מהערבים הם האמריקאים...

או בעצם יותר נכון היותר מסוכנים כי הם מראים עצמם כ"ידידים"...

לפחות את הערבים אנחנו יודעים להגדיר כאויבים (למרות שיש גם כמה עיוורים/טיפשים שלא רואים זאת..)

לאטמה הוציאו פעם סירטון שכל אחד יתרום IQ אחד למי שאין לו, בהקשר של שמאלנים שלא מבינים 

ממש חזק

(מקובל כאן לכתוב -אישה-)

http://www.themarker.com/markerweek/1.1642946

אני לא שמאלני, אבל בהחלט אני סבור שיותר קל לאמץ דעות ימניות. שימו לב מסביבכם, אנשים "עמך" וכד', בדר"כ יהיו בעלי עמדות ימניות. זה קל, זה מתלהם, זה מרגיש נכון... לעומת עמדות שמאלניות.

בכללי, לאו דווקא לגבי שמאל/ימין, עמדות מתונות הן בדר"כ מנת חלקם של המשכילים. אלו שלא רואים את הכל בשחור לבן.

משום מה זה לעולם לא מופנה כלפי חרדים\מתנחלים\...

העניין הוא שמי שלמד השכלה ורטוריקה, בד"כ יודע איך לדבר במתינות ולהציג את הדעות שלו בצורה לא מתלהמת וחכמה. ולומדים את זה דווקא במקומות ליברליים, שאליהם משתייכים השמאלנים.

(והעניין שדווקא המשכילים מחזיקים בדעה שמאלנית, זה מכיוון שזו דעה שמנוגדת לשכל הפשוט, לכן רק אם מלמדים אותה בכוח היא מתקבלת.. זה דווקא לא לזכותם)

ואגב, לא חוכמה שבעיקר הימניים מתלהמים והשמאלנים מדברים בצורה מתונה.

כשבתקשורת, ממשלה, בית המשפט, רוב מוסדות החינוך ובכלל כל הסביבה היא שמאלנית, ומדברת דברים שהאדם הנורמלי יבין שהם שגויות ונוראיות, באמת קשה לא להתלהם כשמנסים לדבר דברים הגיוניים ונתקלים באטימת דעות.

לעומת זאת אם אתה מרגיש שכולם איתך למה שתזדקק להתלהם? הרי הכל יהיה לפי הדעות שלך, גם אם תדבר בנחת.

רואים את זה בהרבה סיטואציות בחיים בכלל-

אם מקשיבים לאדם הוא מדבר נורמלי, ואם מתעלמים ממנו הוא צועק, כדי שיקשיבו. כל אדם מתנהג ככה אוטומטית.

כך שאם זה היה הפוך והממשלה, תקשורת, בית המשפט ומוסדות החינוך (רובם) היו ימניים, מן הסתם השמאלנים אלה שהיו מתלהמים והימניים היו אלה שמדברים בנחת.

מכיוון שזו דעה שמנוגדת לשכל הפשוט..." - רוצה להרחיב?

מהראשוניות שאצלו.

כשהוא מתחיל להתרגל לדרך חשיבה מסויימת,

הוא מתרגל להסתכלות חדשה - שאמנם רואה דברים חדשים,

אבל גם מתעלמת מדברים ישנים שהיה לו קל לראות.

וכפי שכתב הרב קוק בראש ספר אורות:

"ומתוך כך אי אפשר לעמוד על התוכן של סגולת קדושת ארץ ישראל,

ולהוציא לפועל את עומק חבתה,

בשום השכלה רציונלית אנושית

כי אם ברוח ד' אשר על האומה בכללה,

בהטבעה הטבעית הרוחנית אשר בנשמת ישראל, 

שהיא ששולחת את קויה בצבעים טבעיים בכל הארחות של ההרגשה הבריאה,

ומזרחת היא את זריחתה העליונה על פי אותה המדה של רוח הקדושה העליונה,

הממלאת חיים ונעם עליון את לבב קדושי הרעיון ועמוקי המחשבה הישראלית."

איך שייך כאן "שכל פשוט"?

ל"התחכמויות" (נקרא לזה כך) להיכנס אליו,

ולשבש לו את היכולת לראות את מה שכל אדם

אמור לראות...

למרות שיתכן למצוא במדיה השמאלנית גם דוברים שהם לא רק המוניים,

אלא מתפלשים בשיח הביבים הכי שפל - והם מגיעים גבוה.

ע"ע נתן זהבי ותוכניות סאטירה (מצב האומה למשל).

[ומאכזב לראות פוליטיקאים, גם משלנו, שבאים ונותנים כבוד למדיה הזו.]

הפסקתי להתרשם מהאיי-קיו של אילן לוקאץ' ודומיו,

שמסוגלים להיות בשלווה ברגים במערכת אורווליאנית משומנת למהדרין,

בלי שזה יטריד את שלוותם הנאורה בכהוא זה.

סליחה, הייתי חייב... תמשיכו

.

.

לרוב זה בעיקר יחסים של תן וקח - ובמילים אחרות, כמובן - אינטרסים טהורים.

זה לא באמת ידידות, ולכן אין מה להתרגש. אולי קשרים חזזקים של שיתוף פעולה בין המדינות, כן - אבל ידידות זה לא, בכל מקרה.

ובנוסף - צריך לזכור שעדיין, ברמה מסוימת פוליטית ומעשית, אנחנו נשענים על שיתוף הפעולה עם אמריקה. בואו נגיד את זה ככה - אנחנו זקוקים לאמריקה הרבה יותר ממה שהם זקוקים לנו (למרות שהם כן זקוקים לנו ברמה מסוימת) - ומי שטוען שאנחנו לא זקוקים לאמריקה, הוא לא מבין מה זה קשרים ויחסים בין לאומיים וניהול מדינה ממול כל העולם. הוא מתכחש למציאות.

זה לא אומר שאנחנו טאטלה של אמריקה, אבל בהחלט הם עזרו לנו בצורה משמעותית ביותר, אולי יותר מכל מדינה אחרת בעולם.

אתה יודע כמה פעמים ארה"ב הגנה על ישראל במועצת הביטחון של האו"ם? אתה יודע כמה פעמים הטילה וטו על גינויים של ישראל ועל הטלת סנקציות עליה?

הכלכלה האיראנית במשבר איום ונורא - בגלל העיצומים הבינלאומיים עליהם שמקורם באו"ם. ואיראן היא מדינה גדולה, חזקה, עם נפט והרבה אוצרות טבע - בכל זאת היא תגסוס אם זה ימשיך ככה - מדינה מאז ומתמיד הייתה צריכה קשר עם העולם שמסביבה כדי לשרוד.

ואם היו מטילים עלינו עיצומים, אם היו מטילים סנקציות - א-ז לא היינו יכולים להתפתח, א-ז היינו במצב קטסטרופלי מבחינה כלכית ומכל בחינה שהיא.

בנתיים צריך להודות על האמת - ארצות הברית היא זאת שדואגת לסכל כל פעולה נגד ישראל באו"ם, ולבינתיים זה מה ששומר עלינו. עכשיו יקפצו כל החוכמולוגים ויגידו: " מה פתאום, ה' שומר עלינו". כן, נכון - ה' שומר עלינו, אבל דרך ג-ם מהלכים מדיניים ודיפלומטיים כאלו. 

לא יודעת מי בדויק השתתף בהם 

אבל בגלל זה נהיינו מעצמה של פיתוחים 

http://rotter.net/forum/scoops1/90515.shtml

 פייגלין חושף: ארה''ב ביקשה שלא לשחרר מחבלים עם דם אמריקני על הידיים, רק דם ישראלי  

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

באמת תופעה ייחודית

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה