חנוכה בין היתר קשור לעניין הניסים. אבל אני לא מבינה, מה אנחנו אמורים ללמוד מזה? איך ניסים בכלל רלוונטים לגבינו שהרי "אין סומכין על הנס"...? מה גם, שאנחנו חיים במציאות טבעית, ואני לא יודעת מה אתכם, אבל למרות שאני מאמינה באמונה שלמה (כנראה שלא מספיק) שה' הוא זה שאומר לשמן לדלוק, כל נסיונותי להדליק בחומץ נכשלו
(לא באמת ניסיתי
)
אז מה אתם אומרים? אמור להיות מזה לימוד כלשהו? ואם כן, מהו?
או בכלל מה אפשר ללמוד מחנוכה? כי יש המוווון מה ללמוד מחנוכה...
גם וגם! עדיפות לניסים
שתף אותי...
א. חבור נס וטבע יחד (מתוך התורה הגואלת. חלק א', עמ' קפח.)- מלחמה ביוונים שלכאורה נראית טבעית,אך מגיע נס פח השמן ומלמד אותנו על כל המלחמה שגם היא היתה חיבור של נס דרך הטבע. ועל זה אפשר ללמוד דברים גדולים על ימינו שקומץ יהודים עלה לארץ ובנה מדינה לכאורה בצורה טבעית אך בהשגחה מופלאה. (ועייני עוד מתוך התורה הגואלת חלק ד',בעניין חנוכה.)
ב. סגולת ישראל ואמונת ישראל ותורה שבע"פ התגלו בחנוכה, למרות החושך הגדול שהטילו היוונים אמונת ישראל המשיכה להיות נר בתוך החושך, וישראל אע"פ כל הצרות לא נכנעו ליוונים וכשהגיעו מים עד נפש קמו ונלחמו. ונקבעה תורה שבע"פ באותה תקופה של מלכות בית חשמונאי. (ועייני פניני הלכה לרב אליעזר מלמד שליט"א. חלק זמנים, הלכות חנוכה.)
ג.עקרון אל אחד שרק אחרי המלחמה ביוונים התקבל כמעט בכל העולם. לפני המלחמה ביוונים היו בכל העולם תפיסות אליליות,המלחמה ביוונים הביאה כמעט למיגור תופעה זאת (בנצרות יש אמנם כיוון של אליליות,אך היא איננה אותה אליליות כמו בתרבות ההליניסטית ובשאר התרבויות האליליות שקדמו לה).
ד. העקרון של רוח וגוף,כלומר- אצל היוונים היתה תפיסה שמאוד התרכזה בגוף האדם ופיתוחו,יופי וכדו', ומנגד גם פילוספיה מפותחת מאוד,הבעיה היא שבתפיסתם האלילית,לא קיים מצב של רוח וחומר יחדיו,כאשר הרוח אחראית לרומם את החומר. וזהו ביהדות עקרון מאוד חשוב. (ולכן דווקא ע"י הכהנים באה גאולת עמ"י באותה תקופה,כדי להראות שדווקא אותם אנשים שאחראים לקשר בין עמ"י והקב"ה,בין הרוח והחומר,הם אלו שינצחו את התרבות המעוותת. ועייני מועדי ראי"ה לרב נריה).
הדברים יצאו לי קצת מבולגנים...לא עשיתי מחקר שלם,מה שזכרת והעפתי מבט בפניני הלכה שתמיד מומלץ,יש שם עוד הרבה רעיונות חשובים על חנוכה ובכלל.
אז ממש משם
חנוכה הוא כל כך שונה מכל מה שקדם לו. אם עד אז היה נבואה, היה יכולת לברר מה ד' רוצה מאיתנו, פה המקבים יצאו למלחמה בלי הבטחה אלוקית שינצחו, יתירה מזו, הם יצאו למלחמה בלי ידיעה שהם עושים את רצון ד', אולי הם עוקדים על מזבח אלפי הרוגים על מלחמה סתמית, מלחמה בלתי אפשרית?
בשנים עברו תמיד פירסמו קטע (מצטער שאין לי העתק מדוייק, הוא הרבה יותר טוב במקור)
"אם המקבים היו שואלים את החכמים האם כדאי לצאת למלחמה הם היו אומרים לא לצאת
אם היו שואלים את הנבונים...
... פוליטיקאים..
...הציבור...
... ... (אני לא זוכר את הרשימה, היו איזה 10 קטגוריות)
אבל עכשיו, אחרי הניצחון, כולם הצטרפו וחוגגים את החנוכה"
בחנוכה פעלו מתוך דחף/קנאות דתית, מתוך חשיבה שכלית, בלי יכולת לדעת אמת אבסלוטית, בלי נצחון. לאחר המלחמה (שזה הנס העיקרי) הגיע הנס הגלוי, נס פך השמן, נס שבא לאשר שפעלו כשורה.
בעיני החג הזה מבטא, אולי יותר מכל, שלב חדש בעולם, שלב שבו אנחנו צריכים לפעול בלי יכולת לדעת האם צדקנו. שלב הרבה יותר קשה.
עכשיו כולם מודים שהיה כדאי להכריז על מדינה, לא לפחד ממתקפת כל מדינות ערב. לפני ההכרזה זה לא היה פשוט, זה לא מובן מאליו שניצחנו.
המחתרות פעלו מתוך אמונה שדרכם היא הנכונה, אבל לכמה היו התלבטויות, כמה התייסרו שמא הם רק מזיקים? אם היה לנו נבואה היינו יודעים איך להיאבק ועל מה להיאבק, מציאות שונה לחלוטין!
תחשבו על כל המחלוקת של ממלכתים-פאנטים, אין אדם שיודע בוודאות שהוא צודק, תמיד עולות מחשבות "אולי אני רק מזיק", אם היה לנו נבואה היינו לפחות יודעים מה נכון, מה ד' דורש מאיתנו.
הבעיה שזה הופך את חנוכה לחג עצוב, וזה ההפך ממהותו..
אבל בכל אופן, זה מאוד נכון שיש היום קושי גדול בזה שאנחנו לא יודעים תמיד מה רצון ה', ואין לנו דרך קלה לברר, והתפילות גם נעשות קשות בעקבות זה שהקשר הוא לכאורה מכיוון אחד..
א. זה תהליך שהיה צריך לקרות לקראת ביעור הע"ז מהעולם. זה מזכיר לי מדרש "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד"- "טוב" זה יצר הטוב. "טוב מאוד" זה יצר הרע- מתוך הקושי יש לנו יכולת לעבוד את ה' בצורה טובה יותר.
ב. הנס מבטא את מה שאמרתי, השמחה היא מסיבה אחרת, אנחנו שמחים על העצמאות שניתנה לנו. בנוסף לשמחה על הפסקת גזרת השמד.
יש אנשים שכשהם מדליקים עם חומץ זה דולק, וזה בגלל הדרגה הרוחנית שלהם. ויש אנשים- כמו למשל רבי פנחס בן יאיר (תקנו אותי אם טעיתי) שעוברים את הנהר והוא נחצה להם לשניים, וזה נקרא טבע בעבורם. כי הנס והטבע תוליים בדרגתו של האדם!
וחוצמיזה- הטבע הוא הנס הכי גדול!!! 
עעייני בגישתו של הרמב"ן לעניין נס גלוי, טבע ונס נסתר. (לא זוכרת כרגע איפה זה בדיוק, אם תרצי אחפש יותר לעומק)
עוה"ז נברא כדי שיתנהל באופן כללי בדרך הטבע,עוה"ב הוא העולם המופלא שאין לנו ממש נגיעה בו. אם אדם משתמש בזכויותיו שצבר לעוה"ב,בעוה"ז,הוא פשוט מבזבז לעצמו... כאשר אדם משתמש בנס כדי לשנו את המציאות הוא לכאורה אומר לקב"ה -מה שעשית לא מספיק טוב,אני רוצה את זה אחרת,ולכן וודאי שעדיף שהעולם הזה יתנהל כדרך הטבע (אלא אם כן אין ברירה כמובן). וידוע הסיפור על אותו תנא או אמורא,לא זוכר,שהתפלל על משהו,ונענה,ובחלומו הראו לו את שולחנות כל הצדיקים ובשולחן שלו חסרה רגל אחת,וכמובן הוא החזיר את המצב לקדמותו.
אגב-ישנם אנשים שהגיעו למדרגה שיוצאת מן הכלל הזה,הדוגמא שאני שמעתי עליה היא ר' חנינא בן דוסא,שפשוט היה במדרגה שהיא לא ממש עוה"ז,אלא מדרגה עליונה יותר,ולכן הוא כל כולו חי במציאו מופתית, כמו הסיפור עם האילים והדובים ,ועיין כה עשו חכמינו שם שם.
אבל בעיקרון היא צודקת, לא?
הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה..
פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות
הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)
אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל
את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,
הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת.
ולא הוסיף יותר.
אני בעד,
לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:
1. היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.
2. זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.
3 הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!
תפרגנו על מעשה טוב ואז ממנו תדברו על התכונה שאתם אוהבים בה/ו באישיות.
דוגמא -
תודה שאתה מפרגן לי כל הזמן, ממש אני רואה בזה את העין הטובה שלך
הוא @חתול זמני.
פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום
עם שטויות
פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃
זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"
ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"
אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)
את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.
אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה.
והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".
רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.
יש עוד מחקרים דומים.
הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?
ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.
זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים.
הוא כמובן לא קשור לכאן
ותודה לכל מי שידע כבר ולא סיפר
בקרוב אצל כולם בע"ה!
איזה מרגש
שתבנו בית קדוש ושמח ביחד
ארץ השוקולדמזל טוב,
שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות
איזה יופי!
שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!
המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!
איזו בשורה משמחת ומרגשת
בשעה טובה ומבורכת ממש
שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳
שלום
האם קיים קבוצת ווצאפ עם הצעות של בחורים דתי לאומי תורני או חרדלניקים בגיליי 20-29?
היי לכולם,
בעז"ה אנחנו נתחתן בחודש אב, ובאזור חנוכה שאחרי אני מתחיל תפקיד ג'וב בתור קצין פרוייקט דרך עתודה (עדיין אין שיבוץ לאיפה נהיה בארץ)
כל הזמן מדברים איתנו על קורס קצינים וואלה בא לי לצאת כי אי אפשר להתקדם בצהל בפיקודי אם אתה לא קצין
הקטע זה שאם נגיד אצא בתחילת התפקיד כלומר 3 חודש אחרי שנתחתן, אז זה אומר שכשאהיה בבהד אחד 3 חודש אחזור רק לשישי-שבת
ודיברתי איתה על זה והיא מוכנה ודוחפת אותי שאני אצא כדי שדלתות בצבא יפתחו.
אבל לאחרונה גיליתי שגם ההכשרה החילית היא שבועיות ואז זה יוצא חצי שנה של רק שישי-שבת, זה לא יותר מידי?
מה שאר החיילים הנשואים עושים?
הראשונים.
לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.
מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.
רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....
חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.
נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?
