תתחתני עם בעל מוסיקלי כמוך, ואז יהיה לך קהל. תוכלו לנגן וליצור יחד. מה יותר טוב מזה?
גם אני מלחין ומנגן ואולי גם בעל קול יפה (כך גם לי אמרו), ואני סובל לפעמים מאותה הבעיה, אע"פ שאני גבר.
הרי, אני ממש לא רוצה להיות זמר, ששר ומתפרסם, לטעמי אלה חיים של החצנה של הכל. בטח כשמדברים על הופעות.
בלי שום פינה שקטה וביתית לעצמך, כל חייך מוחצנים, אתה הופך להיות מן דובר פופוליסטי של ההמונים.
כי הרי - השירים הכי טובים הם השירים שהכי מבפנים.
זה מעוות.
אולי בשאיפה "לממש את המתנה" יש בעצם חלקים לא אידיאליים, של רצון שטחי בפרסום רע? לא יודע, אולי.
לנגן לבעלך\אשתך לא נראה לי לא מספיק מימוש עצמי. להיפך.
אז אולי בעצם יש בזה עניין של גאווה לא רצויה?
(ואני לא מדבר עלייך כרגע, אני מדבר על עצמי בין השאר)
בקיצור. אני מבין אותך. חפשי אחד מוסיקלי.
חשבי על ערבים משפחתיים בהם את מנגנת לו ולשבעת ילדיכם וכולם שרים ביחד.
הכי טוב שיכול להיות.
(הא, רק גילוי נאות, אני לא מדבר מנסיון, עדיין לא הוצאתי אל הפועל את התכנית הנפלאה הזאת שאני מתאר כאן
)