יונק. אוכל כל 4 שעות, מרגישה שאוכל טוב. רגוע וחמוד. בד"כ כ-7 שעות בלילה לא אוכל.

שהתינוק שלך עולה במשקל בקושי. שהוא חריג למטה מתחת לכל העקומות ומצוי כנראה בתת תזונה.

גם תינוקות רגועים שישנים יפה - יכולים להיות תינוקות רעבים שהתרגלו לרעב.

כזו אי עליית משקל קיצונית ושבירת משקל אל מתחת לכל העקומות (מתחת לאחוזון 0.1!!!) - אמורה להדליק לך נורה אדומה מהבהבת עוד לפני הטיפת חלב - ולהוסיף מהר תמ"ל לפחות לצורך בדיקה, ואם הוספה של תמ"ל לא עוזרת - לפנות לרופאים מומחים לבדוק איזו בעיה מונעת מהתינוק שלך לגדול...

הם יגידו לך להעיר אותו בלילה כל 3 שעות לאכול, ככה הם אמרו לי בילד הראשון ולא הקשבתי להם, כי למה לקלקל לשנינו את הלילה???

והיום הוא ב''ה כמעט בן שנתיים ולא נראה שחסר לו משהו...

חייבת להוסיף שב"ה יש חלב. מרגישה מלאות עד גודש, ולאחר האוכל מרגישה ריקון.

גם בשאיבות יוצא לי בין 80-100 וברור לי שהוא אוכל יותר.

ובאופן מאד מאד חריג . זו אינה סטיה כלפי מטה או ירידת אחוזונים - זה ממש חוסר גדילה.

אז חייבים לשלול שאין בעיה עם החלב שלך - שלמרות שיש הרבה חלב הוא לא מזין והילד לא עולה במשקל.

ואם את אומרת שיש הרבה חלב - זו סיבה טובה יותר לפנות לרופא מומחה לבדוק למה הילד לא גדל ולשלול בעיות רפואיות אחרות...

אבל זה לא אמור לעניין אותך רק בשביל הטיפת חלב - אלא בשביל הילד שלך.

כזו אי גדילה משמעותית - היא סיבה טובה לדאגה ובדיקת רופא!

משמין..

אני מעריכה שגם אם בעלך רזה מאד הוא עדיין על אחוזון כלשהו. ולא הרבה הרבה מתחת...

משמעותו של אחוזון הוא כמה ילדים שוקלים פחות מהבן שלך..

אם הבן שלך הוא מתחת לאחוזון 0.1 זה אומר שפחות מ0.1 מהתינוקות בני גילו בארץ שוקלים פחות ממנו. בהתחשב בזה שיש פגים - זה נשמע רע מאוד מאוד.

גם בעלי רזה מאוד למרות שהוא אוכל טוב וגם 2 מהילדים שלי אבל -

1.כתינוקות הם כן עלו במשקל באופן אנושי.

2. הם עדיין בין אחוזון 3 לאחוזון 0.1

אולי את לא חייבת להתייחס לאחות בטיפת חלב - אבל כאמא אני ממליצה בכל זאת לפנות לרופא - שהוא יגיד שכזה תת משקל קיצוני הוא תקין בהתאם למשקל של בעלך והגנטיקה...

בטוח תהיי רגועה יותר אם רופא מומחה לתזונה וגדילה של ילדים ישלול בעיות אפשריות...

"רק בשביל הבדיקה" כי אחרי הבדיקה הזאת את עלולה להשאר עם פחות חלב ותינוק שכבר יונק פחות טוב אבל עם אותה הבעיה.

אבל נראה לי שכן צריך לבדוק. 

קודם כל אם עשית שקילות נוספות במשך החודשים הללו לסדר אותם על הגרף ולראות אם רק נגיד בחודש האחרון יש חוסר עליה או מההתחלה זה ככה וכו'. אולי רק עכשיו הוא ירד כי היה חולה וכד'? צריך לשקלל את כל הנתונים האלה.

צריך לראות גם אם הוא גדל באורך ובהקף ראש. שזה נראה לי חשוב.

יש גרפים ברשת. את יכולה להדפיס לך אפילו לבד. תחפשי גרף לתינוק יונק.

חוץ מזה אולי צריך לעשות בדיקות דם. כשיש חוסר ברזל יש הרבה פעמים חוסר עליה במשקל.

אם האחות בטיפת חלב תגיד תני לו מטרנה לא הייתי מתייחסת מייד.

אבל תלכי לרופא ילדים ותבקשי לעשות בדיקות ולברר את העניין. ואם הרופא לא מתאים בגישה תלכי למישהו אחר.

גם לי יש קטנטונת ואני לא חושבת שצריך להיות בלחץ על המשקל. אבל כדאי לעקוב.

שלי נולדה שלוש שבע מאות וחמישים ובגיל 5 חודשים שקלה חמש מאתיים ועשרים... גם לא עליה טובה מי יודע מה... סה"כ היא עלתה במשקל אבל בצורה איטית ורגועה... וראיתי שהיא מתפתחת בסדר בכל שאר הדברים והתהפכה וכו' די מוקדם.

בקיצור תבדקי מה שצריך ואל תפחדי מהטיפת חלב :-}

זה כמובן- שתיים שבע מאות וחמישים

ולא שלוש שבע מאות וחמישים

כי היתה עליה על העקומה - גם אם זו העקומה הכי תחתונה או העקומה המיוחדת לבת שלך. (אבל ה"קו" של העליה הוא באלכסון נורמלי)

בגדול - גם אני לא בעד התבוננות על העקומה אלא על הילד והקצב והתזונה שלו - ומי שזוכרת אני נוהגת לענות כן כן לאחות בטיפת חלב ולא להתייחס אליה (למרות שיש גם אחיות טיפת חלב שרואים שגם הן גידלו ילדים והם מדברות בשפיות כמו כל אמא נורמלית.).

אבל צריך להיות גם הגיוניים - ילד שאוכל היטב ורגוע ולמרות זאת לא עולה במשקל באופן קיצוני ויורד מתחת לכל העקומות - מצדיק ביקור רופא. יכול להיות למשל שהילד רגיש לחלב - והעובדה שאמא שלו אוכלת חלב מונעת ממנו עליה תקינה במשקל למרות שהוא אוכל כראוי. (וכמובן שיש גם בעיות חמורות יותר)

להיות לחוצים מדי זה אולי לא טוב. אבל גם להיות שאננים יותר מדי זה לא טוב.

הוא מתעורר מעצמו לאכול אחרי 4 שעות או שאת מעירה אותו?

הוא בוכה כשהוא רעב?

תינוקות שמתרגלים לרעב כמו שבנות הלחיצו פה

אלו תינוקות שנהיים ישנוניים מרוב רעב ואפילו לא מתעוררים לאכול או בוכים מיוזמתם כדי לדרוש אוכל.

אם הוא שבע לארבע שעות ואז מודיע שהוא רעב ודורש אוכל

לפי כל שאר הנתונים שכתבת עושה רושם שהוא שבע ואוכל נפלא ושלא חסר לך חלב.

ויש לו גם גנטיקה של רזים.

הוא מגיב בהתאם לגילו? (לא זוכרת מה צריך להיות- עוקב עם העיניים? מחייך אולי?)

אני לא הייתי נלחצת מבחינת ההנקה. בעיני יש פה כמה תגובות עם היסטריה מוגזמת.

נשמע שאת אמא מאד מודעת ושמה לב לפרטים.

כנראה שכן הייתי שואלת את הרופא ילדים מה הוא אומר אם הוא אחד שאת סומכת עליו

(ולגבי טיפת חלב- אני מניחה שילחיצו אותך וישכנעו אותך לתת לו תוספות. לא בטוחה שזה הדבר הכי נכון בעולם.. אני הייתי שואלת רופא ליתר בטחון ולא מתרגשת משאר התגובות אם כל השאר בסדר)

באה ממשפחה שכולם רזים מאוד (גנטי)

תמיד צעקו על אמא שלי בטיפת חלב. זה לא עזר גדלנו רזים ובריאים ב"ה

תבדקי אבל לא בלחץ. יש לגנטיה משחק חשוב כאן

הוא לא הספיק לילד שלה.

וכשהיא התחילה להוסיף תחליף הוא נרגע.

ובהחלט יתכן שכמו שכתבו לך בחלק מהתגובות

שהוא התרגל לרעב...

עדיף לבדוק ולהיות רגועים.

הבת שלי הקטנה אכלה כל שעה וחצי, חצי שעה.

וכשלא אכלה, פשוט צרחה.  הבאתי לה בבקבוק 60 סיסי מים רתוחים

והיא טרפה אותם.

בעניים דומעות הבאתי לה מטרנה, ובא לציון גואל.

נרגע ברגע.

וזאת אחרי שהבת הגדולה ינקה 15 חודשים.

אצלי נולדו בכזה משקל וסיימו גיל שנה ב7 קילו.. היום בת 2 וחצי בריאה מתפקדת הכל תקין(!) =גנים!!!!!!!

אם הילד מגיב, ערני, מתפתח, לא בוכה.. את לגמרי יכולה להיות רגועה. משקל זאת לא ההוכחה!!!

הילד בוכה כשהוא רעב. מתפקד בהחלט יפה בהתאם לגילו רגוע וחייכן.

ולמלחיצות- אתמול אחרי ההנקה אמרתי שנעשה ניסיון וניתן לו עוד 60 של מטרנה למרות שהיה רגוע ונראה רעב.

החמוד היה לא נניח שעתיים ובקושי הצליח לישון עד שאחרי שעתיים הוא פלט הכל החוצה.

כנראה שהוא לא צריך יותר והיה שבע.

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

סותרות אחת את השניה

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊

אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.

😍😍

מגיעה על לחשוב על אחרי🫩

תודה לך

כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..

פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר

תודה לך. זה ממש כאב לא נעים

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

על נגמרו לי השמות , יעל זקש

לא יודעת אם יש החזרים דרך עמית...

מתייגת:

@נגמרו לי השמות

את פסיכולוגית?

דרך עמית?

תודה

זה נקרא ייעוץ, לא פסיכולוגית

Google Search

מניחה שסתום לא העבירו לחורף. נקווה...

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

וכו'

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

אני כל כך אוהת להיות בהריון....

תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.

הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.

ואני כל כך יפה וסקסית...

לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.

תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.

אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!

אני לא מחכה ללדת

אני מחכה להיות אחרי

חחחח

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

היא קבעה קיסרי לשבוע 39 כשאני הייתי אמורה להיות 38+4.

ולפני הלידה הזו ילדתי בסוף 39 עם זירוזים!!!!

הפלא ופלא הבן שלי החליט לצאת ב38+1😅😅😅😅

כולנו עד היום מופתעים שהוא גדול מהבת שלה חחחח

היא ילדה יומיים לפני

נראה לי דמעה שהייתי מאושפזת בתור לזירוז וזה הלחץ אותה ללדת,😂 סתם

הכל טוב ויפה רק שאני כבר חושבת מה עושים לשבת בר מצווה עוד עשור.נשמע לי פרוייקט מורכב

בזמנו לאח שלי דחו בחודש כי היו עוד חבר או שניים באותה שבת.

אבל עוד חזון למועד