אז ככה: אני רוצה לעשות דיאטה. לא ממש, אני לא כ-זאת שמנה... אבל סתם, כמו הרבה בנות שאני מכירה... באלי להוריד כמה קילוגרמים...
אממה, לאמא שלי מאוד חשוב מה אני אוכלת, איך ומתי. אני לא רוצה להגיד לה שאני מתחילה "לשמור" כי היא לא תאהב את זה ותגיד לי שאני לא שמנה, ושאני לא צריכה וכו'.
לכל מי שבטוח תשאל-כן, אני אוכלת יחסית מסודר וכמעט לא אוכלת ממתקים וחטיפים ומשתדלת לעשות פעילות גופנית.
מה עושים?
אני גם יכולה לשמור על דיאטה ופתאום אני עצבנית או משהו אז ניגמר הכל לא אכפת לי לאכול שטויות והכל נהרס....
סליחה על הניצלוש
יש סוגים שונים של "...מה אני אוכלת, איך ומתי". אכפת לך לפרט?
(כלומר, את צמחונית/ טבעונית/ אוכלת לפי שיטה כלשהי...)
יש כמה טריקים בסיסיים שלא קשורים לשום סוג של אוכל, אלא לאופן האכילה עצמה:
- לאכול בכלי קטן יותר. (כששמים כמות מסויימת של אוכל בכלי גדול, הכמות נראית קטנה. כששמים את אותה הכמות בכלי קטן, היא נראית יותר גדולה ומשביעה)
- ללעוס היטב ולאט. (המוח מקשר את הלעיסה לשובע. כשלועסים יותר, המוח מרגיש שנכנס לגוף יותר אוכל. בנוסף, כשלועסים את האוכל היטב, מפרקים את האוכל לחלקים קטנים יותר ובכך מקלים על תהליך העיכול והגוף מעכל את האוכל בצורה יותר טובה, קלה, מהירה ויעילה)
- לאכול לאט! (כשאוכלים במשך פרק זמן מסוים במהירות, מספיקים להכניס המון אוכל לגוף. אבל אם באותו פרק הזמן אוכלים לאט, לא מספיקים לאכול יותר מידי. בדומה, כשאוכלים כמות מסויימת של אוכל בזמן קצר, בדרך-כלל לא מצליחים לשבוע. לעומת זאת, כשאוכלים את אותה הכמות בפרק זמן ארוך יותר, אותה כמות מזון משביעה יותר! בנוסף, לוקח לגוף זמן לקלוט שהוא אוכל, ולכן תחושת השובע מגיע מאוחר יותר מאשר כשהגוף שבע באמת. כשאוכלים מהר, יכול להיות מצב בו הגוף קופץ מ"אני רעב!" ל"אני מפוצץ!". כשאוכלים לאט, יש לגוף זמן לקלוט שהוא אוכל ויש לו מספיק זמן לעצור ב"אני שבע".
- לשתות הרבה מים. (המים מסייעים מאד לעיכול. חוץ מזה, הרבה פעמים תחושת צמא מתבטאת בתחושת רעב! אז כשמרגישים רעבים טיפונת, לפני שמתחילים לנשנש, שותים כוס גדולה של מים. לא כדי שלא לאכול! אלא כי לפעמים פשוט היינו צמאים...
- באירועים/ שבתות כשיש הרבה סוגים שונים של אוכל: לא להגביל את עצמך לסוגים של מאכלים, אלא לאכול מה-כ-ל, אבל רק קצת... (לשם שינוי, אין הסבר מדעי בסעיף הזה. פשוט מבאס שלא לטעום מהאוכל השווה. ואם לא מפריזים בכמויות, אין שום בעיה לאכול מהכל.)
- לאכול בצורה מאוזנת. (פחממות, חלבונים , שומנים ירקות, פירות) (אין שום דבר רע בפחממות. להיפך, הגוף משתמש בפחממות כמקור לאנרגיה! פשוט צריך לוודא שאנחנו לא אוכלים פחממות "מעפנות" (בורקס שמנוני) שהגוף מבין אותן כסוכר נטו, אלא פחממות אמיתיות (אורז חום, לחם ביתי מקמח "שווה", ירקות פחממתיים) שהגוף מבין אותן כמקור לאנרגיה.
אבל למרות שפחממות בהחלט חשובות, לא לבסס ארוחה שלמה על פחממות נטו. להוסיף גם חלבונים (חלבי, בשרי, דגים) ו/או ירקות ופירות. (סלט, פירות או ירקות חתוכים)
אני לא מתכוונת להנפיץ לך כמויות של הסוגים השונים! ("מנה של פחממות, 3 מנות של חלבונים..." - למה הם מתכוונים ב"מנה"?!) פשוט תאכלי לפי ההרגשה. הפחממות מרגישות לך כבדות? תאכלי פחות פחממות ויותר ירקות. החלבונים מרגישים לך מגעיל? תנסי סוג אחר של חלבון, בכמות קטנה יותר ובשילוב של פחממות או ירקות.
וזהו, לטיפים שקשורים לאוכל...
לגבי ספורט, אולי את צריכה סוג ספורט שמתמקד באיזור שונה של הגוף? (לדוג', כדורגל לעומת כדורסל. רגליים לעומת זרועות) או סוג ספורט שמתמקד בשרפת קלוריות לעומת "סתם" להזיז את הגוף. (לדוג', ריצה לעומת הליכה או אירובי לעומת יוגה) למרות שגם להזיז את הגוף זה דבר מאד חשוב! אבל אם את רוצה שהספורט יעזור בקטע של שריפת קלוריות, הוא צריך להיות יותר מאומץ.
אני מקווה שזה עוזר!
אם מתחשק לך לפרט מעבר למה שכבר שאלת או לשאול לגבי מה שאני אמרתי, בשמחה!
בהצלחה!
אני יודעת שהרבה אנשים משתמשים במונח הזה, אבל הוא קצת צורם לי.
אוכל זה דבר חשוב!
יש כל כך הרבה מצוות שלא ניתן היה לקיים בלי אוכל!
אם לא נאכל - נמות!
לכן, צורם לי כשמדברים במונחים של "משמעת" או "הרסתי את הדיאטה" או "חטאתי ואכלתי משהו מתוק" ...
מונחים שאומרים שאוכל, כביכול, הוא משהו רע. הוא חטא. משהו שצריך להילחם בו.
אני חושבת שרוב (אם לא כל) הפרעות האכילה נגרמות כתוצאה מגישה לא נכונה ולא בריאה לאוכל.
אוכל הוא דבר טוב! אנחנו לא צריכים להילחם בו, או בעצמנו!
את לא הרס"רית של עצמך ואת לא צריכה להעניש את עצמך או להרגיש נעכס על כל קלוריה!
אבל כמו כל דבר טוב, גם אוכל צריך להיות במידה.
אני חושבת שאת הידע על המידה הזו מקבלים כשאנחנו מודעים לעצמנו.
איזה אוכל גורם לי לכאבי בטן?
איזו כמות של אוכל גורמת לי להרגיש נפוחה ו"מפוצצת"?
אילו מאכלים מאד טעימים לי? (לא תקף לגבי מתוקים! אני אנסה להסביר בהמשך)
כשאני אוכלת X לארוחת ערב, אני ישנה יותר טוב.
ועוד...
כשאוכל מרגיש טוב ונכון - הוא באמת כזה!
אם מרגישים שכשאוכלים משהו קר וחלבי האף דולף - אוכלים פחות חלבי!
אם מרגישים שחלבון מסוג מסויים (בשר, עוף, דג) נותן לי אנרגיה - לאכול את החלבון הזה!
ת'כלס, אנחנו יודעים מה טוב לנו ומה לא. כשאוכל טעים לנו, ו"מרגיש" נכון - הוא גם טוב לנו!
הגוף שלנו יודע מה טוב בשבילו ובשבילנו, פשוט צריך להקשיב...
(חוץ ממתוק. מתוקים הם טעימים בלי קשר לטוב לגוף או לא. אני לא אומרת שלא לאכול מתוקים! אבל הכלל של "מה שמרגיש טוב - הוא טוב" פשוט לא תקף למתוקים...)
עד כאן, בכללי, ולגבי המונח משמעת עצמית.
לגבי מה שאמרת על זה שכשאוכלים משהו טעים קשה להפסיק לאכול. אני מסכימה איתך לגמרי!
לפעמים יש אוכל שווה ממש או פשוט יאמי 
כל כך שלא רוצים להפסיק...
אישית, אני חושבת שאם בדרך-כלל אוכלים במידה המתאימה ולא מפריזים, אז במקרה מיוחד מותר לפרגן לעצמנו עוד כמה ביסים...
חוץ מזה, שבדרך כלל לא קורה שכ-ל האוכל טעים בטירוף. אוכל הוא בדרך כלל טעים, או אפילו טעים מאד, אבל לא יותר מזה. (אלא-אם-כן את או מישהו/י בסביבתך הם בשלנים מצויינים, ואז באמת כל תבשיל יוצא פגז... 
)
ובגלל שלרוב לא כל האוכל מ-מ-ש טעים - פשוט אוכלים פחות מהאוכל ה"רגיל" ויותר מהאוכל השווה.
אם את מתכוונת לזה שבצורה כללית - אוכל זה דבר טעים, בלי קשר למאכלים מסוימים, אני שוב מסכימה איתך!
אבל שוב, למרות שאוכל הוא דבר טוב (וטעים...) צריך לדעת לאכול לפי המידה.
אוכלים לאט, נהנים מהטעם, סופגים את ה"יאמיות" של המאכל, וזהו... לא להפריז, אפילו שטעים.
לגבי "חבל על האוכל"... אני מניחה שאת מתכוונת לזה שחבל לזרוק אוכל טוב לזבל.
אבל תגידי לי! את פח אשפה?!
מה פתאום!!! את בת מלך! את לא פח האשפה של אף אחד! תכניסי לך את זה טוב-טוב לראש! 
יש כל מיני פתרונות ל-איך לא להגיע למצב שבו צריך לזרוק אוכל. (לקחת פחות לצלחת, לבשל כמות קטנה יותר, לתת את השאריות למישהו אחר - שכנים, חברות, עמותות צדקה למיניהן, להקפיא את השאריות, ועוד ועוד)
אבל ת'כלס, את לא פח. וזהו. סוף פסוק.
חבל לזרוק אוכל? חבל לזרוק אוכל! נכון! אבל עוד יותר חבל לזרוק אותו על עצמך.
(רגע קטן של חצי צחוק, חצי רצינות: דמייני את עצמך זורקת על עצמך אוכל... 
/ 
)
ובנימה אופטימית (?) זו, נסיים...
שוב, כמובן, את מוזמנת להמשיך ולשאול.
בהצלחה! 
תולעת השניאחרונהמשמעת עצמית-זה עניין של אימון. זה כמו שריר: ככל שתתאמני עליו יותר-כך הוא יהיה יותר חזק.
המלצה שלי (זה גם לא עובד לי לגמרי, אבל אני מנסה...): להחמיא לעצמך כל פעם ש"אכלת בסדר" ולגעור בעצמך כל פעם שאכלת לא בסדר.
אבל כמו שאת לא תגזימי במחמאות-ככה אל תתעצבני על עצמך יותר מידי אם תאכלי לא טוב פעם אחת. לא קרה כלום!
מי המנהלות?
יש פורום בנות בוגרות- פורום המשך של הפורום הזה
יש פורום כלה הדרך- פורום לכלות
שניהם לא פעילים הרבה.
ויש גם פורום סגור של נשואות בלבד
לפנות למנהלות
וגם לכלות
וגם יש על כך שאלה ותשובה של רופא בפורום של בי״ח מעייני הישועה - וגם הוא ענה שאין סכנה
רכיבה על סוס לנשים - פגיעה בקרום הבתולין - המרכז הרפואי מעיני הישועה
אני לא מקנאה, אני לא פותחת עין, אבל חשבתי שיהיה לי פחות קשה. התחתנתי מהראשונות, מזמן כבר, תכף שנתיים. ואני רוצה להיות אמא, אני כלכך רוצה כבר. ולאט לאט כל חברה נכנסת להיריון, נהיית אמא, ואני מרגישה לבד בבדידות הזאת, לא מצליחה להכיל יותר.
אני הכי שמחה בשבילן
ואני הכי עצובה בשבילי
זהו
יש עוד הרבה נשים כמוך, אמהות בפוטנציה,
שמחכות להריון, שנמצאות בתהליכים,
שמחזיקות תקווה, שמקוות למשהו חדש שיצמח בתוכן
❣️❣️
מקדישה לך את השיר של תרצה אתר: גשם הקשב לנשים
עד רדת הערב, גשם
הקשב לנשים בחלון
עד רדת החושך, גשם הקשב
לנשים הצופות בוילון
גם לנו אדמה שמחכה למשהו מלמעלה
גם בנו יש אימה וזעקה
למשהו פורח
וכן הלאה
עד סוף השבוע
גשם, הקשב לנשים בחלון
עד קץ השבועיים
גשם, הקשב לנשים העומדות ומחכות
גם לנו בחצר
חלקה קטנה ריקה מזוהר דשא
גם אנו מצפות עד אין בינה
למשהו ברוך כמו הגשם
גם בתוכנו מחכה שותקת
חלקת ארץ קטנה חרבה
והגשם שלנו איחר לרדת
הגשם שלנו
טרם בא
אך הגשם שלנו יבוא
עננים כבר זעים במרחב
הגשם שלנו קרב, קרב
בצעדי ענק
הקשב לנשים בחלון
גשם אדיר ונוהר.
הקשב איך קוראות הן בזו אחר זו-
הוא חוזר
הוא חוזר
הוא חוזר
נ.ב
יש פורום סגור לנשים : באהבה ובאמונה (פוריות) שאפשר להיכנס אליו
חיבוק וחיזוק 🫂
)אני כותבת סיפור ושואלת בגלל זה, חס ושלום לא קרה לי...)
השאלה היא כזו, בחורה שנכנסת להריון מאונס-מה היא צריכה לעשות? כאילו, הפלה אי אפשר כי אסור ואם היא תלד את הילד-הוא יהיה ממזר, מה ההלכה אומרת על זה?
ההלכה מתירה להפיל.
וגם, ממזר הוא רק מי שנולד לאשת איש מגבר אחר, ילד שנולד לרווקה הוא לא ממזר
ממזר הוא מי שנולד מיחסים אסורים, כמו גילוי עריות, בגידה בבעל, כהן עם גרושה
טכנית אישה שלא נשואה לא יכולה ללדת ממזר כי בעילה יכולה להיחשב כנישואין בדיעבד
א. הריח הוא לא כל כך חזק בלי התחתוניות- נסי ותראי. חלק ממנו הוא העובדה שיש בהן פלסטיק וזה גורם לחוסר אוורור.
ב. אפשר לשים תחתוניות מבד ואז זה נושם -פחות ריח- וגם סופג נוזלים וריחות.
נסי בלי תחתונית
ותחתונים מכותנה, גם לאימון.
( וכשמתלבשת לכושר גם מחליפה לחדש, בעיקר להרגשה )
@עשב לימון מבד מכבסים?
באתר יש רשימה של כל המדריכות.
אם לא, תכתבי אזור ואני יכולה למצוא
אני מכירה, ניסיתי.
זו שיטה שעובדת, אבל צריך לעשות תרגילים כל יום, לא פעם אחת ודי.
אז כל עוד תרגלתי זה סידר לי את המחזור,
וכשלא- לא.
)