איך כותבים כך???

את ענקית שבענקיות!!!

רגשת גם את לב האבן שלי...

ובכל זאת עצה

זה לא חייב להיות כך יש גם דרכים פחות נעימות אך רצויות במצבים כאלו..... נסיון לכתוב בית חדש בשיר

וכך כשהבין טעויותיו ומשוגותיו

עשה את רצון ה' בציוויו

וכתב לי ספר כרית...

ויצאתי תודה לאל לחירות 

מגיע לך חיים טובים יותר 

או טיפול 

או שלום 

תחזיקי חזק!

כל הכבוד לך.

את מסוגלת! יש לך את הכוחות. 

אל תתחילי שיחות, אל תכנסי לנסיונות!

את חייבת לנער את בעלך. אולי תנסי להראות לו את השיר?

ויישר כוח על התגברות על הנסיון!

שיתחיל לחשוש, אם יש גברים אחרים שמתעניינים בך,

תסבירי לו שאת לא מוכנה להמשיך ככה...

זה לא פייר כלפייך, הוא צריך להעריך אותך!!!

אני מספרת לו.. אני מאוד כנה

מה הוא אומר.. הוא משתדל שהם מתקשרים שהוא יענה.. (זה כאלה שמתקשרים לפה לפעמים)

ושהולכים למקום שהם נמצאים שגם הוא יהיה

אבל בחפיף.. זה לא כל כך מזיז לו..

כשאני מספרת לו שלפעמים היצר הרע אומר לי ללכת ולדבר עם הבחור התורן

הוא מוריד ראש ועוצם עיניים עם העווית פנים של כאב  אבל עובר הלאה

בעקבות כל השירשורים על מלחמת הגברים ביצרם

ועל הנפנוף ביצר וכו' וכו'

ורציתי לומר שלא נכון לנפנף בו, ולא נכון להפיל אחריות

אלא אפשר וחובה לנצח

ושהנה אני נאבקת וב"ה עם עזרת ה' והרבה תפילה ורצון..אפשר

אז אנא גברים דעו שגם אתם יכולים

בעל שלא נותן לאשתו חום ואהבה - מסתכן!

זה בדיוק מה שאמרו שם - שאשה צריכה לנסות לשמור על בעלה, כי יש לה חלק בזה

אבל את צודקת מיליון אחוז! יש לכל אדם אחריות להתמודד עם היצר שלו, ולא להפיל את האחריות על מישהו אחר

אני זוכר שבזמנו לא היה בעצם ויכוח, אלא יותר כל אחד הדגיש משהו אחר, כששני הדברים נכונים - גם האדם עצמו צריך לקחת אחריות על היצר שלו, וגם הצד השני צריך לנסות לעזור לו.

כל הזמן "חום" אהבה" "שיאהבו אותי".. אז על אף שאפשר להבין - אבל זה הכל חוזר אל עצמך. בשביל עצמך.

מתחתנים עם אדם, ומכח הקשר העמוק, הנתינה ההדדית, גם אוהבים אותו. אבל לא רק "בשביל להרגיש" את זה. אחרת זה די עם עצמך, בעצם.. ולא פלא שכאשר אדם מרגיש שכל הענין זה שהוא "יספק" את זה, זה עלול גם להיות בעייתי עם הזמן.

לא מכירים את המקרה הספציפי, אבל שווה לדבר ביניכם.

המגמה צריכה להיות יחס הדדי, התענינות, איכפתיות, להעמיק את הקשר. אבל לא רק בשביל "הרגשת התוצאה" אלא מצד האמת. וממילא, גם הצורך הזה, שהוא אמיתי, ימצא את מקומו.

"גברים אחרים" - צריך להעיף את זה טוטאלית מהראש ומהמציאות. לא שייך וזהו.

מציע לכם ללכת לייעוץ טוב ורציני - אחרי שתשוחחו בכנות על המצב - ועם נכונות הדדית לשינוי/התקדמת.

ודיברנו המוון

אני לא מחפשת להרגיש תוצאה.. מאיפה הסקת??

אני מבקשת שיתן חום בסיסי שבעל מצווה לתת.. ושלא יהיה אדיש כל כך וקר.

הוא אדיש ומתעלם מאוד

מה הקשר ל"נסות כל זמן רק להרגיש"?

לא דיברתי על בעל מפנק שרק לא מספיק...

אלא על בעל.. שמתנהג בחוסר אנושיות!

התחתנתי לתת (וזה גם הסיבה שאני נשארת , ממקום של שליחות)

אבל מאיפה הבאת שזה שאשה רוצה לא להרגיש החמור,קרש,פאטימה.. זה להתחתן כדי להרגיש כל הזמן שיאהבו אותי?

אני שנים איתו עם היחס החולה שלו והכל ממקום של שליחות.

ולגבי גברים אחרים .. לא שייך וזהו..   

וואלה זה בדיוק מה שכתבתי רק שיתפתי בהתמודדות... היצר הרע לא מנסה לעזור פה...

מכח מסירותי לאל עליון..אני בוחרת לנצח!!

הרי כתבתי מפורש שאיננו מכירים את המציאות.

אנחנו רק קוראים מה את כותבת.

ואם את כותבת שמילדותך את מאד צריכה את החום וכו' וכו' (ברור שמה שכתבתי לא היה בגלל שמישהי לא רוצה "להרגיש חמור"..) - 

אז אמרתי שלפעמים זה יכול לגרום "הפוך על הפוך" כזה. חלילה, לא קבעתי שכאן זה כך, אבל הבאתי "אופציה" שתבדקי לעצמך וע"י ייעוץ ושיחה, אולי יש צד כזה. אם לא - אז לא. לצערנו, אכן שמענו על "חסרי התייחסות" גם בלי זה.

ואם תמונת המצב היא כמו שאת אומרת כעת - אז אכן זה מאד כואב ומצער. אין "שליחות" לחיות ביחס מתנכר ומתעלם תמידי.

לגבי "גברים אחרים" - אכן זה מה שכתבת למסקנה. וזה מה שבאתי לחזק, שאכן לא שייך טוטאלית. את אשת-איש כל זמן שאת נשואה. וגם לא-נשואה, נענית רק למי ששייך ובאופן רציני ולא כ"חפץ" של כל המעונין.

ובאמת מי שמתמודד/ת עם דבר שה"חסר" לא עוזר בהתמודדות - זו אכן מסירות לאמת. יישר כח.

ונקוה שתנצחי את הרע, כולל הרע שיש לך בחיים - ותזכי לטוב גדול וגם נעים.

לך לא מגיע בעל אוהב?? מאיפה את מביאה את זה??

שתהי תחת מתקפת קרירות ובכל זאת תשארי

יש ילדים?

שאני כבר מבולבלת

ו...

יש לי מה לומר

רק בפתוח זה חשיפה בשבילי

סליחה התגובה היתה אמורה להיות לכולם 

אין לנו שום נתונים

אנחנו רק שואלים

יתכן מאד שלא שווה לך לעזוב אותו

ופעם מישהי אמרה לי שאפשר להעביר את רגשות הכמיהה לאהבה להקב"ה

וכך היא עושה וזה יכול להועיל

אולי תנסי?

זה משהו של בנות, את אמורה להבין בזה יותר ממני

אני מבין שזה הרגשה שרוצים אהבה וקירבה, ומפנים את זה לה'

ומדברים איתו ומקשרים אליו רגשית, ומרגישים איך שהוא אוהב אותנו, וזה מפצה על חסר באהבה של אדם אחר

אם את חווה התעללות רגשית אל תתני למצב להמשך.

התעללות רגשית (אדישות היא חלק ממנה) עלולה לגרום לחוסר ביטחון עצמי ולקשיים רגשיים קשים.

אם זה המצב אסור שהוא ימשך, כי הוא ישפיע על המשך החיים, על המעשים שלך, הכוחות לעשות את מה שצריך (ולהיות אמא טובה). 

כך שחובה לטפל בזה!

אפשר לנסות ע"י יעוץ זוגי, יעוץ לבעלך או טיפול אחר מתאים (ואולי כדאי שגם את תעברי ייעוץ כלשהו שיחזיר לך את הביטחון העצמי) ואם זה לא יצליח אולי לא כדאי להמשיך ככה.

אבל אל תמשיכי את הסבל הזה!

(ואגב, שאלת רב והוא אמר לך שזה מה שאת צריכה לעשות, או שזה על דעת עצמך? כי בעל מחוייב לאשתו בעונה ועל זה מחייבים לגרש. והוא גם צריך לכבד אותך. אז לא טוב לצפות לזה, אבל במקרים קיצוניים- שוב, רק אם זה באמת המקרה שלך- צריך לפתור את המצב ואי אפשר להשאיר אותו ככה. ואם שום דבר לא עוזר, לפעמים זה מה שצריך לעשות. ולא כתבת אם יש לך ילדים, אבל גם אם כן לפעמים זה לטובתם שאמא שלהם תהיה חזקה ועם כוחות, ולא חסרת בטחון עצמי)

תתייחסי למה שכבתי בסוגרים בזהירות, ויכול להיות שהוא בכלל לא מתאים למצב שלך,

אבל אל תזניחי את המצב בכל מקרה, כי מה שאת מתארת נובע מבעיה. וצריך לפתור אותה.

ואני אחשוף פה משהו קצת אישי- 

כתבתי את זה מנסיון. בי פגעו בילדות פגיעה מאד מתמשכת, וזה משפיע עלי עד היום.

וכל פגיעה מתמשכת משפיעה לרעה, אז אם זה באמת המצב צריך למנוע אותו.

בהצלחה לך! 

אם את מרגישה צורך או רצון לשוחח קצת... 

(אני מזכירה- המרחב הווירטואלי הוא רשות הרבים, וצריך בו זהירות ושמירה- גם אם זה אתר דתי. 

לטובת כולנו ) 

הי.. 

נראה שאת סובלת. קשה מאוד להרגיש זרות ובדידות בבית שלך...

מנסיון, אני יכולה להגיד שהרבה  פעמים אנחנו משליכים בעיות שלנו, התנהגויות לא רצויות שלנו, רגשות שיש לנו- על אחרים.

וכמובן, שאנחנו עושים את זה על האנשים שהכי קרובים לנו....

רוב הפעמים לא במודע, רוב הפעמים בלי להתכוון ובלי לשים לב. 

צריך להיות מאוד אמיתיים, לחפש ולחקור היטב, ולא פעם לעבור דרך קשה וכואבת כדי להגיע אל הנקודה המפריעה באמת...

לא סתם- עם אחרים את מרגישה בנוח. זה לא מחייב, לא מעמיד אותך מול עצמך כל יום מחדש..

יש משהו בזוגיות, שמעמיד אותנו מול עצמנו כמו שאנחנו ממש! בלי עטיפות, בלי מחסומים, בלי מחיצות. 

זה נהדר, ויכול להביא להמון טוב. אבל לא פעם זה  קשה.. זה דורש מאיתנו לראות את עצמנו ממש כמו שאנחנו. לטוב ולמוטב..

מה שלא קורה בשום קשר אחר... ולכן דורש מאוד.

אבל אם יודעים להקשיב, ולדבר, ולהגביר את המודעות בתוכנו ובנינו... זה מביא אור גדול! 

נשמע שבעלך נמצא בכאב. יכול להיות שגם לא מפריע כל מיני דברים... 

מצד שני- יכול להיות שלך יש כל מיני רגישויות שכדאי לבדוק מאיפה הן באות.. אולי מהילדות, אולי מקשר משמעותי אחר.. (מצטרפת לדן..)

אני לא מכירה אותך, וגם לא את המציאות שבה את נמצאת, אבל אני מעלה אפשרויות..

הרבה טוב ואושר!!!

ושיהיה בקלות והרבה נחת!!!!

קראתי מה שכתבת..

לגבי מודעויות ודברים כאלה אני עושה המון

ובאמת שאני לוקחת את הכל לצמיחה אישית

לגבי גברים אחרים..

בדיוק אתמול אמרתי לבעלי...

שמכל יצורי האנוש הגבריים.. הוא הכי מתאים ...

אני בכלל לא מתלהבת על הגברים האלה..  מבחינתי כל אחד שמתחיל איתי (הם מכירים אותי כן..)  אז הוא מגעיל אותי.. ונראה לי לא מוסרי. 

ואני לא מעדיפה אותם. (לא הייתי מתחתנת איתם.. אני גם לא בעניין להתגרש)

לגבי האלימות הסמויה של בעלי..

הוא התוודע אליה ותפס את עצמו חזק.. לקח לו זמן עד שהוא שם לב.. אבל היום הוא אומר שהוא ממש רוצה לשנות את זה..

ניסו לדבר איתו הרבה.  וטענו שיש לו מחסומים

הוא הלך בלי ידיעתי למח אחד .. לאחר מכן סיפר לי..

ונגעו לו שם באיזה משהו (שמכאן הוא צריך לצמוח)

בעלי בתהליך..  אני לא מצפה שיגיע למה שאני רוצה עד גיל 120  אני רק מצפה שילך בכיוון הנכון..

החסימות הרגשיות זה לא רק ממני. הוא שומר על הקלפים חזק.. בכל מקום  כולל עם עצמו.

הוא מעדיף לטאטא דברים ולא לטפל בהם.. גם אם באידיאל הוא מאמין הפוך.

העניין ששנים הזניח את העיוות אצלו.. ועכשיו הוא רוצה לתקן.. מחפש איך ואומר שהוא עומל..

וזה עדיין משאיר אותי בבדידות ועליה דיברתי.

הוא מורכב.. כי הוא אוהב חיים קלים קלים ועם כולם.. ולכן קשה לו לשנות גישה של לא לנצל..

לא יודעת אם הבהרתי משהו או לא פשוט כתבתי

אבל חייבים לדבר על איך שאת חשה כעת, לפרט. ולבקש אותו שהוא יציע פתרונות. תרשמו אותם ביחד - ותעקבו ביחד אחרי הישום. אפילו פתרונות מודרגים. שיציע משהו לשלב ראשון - תקבעו כמה זמן - ואח"כ יושבים שוב על השלב הבא.

לא בטוחה שלגמרי הבנתי את כל מה שכתבת, בעיקר לגבי המורכבות של בעלך..

לגבי הגברים האחרים- עדיין לא מבינה מה את מוצאת בהם? אם הם נראים לך לא מוסריים וכו', למה את ממשיכה את הקשר איתם?? זה לא מביא לך הרבה טוב לדעתי, ורק עלול לסבך את הקשר עם בעלך יותר ויותר... כי עם כל זה שאת מודעת לזה שבעלך הוא הכי... את עלולה בכל זאת להשוות.. וזה לא נכון לעשות זאת! בעלך הוא אחר, עם היתרונות והחסרונות שלו. וגם המציאות איתו היא אחרת... קשר עם גבר אחר עלול לערער את היציבות של הקשר שלך עם בעלך.. זה לא בריא אף פעם, ועוד פחות בריא במקרה כזה...

אני נזהרת בדברי, כי אני לא מכירה את בעלך ואת המציאות שלכם.. אבל בכל זאת-

נשמע שבעלך קצת אבוד.. (אולי לא פחות ממך...)

לא יודעת אם יש לו בעיה/ מה הבעיה שלו...

אבל אני בטוחה בדבר אחד-הבעיה הזאת היא של שניכם. שניכם צריכים להיות בזה ביחד. לעבוד ביחד. לדבר..

טוב שהוא הולך לטיפול.. אבל כשהוא חוזר הוא צריך אותך איתו. שומעת, מקשיבה, מבינה.. גם כשלא קל. גם כשלא הכל הולך כמו שאת רוצה. גם כשלפעמים ההתנהגות שלו ניראת לך הזויה. 

כל עוד אתם עוברים תהליך טוב ונכון.. ואת זה רק אתם יכולים להרגיש....

כמובן שצריך שבעלך יהיה שותף פעיל בעניין. שניכם צריכים להיות פעילים ממש! ובעיקר עם רצון...

ד"א- הייתי ממליצה ללכת לטיפול יחד. זה מאוד עוזר הרבה פעמים לעבור תהליך טוב יחד!

הרבה נחת!!

אפילו מילה לא החזרתי להם.. אני ממש קשוחה איתם!

כתבתי על ההתמודדות של היצר הרע שמנסה לפתות

והלוואי שכל אחת במצב רגיל היתה נשמרת כמוני.

אני לא מדברת עם גברים בכלל! גם לא סתם בסבבה

הבנתי ממה שכתבת שאת עדיין בקשר איתם..שהם מתקשרים וכו'..

הם מכרים

למטרה הזו - תבקשו שלא יתקשרו.

ואם "מטרידים" גם אחרי שאומרים שלא - יש כתובת להתלונן בה.. לא כדאי להם.

את נשמעת אדם עם המון עומק רגשי, משוררת שמרגישה את הרגשות מאד חזק

ויתכן מאד שקשה לבעלך עם זה

וקשה לו ההרגשה שאת לעולם לא תהיי מרוצה מההבנה שלו, כי לעולם הוא לא יבין אותך לעומק כמו שאת רוצה

אם אשתי היתה מתחילה לפרט לי רגשות שלה בהשתפכויות, כשאני לא מבין חצי ממה שהיא אומרת, ובסופו של דבר היא תצא פגועה בכל מצב כי אני לא מבין אותה לעומק - לא היה לי חשק בכלל לשמוע אותה. מה התועלת? בסוף ממילא נריב. אולי נדבר על משהו אחר?

ומשפטים כאלה מרחיקים מאד, גורמים לנתק אמיתי בין בני זוג, ואז את נשארת לבד ומרגישה בודדה

אז אולי שווה לומר רק רגשות ברורים לבעל, אחרי עיבוד של מישהו, או עיבוד עצמי, שאת יודעת בדיוק מה את מרגישה, ויכולה לתמצת את זה בכמה משפטים, ושהוא יבין מה שאמרת ותהיה לו ולך חוויה שהוא הבין אותך והצליח להכיל אותך?

אני מלא בספקולציות כאן, ויתכן שלא הבנתי בכלל את המקרה, אבל אם זה לא יעזור לך - אולי זה יעזור לאחרות שבמצב שלך

א. אכן אני עם עומק .. משתפכת?  לפעמים כן לפעמים לא.

אני לא מדברת אליו בחרוזים..

בעלי עמוק.. הוא גם חכם (קולט נתונים נגיד עיון וכו') וגם מבין עומק.. אנחנו דיברנו בעבר על דברים עמוקים יחד..

לבעלי לא מפריע השתפכויות.. אנחנו דיברנו על זה..

עשינו מודעויות על מה שעובר עליו..

בעלי מבין שטעה! וטעה בגדול!

ורק ממקום שהוא מבין שהוא טעה הוא יוכל לצמוח! כי ידע מה לתקן!!

בעלי מבין שטעה.. ולא היה בסדר.. ובאמת כך היה.

היום הוא מבין את זה

גם היום יש לו עדיין דברים קשים  שהוא עושה שנובעים מעניינים עם עצמו דברים שבאמת סוחטים אותי.. רגשית ופיזית.

אבל אני לא בעניין שיספק אותי בסוף

אלא רק שלא יהיה מושחת.. ושילך בדרך מתוקנת, בכיוון נכון.. וכשיסתובב לכיוון הנכון שיקח את הקצב שלו.

אני לא מחכה כבר שיגיע לתוצאה מסוימת ויתן לי אותה .

אלא שיתחיל בדרך של תיקון , ולאחר מכן ימשיך בצמיחה

לגבי בכל מקרה נריב? זה ממש לא הסגנון.. שהוא עושה משהו טוב.. הוא מקבל טונות עידוד והודאה.. מאז שהתחתנו..

רק שהיא מכניסה אותו לאדישות של וואלה סיימתי את תפקידי..

למדתי לפרגן לו בדרך פחות משתפכת.. כדי שהאגו לא ישתולל.. ומצד אחד יקבל תגובה.. ומצד שני לא ישתגע מהתלהבות עצמית.. שמולידה הזנחה לקשר..

יש לבעלי בעייה של חסימת עולם הרגש.. מכולם אבל הכי בעייתי לדעתי.. שהיא חסימה מעצמו..

והתרגום שלו לא מחובר לרגש בכלל..

זה חסימה שהוא שם לעצמו.. עוד מהיותו ילד.. כנראה רצון להתגונן.. בדרך הסטרית.. והוא התנתק מהעולם הזה.. והוא צריך לטפל בזה..

בתור אישה זה קשה..  אבל באמת שסבבה לי לתת לו את הזמן לתקן את עצמו.. ווהלוואי שיגיע להשתלמות שלו עם נשמתו ובוראו

רק הסוויצ' של מלבוא לחתונה ממקום של אגואיסטיות.. אני אקבל ממנו וכו

למקום של אני התחתני ונחשפתי לעוד רובדים בעצמיואני מכאן צומחת בתוכי וכו

והאושר לא מחוץ לנו כי אם בתוכנו פנימה..

דורש עבודה.

לעלות מקטנותי.. לאני הגדולה יותר.

לפעמים יש נקודות.. ביניים בהם אני עדיין לא מצליחה לחיות את שינוי ההרגל ואת הסוויצ' הזה

ובהם אני חשה את הקושי.. זה שינוי הרגלים.. עיכול.. ואז חשה כאב וקושי , בוכה.. וקמה

קמה חזקה יותר וגדולה יותר

לפני פורים היה יום אירוסין שלנו

בעלי הביא לי מגילת אסתר שכתב  (הדפיס)

שכתוב עליה טקסט עליי ונקודות מחיי.. מהילדות.. נערות, בחרות , וחתונה איתו. לידות וכו'.

ואת התקופה שכאילו היתה יותר שלווה והתקופה שהלך בכיוון לא טוב.. ודרדר את הקשר.. ואת הכאב שלי וכו' ועצר את המגילה שם.

ואז הביא פתק שכתוב עליו..

אני רוצה להמשיך להיות במגילה שלך

אני רוצה לעשות ונהפוכו (בדרך שלו וכו')

אבל בחיים עצמם מאוד קשה לו לתקן.. ולתפוס את עצמו

סה"כ בחור טוב (בכל זאת בן של ה')

ויש לנו תיקון לכל אחד מאיתנו שהוא צריך לעבור ועשות ולגדול וליישם..

בעז"ה..

סתם היה חשוב לי בשרשור ליגוע בנקודה מסויימת..

של נסיון גדול לא מצדיק נפילה (כל עניין אבל פה עניין צניעות  ושמירת עיניים שהיו עד היום המון שרשורים קשים על זה )תמיד אפשר לבחור בטוב

אבל דוקא הסיפור הזה של המגילה שהכין לך זאת השקעה נפשית  ענקית!!! אני לא מכירה אף גבר סביבי שהיה משקיע ככה...

אני לא חוזרת בי ממה שכתבתי

בתקופה האחרונה ב"ה הוא ממש רוצה לשנות כיוון

נראה כאילו היתה תקופה של בירור .. אחרי זה עיכול שלו.. ועכשיו התמודדות שלו לשנות דרך...

חשוב לי לציין שלא באתי בשרשור הזה בעצבים על בעלי.. אבל תכלס' ציינתי עובדה.

בכלל לא באתי לדבר עליו.. אני עוברת איתו .. את מה שה' מתכנן.. בשמחה.. והשלמה.

אני רואה נקודות צמיחה שלו.. את מכמני נפשו אינני יכולה לראות אני לא אלוקים

אבל אני יודעת גם מה חויתי.. וגם אנחנו בערך יודעים איפה הוא היה

ב"ה הוא בתהליך.. בעז"ה שיהיה כמה שיותר בדרך הנכונה..

גם בתהליך.. את מסתכלת מהצד בסבלנות.. יד שמאל דוחה ימין מקרבת כמה שאת יכולה.. גם אם יש התקדמות.. בסופו של דבר דיברתי על תחושה של בדידות..

מצד לומר לו אשריך.. ולשמוח שמשנה כיוון.. סבבה

מצד סיפוק מלא כביכול ממנו זה לא זה.. הוא בתהליך.. ויש לו מה לעשות (אני מדברת על דברים ביום יום עם עצמו.. ועוד.

היה לו את התקופה הקשה שלו שדרשה ממני המוון כוח  וגם עכשיו בסופו של דבר הלחכות בסבלנות דורש הרבה כוח.. 

בסופו של דבר את מחכה

.. וגם הלוותר על ציפיה לקבל ממנו עוד לעולם.. היא עבודה 

אבל שוב

אני ממש לא מתלוננת.. באמת שמחה בחלקי!

וחלקי נפלא.. לא הייתי מתחלפת בו.. והייתי בוחרת בו שוב

אני מאמינה שלא באתי לעולם להנות אלא לשליחות.. וזה מעמל אותי

בכל השרשור לא באתי לדבר על בעלי ולא עליי

באתי לחדד משהו..  שפשוט הרגשתי צורך לבטא

פשוט נוגע ללב.

ה' יעזור לכם להוציא את רצונותיכם הטובים לפעל.

(חכם, חסימה רגשית מתוך רצון להתגונן)

אני די מרגיש הזדהות איתו

רק להדגיש משהו:

למה התחנת איתו?

הרי זה אופי שלא מקבלים פתאום באמצע החיים, זה דבר שמובנה בנפש, ואין סיכוי שלא שמת לב לזה

ולמה הוא התחתן איתך?

גם עלייך רואים שהאופי שלך הוא רגשי מאד, לא יתכן שהוא לא שם לב לזה

אני כמעט בטוח שהיא הנותנת, את רצית מישהו שמצליח לשלוט על הרגשות שלו, והרגשות לא מציפים אותו, והוא כאילו יתפוס את הרגשות בשבילך

והוא רצה מישהי שזורמת עם הרגשות שלה, ונותנת להם להתבטא וכאילו את מבטאת את הרגשות בשבילו

צריך לזכור את זה שאנחנו בחרנו במשהו, כי רצינו אותו בדוקא, וגם אם בסופו של דבר זה עושה לנו בעיות, זה בגלל שאנחנו כבר רגילים למה שכבר קיבלנו, ואם היה לו אופי אחר, אמנם הבעיות האלה היו נפתרות, אבל הוא לא היה מעניין אותנו...

ועוד משהו:

בכל זוג, כששומעים רק צד אחד, רואים רק חצי תמונה. מה הוא אומר? מה התלונות שלו עלייך? מה הוא חושב שאת לא בסדר?

זה שהוא מסכים הודות שיש לו בעיה ולנסות לשנות גישה, שזה דבר חשוב מאד לכשעצמו, לא אומר שאין לו על מה להתלונן.

את לא חייבת לומר לנו, אבל צריך תמיד לזכור שאנחנו רואים חצי תמונה, וממילא הראיה שלנו מוגבלת מאד

ב.

ברוך ה' בעלי בגישה אחרת..

הוא מכיר בדרדור של הקשר . לא מחפש בכח ואגו  תלונות

הוא מודע לגישה הלא נכונה שהיתה לו ולוקח אחריות

בשום מקום של ייעוץ לא שפך תלונות.. אלא אמר שבאמת היה לו טוב רק נכנס בגישה מעוותת שהגיע איתה לחתונה

ב"ה השקעתי בבעלי המון..

ואני כבר המון זמן בכל הנסיון הזה לוקחת אחריות על צמיחתי האישית

ואפילו לא שוקלת להתגרש.

ולא בגלל שיש לי ילדים.

אלא בגלל האהבה שאינה תלויה בדבר שיש לי אליו.(כי באמת הוא לא מפנק היום למרות שעדיין הוא יותר חמוד מכל בן אנוש אחר)

מבחינה אגואיסטית הייתי יכולה לקום וללכת

מבחינה פנימית

אני נשארת ונותנת לו את כל האשראי שבעולם..

לא בכל תמונה שני החצאים זה מלא קיטונות.

לפעמים תמונה זה חצי אחד לא הבין טעה מבקש סליחה מתקן

וחצי אחד נפגע וצריך לדעת מחד א. איך להאיר עיניים ב. איך להתמודד ג. מה מידת הסליחה שלוד. כמה הוא מוכן להמשיך לסבול באגואיסטיות שלו ולפנות מקום לעולם עמוק ואמיתי יותר

כשגברים נופלים.. תמיד זה אם האשה היתה נותנת אז....

ובוכים ש... הרחוב פרוץ.. אנחנו כאלה מסכנים.

אשתי לא מספיק נותנת..

אשתי נותנת יותר מידי ...

היא עברה לי מול העיניים..

זה עבודת ה' שלי..

איפה אז..  כל החיצים של מה עם האחריות שלך נמצאים?

אז נראה שאתם פחות מאמינים שלכל מטבע יש שני צדדים? אלא נראה שאתם אוהבים להגיד את זה..

אבלל בנושא הזה בוחרים לראות את לפני עיור שהשני עושה.

ועל זה פתחתי

במקרה שלי לקחתי אחריות מלאה על עצמי בלי סיגים.. הייתי יכולה לדבר, או לפחות לחייך אל הבחור ואז להגיד אני כל כך מסכנה זה לא אשמתי זה בעלי .. אם הוא היה.. אז .. הייתי

ולקחתי 100 אחוז עלי כי באמת האחריות היא 100 אחוז עליי!

שלקחת אחריות על עצמך - וכך גם גברים צריכים לעשות.

ומי שמנסה להכשיל את הזולת, אכן עובר על "לפני עיוור" - אזל זה לא נותן היתר לזולת, כמובן..

וגם מה שכתבת בתגובה שלפני זו, ממש יפה (אם כי לא קראתי על מה הגבת).

נשמע קשה מאוד!! בהחלט....

אבל מודעות היא סימן טוב מאוד!!

כאשר בנ"א מודע לבעיה, זה כבר חצי מהפתרון, כי אז אפשר להתחיל לטפל באמת!!

זה לא קל! מורכב ודורש מאוד... 

אבל כשעובדים יחד- הרווח הוא כפול. כי 1+1 זה יותר מ-2... 

אם הוא מודע לבעיה ורוצה לטפל בה- לכו בכל הכח!!! תהיה חזקה..

הרבה אמונה ושמחה!

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.