איך כותבים כך???

את ענקית שבענקיות!!!

רגשת גם את לב האבן שלי...

ובכל זאת עצה

זה לא חייב להיות כך יש גם דרכים פחות נעימות אך רצויות במצבים כאלו..... נסיון לכתוב בית חדש בשיר

וכך כשהבין טעויותיו ומשוגותיו

עשה את רצון ה' בציוויו

וכתב לי ספר כרית...

ויצאתי תודה לאל לחירות 

מגיע לך חיים טובים יותר 

או טיפול 

או שלום 

תחזיקי חזק!

כל הכבוד לך.

את מסוגלת! יש לך את הכוחות. 

אל תתחילי שיחות, אל תכנסי לנסיונות!

את חייבת לנער את בעלך. אולי תנסי להראות לו את השיר?

ויישר כוח על התגברות על הנסיון!

שיתחיל לחשוש, אם יש גברים אחרים שמתעניינים בך,

תסבירי לו שאת לא מוכנה להמשיך ככה...

זה לא פייר כלפייך, הוא צריך להעריך אותך!!!

אני מספרת לו.. אני מאוד כנה

מה הוא אומר.. הוא משתדל שהם מתקשרים שהוא יענה.. (זה כאלה שמתקשרים לפה לפעמים)

ושהולכים למקום שהם נמצאים שגם הוא יהיה

אבל בחפיף.. זה לא כל כך מזיז לו..

כשאני מספרת לו שלפעמים היצר הרע אומר לי ללכת ולדבר עם הבחור התורן

הוא מוריד ראש ועוצם עיניים עם העווית פנים של כאב  אבל עובר הלאה

בעקבות כל השירשורים על מלחמת הגברים ביצרם

ועל הנפנוף ביצר וכו' וכו'

ורציתי לומר שלא נכון לנפנף בו, ולא נכון להפיל אחריות

אלא אפשר וחובה לנצח

ושהנה אני נאבקת וב"ה עם עזרת ה' והרבה תפילה ורצון..אפשר

אז אנא גברים דעו שגם אתם יכולים

בעל שלא נותן לאשתו חום ואהבה - מסתכן!

זה בדיוק מה שאמרו שם - שאשה צריכה לנסות לשמור על בעלה, כי יש לה חלק בזה

אבל את צודקת מיליון אחוז! יש לכל אדם אחריות להתמודד עם היצר שלו, ולא להפיל את האחריות על מישהו אחר

אני זוכר שבזמנו לא היה בעצם ויכוח, אלא יותר כל אחד הדגיש משהו אחר, כששני הדברים נכונים - גם האדם עצמו צריך לקחת אחריות על היצר שלו, וגם הצד השני צריך לנסות לעזור לו.

כל הזמן "חום" אהבה" "שיאהבו אותי".. אז על אף שאפשר להבין - אבל זה הכל חוזר אל עצמך. בשביל עצמך.

מתחתנים עם אדם, ומכח הקשר העמוק, הנתינה ההדדית, גם אוהבים אותו. אבל לא רק "בשביל להרגיש" את זה. אחרת זה די עם עצמך, בעצם.. ולא פלא שכאשר אדם מרגיש שכל הענין זה שהוא "יספק" את זה, זה עלול גם להיות בעייתי עם הזמן.

לא מכירים את המקרה הספציפי, אבל שווה לדבר ביניכם.

המגמה צריכה להיות יחס הדדי, התענינות, איכפתיות, להעמיק את הקשר. אבל לא רק בשביל "הרגשת התוצאה" אלא מצד האמת. וממילא, גם הצורך הזה, שהוא אמיתי, ימצא את מקומו.

"גברים אחרים" - צריך להעיף את זה טוטאלית מהראש ומהמציאות. לא שייך וזהו.

מציע לכם ללכת לייעוץ טוב ורציני - אחרי שתשוחחו בכנות על המצב - ועם נכונות הדדית לשינוי/התקדמת.

ודיברנו המוון

אני לא מחפשת להרגיש תוצאה.. מאיפה הסקת??

אני מבקשת שיתן חום בסיסי שבעל מצווה לתת.. ושלא יהיה אדיש כל כך וקר.

הוא אדיש ומתעלם מאוד

מה הקשר ל"נסות כל זמן רק להרגיש"?

לא דיברתי על בעל מפנק שרק לא מספיק...

אלא על בעל.. שמתנהג בחוסר אנושיות!

התחתנתי לתת (וזה גם הסיבה שאני נשארת , ממקום של שליחות)

אבל מאיפה הבאת שזה שאשה רוצה לא להרגיש החמור,קרש,פאטימה.. זה להתחתן כדי להרגיש כל הזמן שיאהבו אותי?

אני שנים איתו עם היחס החולה שלו והכל ממקום של שליחות.

ולגבי גברים אחרים .. לא שייך וזהו..   

וואלה זה בדיוק מה שכתבתי רק שיתפתי בהתמודדות... היצר הרע לא מנסה לעזור פה...

מכח מסירותי לאל עליון..אני בוחרת לנצח!!

הרי כתבתי מפורש שאיננו מכירים את המציאות.

אנחנו רק קוראים מה את כותבת.

ואם את כותבת שמילדותך את מאד צריכה את החום וכו' וכו' (ברור שמה שכתבתי לא היה בגלל שמישהי לא רוצה "להרגיש חמור"..) - 

אז אמרתי שלפעמים זה יכול לגרום "הפוך על הפוך" כזה. חלילה, לא קבעתי שכאן זה כך, אבל הבאתי "אופציה" שתבדקי לעצמך וע"י ייעוץ ושיחה, אולי יש צד כזה. אם לא - אז לא. לצערנו, אכן שמענו על "חסרי התייחסות" גם בלי זה.

ואם תמונת המצב היא כמו שאת אומרת כעת - אז אכן זה מאד כואב ומצער. אין "שליחות" לחיות ביחס מתנכר ומתעלם תמידי.

לגבי "גברים אחרים" - אכן זה מה שכתבת למסקנה. וזה מה שבאתי לחזק, שאכן לא שייך טוטאלית. את אשת-איש כל זמן שאת נשואה. וגם לא-נשואה, נענית רק למי ששייך ובאופן רציני ולא כ"חפץ" של כל המעונין.

ובאמת מי שמתמודד/ת עם דבר שה"חסר" לא עוזר בהתמודדות - זו אכן מסירות לאמת. יישר כח.

ונקוה שתנצחי את הרע, כולל הרע שיש לך בחיים - ותזכי לטוב גדול וגם נעים.

לך לא מגיע בעל אוהב?? מאיפה את מביאה את זה??

שתהי תחת מתקפת קרירות ובכל זאת תשארי

יש ילדים?

שאני כבר מבולבלת

ו...

יש לי מה לומר

רק בפתוח זה חשיפה בשבילי

סליחה התגובה היתה אמורה להיות לכולם 

אין לנו שום נתונים

אנחנו רק שואלים

יתכן מאד שלא שווה לך לעזוב אותו

ופעם מישהי אמרה לי שאפשר להעביר את רגשות הכמיהה לאהבה להקב"ה

וכך היא עושה וזה יכול להועיל

אולי תנסי?

זה משהו של בנות, את אמורה להבין בזה יותר ממני

אני מבין שזה הרגשה שרוצים אהבה וקירבה, ומפנים את זה לה'

ומדברים איתו ומקשרים אליו רגשית, ומרגישים איך שהוא אוהב אותנו, וזה מפצה על חסר באהבה של אדם אחר

אם את חווה התעללות רגשית אל תתני למצב להמשך.

התעללות רגשית (אדישות היא חלק ממנה) עלולה לגרום לחוסר ביטחון עצמי ולקשיים רגשיים קשים.

אם זה המצב אסור שהוא ימשך, כי הוא ישפיע על המשך החיים, על המעשים שלך, הכוחות לעשות את מה שצריך (ולהיות אמא טובה). 

כך שחובה לטפל בזה!

אפשר לנסות ע"י יעוץ זוגי, יעוץ לבעלך או טיפול אחר מתאים (ואולי כדאי שגם את תעברי ייעוץ כלשהו שיחזיר לך את הביטחון העצמי) ואם זה לא יצליח אולי לא כדאי להמשיך ככה.

אבל אל תמשיכי את הסבל הזה!

(ואגב, שאלת רב והוא אמר לך שזה מה שאת צריכה לעשות, או שזה על דעת עצמך? כי בעל מחוייב לאשתו בעונה ועל זה מחייבים לגרש. והוא גם צריך לכבד אותך. אז לא טוב לצפות לזה, אבל במקרים קיצוניים- שוב, רק אם זה באמת המקרה שלך- צריך לפתור את המצב ואי אפשר להשאיר אותו ככה. ואם שום דבר לא עוזר, לפעמים זה מה שצריך לעשות. ולא כתבת אם יש לך ילדים, אבל גם אם כן לפעמים זה לטובתם שאמא שלהם תהיה חזקה ועם כוחות, ולא חסרת בטחון עצמי)

תתייחסי למה שכבתי בסוגרים בזהירות, ויכול להיות שהוא בכלל לא מתאים למצב שלך,

אבל אל תזניחי את המצב בכל מקרה, כי מה שאת מתארת נובע מבעיה. וצריך לפתור אותה.

ואני אחשוף פה משהו קצת אישי- 

כתבתי את זה מנסיון. בי פגעו בילדות פגיעה מאד מתמשכת, וזה משפיע עלי עד היום.

וכל פגיעה מתמשכת משפיעה לרעה, אז אם זה באמת המצב צריך למנוע אותו.

בהצלחה לך! 

אם את מרגישה צורך או רצון לשוחח קצת... 

(אני מזכירה- המרחב הווירטואלי הוא רשות הרבים, וצריך בו זהירות ושמירה- גם אם זה אתר דתי. 

לטובת כולנו ) 

הי.. 

נראה שאת סובלת. קשה מאוד להרגיש זרות ובדידות בבית שלך...

מנסיון, אני יכולה להגיד שהרבה  פעמים אנחנו משליכים בעיות שלנו, התנהגויות לא רצויות שלנו, רגשות שיש לנו- על אחרים.

וכמובן, שאנחנו עושים את זה על האנשים שהכי קרובים לנו....

רוב הפעמים לא במודע, רוב הפעמים בלי להתכוון ובלי לשים לב. 

צריך להיות מאוד אמיתיים, לחפש ולחקור היטב, ולא פעם לעבור דרך קשה וכואבת כדי להגיע אל הנקודה המפריעה באמת...

לא סתם- עם אחרים את מרגישה בנוח. זה לא מחייב, לא מעמיד אותך מול עצמך כל יום מחדש..

יש משהו בזוגיות, שמעמיד אותנו מול עצמנו כמו שאנחנו ממש! בלי עטיפות, בלי מחסומים, בלי מחיצות. 

זה נהדר, ויכול להביא להמון טוב. אבל לא פעם זה  קשה.. זה דורש מאיתנו לראות את עצמנו ממש כמו שאנחנו. לטוב ולמוטב..

מה שלא קורה בשום קשר אחר... ולכן דורש מאוד.

אבל אם יודעים להקשיב, ולדבר, ולהגביר את המודעות בתוכנו ובנינו... זה מביא אור גדול! 

נשמע שבעלך נמצא בכאב. יכול להיות שגם לא מפריע כל מיני דברים... 

מצד שני- יכול להיות שלך יש כל מיני רגישויות שכדאי לבדוק מאיפה הן באות.. אולי מהילדות, אולי מקשר משמעותי אחר.. (מצטרפת לדן..)

אני לא מכירה אותך, וגם לא את המציאות שבה את נמצאת, אבל אני מעלה אפשרויות..

הרבה טוב ואושר!!!

ושיהיה בקלות והרבה נחת!!!!

קראתי מה שכתבת..

לגבי מודעויות ודברים כאלה אני עושה המון

ובאמת שאני לוקחת את הכל לצמיחה אישית

לגבי גברים אחרים..

בדיוק אתמול אמרתי לבעלי...

שמכל יצורי האנוש הגבריים.. הוא הכי מתאים ...

אני בכלל לא מתלהבת על הגברים האלה..  מבחינתי כל אחד שמתחיל איתי (הם מכירים אותי כן..)  אז הוא מגעיל אותי.. ונראה לי לא מוסרי. 

ואני לא מעדיפה אותם. (לא הייתי מתחתנת איתם.. אני גם לא בעניין להתגרש)

לגבי האלימות הסמויה של בעלי..

הוא התוודע אליה ותפס את עצמו חזק.. לקח לו זמן עד שהוא שם לב.. אבל היום הוא אומר שהוא ממש רוצה לשנות את זה..

ניסו לדבר איתו הרבה.  וטענו שיש לו מחסומים

הוא הלך בלי ידיעתי למח אחד .. לאחר מכן סיפר לי..

ונגעו לו שם באיזה משהו (שמכאן הוא צריך לצמוח)

בעלי בתהליך..  אני לא מצפה שיגיע למה שאני רוצה עד גיל 120  אני רק מצפה שילך בכיוון הנכון..

החסימות הרגשיות זה לא רק ממני. הוא שומר על הקלפים חזק.. בכל מקום  כולל עם עצמו.

הוא מעדיף לטאטא דברים ולא לטפל בהם.. גם אם באידיאל הוא מאמין הפוך.

העניין ששנים הזניח את העיוות אצלו.. ועכשיו הוא רוצה לתקן.. מחפש איך ואומר שהוא עומל..

וזה עדיין משאיר אותי בבדידות ועליה דיברתי.

הוא מורכב.. כי הוא אוהב חיים קלים קלים ועם כולם.. ולכן קשה לו לשנות גישה של לא לנצל..

לא יודעת אם הבהרתי משהו או לא פשוט כתבתי

אבל חייבים לדבר על איך שאת חשה כעת, לפרט. ולבקש אותו שהוא יציע פתרונות. תרשמו אותם ביחד - ותעקבו ביחד אחרי הישום. אפילו פתרונות מודרגים. שיציע משהו לשלב ראשון - תקבעו כמה זמן - ואח"כ יושבים שוב על השלב הבא.

לא בטוחה שלגמרי הבנתי את כל מה שכתבת, בעיקר לגבי המורכבות של בעלך..

לגבי הגברים האחרים- עדיין לא מבינה מה את מוצאת בהם? אם הם נראים לך לא מוסריים וכו', למה את ממשיכה את הקשר איתם?? זה לא מביא לך הרבה טוב לדעתי, ורק עלול לסבך את הקשר עם בעלך יותר ויותר... כי עם כל זה שאת מודעת לזה שבעלך הוא הכי... את עלולה בכל זאת להשוות.. וזה לא נכון לעשות זאת! בעלך הוא אחר, עם היתרונות והחסרונות שלו. וגם המציאות איתו היא אחרת... קשר עם גבר אחר עלול לערער את היציבות של הקשר שלך עם בעלך.. זה לא בריא אף פעם, ועוד פחות בריא במקרה כזה...

אני נזהרת בדברי, כי אני לא מכירה את בעלך ואת המציאות שלכם.. אבל בכל זאת-

נשמע שבעלך קצת אבוד.. (אולי לא פחות ממך...)

לא יודעת אם יש לו בעיה/ מה הבעיה שלו...

אבל אני בטוחה בדבר אחד-הבעיה הזאת היא של שניכם. שניכם צריכים להיות בזה ביחד. לעבוד ביחד. לדבר..

טוב שהוא הולך לטיפול.. אבל כשהוא חוזר הוא צריך אותך איתו. שומעת, מקשיבה, מבינה.. גם כשלא קל. גם כשלא הכל הולך כמו שאת רוצה. גם כשלפעמים ההתנהגות שלו ניראת לך הזויה. 

כל עוד אתם עוברים תהליך טוב ונכון.. ואת זה רק אתם יכולים להרגיש....

כמובן שצריך שבעלך יהיה שותף פעיל בעניין. שניכם צריכים להיות פעילים ממש! ובעיקר עם רצון...

ד"א- הייתי ממליצה ללכת לטיפול יחד. זה מאוד עוזר הרבה פעמים לעבור תהליך טוב יחד!

הרבה נחת!!

אפילו מילה לא החזרתי להם.. אני ממש קשוחה איתם!

כתבתי על ההתמודדות של היצר הרע שמנסה לפתות

והלוואי שכל אחת במצב רגיל היתה נשמרת כמוני.

אני לא מדברת עם גברים בכלל! גם לא סתם בסבבה

הבנתי ממה שכתבת שאת עדיין בקשר איתם..שהם מתקשרים וכו'..

הם מכרים

למטרה הזו - תבקשו שלא יתקשרו.

ואם "מטרידים" גם אחרי שאומרים שלא - יש כתובת להתלונן בה.. לא כדאי להם.

את נשמעת אדם עם המון עומק רגשי, משוררת שמרגישה את הרגשות מאד חזק

ויתכן מאד שקשה לבעלך עם זה

וקשה לו ההרגשה שאת לעולם לא תהיי מרוצה מההבנה שלו, כי לעולם הוא לא יבין אותך לעומק כמו שאת רוצה

אם אשתי היתה מתחילה לפרט לי רגשות שלה בהשתפכויות, כשאני לא מבין חצי ממה שהיא אומרת, ובסופו של דבר היא תצא פגועה בכל מצב כי אני לא מבין אותה לעומק - לא היה לי חשק בכלל לשמוע אותה. מה התועלת? בסוף ממילא נריב. אולי נדבר על משהו אחר?

ומשפטים כאלה מרחיקים מאד, גורמים לנתק אמיתי בין בני זוג, ואז את נשארת לבד ומרגישה בודדה

אז אולי שווה לומר רק רגשות ברורים לבעל, אחרי עיבוד של מישהו, או עיבוד עצמי, שאת יודעת בדיוק מה את מרגישה, ויכולה לתמצת את זה בכמה משפטים, ושהוא יבין מה שאמרת ותהיה לו ולך חוויה שהוא הבין אותך והצליח להכיל אותך?

אני מלא בספקולציות כאן, ויתכן שלא הבנתי בכלל את המקרה, אבל אם זה לא יעזור לך - אולי זה יעזור לאחרות שבמצב שלך

א. אכן אני עם עומק .. משתפכת?  לפעמים כן לפעמים לא.

אני לא מדברת אליו בחרוזים..

בעלי עמוק.. הוא גם חכם (קולט נתונים נגיד עיון וכו') וגם מבין עומק.. אנחנו דיברנו בעבר על דברים עמוקים יחד..

לבעלי לא מפריע השתפכויות.. אנחנו דיברנו על זה..

עשינו מודעויות על מה שעובר עליו..

בעלי מבין שטעה! וטעה בגדול!

ורק ממקום שהוא מבין שהוא טעה הוא יוכל לצמוח! כי ידע מה לתקן!!

בעלי מבין שטעה.. ולא היה בסדר.. ובאמת כך היה.

היום הוא מבין את זה

גם היום יש לו עדיין דברים קשים  שהוא עושה שנובעים מעניינים עם עצמו דברים שבאמת סוחטים אותי.. רגשית ופיזית.

אבל אני לא בעניין שיספק אותי בסוף

אלא רק שלא יהיה מושחת.. ושילך בדרך מתוקנת, בכיוון נכון.. וכשיסתובב לכיוון הנכון שיקח את הקצב שלו.

אני לא מחכה כבר שיגיע לתוצאה מסוימת ויתן לי אותה .

אלא שיתחיל בדרך של תיקון , ולאחר מכן ימשיך בצמיחה

לגבי בכל מקרה נריב? זה ממש לא הסגנון.. שהוא עושה משהו טוב.. הוא מקבל טונות עידוד והודאה.. מאז שהתחתנו..

רק שהיא מכניסה אותו לאדישות של וואלה סיימתי את תפקידי..

למדתי לפרגן לו בדרך פחות משתפכת.. כדי שהאגו לא ישתולל.. ומצד אחד יקבל תגובה.. ומצד שני לא ישתגע מהתלהבות עצמית.. שמולידה הזנחה לקשר..

יש לבעלי בעייה של חסימת עולם הרגש.. מכולם אבל הכי בעייתי לדעתי.. שהיא חסימה מעצמו..

והתרגום שלו לא מחובר לרגש בכלל..

זה חסימה שהוא שם לעצמו.. עוד מהיותו ילד.. כנראה רצון להתגונן.. בדרך הסטרית.. והוא התנתק מהעולם הזה.. והוא צריך לטפל בזה..

בתור אישה זה קשה..  אבל באמת שסבבה לי לתת לו את הזמן לתקן את עצמו.. ווהלוואי שיגיע להשתלמות שלו עם נשמתו ובוראו

רק הסוויצ' של מלבוא לחתונה ממקום של אגואיסטיות.. אני אקבל ממנו וכו

למקום של אני התחתני ונחשפתי לעוד רובדים בעצמיואני מכאן צומחת בתוכי וכו

והאושר לא מחוץ לנו כי אם בתוכנו פנימה..

דורש עבודה.

לעלות מקטנותי.. לאני הגדולה יותר.

לפעמים יש נקודות.. ביניים בהם אני עדיין לא מצליחה לחיות את שינוי ההרגל ואת הסוויצ' הזה

ובהם אני חשה את הקושי.. זה שינוי הרגלים.. עיכול.. ואז חשה כאב וקושי , בוכה.. וקמה

קמה חזקה יותר וגדולה יותר

לפני פורים היה יום אירוסין שלנו

בעלי הביא לי מגילת אסתר שכתב  (הדפיס)

שכתוב עליה טקסט עליי ונקודות מחיי.. מהילדות.. נערות, בחרות , וחתונה איתו. לידות וכו'.

ואת התקופה שכאילו היתה יותר שלווה והתקופה שהלך בכיוון לא טוב.. ודרדר את הקשר.. ואת הכאב שלי וכו' ועצר את המגילה שם.

ואז הביא פתק שכתוב עליו..

אני רוצה להמשיך להיות במגילה שלך

אני רוצה לעשות ונהפוכו (בדרך שלו וכו')

אבל בחיים עצמם מאוד קשה לו לתקן.. ולתפוס את עצמו

סה"כ בחור טוב (בכל זאת בן של ה')

ויש לנו תיקון לכל אחד מאיתנו שהוא צריך לעבור ועשות ולגדול וליישם..

בעז"ה..

סתם היה חשוב לי בשרשור ליגוע בנקודה מסויימת..

של נסיון גדול לא מצדיק נפילה (כל עניין אבל פה עניין צניעות  ושמירת עיניים שהיו עד היום המון שרשורים קשים על זה )תמיד אפשר לבחור בטוב

אבל דוקא הסיפור הזה של המגילה שהכין לך זאת השקעה נפשית  ענקית!!! אני לא מכירה אף גבר סביבי שהיה משקיע ככה...

אני לא חוזרת בי ממה שכתבתי

בתקופה האחרונה ב"ה הוא ממש רוצה לשנות כיוון

נראה כאילו היתה תקופה של בירור .. אחרי זה עיכול שלו.. ועכשיו התמודדות שלו לשנות דרך...

חשוב לי לציין שלא באתי בשרשור הזה בעצבים על בעלי.. אבל תכלס' ציינתי עובדה.

בכלל לא באתי לדבר עליו.. אני עוברת איתו .. את מה שה' מתכנן.. בשמחה.. והשלמה.

אני רואה נקודות צמיחה שלו.. את מכמני נפשו אינני יכולה לראות אני לא אלוקים

אבל אני יודעת גם מה חויתי.. וגם אנחנו בערך יודעים איפה הוא היה

ב"ה הוא בתהליך.. בעז"ה שיהיה כמה שיותר בדרך הנכונה..

גם בתהליך.. את מסתכלת מהצד בסבלנות.. יד שמאל דוחה ימין מקרבת כמה שאת יכולה.. גם אם יש התקדמות.. בסופו של דבר דיברתי על תחושה של בדידות..

מצד לומר לו אשריך.. ולשמוח שמשנה כיוון.. סבבה

מצד סיפוק מלא כביכול ממנו זה לא זה.. הוא בתהליך.. ויש לו מה לעשות (אני מדברת על דברים ביום יום עם עצמו.. ועוד.

היה לו את התקופה הקשה שלו שדרשה ממני המוון כוח  וגם עכשיו בסופו של דבר הלחכות בסבלנות דורש הרבה כוח.. 

בסופו של דבר את מחכה

.. וגם הלוותר על ציפיה לקבל ממנו עוד לעולם.. היא עבודה 

אבל שוב

אני ממש לא מתלוננת.. באמת שמחה בחלקי!

וחלקי נפלא.. לא הייתי מתחלפת בו.. והייתי בוחרת בו שוב

אני מאמינה שלא באתי לעולם להנות אלא לשליחות.. וזה מעמל אותי

בכל השרשור לא באתי לדבר על בעלי ולא עליי

באתי לחדד משהו..  שפשוט הרגשתי צורך לבטא

פשוט נוגע ללב.

ה' יעזור לכם להוציא את רצונותיכם הטובים לפעל.

(חכם, חסימה רגשית מתוך רצון להתגונן)

אני די מרגיש הזדהות איתו

רק להדגיש משהו:

למה התחנת איתו?

הרי זה אופי שלא מקבלים פתאום באמצע החיים, זה דבר שמובנה בנפש, ואין סיכוי שלא שמת לב לזה

ולמה הוא התחתן איתך?

גם עלייך רואים שהאופי שלך הוא רגשי מאד, לא יתכן שהוא לא שם לב לזה

אני כמעט בטוח שהיא הנותנת, את רצית מישהו שמצליח לשלוט על הרגשות שלו, והרגשות לא מציפים אותו, והוא כאילו יתפוס את הרגשות בשבילך

והוא רצה מישהי שזורמת עם הרגשות שלה, ונותנת להם להתבטא וכאילו את מבטאת את הרגשות בשבילו

צריך לזכור את זה שאנחנו בחרנו במשהו, כי רצינו אותו בדוקא, וגם אם בסופו של דבר זה עושה לנו בעיות, זה בגלל שאנחנו כבר רגילים למה שכבר קיבלנו, ואם היה לו אופי אחר, אמנם הבעיות האלה היו נפתרות, אבל הוא לא היה מעניין אותנו...

ועוד משהו:

בכל זוג, כששומעים רק צד אחד, רואים רק חצי תמונה. מה הוא אומר? מה התלונות שלו עלייך? מה הוא חושב שאת לא בסדר?

זה שהוא מסכים הודות שיש לו בעיה ולנסות לשנות גישה, שזה דבר חשוב מאד לכשעצמו, לא אומר שאין לו על מה להתלונן.

את לא חייבת לומר לנו, אבל צריך תמיד לזכור שאנחנו רואים חצי תמונה, וממילא הראיה שלנו מוגבלת מאד

ב.

ברוך ה' בעלי בגישה אחרת..

הוא מכיר בדרדור של הקשר . לא מחפש בכח ואגו  תלונות

הוא מודע לגישה הלא נכונה שהיתה לו ולוקח אחריות

בשום מקום של ייעוץ לא שפך תלונות.. אלא אמר שבאמת היה לו טוב רק נכנס בגישה מעוותת שהגיע איתה לחתונה

ב"ה השקעתי בבעלי המון..

ואני כבר המון זמן בכל הנסיון הזה לוקחת אחריות על צמיחתי האישית

ואפילו לא שוקלת להתגרש.

ולא בגלל שיש לי ילדים.

אלא בגלל האהבה שאינה תלויה בדבר שיש לי אליו.(כי באמת הוא לא מפנק היום למרות שעדיין הוא יותר חמוד מכל בן אנוש אחר)

מבחינה אגואיסטית הייתי יכולה לקום וללכת

מבחינה פנימית

אני נשארת ונותנת לו את כל האשראי שבעולם..

לא בכל תמונה שני החצאים זה מלא קיטונות.

לפעמים תמונה זה חצי אחד לא הבין טעה מבקש סליחה מתקן

וחצי אחד נפגע וצריך לדעת מחד א. איך להאיר עיניים ב. איך להתמודד ג. מה מידת הסליחה שלוד. כמה הוא מוכן להמשיך לסבול באגואיסטיות שלו ולפנות מקום לעולם עמוק ואמיתי יותר

כשגברים נופלים.. תמיד זה אם האשה היתה נותנת אז....

ובוכים ש... הרחוב פרוץ.. אנחנו כאלה מסכנים.

אשתי לא מספיק נותנת..

אשתי נותנת יותר מידי ...

היא עברה לי מול העיניים..

זה עבודת ה' שלי..

איפה אז..  כל החיצים של מה עם האחריות שלך נמצאים?

אז נראה שאתם פחות מאמינים שלכל מטבע יש שני צדדים? אלא נראה שאתם אוהבים להגיד את זה..

אבלל בנושא הזה בוחרים לראות את לפני עיור שהשני עושה.

ועל זה פתחתי

במקרה שלי לקחתי אחריות מלאה על עצמי בלי סיגים.. הייתי יכולה לדבר, או לפחות לחייך אל הבחור ואז להגיד אני כל כך מסכנה זה לא אשמתי זה בעלי .. אם הוא היה.. אז .. הייתי

ולקחתי 100 אחוז עלי כי באמת האחריות היא 100 אחוז עליי!

שלקחת אחריות על עצמך - וכך גם גברים צריכים לעשות.

ומי שמנסה להכשיל את הזולת, אכן עובר על "לפני עיוור" - אזל זה לא נותן היתר לזולת, כמובן..

וגם מה שכתבת בתגובה שלפני זו, ממש יפה (אם כי לא קראתי על מה הגבת).

נשמע קשה מאוד!! בהחלט....

אבל מודעות היא סימן טוב מאוד!!

כאשר בנ"א מודע לבעיה, זה כבר חצי מהפתרון, כי אז אפשר להתחיל לטפל באמת!!

זה לא קל! מורכב ודורש מאוד... 

אבל כשעובדים יחד- הרווח הוא כפול. כי 1+1 זה יותר מ-2... 

אם הוא מודע לבעיה ורוצה לטפל בה- לכו בכל הכח!!! תהיה חזקה..

הרבה אמונה ושמחה!

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?