אם לא לפני החתונה אז מתי שהוא אחרי כן ובוודאי בדוואי לגבי סעיף 2 

נראה לי כדאי להתיעץ עם מדריך חתנים מוסמך ולא כאן בפורום כי הרבה עוברים את זה והוא ייתן כלים נכונים

וגם יעזור אם צריך להחליט את ההחלטות הנכונות

ולגבי הבחורה - ממש לא כדאי להגיד לה כלום 

גם אני הייתי במצב שלך, כנראה שיש משהו מלחיץ אחרי שהעניין "סגור".

גם לי היו התחושות שאתה מתאר פחות או יותר,

והתחתנתי.

עם האדם המדהים עלי אדמות

לא אומר לך שהיה קל, אבל זה עובר בהדרגה.. נסה להתעלם מזה ולחשוב על התקופה לפי האירוסין

זה לגמרי טבעי.

אני יודע שיש מצב שיקפצו עלי כאן אבל 

לך לחנות נעליים נעל נעל ספורט נוחה תיסתובב 180 מעלות מהגב' הנכבדה והחל לרוץ 

נראה כי אתה הולך להתחתן מהמקום הלא בריא ולכן יש לעצור את תהליך החתונה הזו עד לבירור

מוחלט של ריגשותייך!

באמת יש מצב שזו עצת הייצר אבל:

1.שאתה מפחד שיראו אותך איתה

2. לא אוהב אותה

3. אין לך כח אליה

מה יהיה אחרי החתונה

1.השמנה

2.לידות/טיפולי פוריות ל"ע

3.מצבי רוח

4.הריבים האלו של השנה הראשונה שמגיעים עד 2 בלילה

5.האימא שלה שמעקמת תאף על איזה שטות שאמרת

6.האימה שלך שעיקמה כנ"ל עליה

7.חוסר שינה מהקטנים שחולים

8.בוס מלחיץ שמאיים בפיטורין 

להמשיך...

צריך להגיע לחתונה עם מנוע חזק מאוד לצלוח את כל זה בשלום

אחי עצור עשה חושבים פעל נכונה לא להיות פזיז!

במצב שאתה לא אוהב אותה והיא לא נראת לך. שזה גרוע.

מצד שני אם אתה עוזב אותה עכשיו אתה גם דופק אותה! אתה שובר אותה נפשית! זה נורא שהיא רצתה אותך פתאום אתה זורק אותה, אני לא יודעת מאיזה מגזר אתם, אם אתם חרדים, אז יהיה לה כתם נורא. היא תחשב כסוג ב'. ואם אתם לא חרדים סתם זה צער ענק שיש כאלו שלעולם לא מתאוששים מכך.

מצד שלישי אתה גם לא יכול לאמלל את עצמך ואותה אם תשארו.

אם זה כל כך נורא כמו שאתה מתאר זה באמת מפחיד.

השאלה אם אתה לא מגזים. יכול להיות שהמראה פתאום מפריע לך, כי היא שינתה תסרוקת? אולי סגנון בגדים מסוים אתה יותר אוהב? מאופרת וכו.... תנסה למקד מה בחיצוניות, אם זה ניתן לשינוי.

אף אחד לא יכול לקחת אחריות להגיד תשאר, כי אחרי זה תגיד ידעתי מראש.

אף אחד לא יכול לקחת אחריות להגיד שתעזוב, כי אולי זה משהוא רגעי שלך.... ואולי בכלל לא תמצא לעולם מישהיא אחרת, ואולי תצטרך עוד 10 להתפשר על מישהיא שתהיה הרבה יותר גרועה?

שינתה תסרוקת????

אשתך צריכה להיות יפה בעיניך גם כשיושבת על המשבר 

עדיף כתם של ביטול אירוסין על פני גרושה/גרושה +

חשוב טוב אחי!

ואחרי כמה שנים האישה פתאום נראתה מכוערת בגלל לידות, זיקנה וכו. אז גם מיד לקום ולהתגרש? כדי לא לאמלל אותה ואת בעלה?

השאלה איזה אופי הבחור, הססן? אחד שמתחרט מיד אחרי כל מה שעושה? אם כן זה מסביר את החששות שלו, ונראה לי לכולם יש את הרגע הזה אחרי האירוסים של החרטה, ואם לא זה בא אחרי החתונה.

יש רגע של בהלה לכולם אחרי האירוסין.

הבחורצ'יק צריך לשקול אם אכן מדובר ברגע של בהלה מההחלטה החשובה

או שמדובר במשהו שמציק לו מאוד.

הוא כתב מראש שלא נמשך אליה

חמור מאוד בעיני!

אם היו שואלים אותי?

לחתוך לחתוך לחתוך

ולהסביר לה הכל בפרוטרוט!

שאף אחד לא שואל אותך!!! את נדחפת לתשובות שלא מתאימות לגיל שלך

את מיעצת לחתוך? מי את ? אישה בת 50 שיש לך נסיון חיים? לא!!!!!

אז תבין למה אני עונה לה ככה. היא תמיד קוטלת. לא יודעת מה יש לה אישה ממורמרת. שמוציאה עצבים עלי

מתיר לך להשפיל אותה?!

אז דבר ראשון אני מתנצלת מאוד - על כך שאת פגועה ממני..

מחלקי השורות אני לא מצליחה להבין תמונה כוללת של מה מפריע לך בתגובות שלי..

חוץ מהגיל שלי ומרמור שלי (???)..

מכיון שאת נשמעת לי קצת מעבר לזה, הייתי שמחה שתכתבי לי (באישי אני מניחה יותר שייך)

מה בדיוק מפריע לך..?

אגב - לשאלתך בשרשור הקודם.

הרועה ואני לא נשואים אחד לשני.. אלא כל אחד בפני עצמו.

ברוך ה' - אני נשואה שנתיים פלוס! בהחלט לא הרבה ולא מזקני הפורום...

נראה לי שלכל נשוי פה בפורום מותר להגיב ולייעץ - 

ואנשים יודעים לקחת את הדברים בעירבון מוגבל. (אני מאוד מקווה!)

נסיון חיים של אישה בת 50 - אין לי.

אני משתדלת כשאני נותנת עצות בומבסטיות להסתמך על מה ששמעתי מהוריי ומרבניי ולא רק על תחושות הבטן שלי..

וגם בד"כ מסייגת את הדברים - וממליצה למתייעץ/ת לקבל חוות דעת של אדם שמכיר אותו וחכם..

אין לי בעיה שתתני ביקורת על עצות שלי, יכול להיות שאפילו אשים לב לטעויות ואחכים ממך..

אבל בדיוק באותה מידה גם לי יש ביקורת על עצות שאת נותנת לפעמים - ואני רושמת אותה.

משתדלת בענייניות.

אגב גם המילים "קטנוני מצידך" מתייחסות נטו לתגובה, ולא אלייך - כיון שלא תייגתי אותך כקטנונית, אלא את התגובה המסויימת..

בכל אופן - אני מבקשת סליחה, מבינה שזה פגע בך מאוד וצר לי.

ולהכנס לתא משותף בכלא לכל החיים?

תחתוך עכשיו

כדי להגיע להחלטה מושכלת אני מציע לך לשבת עם איזה אדם חכם,

איש או אשה, רב או יועץ, לא ממש משנה-

ולעבור על הסיבות מדוע התארסת איתה, מה אירע מאז, ומה אתה חושב.

כפי שהמציאות נראית כעת הכל מבולבל ומהוסס וחבל להתחיל כך חיי נישואין מאושרים

בהצלחה!

זה קורה הרבה. גם לבעלי ולי (לא ממש אותו דבר...). ובסוף היתה חתונה נפלאה (ובית נפלא גם, אני מקווה).

נראה לי שהגישה צריכה להיות: איך אני מתגבר על זה ומחזק את הקשר שלי איתה, ולא 'האם אנחנו מתאימים?'. תתיעץ עם משהו, איזה רב שבעניין, שיהיה בראש של לעזור להתגבר על המשבר (כן, לדעתי זה משבר, ולא עדות לכך שיש אי התאמה).

האם לאורך כל הדרך איתה, היו לך תהיות לגבי המראה החיצוני שלה?

ולגבי הנקודות הנוספות שאמרת שפתאום מפריעות לך,

האם הכל צץ לאחרונה? לאחר האירוסין?

או שההתלבטויות האלה ליוו אותך כל הזמן?

אני חושבת שאם זה צץ רק עכשיו, אז זה עצת היצר, וזה זמני,

אבל בכל אופן תתייעץ עם רב.

ואם זה תמיד ליווה אותך, אז תחשבו טו בטוב לפני שמתקדמים, וסליחה שאני אומרת,

גם לפני שתשלמו לצלם אולם וכו'.....

יהי רצון שתקבל את ההחלטות הנכונות לך, תתפלל על זה בעזרת ה'! בהצלחה!

תגידו, זה דבר קל בעיניכם?

מה זה, הקלות שבה ההמלצות האלו נאמרות כאן??

נכון שיכול להיות שזה מה שצריך לקרות, אבל זה דורש הרבה בירור, כמו שכתבו אחרים, והתייעצות עם אנשים חכמים ומבינים.

יש הרבה בחורים ומן הסתם גם בחורות שעוברים כזה משבר לפני החתונה. זה טבעי. אבל לא כל משבר צריך להוביל לביטול ארוסין!!!

נראה לי מוטב שדברים כאלה ישקלו שוב לפני שהם נכתבים בצורה כ"כ חד משמעית.

יכולה לספר שגם בעלי התלבט מאוד בנקודות האלה, עד לחתונה. ועבר לו...ויש לנו ב"ה זוגיות טובה ועמוקה ושמחה.

חכמים, הזהרו בדבריכם!!

ואם בחור יחתוך את הקשר בלי לחשוב על זה שוב - 
בגלל כמה אנשים שלא מכירים אותו בפורום שהמליצו לחתוך - 

אז כנראה שבאמת לא היה לקשר הזה על מה להתקיים.

"אני מרגיש שאני לא אוהב את ארוסתי ולפעמים יותר מזה אין לי כוח אליה."

כמו מה זה נראה לך?

לי כמו קריאת sos עשיתי שטות התארסתי מכל מיני סיבות לא נכונות

ועכשיו אני מתחיל להבין את מר גורלי אם לא אחתוך אני חייב מישהו שיחתום לי על זה

פורום נשואים מספיק טוב נפתח ניק ונשאל.

ביטול אירוסין זה דבר קשה וכרוך הרבה פעמים בעצר נוראי. אתה יכול לפגוע בבחורה פגיעה איומה שלא תיסלח!! וכן אני אומרת את זה בכזאת חריפות כי זה נורא בעיני הקלות בה אנשים, בעיקר בחורים, מרשים לעצמם לבטל אירוסין ופשוט להרוג נפשית את הבחורה המסכנה שעשתה את טעות חייה בכך שהסכימה להתארס איתם.

כמובן כמובן שזה עדיף פי מליון מגירושין!! ויתכן שזה הדבר הנכון לעשות כאן, אבל גם אם כן רק אחרי יעוץ!!! ולא בפורום אלא מקצועי!! בהחלט יתכן שמדובר בחרדה מההחלטה הגדולה שעשית.

בהצלחה רבה והחלטות טובות!

אם הוא בחרדה זה ממש לא אומר שהוא לא שלם עם ההחלטה והיא לא טובה בשבילו!! חרדה יכולה גם להגיע מכובד ההחלטה, מהבנה שזה לכל החיים, זה באמת נורא מפחיד!!! אבל זה לא אומר שזאת לא החלטה טובה!

אני בתק' שלפני האירוסין מתתי מפחד וחשבתי שאני עושה טעות, וב"ה התחתנו ואני מאושרים. זה לא שלא הייתי שלמה עם ההחלטה, אלא שזה פשוט מפחידדדדדדדדד!!

ובעניין מה שאתה כותב על "כתם חברתי", זה לא העניין. העניין הוא פגיעה נוראה ועמוקה וצער עמוק שבחור שעושה כך מנחיל לבחורה ולמשפחתה. אז לא עושים זאת בפזיזות, להתייעץ ולחשוב מליון פעמים!!

זה שאצלכם האהבה הגיעה אחרי החתונה זה לא אומר שכך יהיה אצלו!!!

להתחתן זה החלטה הכי קריטית שאנו עושים בחיים..אז להמר שאולי תבוא אהבה ומשיכה???!!

ותאמיני לי-

בעלי גם ביטל ארוסין לפני שהתחתן איתי וזה באמת היה לא נעים אבל הוא כלכך מודה לה' על זה!!

כי עכשיו הוא נשוי לי ואין מאושרים ממנו בכל העולם! מבטיחה לך!

אני מכירה אנשים שלפני החתונה התלבטו וחשבו ו"התבלבלו" כמו שרגילים לקורא לזה כך..והתייחסו לזה בתור "יצר הרע" שכולם עוברים את זה ולא להתייחס

ואז מה שקרה זה שהבינו שהיו צריכים להקשיב לקול הפנימי הזה מאוחר מידיי!

ואז מתגרשים..

לא חבל?

 לא תמיד זה בלבול!

לפעמים זה דווקא הרגש הבריא והנכון...

אני חושבת שרגש של אדם לפעמים יכול לכוון אותו ולפעמים זה יצר הרע, לכן צריך לעצור ולעשות חושבים ולהתבונן על הדברים..

ותשאל לדעתה.

להראות לבחורה שהוא כתב שהוא לא נמשך אליה ואין לו כח אליה?

אולי הוא סתם תפס פחד של אחרי אירוסין, אז בגלל זה להרוס בית?

איך אפשר להציע כזאת הצעה בלי שמכירים את המצב מקרוב?

וגם אם מחליט לבטל- לספר בפרוטרוט???

להגיד לבחורה- אני לא נמשך אלייך?

זה יכול לגרום לבחורה חוסר ביטחון עצמי מטורף! הרגשה שהיא לא נראית טוב, לא מושכת...

עדיף לומר- תפס אותי פחד, אולי אני עוד לא מספיק בשל לנישואין וכ"ו. להדגיש שהבעיה אלו ולא אצלה.

החתונה. נראה לי שזה עובר על רוב החתנים. הענין הוא שמהתיאור שלו קשה להבין אם זה הבלבול והחרדה האופייניים, או משהו מעבר לזה, שאכן דורש הפסקה של הקשר. לא אמרתי שבשום פנים ואופן ימשיך, וגם בוודאי שלא צריך להמשיך רק כדי שהיא לא תפגע.

אבל הבירור שהוא צריך לעשות הוא בירור עמוק שלא צריך להיעשות בפורום אלא עם חבר קרוב או עם יועץ או רב או אדם שיש לו נסיון וחכמת חיים.

אלא על התגובות.

יש לך פה כבר הרבה תשובות..

אני רק רוצה לשתף שגם לי היה את אותם הרגשות- פחות או יותר...

ואני נשואה כבר שנה ב"ה, באושר.

אני רוצה להגיד בזה שתחשוב ואפילו תתייעץ טוב טוב לפני שאתה מחליט איזשהו צעד, ותנסה להיות כל הזמן אמיתי עם עצמך מאיפה זה נובע ולפי זה לפעול.

וגם, תיקח בחשבון בתשובות שענו לך שאנשים הם שונים ואצל כל אחד יש תגובות שונות- אולי זה רגליים קרות ואולי גם לא...

אצלי לדוג' חשבתי שבחיים אני לא אהיה כזאת, ובאופי שלי זה להיות מאוהבת ורחפנית בשלב כזה,

אבל תכלס היה בדיוק ההיפך ובאמת מאד חששתי מזה בתקופה זו.

לגבי 4- לי זה מאד הועיל להיפגש כמה שיותר, זה מחזק את הקשר ונותן יותר ביטחון. (למרות שלפי סגנון החיים שלנו יש עניין להיפגש כמה שפחות בתקופת האירוסין) אולי זה באמת יעזור גם לכם?

בהצלחה והחלטות טובות!

הייתי בדיוק בסיטואציה הזאת. התייעצתי עם רבנית שליוותה אותה והיא אמרה לי את הדבר הבא: בעל זה לא שמלה, זה לא רכב, זה אפילו לא דירה. וכמו שלפני שמחליטים לגבי דברים כאלה לא אומרים "טוב נסתדר, נתרגל וכו'" ככה גם פה! אתה בוחר אישה פעם אחת בחיים, ואם אתה לא מספיק רוצה אותה וגאה בה, אתה מייצר קרקע פורייה למריבות!!! וחיי נישואים קשים!! וזה פשוט, כי השורש לחיי נישואים טובים הוא הערכה גדולה בין בני הזוג. אני, אחרי הרבה מחשבה חתכתי, ותוך שבוע כבר יצאת עם בעלי. ואני מודה לקב"ה כל רגע שהתחתנתי עם מישו שמעולם לא ראיתי בו פגם בכל השנתיים שאנחנו ביחד!! היו חילוקי דעות וכו' אבל אף פעם לא פיקפקתי לשניה בשלמות שלו כבעלי, בחיים לא עלתה בי מחשבה של "אולי טעיתי" וזה דבר שכלכך חזק אצלי שלא משנה מה קורה תמיד תמיד הידיעה הזאת מרגיעה אותי. אני לא יודעת מה היה קורה אם הייתי מתחתנת עם הבחור הקודם אבל דבר אחד בטוח, זה היה מטריד ומפריע ופוגע בי ובקשר....

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל…