אם לא לפני החתונה אז מתי שהוא אחרי כן ובוודאי בדוואי לגבי סעיף 2 

נראה לי כדאי להתיעץ עם מדריך חתנים מוסמך ולא כאן בפורום כי הרבה עוברים את זה והוא ייתן כלים נכונים

וגם יעזור אם צריך להחליט את ההחלטות הנכונות

ולגבי הבחורה - ממש לא כדאי להגיד לה כלום 

גם אני הייתי במצב שלך, כנראה שיש משהו מלחיץ אחרי שהעניין "סגור".

גם לי היו התחושות שאתה מתאר פחות או יותר,

והתחתנתי.

עם האדם המדהים עלי אדמות

לא אומר לך שהיה קל, אבל זה עובר בהדרגה.. נסה להתעלם מזה ולחשוב על התקופה לפי האירוסין

זה לגמרי טבעי.

אני יודע שיש מצב שיקפצו עלי כאן אבל 

לך לחנות נעליים נעל נעל ספורט נוחה תיסתובב 180 מעלות מהגב' הנכבדה והחל לרוץ 

נראה כי אתה הולך להתחתן מהמקום הלא בריא ולכן יש לעצור את תהליך החתונה הזו עד לבירור

מוחלט של ריגשותייך!

באמת יש מצב שזו עצת הייצר אבל:

1.שאתה מפחד שיראו אותך איתה

2. לא אוהב אותה

3. אין לך כח אליה

מה יהיה אחרי החתונה

1.השמנה

2.לידות/טיפולי פוריות ל"ע

3.מצבי רוח

4.הריבים האלו של השנה הראשונה שמגיעים עד 2 בלילה

5.האימא שלה שמעקמת תאף על איזה שטות שאמרת

6.האימה שלך שעיקמה כנ"ל עליה

7.חוסר שינה מהקטנים שחולים

8.בוס מלחיץ שמאיים בפיטורין 

להמשיך...

צריך להגיע לחתונה עם מנוע חזק מאוד לצלוח את כל זה בשלום

אחי עצור עשה חושבים פעל נכונה לא להיות פזיז!

במצב שאתה לא אוהב אותה והיא לא נראת לך. שזה גרוע.

מצד שני אם אתה עוזב אותה עכשיו אתה גם דופק אותה! אתה שובר אותה נפשית! זה נורא שהיא רצתה אותך פתאום אתה זורק אותה, אני לא יודעת מאיזה מגזר אתם, אם אתם חרדים, אז יהיה לה כתם נורא. היא תחשב כסוג ב'. ואם אתם לא חרדים סתם זה צער ענק שיש כאלו שלעולם לא מתאוששים מכך.

מצד שלישי אתה גם לא יכול לאמלל את עצמך ואותה אם תשארו.

אם זה כל כך נורא כמו שאתה מתאר זה באמת מפחיד.

השאלה אם אתה לא מגזים. יכול להיות שהמראה פתאום מפריע לך, כי היא שינתה תסרוקת? אולי סגנון בגדים מסוים אתה יותר אוהב? מאופרת וכו.... תנסה למקד מה בחיצוניות, אם זה ניתן לשינוי.

אף אחד לא יכול לקחת אחריות להגיד תשאר, כי אחרי זה תגיד ידעתי מראש.

אף אחד לא יכול לקחת אחריות להגיד שתעזוב, כי אולי זה משהוא רגעי שלך.... ואולי בכלל לא תמצא לעולם מישהיא אחרת, ואולי תצטרך עוד 10 להתפשר על מישהיא שתהיה הרבה יותר גרועה?

שינתה תסרוקת????

אשתך צריכה להיות יפה בעיניך גם כשיושבת על המשבר 

עדיף כתם של ביטול אירוסין על פני גרושה/גרושה +

חשוב טוב אחי!

ואחרי כמה שנים האישה פתאום נראתה מכוערת בגלל לידות, זיקנה וכו. אז גם מיד לקום ולהתגרש? כדי לא לאמלל אותה ואת בעלה?

השאלה איזה אופי הבחור, הססן? אחד שמתחרט מיד אחרי כל מה שעושה? אם כן זה מסביר את החששות שלו, ונראה לי לכולם יש את הרגע הזה אחרי האירוסים של החרטה, ואם לא זה בא אחרי החתונה.

יש רגע של בהלה לכולם אחרי האירוסין.

הבחורצ'יק צריך לשקול אם אכן מדובר ברגע של בהלה מההחלטה החשובה

או שמדובר במשהו שמציק לו מאוד.

הוא כתב מראש שלא נמשך אליה

חמור מאוד בעיני!

אם היו שואלים אותי?

לחתוך לחתוך לחתוך

ולהסביר לה הכל בפרוטרוט!

שאף אחד לא שואל אותך!!! את נדחפת לתשובות שלא מתאימות לגיל שלך

את מיעצת לחתוך? מי את ? אישה בת 50 שיש לך נסיון חיים? לא!!!!!

אז תבין למה אני עונה לה ככה. היא תמיד קוטלת. לא יודעת מה יש לה אישה ממורמרת. שמוציאה עצבים עלי

מתיר לך להשפיל אותה?!

אז דבר ראשון אני מתנצלת מאוד - על כך שאת פגועה ממני..

מחלקי השורות אני לא מצליחה להבין תמונה כוללת של מה מפריע לך בתגובות שלי..

חוץ מהגיל שלי ומרמור שלי (???)..

מכיון שאת נשמעת לי קצת מעבר לזה, הייתי שמחה שתכתבי לי (באישי אני מניחה יותר שייך)

מה בדיוק מפריע לך..?

אגב - לשאלתך בשרשור הקודם.

הרועה ואני לא נשואים אחד לשני.. אלא כל אחד בפני עצמו.

ברוך ה' - אני נשואה שנתיים פלוס! בהחלט לא הרבה ולא מזקני הפורום...

נראה לי שלכל נשוי פה בפורום מותר להגיב ולייעץ - 

ואנשים יודעים לקחת את הדברים בעירבון מוגבל. (אני מאוד מקווה!)

נסיון חיים של אישה בת 50 - אין לי.

אני משתדלת כשאני נותנת עצות בומבסטיות להסתמך על מה ששמעתי מהוריי ומרבניי ולא רק על תחושות הבטן שלי..

וגם בד"כ מסייגת את הדברים - וממליצה למתייעץ/ת לקבל חוות דעת של אדם שמכיר אותו וחכם..

אין לי בעיה שתתני ביקורת על עצות שלי, יכול להיות שאפילו אשים לב לטעויות ואחכים ממך..

אבל בדיוק באותה מידה גם לי יש ביקורת על עצות שאת נותנת לפעמים - ואני רושמת אותה.

משתדלת בענייניות.

אגב גם המילים "קטנוני מצידך" מתייחסות נטו לתגובה, ולא אלייך - כיון שלא תייגתי אותך כקטנונית, אלא את התגובה המסויימת..

בכל אופן - אני מבקשת סליחה, מבינה שזה פגע בך מאוד וצר לי.

ולהכנס לתא משותף בכלא לכל החיים?

תחתוך עכשיו

כדי להגיע להחלטה מושכלת אני מציע לך לשבת עם איזה אדם חכם,

איש או אשה, רב או יועץ, לא ממש משנה-

ולעבור על הסיבות מדוע התארסת איתה, מה אירע מאז, ומה אתה חושב.

כפי שהמציאות נראית כעת הכל מבולבל ומהוסס וחבל להתחיל כך חיי נישואין מאושרים

בהצלחה!

זה קורה הרבה. גם לבעלי ולי (לא ממש אותו דבר...). ובסוף היתה חתונה נפלאה (ובית נפלא גם, אני מקווה).

נראה לי שהגישה צריכה להיות: איך אני מתגבר על זה ומחזק את הקשר שלי איתה, ולא 'האם אנחנו מתאימים?'. תתיעץ עם משהו, איזה רב שבעניין, שיהיה בראש של לעזור להתגבר על המשבר (כן, לדעתי זה משבר, ולא עדות לכך שיש אי התאמה).

האם לאורך כל הדרך איתה, היו לך תהיות לגבי המראה החיצוני שלה?

ולגבי הנקודות הנוספות שאמרת שפתאום מפריעות לך,

האם הכל צץ לאחרונה? לאחר האירוסין?

או שההתלבטויות האלה ליוו אותך כל הזמן?

אני חושבת שאם זה צץ רק עכשיו, אז זה עצת היצר, וזה זמני,

אבל בכל אופן תתייעץ עם רב.

ואם זה תמיד ליווה אותך, אז תחשבו טו בטוב לפני שמתקדמים, וסליחה שאני אומרת,

גם לפני שתשלמו לצלם אולם וכו'.....

יהי רצון שתקבל את ההחלטות הנכונות לך, תתפלל על זה בעזרת ה'! בהצלחה!

תגידו, זה דבר קל בעיניכם?

מה זה, הקלות שבה ההמלצות האלו נאמרות כאן??

נכון שיכול להיות שזה מה שצריך לקרות, אבל זה דורש הרבה בירור, כמו שכתבו אחרים, והתייעצות עם אנשים חכמים ומבינים.

יש הרבה בחורים ומן הסתם גם בחורות שעוברים כזה משבר לפני החתונה. זה טבעי. אבל לא כל משבר צריך להוביל לביטול ארוסין!!!

נראה לי מוטב שדברים כאלה ישקלו שוב לפני שהם נכתבים בצורה כ"כ חד משמעית.

יכולה לספר שגם בעלי התלבט מאוד בנקודות האלה, עד לחתונה. ועבר לו...ויש לנו ב"ה זוגיות טובה ועמוקה ושמחה.

חכמים, הזהרו בדבריכם!!

ואם בחור יחתוך את הקשר בלי לחשוב על זה שוב - 
בגלל כמה אנשים שלא מכירים אותו בפורום שהמליצו לחתוך - 

אז כנראה שבאמת לא היה לקשר הזה על מה להתקיים.

"אני מרגיש שאני לא אוהב את ארוסתי ולפעמים יותר מזה אין לי כוח אליה."

כמו מה זה נראה לך?

לי כמו קריאת sos עשיתי שטות התארסתי מכל מיני סיבות לא נכונות

ועכשיו אני מתחיל להבין את מר גורלי אם לא אחתוך אני חייב מישהו שיחתום לי על זה

פורום נשואים מספיק טוב נפתח ניק ונשאל.

ביטול אירוסין זה דבר קשה וכרוך הרבה פעמים בעצר נוראי. אתה יכול לפגוע בבחורה פגיעה איומה שלא תיסלח!! וכן אני אומרת את זה בכזאת חריפות כי זה נורא בעיני הקלות בה אנשים, בעיקר בחורים, מרשים לעצמם לבטל אירוסין ופשוט להרוג נפשית את הבחורה המסכנה שעשתה את טעות חייה בכך שהסכימה להתארס איתם.

כמובן כמובן שזה עדיף פי מליון מגירושין!! ויתכן שזה הדבר הנכון לעשות כאן, אבל גם אם כן רק אחרי יעוץ!!! ולא בפורום אלא מקצועי!! בהחלט יתכן שמדובר בחרדה מההחלטה הגדולה שעשית.

בהצלחה רבה והחלטות טובות!

אם הוא בחרדה זה ממש לא אומר שהוא לא שלם עם ההחלטה והיא לא טובה בשבילו!! חרדה יכולה גם להגיע מכובד ההחלטה, מהבנה שזה לכל החיים, זה באמת נורא מפחיד!!! אבל זה לא אומר שזאת לא החלטה טובה!

אני בתק' שלפני האירוסין מתתי מפחד וחשבתי שאני עושה טעות, וב"ה התחתנו ואני מאושרים. זה לא שלא הייתי שלמה עם ההחלטה, אלא שזה פשוט מפחידדדדדדדדד!!

ובעניין מה שאתה כותב על "כתם חברתי", זה לא העניין. העניין הוא פגיעה נוראה ועמוקה וצער עמוק שבחור שעושה כך מנחיל לבחורה ולמשפחתה. אז לא עושים זאת בפזיזות, להתייעץ ולחשוב מליון פעמים!!

זה שאצלכם האהבה הגיעה אחרי החתונה זה לא אומר שכך יהיה אצלו!!!

להתחתן זה החלטה הכי קריטית שאנו עושים בחיים..אז להמר שאולי תבוא אהבה ומשיכה???!!

ותאמיני לי-

בעלי גם ביטל ארוסין לפני שהתחתן איתי וזה באמת היה לא נעים אבל הוא כלכך מודה לה' על זה!!

כי עכשיו הוא נשוי לי ואין מאושרים ממנו בכל העולם! מבטיחה לך!

אני מכירה אנשים שלפני החתונה התלבטו וחשבו ו"התבלבלו" כמו שרגילים לקורא לזה כך..והתייחסו לזה בתור "יצר הרע" שכולם עוברים את זה ולא להתייחס

ואז מה שקרה זה שהבינו שהיו צריכים להקשיב לקול הפנימי הזה מאוחר מידיי!

ואז מתגרשים..

לא חבל?

 לא תמיד זה בלבול!

לפעמים זה דווקא הרגש הבריא והנכון...

אני חושבת שרגש של אדם לפעמים יכול לכוון אותו ולפעמים זה יצר הרע, לכן צריך לעצור ולעשות חושבים ולהתבונן על הדברים..

ותשאל לדעתה.

להראות לבחורה שהוא כתב שהוא לא נמשך אליה ואין לו כח אליה?

אולי הוא סתם תפס פחד של אחרי אירוסין, אז בגלל זה להרוס בית?

איך אפשר להציע כזאת הצעה בלי שמכירים את המצב מקרוב?

וגם אם מחליט לבטל- לספר בפרוטרוט???

להגיד לבחורה- אני לא נמשך אלייך?

זה יכול לגרום לבחורה חוסר ביטחון עצמי מטורף! הרגשה שהיא לא נראית טוב, לא מושכת...

עדיף לומר- תפס אותי פחד, אולי אני עוד לא מספיק בשל לנישואין וכ"ו. להדגיש שהבעיה אלו ולא אצלה.

החתונה. נראה לי שזה עובר על רוב החתנים. הענין הוא שמהתיאור שלו קשה להבין אם זה הבלבול והחרדה האופייניים, או משהו מעבר לזה, שאכן דורש הפסקה של הקשר. לא אמרתי שבשום פנים ואופן ימשיך, וגם בוודאי שלא צריך להמשיך רק כדי שהיא לא תפגע.

אבל הבירור שהוא צריך לעשות הוא בירור עמוק שלא צריך להיעשות בפורום אלא עם חבר קרוב או עם יועץ או רב או אדם שיש לו נסיון וחכמת חיים.

אלא על התגובות.

יש לך פה כבר הרבה תשובות..

אני רק רוצה לשתף שגם לי היה את אותם הרגשות- פחות או יותר...

ואני נשואה כבר שנה ב"ה, באושר.

אני רוצה להגיד בזה שתחשוב ואפילו תתייעץ טוב טוב לפני שאתה מחליט איזשהו צעד, ותנסה להיות כל הזמן אמיתי עם עצמך מאיפה זה נובע ולפי זה לפעול.

וגם, תיקח בחשבון בתשובות שענו לך שאנשים הם שונים ואצל כל אחד יש תגובות שונות- אולי זה רגליים קרות ואולי גם לא...

אצלי לדוג' חשבתי שבחיים אני לא אהיה כזאת, ובאופי שלי זה להיות מאוהבת ורחפנית בשלב כזה,

אבל תכלס היה בדיוק ההיפך ובאמת מאד חששתי מזה בתקופה זו.

לגבי 4- לי זה מאד הועיל להיפגש כמה שיותר, זה מחזק את הקשר ונותן יותר ביטחון. (למרות שלפי סגנון החיים שלנו יש עניין להיפגש כמה שפחות בתקופת האירוסין) אולי זה באמת יעזור גם לכם?

בהצלחה והחלטות טובות!

הייתי בדיוק בסיטואציה הזאת. התייעצתי עם רבנית שליוותה אותה והיא אמרה לי את הדבר הבא: בעל זה לא שמלה, זה לא רכב, זה אפילו לא דירה. וכמו שלפני שמחליטים לגבי דברים כאלה לא אומרים "טוב נסתדר, נתרגל וכו'" ככה גם פה! אתה בוחר אישה פעם אחת בחיים, ואם אתה לא מספיק רוצה אותה וגאה בה, אתה מייצר קרקע פורייה למריבות!!! וחיי נישואים קשים!! וזה פשוט, כי השורש לחיי נישואים טובים הוא הערכה גדולה בין בני הזוג. אני, אחרי הרבה מחשבה חתכתי, ותוך שבוע כבר יצאת עם בעלי. ואני מודה לקב"ה כל רגע שהתחתנתי עם מישו שמעולם לא ראיתי בו פגם בכל השנתיים שאנחנו ביחד!! היו חילוקי דעות וכו' אבל אף פעם לא פיקפקתי לשניה בשלמות שלו כבעלי, בחיים לא עלתה בי מחשבה של "אולי טעיתי" וזה דבר שכלכך חזק אצלי שלא משנה מה קורה תמיד תמיד הידיעה הזאת מרגיעה אותי. אני לא יודעת מה היה קורה אם הייתי מתחתנת עם הבחור הקודם אבל דבר אחד בטוח, זה היה מטריד ומפריע ופוגע בי ובקשר....

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

קורס שהוא אוהב (אם הוא בקטע של רכבים. יש לגיתאי מסוויץ בראש הרבה קורסים טובים. אבל כנראה פחות יתאים לך )

אפשר  גם משהו זוגי. למשל נגרות לבית.

עם הילדים? צאו לחופשה משפחתית

בני כמה הילדים?

ובגיל שלהם.

ילדים קטנים דורשים המון תשומת לב.

אבל אם הוא בן 50. כנראה שהם כבר לא כל כך קטנים ולכן זה יותר נוח

הבעיה עם מתגברים זה שיש להם מלא קיטורים ותלונות. אם הילדים שלהם לא כאלה, זה יכול להיות חופשה נחמדה מאוד.

זה שונה.

לא מתאים לכל אחד.

אבל יכול להיות אחלה חוויה

עדיף מלון

חשבנו ללכת ליום פינוק במלון בלי לינה א. בוקר מסא'ז וכו וחסר לי הפתעה באמצע...

מה התחביבים שלו?

למסיבה? חגיגה רגילה לא מספיקה? ז"א בילוי כלשהו מתנה וכו? למה צריך להגזים? מה דעתכם? איך אתם חוגגים יומולדת עגול? תודה לעונים

הגרעינית. אבל בעלי חושב שצריך לציין את זה וזה חשוב. ואני צריכה כל שנה לפחד שאני לא עומדת בציפיות (גם ביומולדת רגיל זה סיפור אצלו)

מכל מיני כיוונים ממש חשוב להם לחגוג לי ואני לא בעניין...

נראה לי שכדאי לנהל שיחה כנה עם בעלך, להבהיר שאת אוהבת אותו ורוצה לשמח אותו, אבל להפיק אירוע זה לא את.

אולי מישהו אחר יכול?

(ילדים גדולים, אחים שלו וכד')

הבנת? יעני הפלייסטיישן של היום הוא דור 5. ובעלך הוא גם דור 5.

שכחי מכל הרעיונות שנתנו לך פה. לכי על שלי. תודי לי אחר כך.

אבל לא צריך.

מה לגבי גאדג'טים של גברים? הוא אוהב? דברים לטלפון

אפשר ללכת לסדנה כלשהי (נגרות, שוקולד וכו')

אפשר ללכת לאטרקציה שהוא אוהב אם יש כזאת (באולינג, החלקה על קרח, טיפוס קירות, אומגה, חדר בריחה, מצנח רחיפה)

אפשר ללכת למוזיאון אטרקטיבי

אפשר לעשות פיקניק בטבע ולהכין משימות נחמדות או משחק זוגי (אפשר גם לקנות)

אפשר גם לחגוג בבית או באזור קרוב ולהכין משחק מותאם אליו- חפש את המטמון, חדר בריחה, מי רוצה להיות מיליונר עם שאלות בקיאות עליו, קהוט עליו

אפשר להזמין בהפתעה חברים או משפחה לחגוג איתו

למתנה אפשר להכין אלבום מעוצב עם מכתבים מכל המשפחה או חברים מוכרים מהעבר עם זכרונות טובים ממנו, להוציא חולצה עם הכיתוב אבא הכי הכי או אבא חוגג 50- כלומר ללכת על מתנה אישית לו ולא דווקא משהו אהוב (אלא אם כן יש לך רעיון, בד"כ זה קשה לבנים)

אפשר גם לקנות משהו לתחביב שיש לו- שובר לחנות ספרים, כלי עבודה, משהו לעבודה שלו

אהבתי את הרעיון של החולצה והאלבום

חשבנו לנסוע ליום כיף של א. בוקר בישרוטל ליד ירושלים (ארוחת בוקר מסא'ג וארוחת צהרים אולי)

ואז בבית קהוט זה רעיון מעולה וערב עם הילדים כולל אלבום וחולצות ומתנה. נראה לכם מספיק?

יום שלם של כיף, מה יותר מזה?

תשאירי משהו לימי ההולדת הבאים..

כל הרעיונות שהבאתי נועדו לתת לך השראה לעשות משהו או שניים, לא שתעשי הכל..

זה תלוי בסטנדרטים שלכם.

לא לכל זוג זה היה חורה.

כנראה שגם הוא לא חושב שחצה גבול, כי הוא לא היה מספר לך אם כן.

אם זה מאוד מפריע לך, כדאי שתגדירו גבולות גזרה כי זה לגמרי לא גבול שמובן מאליו.

די בסיסי לשתף דבר כזה.

אתה

רוצה

?

היתה כאן דוגמה לכך 

החלטתי למחוק כי אולי מישהו מכיר את מי שכתבתי עליו.

אז לא משנה

זה עובד בכל סוגי מערכות היחסים,

ככל שההורה / מנהל / בן־זוג מציג תגובה קשה יותר לשיתוף בעיות/כשלים/כיו"ב

ככה קטן החשק לשתף

מחשבה של חתול זמני: כרווק, למה שארצה להתחתן אם ירתחו עליי מעצבים על סיטואציות אקראיות שהשליטה שלי עליהן נמוכה? הלך חשיבה של חתולים זמניים, אבל אני חושב שיש בזה משהו.

ומה מודיעים למפקד מראש.

מכיר את זה מהמילואים שלי.

להסביר למפקד שאתה לא מוכן לישון עם חיילת באותו הרכב

אבל זה צריך להיות מראש וברור.

כמו שאם יתנו לך אוכל לא כשר לא תאכל. ככה גם כאן.

בדרך כלל יש התחשבות בגבול האפשרי

וכן. לפעמים זה גם לא אפשרי. נדיר אבל קיים

אלא בגלל שיש חוסר באנשי רפואה בכירה (פראמדיקים ורופאים) והוכח (זה גם הגיון בסיסי) שאם יש מענה מיידי של רפואה בכירה במקרה של פציעה. זה משפר משמעותית את סיכויי ההישרדות.

איפה זה אג'נדה? שיריון/סיירות וכו'

ששם זה בדרך כלל ברור שגבר יעשה עבודה טובה יותר, כי ה' חנן את הגברים בכוח פיזי גדול יותר. ונדרש שם בעיקר כוח פיזי (כן. גם צריך מעבר. אבל בלי כוח פיזי זה פשוט לא ילך) 

את כועסת עליו? על הצבא?

אילו חלופות טובות יש לך להציע? אם הוא לא בחר בהן, אולי תשתפי אותו?

בכל־מקרה, התשובה שלי היא: כפי שהיית רוצה שיגיבו לך לוּ היית מוצאת את עצמך באותה סיטואציה.

אישית לא יכול להזדהות עם העצבים אבל OK,

עם כל התסכול שבדבר הבחירה הטובה לדעתי היא לפעול באופן פרגמטי שיועיל למערכת היחסים ולא יזיק.

לאו דווקא הבלגה והדחקה, אבל נניח לדון בזה באופן בוגר. כעס לא מוביל לשום מקום.

במהלך שירות צבאי ישנם קווים אזרחיים שזזים , בכמה תחומים,  ומכמה סיבות

למעשה זוהי אינה בדווקא עבירה, במובן של שוע יורה דעה,  למרות שאכן זהו מצב לא נעים, וזה מצב שעלול לקרות וקורה ויקרה,

לא פחות חמור,  מה ההווי היומיומי / הפרדה בתעסוקה, עם החיילות, דיבורים התנהלות התנהגות וכו . בשעות תעסוקה ובשעות הפוגה ובחדר אוכל

לגבייך שאת פגועה

א נכון. מהמשקפיים שלך זה ממש פגיעה

ב באם אתם זוג צעיר,  כנראה מגביר את ההרגשה שלך

ג תשוחחו . תראו מה נכון לכם, וכו

בהצלחה רבה, ניסיתי להאיר נקודות 

עם אווירה של חברה מעורבת, היה מטריד אותי הרבה יותר מנקודת קצה של הכרח שנגרמה.

השאלה כמובן אם זה נקודת קצה שנגרמה או שזה מעיד על כל מה שקורה שם.

קודם כל באמת מצטרף למי שאמר תעריכי שהוא סיפר. זה שהוא מספר לך הכל זה מראה שהוא שומר לך אמונים.

באמת זה אתגר מטורף. תהיי בטוחה שכל חייל שנמצא במסלולים מעורבים עובר אותו.

מציעה לך להתייעץ עם דמות תורנית אמיתית ויראת שמים [אולי אפילו ללכת ביחד איתו].

אבל אל תחכי רגע עם התחושות האלו.

בהצלחה רבה

היא עו"ס מתמחה בפריון, מומלצת של פועה, מקבלת בירושלים.

יש גם את יעל סיון פסיכולוגית היא מת"א, לא יודעת אם היא מקבלת בזום, מצוינת ממש, לא דתיה אם זה חשוב