,והיא מטופלת באינפמיל ובזנטק ויש שיפור פלאים..

ממליצה לך לבדוק את העניין.

בהצלחה!

לא סביר שתינוק בן חודשיים לא ישן בכלל ביום.

אני חושבת שזה נובע מכך שאת מרדימה אותו על הדיים, והוא לא יודע בכלל איך להרדים את עצמו.

גם אני טעיתי אצל הבכורה ולקח לי זמן להבין שזה שהיא לא ישנה טוב בכלל, זו אשמתי, אני לא נתתי לה כלים לכך.

הספר מלמד שיטה מאוד פשוטה וקלה לתת לילד להירדם ברוגע, בעצמו.

זה עובד נפלא, התינוקת שלי עכשיו נרדמת בקלות מאז שיישמתי מה שקראתי.

גם ביום וגם בלילה.

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר

היא מהרצליה

אם מעניין אותך תכתבי לי באישי

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

לא בגלל הדיאפרגמה.

מותק של ילדים, אגב.

שאני פה בזכות זה שאמא שלי לא הלכה להתאים😅

אז אם זה לא בתכנון שלך כרגע הייתי ממליצה לך בחום להתאים שוב ליתר בטחון

ותודה להוריי שהביאוני עד הלום😂

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.

בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).

בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!