למרות שהיו שאמרו לי שאני הייתי יכול להיות מדריך די משקיע, אני לא יודע...אף פעם לא הייתה לי אינדיקציה לזה, אפילו מפקד אחד לא הייתי אי פעם.

יש שיגידו שזה שלא ראיתי מולאן, מלך האריות וכו... אני אישית לא חושבת שזה חסך

הייתי בכנרת (בתוכה ממש) לראשונה בגיל 15

אף פעם לא ישנתי באוהל

מה עוד? 

לא מצטערת

כריתות

לא למדתי איוב

מעולם לא עשיתי פדיון פטר חמור

אף פעם לא הייתי בקבר יוסף

כל אחד והתרבות שלו, לא?

שזה לא חסכי ילדות.

א"כ, אז...

לא אוכל חלב נוכרי, (פעם זה היה חסר לי)

ויש סוכריית טופי אחת.... שמשגעת אותי כבר שנים.
יום שישי, גן חובה, הגננת מחלק לכל אחד טופי וברכת 'שבת שלום', 

אני יושב על קוצים, אחד לפני האחרון, מחכה שתגיע כבר אלי שאוכל 

לספר לה על ההחלטה שלי מאתמול, 'זהו, לא אוכל ממתקים', 

הגננת מגיעה, מציעה לי סוכריה, אני מחייך ואומר לה 'אני לא אוכל את זה',

אז מחייכת, אומרת 'טוב', וממשיכה הלאה.

נפל לי הלב. חיכיתי ל'כל הכבוד' או משהו בסגנון, אבל היא פשוט עברה הלאה.

"למה לא לקחתי את הסוכריה הזאת?!!!!"

מאז ועד היום- הסוכרייה הזאת חסרה לי.  

סיפור עצוב...

רק הבעתי הסכמה שגם הראשון תקף לגבי

(אי לכך הוספתי את הרגשון הנ"ל)

  על הראשון 

כלומר- את משתתפת בצערו על הראשון

תודה גננת יקרה שלי

מה זה ילד שלא רוצה לאכול סוכרייה?

מנסים לחנך את צעירי הצאן בדרכים שלא ידעון אבותינו!!!

אילו החסכים שלך!!!

היא הגננת החדשה שלי!

מחמאות על החינוךהנהדר- אליה.

לא יותר מתאים לך עריכת דין, למשל?

ותודה לאל, כיום, כילד מגודל- אני לא נוגע בדברים האלה. 

ממליץ בחום!

1.לא היו לי אחים גדולים שיציקו לי

2.בקושי רבתי עם אחים שלי (ילדה טובה ירושלים כזאת)

אפילו לא מלחמת כריות!

3.עד שהייתי בגן לא ידעתי מה זה מתוק.

בכל פעם שרצו לצ'פר אותי-האכילו אותי רצועות גזר

4.התנהגתי יפה אז תמיד אחים שלי קיבלו עונש ורק אני לא

עשית לי מוטיבציה לעוד

אני זקוקה לזה נושאות.

אין לי שום חסך

הייתי באילת פעם ראשונה רק בגיל 15 והשנה השלמנו חסך משפחתי ונסענו כולנו (גם זה לקח 8 שעות..ככה זה כשגרים בצד השני)

אולי חצי פרק... לא יותר מזה

צא צ'אריזרד!!! |זורק כדור פינג-פונג |

החסך שלי-יומולדת..

נולדתי בזמן של עבודה ונקיונות..ערב פסח כזה.

עכשיו-מילא אם זה היה אמצע החופשה! אז איכשהו היה קצת זמן..היו מתכוננים.

אבל זה היום השני, השלישי ככה לחופשה..

ותמיד האנשים באטרףףף של נקיונות.

קבוע מנסים לעשות לי איזה משו נחמד כדי לשמח אותי..

אבל אף פעם לא עשו לי מסיבת הפתעה

כזאת עם חברות ובלונים..

תמיד זה היה כזה עוגה קנויה (דווקא די טעימה), כולם עם בגדי עבודה, שרים כמה שירים, סבב ברכות, הרמה על הכיסא.

לפעמים גם מתנה..באיחור של חודש חודשיים.

|שקוע ברחמים עצמיים|

השנה, אגב, בכלל הגיעו לשפל חדש..אבל זה לא המקום לבכות על זה..

נו, עבד? 

אושר ואושר.

מזל טוב לחר"מ ומירי

אפעם לא הרימו אותי בארוחת ערב בישיבה

אבל אפשר לומר, אפעם לא הייתי בסיבוש וביוסף

חוצמזה כל מה שכתבו כאן עשיתי

אוקי חסכי ילדות:

1. רק לאחרונה טעמתי סושי (ולא אהבתי )
2. לא ראיתי שום סדרת ילדים ישראלית (כולל המומינים ושאר עניינים).
3. אני לא יודע לנגן על גיטרה (ותמיד רציתי לדעת )
4. אני לא אוהב דברים מתוקים (וזה לא נחשב ילדות בלי טונות של סוכר). 
5. מעולם לא קפצתי\נזרקתי ממטוס. 
6. מעולם לא טבלתי במעיין (אם כי שחיתי להנאתי מלא פעמים ) 
7. לא הייתי בתאטרון הבימה (ההצגות היחידות שראיתי היו ביסודי).
8. רק לאחר גיל ה-20 דהרתי על סוסים. 
9. מעולם לא שברתי עצם (ואל תחשבו שלא ניסיתי )
10. אני לא יודע לרכב על סקייבורד. 

דמעה סמלית. 

1, 3, 5, 7, 8 (מעולם לא דהרתי על סוסים. מקסימום כאילו רכיבה מעפנה עם מאמן...), 9 ו10.

וואו, גם אני חסוך ילדות!!!

אולי חוץ מ-2 ו-10.

קראתי רק לפני כשנה, וזה גם היה רק את מס' 4

רק רפרפתי אבל זה לא נחשב

כנ״ל פוקר. 

הייתי טוב בסקייטבורד אז זה שהייתי גרוע עם רולר בליידס זה לא נקרא חסך. 

אף פעם לא קפצתי בבריכות של המשושים- זה חסך! 

אף פעם לא עישנתי. לא סיגריה, לא נרגילה ולא באנג. אפילו לא שאכטה. 

חסך זה בעצם משהו שאני מרגיש שהיה חסר לי בילדות, לא החברה קובעת מה זה חסך.. 

אז, אהמ. 

אף פעם לא הייתי מאוהב באמת חסך ילדות (לא נראלי שיש פה עוד מישהו שיש לו כזה חסך) 

מכל צד פוליטי (בין אם מדובר באחים לנשק או רבנים חרדים),

רק אנשים שמעריכים את חיינו פה יותר מכך שערכיהם ישלטו הם שותפים אפשריים לדעתי.

שיש כאן דו שיח בין חרשים. מכיוון שהתשתית, היסוד, כל כך שונה מהותית,

שאי אפשר לבנות עליו דיון, מבלי לדבר על הדבר החשוב ביותר:

מה פירוש להיות יהודי

מה זו אמונה (במקום התשובה: יש דבר חשוב יותר, אמונה,

הייתי אולי משנה ל: יש דבר יותר חשוב מהחיים;  א י ך  לחיות אותם

נכון כפי שעם ישראל צריך להחיות ו ה ת ח י י ב  לחיות.)

יש כאן ניגודים חריפים מאוד בין המראיינים

החילונים מאוד (אולי זה דבר טכני, אבל לפחות להניח כיפה

כדי לכבד את הרב והמקום; האם, להבדיל אלפי הבדלות,

בכנסיה, אם היו מבקשים לעשות משהו שמנוגד לאיך

שנכנסים לכנסיה - לא היו עושים זאת?) 

לבין רב שמטיח את הדברים חד וחלק.

מבינה למה הם הלכו לרב, אבל למשל אם

היו משוחחים עם הרב נויגרשל או כל אדם

עם סבלנות רבה ויכולת להביא את הדברים

כך שיסברו את האוזן לאדם הרחוק כל כך

מהיהדות - זה היה עדיף.

זה לא בדיוק נכון, כך הבנתי ושמעתי,

שהיחידות ה"נפרדות" - באמת נפרדות כל כך.

כדי לתת ליהודי שלא היה חשוף כלל לעולם

החילוני, את צרכיו בצבא, צריך להיות כך

שהממונה יבין ויסכים  ל ע ו מ ק, עם דרך

החיים שלו. עם הזהירות שלו. על הנשמה שלו.

הם, לענ"ד, לא הלכו לרב הנכון. אי אפשר לבוא

עם אפס ידיעה והבנה להשקפה היהודית הצרופה

לרב שחכם ככל שיהיה, ל א  אמון להסביר 

עם יהודים רחוקים כל כך.

אין ספק, שהם יצאו מתוסכלים, מאוכזבים

ואנטי, יותר מאשר היו קודם לכן.

הם מביאים את השביעי באוקטובר, כמו שיהודים חילונים רואים זאת;

היתה "פשלה" של הצבא, המחבלים המפלצתיים ניצלו זאת ועשו

ככל העולה על ליבם, כישמעאלים ועמלקים "גלות ישמעאל"

הרב נויגרשל. מומלץ.)

וזו כבר מקור לדו שיח של חרשים. כי אנחנו, כדתיים,

יודעים ומבינים שיד השם היתה כאן.

אז אם מלכתחילה מביאים את הנקודה החשובה כל כך

הזו, אולי קל יותר להבין את לעומק את ההתנגדות.

יש למשל דיעה שאומרת שעצם קיום המדינה הוא נס.

מדינה קטנטונת המקופת ברבבות שונאים שכל שאיפתם

היא להשמיד אותם  - ועדיין עומדת על תילה?!!

(ברור שזה לא רק הצבא שהצליח ומצליח לשמור על קויומה).

ובשביל נס צריך...זכויות.  המון זכויות.

אם כך, הוקמה כאן מדינה המושתתת על... נס,

אבל לא מכירה בנס הזה, עובדה, כמה הרבה

יהודים שאינם שומרי מצוות, חיים בה ואפילו

מתנגדים לכל המושג נס ולכל מה שכרוך בכך?

אז מבקשים מיהודים שכן שומרי מצוות ושאינם חשופים

ולא רוצים להיות חשופים לעולם החילוני וכל מה שכרוך

בו,  להתגייס לצבא שכולו מושתת על טבע? על כוחי ועוצם

ידי עשו לי את החיל הזה?

גם כך נלחמים בציפורניים לשמור איכשהו

על טוהר יהודי בתוך כל הכאוס הזה והטומאה

הזו..... אז עוד להיזרק למקום של כל היצרים

הרעים?   זה מאוד מורכב ולא פשוט.

הם לא יכולים ל הבין מה פירוש שיש

דבר שיותר חשוב מהמוות. בקושי אני

מבינה את זה. למרות שרואים זאת

בכל ההיסטוריה היהודית; שיהודים

העדיפו להקריב את נפשם ולא להיטמא.

אני די מרחמת על שני היהודים

האלה עם הרב, הם לא אשמים;הם לחלוטין

לא הבינו אותו ואת השקפת עולמו.

זה כמו להפגיש X עם Y. לא הולך. פשוט, לא שייך.

את צודקת לגבי העבר, אבל היום יש את חטיבת חשמונאים שהיא חרדית למהדרין.

את לא צריכה להאמין לי, פשוט תראי עדויות של חיילים משם.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.