קראתי פעם בספר משהו שמאוד התחברתי אליו-

בדרך כלל כאב בגוף מודיע לנו על משהו שאינו תקין, ולכן גם גורם לפחד ולדאגה. אבל כאב של לידה זה כאב אחר- הכאב הזה מוביל לחיים, לדבר גדול ועצום! אני ממש הרגשתי כך- לא שלא כאב, אבל זה משהו אחר לגמרי, זה כאב של חיים!

לי הלידה הייתה חוויה מדהימה, רק צריך לזכור למה היא מובילה בסוף..

ועוד משהו שלי מאוד עזר- במהלך הצירים לספור תוך כדי הנשימה- כל נשימה שואפים במשך 4 שניות ונושפים 8 שניות (לא צריך להסתכל על השעון, אבל להתרגל לספור בערך בקצב של שניות). זה גם ממש מרגיע וכשהגוף רגוע זה גורם לשחרר אנדורפינים שמורידים את הכאב, ולי גם עזר לעקוב אחר מהלך הציר ולדעת שעוד מעט הוא נגמר (אפילו בצירים באורך דקה זה רק 5 סבבים כאלו של נשימות).

אני התאמנתי הרבה לפני הלידה, ובלידה זה היה לי ממש טבעי. הצוות בחדר לידה לא הבין איך אני כל כך רגועה..

שיהיה בעז"ה בשעה טובה ובקלות!!

הלידה התחילה מירידת מים כמעט ללא צירים. הגעתי לבית חולים ושלחו אותי מהקבלה לאישפוז במחלקה. ישבתי בחדר הנקה כ20 דק' אח"כ התחילו צירים שלא אפשרו לי לשבת, נעמדתי ובכל ציר נשענתי על הידית של הדלת תוך סיבוב של האגן, נזכרתי בעצה מהפורום והתחלתי לדבר עם התינוקת. לאחר עוד כחצי שעה ראתה אותי רופאה ושלחה אותי חזרה לקבלה. שם קבלה אותי מילדת מדהימה לאחר שגלתה שאני בפתיחה 5, נסתה לעשות לי מוניטור בעמידה, העבירה אותי לחדר לידה תוך שהיא עושה לי עיסוי בגב בכל ציר. בחדר הלידה קיבלה אותי מילדת מדהימה נוספת שממש אפשרה לי להיות באיזה תנוחה שרציתי ואף עודדה אותי לאורך כל הלידה.

בקיצור היתה לי חווית לידה מדהימה, למרות הפחד הגדול שלי לאחר שהלידות הקודמות התחילו עם צירים והיו מאוד מהירות.

לי היתה לידה ממש קשה (לידה שניה אחרי לידה ראשונה בקיסרי), הייתי גם די לחוצה כי כל הזמן היה חשש לקיסרי נוסף. היו לי המון כאבים, אבל אני אומרת שזו הייתה חוויה מדהימה. למרות כל הכאבים, זה לא מה שנשאר חרוט בזיכרוני. נשארתי יותר עם החוויה ואני אומרת למי ששואלת שבהחלט אני מוכנה לעבור את זה עוד פעמים... אני אוהבת להיזכר ולחשוב על כל אותן שעות בחדר לידה, איך שהרגשתי קרובה כ''כ לד' ובסוף על האוצר הגדול שקבלנו. 

מה שאני רוצה להגיד, שגם מלידה קשה אפשר לצאת עם חוויות חיוביות. (תכל'ס, אנחנו יודעים שלידה זה דבר קשה...).

מאחלת לך שהלידה תהיה קלה ושיהיה לך המון חווית טובות לספר לנו!

שימי לב לבטוי : "חוויה כואבת"

זו באמת חוויה

את מתחברת הכי עמוק שאת יכולה לאני העצמי שלך

ואני כל הלידה גם בכאבים הכי גדולים 

מציירת לעצמי בראש את הרגע הזה שהתינוק בחוץ

זה דבר שעומד בראש והיא אפשר לשכוח אותו

תמיד אני בוכה ברגע הזה

זה סוג של הקלה והתרגשות מטורפים 

שאת בקושי מכילה

האדרנלין משתולל

אין על הרגע הזה

נסי לדמיין לך אותו אפ' שאת רק בלידה ראשונה 

ותשתדלי לחרוט לך אותו בלב כשזה יקרה

המון הצלחה

מתרגשים איתך ביחד...

ראיתי את יד ה' בכל רגע-

התקבלתי אחרי ירידת מים, והיה לי זמן לעכל את כל השלבים. הצירים לא התחילו בבת אחת אלא לאט לאט וההתקדמות היתה מפתיעה לאחר ההתחלה.

התקבלתי עם פתיחה 6 וחצי לבית החולים כמעט ללא כאבי צירים! לאחר מכן, עברתי סה"כ שעה של צירים יחסית נסבלים, ולאחר מכן היא היתה בחוץ!!! חסד ה' ממש!

זה היה עבורי מאוד מיוחד, כיוון שראיתי את יד ה' שלא רצה להנחית עלי את הלידה במהירות, אלא בנחת - שלב אחרי שלב. 

תזכרי - אפידורל תמיד אפשר לקחת, ובסוף יוצאים עם תינוק מתוק מדבש!!!

אגב, גם אני בערך בשלב שלך (מתחילה שבוע 36). אני משתדלת להתפלל על כל אחד משלבי הלידה ויודעת שייסורי הלידה הם לא לחינם. 

פעם בעלי הרגיש שהוא צריך לפרוק קצת, רוצה להוציא מתוכו... הוא רצה ללכת לאיזה מקום מרוחק, ולעשות צעקות מכל הלב, לצעוק לה' את כולו בכל הכח, ולפרוק.

בליבי חשבתי לעצמי, שהוא יכול לצעוק, לעשות מה שהוא רוצה, אבל זה לא כמו לידה... זכינו הנשים שניתנה לנו המתנה האדירה הזאת. זאת חוויה עמוקה שכוללת את כל כוחות הגוף והנפש בצורה שאין עוד מה שישווה לה. אין.

זאת צעקה לה' מכל איבר בגוף. זה חיבור מטורף. אין לי מילים להסביר. מאחלת לכולן.

והכאב הוא חלק מהעוצמה. בלי כאב זה לא היה זה... ברור שלא רוצים שיכאב, וטוב שכמה שפחות, אבל הכאב הוא חלק מהחוויה.

במשל פשטני מאד, כמו הקושי בטיול מטורף, בלהגיע לפסגת הר עצום. בלי הקושי - לא היתה חוויה...

ולעצם העניין - יש לידות קלות. תאמיני בזה. זה יכול להיות. לי היו 2 כאלו. לא שזה לא כואב, אבל לא משהו בלתי אפשרי ומפחיד. זה יכול להיות!

אם סיפורים יעזרו לך - אני בשמחה אספר, רק לא רוצה להלאות...

והרבה הרבה תפילות...

למרות שהגעתי אליה אחרי כמה לילות של צירים בלי שינה, ועוד שבת שלמה עם צירים- זו היתה חוויה מיוחדת במינה.

כל מה שהתפללתי עליו מראש- קרה, אחד לאחד. המיילדת הייתה אמא של חברה, והיתתה מיילדת ודולה ביחד... הייתי בחדר לידה שעה וחצי- בדיוק מה שבקשתי. ועוד ועוד.

הייתי בפוקוס מלא בלידה, אחרי ההלם הראשון של כל ציר הצלחתי לתפוס את עצמי ולעשות מה שצריך, בעלי גם היה בפוקוס, ולגמרי איתי, ופשוט הכל היה כמו צריך להיות בלידה- כואב אבל לא מחוץ לגבולות הסבל הנסבל (תתפלאי עד כמה הגבולות האלה נמתחים..), מרגש ומשמח כמו לידות קודמות ואולי אפילו יותר.

אני מאוד מבינה את הפחד, זה ברור. אבל מציעה לך לנתב את כל החששות והפחדים לתפילות מדויקות על מה את רוצה שיהיה.

ובע"ה זה יקרה, ואחרי כמה שעות זה יהיה מאחורייך ותגידי לעצמך בטפיחת שכם "עשיתי את זה.." ותסתכלי באושר על היצור הקטן שלידך!

היו לי שתי לידות לא פשוטות,

ובכל זאת, במובן החיובי של הדברים כמובן:

זה ארוע מכונן. זו חוויה מעולם אחר. זה דבר מדהים.

אין שום התרגשות שמתקרבת לזה (גם לא הרגע שהחתן מכסה אותך לפני החופה...)

מדובר על ליגה אחרת!!!

וסה"כ את הולכת לעשות את זה פעמים בודדות בחייך...

אז תנסי לחוות את זה מההסתכלות הזאת, יחד עם זה שנכון, יש בזה גם כאב. אני לא אגיד לך שלא.

בפתיחה 4 וחצי הרגשתי שהבטן נמתחת אבל לא כאב בטן. כאבי גב רציניים כאילו מישהו מסובב לי שם סכין אז ביקשתי אפידורל בפתיחה 4 וחצי הלכתי לישון אחרי שעה קמתי ללדת שלוש לחיצות והיא הייתה בחוץ ולא הרגשתי שום כאב ...

אחד הדברים שהלידה מלמדת אותי, זה שחייבים לשחרר שליטה.

בלידה העבודה הנפשית היא להעביר את השליטה למי שאמר והיה העולם, למי שנתן לך מתנה טובה ששמה הריון.

נכון, להתכונן, לדעת מה לעשות, אבל גם בלידה עצמה- להפנות לה' כי את כבר לא בשליטה מלאה.

תהליך הלידה הוא גדול ממנו, הגוף מריץ תהליך בלי לשאול אותנו....

ואגב, מותר לצעוק, אם זה עוזר לך. לפעמים זה יכול להפנות את הכוחות החוצה במקום פנימה, אבל לפעמים זה כן יכול לעזור.

ושוב- כשצועקים- אם צועקים לה' אז זה לא ממש איבוד שליטה, זה העברת השליטה למי שבאמת השליטה בידיו.

קודם כל - תמיד (או כמעט תמיד) אפשר לקחת אפידורל, זה בסדר וזה מותר, ולא צריך להרגיש לא טוב עם זה גם אם יש הרבה שמדברים מסביב על לידה טבעית וכו' - לא יודעת מה דעתך אבל תחשבי על זה כאופציה.

אל תפחדי לצעוק ואל תתביישי, לי אישית עזר לצרוח מממש, לא לצעוק, במצב של לידה כבר לא מתפדחים משום דבר, ומה איכפת לך לצעוק אם זה עוזר???

אולי לקחת דולה? יקל מאוד עלייך (ועל בעלך), יש דולות מתחילות שהן זולות יותר, דולה זה הצלה!!! לפחות בשבילי

אם הקב"ה נתן לך הריון אז הוא גם נתן לך כוחות להתמודד עם זה- לא יכול להיות משהו מעבר לכוחותייך, על עצמי גיליתי בלידה הסיוטית שהייתה לי שאיכשהו מוצאים את הכוח מלא יודעת איפה, גם אחרי כמה ימים ללא שינה ובלי אפידורל וסיוט וזוועה, איכשהו מצליחים - הקב"ה עוזר!!

וגם - תסתכלי על כולם מסביב - כמה לידות יש, והנשים עוברות את זה בשלום וחוזרות הבייתה ומתאוששות ושמחות וכו' - גם את !!!

פעם ישבנו קבוצה של חברות, ביניהן אחת בהיריון מתקדם, והתחילו לספר סיפורי לידה. ראיתי איך פניה של ההיריונית נחרדות, ומיד אמרתי: תפסיקו לדבר, תנו לי לספר על הלידה שלי...

ובכן, שתי הלידות הראשונות שלי היו מדהימות: קצרות (ארבע שעות), עם תמיכה רבה מאמא שלי ובעלי. לא אגיד שלא כאב, אבל שמחתי שהצלחתי בלי אפידורל, ובסך הכול זכורה לי חויה טובה מאוד.

לידה קלה ומהירה גם לך!

ודרך אגב: להריץ סיפורי לידה זה הובי של כל חבורת נשים. בע"ה, גם את תהיי במקום הזה

אני לא אספר לך את כל סיפורי הלידה שלי (שלא היו כל כך פשוטים...),  מפאת חוסר בזמן, אבל רק שתדעי שכשעלתה האפשרות שבלידה הקרובה אני אצטרך ללדת קיסרי, התחלתי לבכות על זה שאני לא אזכה שוב לחוויה המדהימה הזאת שנקראית לידה. כי גם אחרי כל ההסתבכויות - בסיומה של כל לידה הרגשתי הרגשה חזקה של  "אני רוצה עוד פעם!".

אם מתכוננים אליה נכון, לידה זה דבר מהמם, משמח, מרומם, מרגש ואפילו ממכר!

שלא נדבר על האוצר שהיא מביאה איתה...

ב"הצלחה!

על אף הלידה הקשה.. כמה שבועות לפני הלידה בעלי ואני ישבנו וכל אחד כתב לעצמו ולשני מה הוא רוצה לעבור בלידה..איך אני רוצה שהוא יגיב, איך יעזור, וכל מני שאלות שיוכלו לעזור בזמן אמן- סוג של תיאום ציפיות. לנו מאוד עזר. 

תודה רבה על הרעיון לשירשור הזה!

גם אני עם הפחדים האלה לפעמים וזה ממש מחזק לקרוא כאן את הסיפורים! (כי סיפורים מפחידים לא חסר ואותם משום מה שומעים לפעמים יותר.. )

[בעז"ה בשבוע הקרוב מתחילה תשיעי - לא להאמין ב"ה!]

לשמוע את הדופק של התינוק או להרגיש את התנועות ולדעת שאוטוטו אנחנו נפגשים,

לדבר לתינוקי ולהזמין אותו להגיע...

יש עוד הרבה ב"ה

בס"ד

אם תרצי אחפש לך בשמחה את סיפור הלידה...

זהו. לא צריך יותר

ריגשת אותי!

ודווקא הראשונה היתה יותר קלה מהשנייה... כמעט ולא הרגשתי צירים (כי קיבלתי מהר אפידורל).

יש לידות קלות וטובות ומעולות ובע"ה גם את תזכי!!!

ובוכה קצת ושרתי לו ואז נרגע , הינו עור לעור, לב פועם ללב פועם

הרגשה שמימית שלא האמנתי שזה אמיתי ובאמת קורה לי

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

ושהצלחתן לענות

ושהצלחתי לראות🤣

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

אלא אם יש במתנס השכונתי,

ואז מה שהם מבינים, זה נחמד בלי טרחה מרובה.

אם תלכי להצגות בסגנון של תיאטרון, מה תעשי אם הקטנה תבכה והגדול ירצה להישאר בהצגה?

וגם תכלס חבל על הכסף.

אפשר לעשות כל יום משהו אחר קטן נחמד.

אתלי מאוד אהבו פנסים וסביבונים מדליקי אורות או צבעוניים.

אפשר להכין להם כתרים (או לשמור מהגן אם שרד..)

שירים, ריקודים קצת, ארוחת ערב וזהו..

את מדליקה איתם נרות?

אם הם הולכים לישון לפני שבעלך חוזר, כדאי להדליק איתם גם לפני כן כשהם ערים עדיין

ואח"כ את ההדלקה האמיתית תעשו אתם כזוג.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

קנינו להם דברים של יצירה - לצביעה, וחוברת למי שרלוונטי (ממקסטוק, משהו חמוד של חנוכה) וכל יום נעשה יצירה או שנכין מאכל טעים (לאו דוקא קשור לחנוכה) או משהו בסגנון.

אולי נקבע גם הדלקת נרות אחת עם שכנים שהם חברים.

ילדים בגיל הזה לא צריכים הרבה. פעילות אחת נעימה זה חוויה מספיקה בשבילם 

שירים של חנוכה, לרקוד איתם, לשחק על הרצפה בסביבונים ולטגן סופגניה. מהמם.

הצגות בעיני זה לרוב תרבות יוון ואז זה יוצא בדיוק ההיפך החג...