אז אל תהרגו אותי... כי אני בדיכאון וצריכה עידוד... ובבקשה, אל תזמינו לאישי. כי אני לא אבוא. לא בקטע שאני כועסת על מישהי חס וחלילה פשוט כי לא מרשים לי.
מכירות את זה שאתן נורא נורא נורא רוצות להצליח במשו, מתכוננות אליו, מכינות את עצמכן, מתפללות אלף פעמים... ונכשלות? יופי. אז זה קרה לי.
ועכשיו אנלא מרגישה שאני באמת מתפללת אל ד'. אני רק מתפללת כי צריך. מרגישה שהרגש שלי בתפילה ירד. וזה מעצבן אותי.
נכשלתי במשהו. ואז זה גרם לי לא לרצות להתכונן למשו אחר שהייתי צריכה להתכונן אליו-מבחן במתמטיקה. מתוך 5 שאלות-1 גדולה ו-4 קצת פחות גדולות עשיתי 5 מתוך 8 סעיפפים בשאלה הרשונה, ועוד שאלה אחת מהשאלות היותר קטנות.
יופי לי. ואז הלכתי לחפש בגדים לפסח. ולא מצאתי. אוווווווף קשה לי למצוא בגדים. אוף.
ואז הגעתי הביתה. ואני מנסה לשמור. ומרוב שהייתי בדיכאון-רק נשנשתי והרסתי לעצמי את כל הדיאטה. יופי. ועכשיו אני שונאת את עצמי.
ואני בדיכאון. ממש פקעת עצבים. כל מי שפונה אליי-אני עונה לו בעצבים. ועכשיו אמאשלי עצבנית עלי. וכל המשפחה שלי משתדלת לשמור ממני מרחק. לא מסוגלת לדבר ברוגע אל אנשים. כל דבר מעצבן אותי ואין לי כוח לכלוווווווווווווווווווווווווווווווום.
סופריקה.
תודה שאתן פה בשביל להקשיב (לראות...) לחפירות שלי.
)