התחזקתי ביראת שמים והפסקתי

אם תרצי יותר פירוט בל"נ באישי

לתת לה מרצונך כסף כל פעם ואוליי לאט לאט תגמל מזה

וכל פעם לשדר לה אמא יכולה לתת לך את לא צריכה לקחת לבד (ולגנוב)

אולי היא בעצם משדרת לכם אני לא סומכת עליכם משהו בסגנון....וע"י הנתינה יחזור בה אמון בכם!!

עם אנשי מקצוע. זה נשמע מצב שדורש טיפול שורש.

יש איזה גוף כלשהו שאפשר לפנות אליו?

(אגב אני לא האמא של הילדה...)

לפעמים הסיבה לגניבה היא בעיה רגשית שלא אובחנה.

לעיתים נדירות ילד או מבוגר עלול לסבול מבעיה שנקראת קלפטומניה -דחף לגנוב ,במקרא הזה עוזר טיפול פסיכולוגי התנהגותי.

בירושלים יש מכון שנקרא הבית הירוק שמאג אנשי מקצוע לטיפול בילדים ,כמו פסיכולגים ,אני לא יודעת אם יש שם מטפלים רגשיים ,במקום יש יעוץ להורים.\

אם הרופא ילדים שכם מנוסה כדאי להתייעץ איתו.

או דרך היועצת של בית הספר.

בהצלחה וגידול קל.

"משקרת" חוץ מזה? או הכוונה היתה - בנושא הזה?

ובהחלט יש לה בעיה רגשית...(סיבוך כלשהו במשפחה)

תודה על היעוץ

בלי להתייחס כרגע ל"בעיה רגשית" ספציפית - 

לדעתי כלל לא נכון להגדיר ילד שקונה ורושם בחנות, או אפילו לוקח כסף מהבית בשביל זה כ"גונב".

וזה גם לא טוב ש"מסבירים" לו שהוא כך - וע"י כך עושים אותו ל"רשע בפני עצמו".

בשביל ילד, הכסף שבבית, והרשימה שבחנות, זה של המשפחה. אמנם אבא ואמא אומרים מה עושים עם זה.

ילד שרושם ממתקים בחנות, אינו "גונב" חלילה מבחינתו. זה לא כמו לרשום ע"ח השכנים..   זה "על חשבוננו".

הרי מה הוא  יעשה אם הוא צריך ממתקים (ולעיתים אכן כ"פיצוי" על חסך כלשהו)? אין לו כסף משלו.

לכן, לענ"ד, לא להתייחס כלל כ"גניבה".

לדבר איתה. לשוחח לא על "גניבה" אלא על הצורך בקניה.

לומר לה: את אוהבת ממתקים? את צריכה לקנות?

ולהסביר שזה בסדר גמור, הרבה ילדים אוהבים, אבל מצד שני - זה גם אחרי הכל עולה כסף וגם לא בריא ללא-הגבלה, אז אולי כדאי שנחליט ביחד כמה כדאי לקנות - וכך גם תהיה לך הרגשה טובה שלא צריך כאילו "להסתיר".. זה לא דבר רע.

ואולי ינסו לחשוב ביחד איתה - איזה ממתקים היא "צריכה". "רשימה". ולקחת את דבריה ברצינות ובנחת. אפשר להעיר: אולי זה קצת יותר מידי לקנות כל יום? אולי במקום זזה עדיף זה.. וכו'. לדבר.

לעשות חשבון בערך כמה העלות של מה שרוצים ויכולים להוציא, ולשאול אם היא מסכימה שיחליטו שכל שבוע אפשר לרשום עד סכום מסוים, 

אם תסכים - אז אח"כ לייעץ לה לא "להילחץ", לא להרגיש צורך לקנות הרבה בבת אחת..  וכדאי גם לומר: אם את מרגישה פעם ש"נגמר" ולא הספיק - תגידי. נראה מה אפשר לעשות, אולי נחליט להוסיף משהו באותו שבוע.

כך ההורים והיא "באותו צד". לא "כנגד".

וכמובן, אם יש בעיה רגשית - אז להרבות בחום, בהקשבה, לשוחח, לשמוע. אולי ההפיכה של הנושא הזה ל"שיתוף" - תהיה פתח לשיתוף בעוד דברים. לפעמים צריך יעוץ. תלוי במצב.

זו ענ"ד. 

התייעצנו עכשיו עם אחד הר"מים.
הוא אמר ממש לא ללכת עם הילדים האלה בכוח.
צריך המון המון אהבה.
ה' יעזור...

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות