תראי, אני לא חולה

וקשה לומר שאני נורמלי...

מי אמר שחייבים להיות נורמלי?

אולי נעיף את הנורמליות הזאת לכל הרוחות, ונעשה מה שבא לנו?

אוף!

ולא הבנתי מה הקשר של אמא שלך נושא הדייטים? היא חושבת שתתחתני עם מי שהיא תבחר?

נניח שהבחירות שלך לא נורמליות, אז מה? זאת את, וזה את שצריכה לבחור

ואם את בוחרת כך כנראה שזה מה שטוב לך.

לא ברור!

זה להפסיק לשקוע ולהתעסק איתן כל הזמן...

כשאדם נכנס לדיכאון, אם הוא כל הזמן יסתובב סביב זה, הוא לא יתרפא אף פעם, והמצב רק יחמיר.

לדעתי צריך לחיות חיים כמה שיותר רגילים, עם שמירה מסויימת על מודעות למצב.

בד"כ במחלות נפש, ובמחלות קשות בכלל, ההתעסקות סביב המחלה => עצבות, וכשיש עצבות => החמרה במחלה.

תהיי אופטימית, תאמיני שאפשר לצאת מזה, וגם יש לא מעט אנשים שהצליחו לצאת מזה.

תתמקדי בטוב, תשמחי, תאמיני בה' שכל מה שה' עושה הכל לטובה.

ובע"ה נזכה לשמוע ממך בשורות טובות!

אני ממש מזדהה איתך מצד אחד, וממש מבין את הרצון שלך לפרוק.

ומצד שני אני חושב, שבהתעסקות היומיומית שלך סביב המצב שנקלעת אליו. במקום לנסות להמשיך הלאה, את רק מזיקה לעצמך.

לגבי מה שכתבת שאת לא נורמלית,

ההגדרה המדוייקת של "נורמלי", זה ממוצע +/- סטיית תקן.

מכיוון שלכל אדם באשר הוא, יש שגעונות כאלו ואחרים, ואין אפשרות אנושית לחשב את הממוצע.

אז צריך סטיית תקן מאד מאד חזקה, כדי לא להיות נורמלי.

אז נראה לי, שכל עוד את מסוגלת לחיות בחברה, ומסוגלת בסה"כ לחיות חיים תקינים, את לא יוצאת מגדר הנורמליות.

יש לך רק בעיה מסויימת שכדאי ומומלץ לטפל בה.

זה יכול להיות דבר טוב, ומקום לפורקן, או לכל מיני תהליכים אחרים.

אני רק חושב שבשבילך, כדי לא לקיים את המשוואה שכתבתי לעיל:

ההתעסקות מרובה סביב המחלה => עצבות, וכשיש עצבות => החמרה במחלה.

כדאי לך לא לשקוע כל הזמן במחשבות על המחלה, לא צריך לשאול כל הזמן את החברות שלך וכד' אם את מתנהגת נורמלי.

וזה גם לא טוב להתייחס אל עצמך כאל אדם לא נורמלי, המחשבה הזאת רק תמנע ממך להתרפא.

נסי להתרכז בטוב, בחיים שלך מעבר למחלה, למלא את החיים שלך במשמעות (זה יכול להיות לעבוד בעבודה אינטנסיבית, או להרים פרויקט גדול וכד' - דברים חיוביים שיעסיקו את המוח שלך. וכשהמוח שלך יהיה מלא במחשבות חיוביות, אז המחשבות השליליות כבר ידחקו מעצמן לפינה).

מצד שני לשמור על מודעות למחלה, ולא להזניח אותה, ולטפל בה בכלים הרפואיים האפשריים.

(וגם לא להשקיע כוחות בהתכחשות, זה בד"כ מבזבז המון כוחות לשוא. אבל זה כבר שלב שנראה שעברת אותו.)

כנראה שהיא עושה את מה שהכי טוב לה.

בכל מקרה, אי אפשר להגיד לאדם להפסיק להתעסק עם משהו שהוא חלק ממנו, חלק מהחיים שלו. מחלה, בעיקר נפשית אופפת את האדם כל היום, כמו מן כאב כרוני שלא עוזב , אבל בנפש.  ולא עוזר להגיד לו לשכוח ממנה. כפי שזה משתמע מהכתוב, היא דווקא כן ממלאת את החיים שלה במשמעות. ואגב, "להעסיק את המוח" לא תמיד טוב לאנשים עם קושי נפשי. לחץ ועומס לעיתים מחמירים את המצב. לפעמים זה לא עובד כמו אצל אנשים רגילים שעומס מרחיק מהם מחשבות שלא נוח להם איתן, זה עלול לגרום גם לפעולה הפוכה.. זה מאוד אינדיוידואלי, כל אדם צריך לעשות בדיוק מה שטוב לו. כנראה שזה הכי טוב בשבילה.

מקווה שלא חירטטטי יותר מידי 

לא כתבתי שהיא צריכה לשכוח מהמחלה, אלא שלא תשתקע בה ותסובב את חייה כל הזמן סביבה. ולשמור על מודעות למחלה.

ולא כתבתי שהיא צריכה להיכנס ללחץ ועומס, אלא שתמלא את החיים שלה במשמעות ובמחשבות חיוביות.

אם לא שמת-לב, כתבתי בסוגריים דוגמאות לפתרונות, ולא מה היא צריכה לעשות.

וגם בעצבות יש רמות, מ-לא שמח ועד דיכאון עמוק. אז גם אם אין אפשרות שלא תהיה עצבות, צריך לשאוף שזה לא יגרר לדיכאון.

ודרך אגב, מחלות נפש הרבה פעמים פועלות כמו נמק. שבנמק, התאים בגוף מתחילים להרוג את עצמם.

כך גם לא מעט מחלות-נפש גורמות לנטיה אובדנית אצל האדם. (לאו דווקא במכה אחת, זה יכול להתחיל בין השאר בשקיעה במחלה, ומשם לאפתיות, ומשם לדיכאון וכו' וכו')

והדרך להתרפא תהיה ע"י עזרה ותמיכה מבחוץ, כך שלא תמיד חולה-נפש יודע מה טוב לעצמו.

אני חוזרת בי.

קשה לפרוץ ולהיות ייחודיים ולבטא את מי שאת כאשר את לא בטוחה מה גבול הטעם הטוב, מה מותר ומה אסור...

אני כ"כ מעריכה אותך על ההתמודדות הזאת!

את מבטאת את הקושי שלך בצורה כ"כ בהירה.

לשבת עם אמא שלך ולהסביר לה את הקושי (או לכתוב לה...) לא יעזור?

בהצלחה!

גם ככה יש לך מספיק אתגרים בחיים

ונשמע לי שההערות של אמא שלך רק פוגעות לך בבטחון ובתחושת האימון בכוחות שלך

כמובן,ברור לי שהיא לא עושה זאת מכוונה רעה

הכל מאהבה ודאגה

אולי תוכלי למצוא זמן רגוע

ולהסביר לה בעדינות שהמשפטים האלה רק מחלישים אותך

המון כוחות!!

זה רק מזיק. אפילו אם ייאמר משהו נכון על-ידה - אבל הנזק שבחשש התמידי שמשהו לא נכון, וגם בהחלשה, הוא גדול מידי.

אל תקשיבי למה שהיא אומרת "את לא רגילה" - זה גרוע וחמור. 

ב. אחר כך - להתייחס לכל הערה שלה כאילו "מישהו אחר" אמר. כלומר: בהיות שיכול להיות שמתוך דרישת טובתך היא תגיד משהו אמיתי, אז את צריכה קודם כל לנטרל את זה ש"היא" אמרה, כי זה כבר לחץ..  אלא לחכות קצת, ואח"כ לחשוב על דבריה מצד עצם האמירה, כאילו, נניח, קראת באיזה מקום אמירה כזו - ואז להחליט. או בעצמך או בהתייעצות עם אנשים אמינים.

ג. תגבירי את הביטחון העצמי. מה שאת חושבת הוא לא "רע" או "משוגע". צריך עולם ערכי ברור: גבולות הלכה, תפיסה תורנית, שאותם לא עוברים בשום אופן - כבר יש "עולם נורמלי". אחר כך, את חייבת להאמין שיש לך גם תחושות בריאות, נורמליות, מתוך עצמך. "מישהו מוצא חן בעינייך" לא כי הוא מצא חן בעיני מישהי אחרת.. זאת אומרת, את לא רק "מחקה" אלא חשה מתוך עצמך. תאמיני בזה. בחברות תיעזרי כדי לבקר את ההרגשות וכו', אבל לא מתוך אי אמון ביושר הרגשותייך/ מחשבותייך הנורמליות.

תאמיני בעצמך - בצד הלימוד התמידי, ככל אדם, איך ראוי לנהוג וכו' - ותגלי יותר את עצמך.

זהירות - זה גם לא לפחד יותר מידי.

שהוא אמנם די בסדר

אבל אבא שלו ממש לא

והוא כל הזמן פוחד שמשהו לא בסדר אצלו ומכלה אנרגיות בלהיות נורמלי 

ובלפחד שהוא לא נורמלי

וזה עצמו הופך אותו לקצת לא נורמלי....

ומאחלת לך הרבה הצלחה ורק טוב.

כמו שכתבו כאן כולם -  הייתי קצת מנתקת את אמא מנושא הפגישות. איך?

פשוט לא לשתף אותה.. (אלא משהו אחר במקומה, בכל זאת שידעו איפה את נמצאת. לדעתי כל אחת צריכה לדאוג שמשהו ידע על פגישה שלה). יש הרבה שלא משתפות את ההורים בכל פגישה. אני בכלל לא הייתי מרגישה נח לספר לאמא שלי על משהו שמוצא חן בעיני (זה אישי כמובן). רק מדי פעם מעדכנת בהתקדמות. תבחרי את המינון שמתאים לך לשתף.

שתזכי לבשר בשורות טובות!

יקירתי, את נשמעת כל כך הגיונית וברורה ! למרבה הצער, מה שאת מתארת, זה סימפטום קלאסי של סכיזופרניה. ברור, על כן, מדוע אמך דואגת לך. אבל, מצד שני, יש היום תרופות שמטפלות במצב הזה. מצד שלישי, אם המצב לא כל כך קשה, ואת יכולה להתמודד איתו, אז עדיף לא לקחת תרופות כי לתרופות יש, לפעמים, תופעות לוואי לא רצויות.

באמריקה ישנו מתימטיקאי ידוע שחולה בסכיזופרניה, והיה מאושפז בעבר, אבל הוא למד להתעלם מהקולות בתוך הראש שלו. הוא אומר לעצמו: "זה לא אמיתי. הקולות האלה הם המחלה." והוא פשוט מתעלם מהקולות האלה וחי חיים נורמליים. ראיתי ראיון איתו לפני כמה שנים בטלויזיה הציבורית הלוא מסחרית [P.B.S] . תהיי בריאה ותרגישי טוב! בהצלחה.

אנשים תיזהרו לפני שאתם מאבחנים מישהו...

רק פסיכאטר יכול לקבוע שמישהו חולה בסיכוזופרניה וגם זה רק אחרי בדיקה.

תיזהרו לפני שאתם קובעים דברים! 

(מה גם שהבחורה אומרת שהיא כבר מטופלת) 

ממקלדת...)

וגם להיזהר לפני שנותנים עצות לטיפול!

היא יודעת בדיוק מה היא חולה

והיא כתבה במפורש שאין לה סכיזופרניה

אנשים כאן ולא בשבילה... (היא נשמעת לי מספיק חכמה להתעלם...)

לק"י

כי אמא שלך מעורבת רגשית ויש לך צורך ורצון לגונן עלייך, ולכן לא תמיד היא יכולה לתת עצות אובייקטיביות (כמו שאני מבינה ממך).

אני שואל כמתבונן מהצד (כך שאולי אני לגמרי לא מבין ולא בכיוון - מתנצל מראש), כתבת שחבירות שלך יודעות ומסתדרות אתך. לפי מה שכתבת, למה את כ"כ פוחדת ורודפת אחרי הנורמליות?

מה שלדעתי כדאי שתעשי, פשוט אכן אל "תדברי על זה", אם בכל זאת תעשי איזה משהו ממש מוזר שתהיי חייבת להסביר את עצמך זה יהיה לאחר תקופה שהכירו אותך וידעו שבשוטף, סה"כ את 'שפויה' וגם הם יסתדרו אתך. כל עוד זה לא פוגע בתפקוד התקין והיום יומי מצבך טוב.

דרך אגב, אם לוקחים את התכונות של כל האנשים וכל התכונות שיש - ס"מ גובה רוחב אורך צבע עניים שער והכל ועושים ממוצע של כל האנשים בעולם (שואף לאינסוף פרמטרים), אף אחד לא נורמלי. יש קרובים יותר ויש קרובים פחות.

תאמיני בעצמך!

בהצלחה

אם הבנתי נכון את שומעת קולות. אם תחשבי על זה זה די מגניב. קצת נבואי אולי. כדאי לך להסתכל בסרטון הזה: https://www.ted.com/talks/eleanor_longden_the_voices_in_my_head#

מקווה שהוא יעזור במשהו

בכל אופן אני מגדיר בעיה רק משהו שמפריע. אם זה לא מפריע זה לא בעיה. 

שאני משתדלת לקרוא.

להגיב בפורום ציבורי לא מתאים לי

להגיב באופן אישי - אולי בהמשך.

אם את מעוניינת, יש קבוצות פייסבוק יעודיות.

מדהימות.

(יש הרבה אנשים שמצטרפים אליהם בעילום שם)

אשמח לשלוח לך קישורים.

אפשר להקדיש לך דידי שיר?

אז קבלי את "מה שאת אוהבת" של גלי עטרי.

באהבה.

והערכה גדולה.

ללמוד להשתמש במשחק הזה,

O על מה או מי שמקדם אותך ו-X על מה או מי שמוריד אותך,

אפשר לעשות זאת בכבוד אבל יחד עם זאת ללכת עם האנשים שמרימים אותך

ולא אלו שמורידים אותך.

יחד עם זאת, את חשובה לאמא שלך והיא דואגת לך

אלא שהיא לא יודעת להביע את דאגתה ומוציאה אותה

כנראה בצורה לא נכונה,

היא באה ממקום של התגוננות דאגה וחשש,

לכן כדאי שתשוחחי איתה על-כך, שדרי לה ביטחון שאת נמצאת

עם חברות שעוזרות לך ושאם היא רוצה לעזור לך כדאי שתשמור את חששותיה לעצמה

או תפרוק עם אחרים ולא אצלך, תבהירי לה שהיא יכולה לדבר איתך על הכל אבל לא ממקום 

שמוריד אותך ולא מאמין בך.

דברי איתה בכבוד אבל תבהירי את התוצאה של השיח שלה.

בהצלחה רבה רבה ...

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?