חרדות שלי כאמאאנונימי (פותח)

שלום כולם

אני כותבת פה הרבה בפורומים אבל מתביישת לכתוב עכשיו בכינוי שלי.

רציתי לפרוק ולהתייעץ עם הורים חכמים ומנוסים, לשמוע מה דעתכם ואולי תצליחו להרגיע אותי.

אני אמא לשני מתוקים ומקסימים (בן ובת). הרבה פעמים יוצא לי לחשוב ולפחד מהנושא של פגיעות מיניות.

אני גדלתי בעולם מאוד, מאוד תמים ונקי, מכל הבחינות. כמבוגרת אני נחשפת לחלקים הלא ככ תמימים של העולם, ולא יודעת אם זו רק הרגשה שלי או שבאמת, המצב הוא כזה שיש ככ הרבה פגיעות מיניות מכל הסוגים, אני מדברת במיוחד על ילדים.

אני מרגישה לפעמים שאני חיה בחרדות. אני משקשקת מפחד שיום אחד מישהו יעשה משהו לילדים שלי (שהם יפים ומתוקים ומושכים תשומת לב ממבוגרים, לא שאני אוביקטיבית אבל באמת). אני מפחדת שהתמימות שלהם תיפגע, אפילו רק מלראות משהו שלא ייתן להם לישון בלילות. אני מפחדת שהעולם התמים והמקסים שלהם ייסדק (מה שבטוח יקרה איכשהו יום אחד). כמובן שכל רמז לדברים כאלו או משהו שאיכשהו קשור, מקפיץ אותי ומעורר בי חרדות. כמובן שגם כשאני חושבת למשל על ההתבגרות של הבן שלי וכל מה שקשור בה, זה מכניס אותי ללחץ.

זה מפחיד אותי ברמות כאלו של מחשבה אם בכלל "שווה" להביא ילדים לעולם כזה מפחיד.

אני חייבת לציין שלא עברתי שום פגיעה כזו (לפחות ממה שידוע לי), וזה גם לא שאני מתעסקת עם הנושא בחיי היומיום שלי. סתם המחשבות והחרדות שלי לוקחות אותי לשם. זה הרבה יותר מפחיד אותי מאשר פגיעות פיזיות כמו תאונות או פיגועים רח"ל.

זהו, פרקתי.

אשמח לדעת אם עוד הורים מרגישים כמוני, ועצות בעיקר איך להתמודד עם זה בתחושות שלי כאמא.

תודה רבה!

נראה לי שהרבה הורים מרגישים ככהפרח-בר
הפחד לגיטימי ומובן , וכן לצערנו יש הרבה יותר תקיפות מפעם ופה אנחנו בתור הורים חייבים להכנס לתמונה ולהבהיר לילדים שלאף אחד לעולם אסור לגעת בגוף שלנו ללא רשותנו ולחזור ולהזהיר אותם שוב ושוב ולהגיד להם בכל הזדמנות שכל דבר הכי קטן שקורה בחיים שלהם אנחנו פה כדי להקשיב ולעזור...אנחנו המשענת הבטוחה שלהם ולעולם ניהיה...לכל הורה החרדות הפרטיות שלו לצערי איבדתי אחות בתאונה ולכן החרדות שלי מתמקדות בזה , לך יש את החרדות שלך וזה בסדר תני להן מקום אבל תיזהרי גם מלהכניס את הילדים עצמם לתוך החרדות הפרטיות שלך....שיהיה בהצלחה ושרק יהיו בריאים
המממ...אור היום

טוב. איך לומר, באמת יש הרבה ממה לחשוש בנושא הזה.

אני, באופן אישי, חושבת שמאוד חשוב להגן על הילדים- ללוות אותם, להיות איתם, לשמור עליהם. כשיגיעו לגיל המתאים (אין לי מושג איזה גיל זה כי בנותיי עוד קטנות), לשלוח אותם לחוג הגנה עצמית/קראטה/ג'ודו/אחר. אם אין חוג כזה באזור, לדאוג שיהיה או לשלוח באזור אחר.

כמו כן, להסביר לילדים על פרטיות גופם ושלאיש מלבד אמא/אבא אין רשות להסתכל ולגעת וכו'. מאוד חשוב שזה יהיה להם ברור וידוע.

אני לא יודעת לגבי ציוד בכלי נשק/גז מדמיע (אני מסתובבת עם אחד כזה. לא יודעת מאיזה גיל אפשר לתת גם לילד, בלי לחשוש שזה ייצא מהתיק, סתם כמשחק, וייעשה בזה שימוש לא נכון). אבל זו נקודה למחשבה.

 

אני כן חושבת שיש ממה לפחד ושצריך לנקוט באמצעי זהירות, ועם זאת, אני לא נותנת לחשש לנהל את החיים שלי. אני לא חיה בתחושה פחד פנימית, ברוך ה'. אם את מרגישה שהחרדות מכבידות עלייך, קצת "מנהלות" אותך, יש מקום לשקול עזרה מקצועית עבורך, רק כדי שתוכלי לחיות יותר מתוך תחושת שלווה וביטחון.

 

הרבה הצלחה ושלווה

ברורפרקר

יש אנשים שהם  רגישים יותר וזה מתבטא בכל תחום בחיים שלהם. יש לזה פלוסים ויש לזה מינוסים. מה גם, שיש ממה לפחד.

 

מצד שני, מסכימה עם מה שנאמר לפני, שאם את מראש באה בגישה מלחיצה, את הופכת את העניין לאישיו, ומראש נותנת לו לצבור תאוצה.

 

אצלנו יש כמה כללי בסיס בבית, שאני טורחת לפזר ולהזכיר המון המון פעמים, כאשר מצד שני צריך כמובן לא לעורר את הנושא על ידי חוקים מוזרים מידי או נוקשים מידי שעשויים דווקא להביא את הילדים להבין דברים לא תמימים בעליל.

אני תמיד מזכירה דברים כמו:

לא נכנסים עם עוד מישהו לשרותים

לא משחקים משחקים בלי בגדים

לא הולכים לשום מקום עם מישהו שלא מכירים (יום אחד הם חזרו הביתה עם שמועה שיש ארצות שבהן ילדים הולכים ברחוב ויכול להיות שיחטפו אותם. אז הם התווכחו אם זה נכון או לא ובאו אלי ש"אפסוק".  קפצתי על המציאה כמוצאת שלל רב ואמרתי להם שבישראל אין דבר כזה א-ב-ל זה למה שחייבים להיזהר...ונתתי להם הרצאה שלימה למה לא להתקרב למישהו שמנסה לפתות אותך לבוא איתו לאן שהוא....)

 

בקיצור - תמצאי דרך שאת מצליחה לעבוד אם המציאות בלי להשתגע.

באופן אישי, עדיין לא מצליחה לדמיין אותי שולחת אותם ממש ממש לבד לאן שהוא. מניחה שגם זה יגיע...

אני מאוד מזדהה עם החששבת 30

ויוצא לי לחשוב הרבה איך לחנך את הילדות שלי לזהירות בתחום הזה. מצד אחד- לא רוצה לגרום להן לאבד אמון במבוגרים ומצד שני אני לא חושבת שאפשר לגדל היום ילדים בתמימות מוחלטת כמו פעם. כי לענ"ד את צודקת בתחושה שיש היום המון מקרים, וילדים או נערים ונערות צריכים לדעת לזהות את זה אם זה קורה, וכמובן- לדעת מה לעשות ואיך להגיב.

 

הבעיה היא שאי אפשר שהחשש או החרדה ישתלטו עלינו- וזה בנוגע לכל פחד. אמא שמפחדת מפיגוע או מחבל בבית ומתנהלת בחרדתיות סביב הנושא- גם משדרת לילדים את הפחד וזה מן הסתם לא בריא. וגם בתחום הזה של התקיפות לא טוב לשדר לילדים פחד ממשהו לא טוב שעלול לקרות.

נראה לי שצריך להבחין בין פחד ובין זהירות. כלומר- יש מציאות מסוימת שלצערנו היא קיימת. השאלה אם מפחדים ממנה ואז זה עלול לשבש את הטבעיות של החיים- לא לתת לילדה ללכת לגינה עם דוד שלה, אף פעם לא לתת לילדים ללכת לבד לחברים וכד', או שמפעילים מידה של זהירות. את הזהירות קצת יותר קשה לתאר- כי זה משתנה מסביבה לסביבה. אצלי למשל- אני לא אשלח אותן לגן לבד לגמרי וגם לא ארשה שיחזרו לגמרי לבד, כי אז אני מרגישה שאין לי מושג מה קורה איתן בדרך ואת מי הן פוגשות. אבל אני כן מחכה להן באמצע הדרך, נניח, או מסתכלת עליהן מרחוק עד שכמעט מגיעות לגן.

עוד דוגמא - לא נראה לי שאני אתן לילדה לשחק בבית של חברה בלי שאני מכירה היטב את ההורים. ולישון בבית אחר- על זה הטלתי וטו. אולי יש שיגידו שזה מוגזם, אבל מבחינתי זו הזהירות שבה אני נוקטת.

אבל יותר מהכל, אני מרגישה שבכל אופן, תמיד יכולים להיות מצבים שאני לא רואה ושלא בשליטתי. ועל זה צריך להתפלל הרבה. פשוט להתפלל שהילדים שלנו לעולם לא יחוו דבר כזה ושיגדלו בריאים בנפשם וגופם.

בהצלחה

עוד כמה נקודותl666

אם הבנתי נכון אז 80% מהמקרים זה על ידי משהו מוכר לילד וכנראה צריך לקחת את זה בחשבון

קטינים בגיל התבגרות יכולים להיות יותר מסוכנים מהמבוגרים. לא מזמן דיווחו בחדשות על כל מיני מקרים. והם פחות מפחדים מהעונש

ועוד משהו- היום וגם בפורום הזה נהוג לחשוב שכל דבר הופך להיות חלק מבן אדם ומאז הוא בטראומה ויהפוך ללא יודעת מה וחייב טיפולים בלי סוף

אז לא הכל בשליטתנו, ולבן אדם יש את הכוחות לעבור דברים ומקווה שאף אחד ואחת לא יעבור- ולהמשיך הלאה

להבדיל אחרי פיגוע הרבה פעמים ממשיכים רק לעולם שכולו טוב 

לגבי השורות האחרונות של דברייך...אנונימי (פותח)אחרונה

לא לגמרי הבנתי למה התכוונת- לא כתבת איזה "דבר" נחשב שהופך לחלק מהבן אדם ולא ברור למה הכוונה בזה שזה הופך לחלק מהבן אדם. גם לא הבנתי את ההשוואה לפיגוע- התכוונת שלהבדיל, מפיגוע אפשר למות לעומת דברים אחרים?

 

בכל אופן, יש הבדל גדול בין טראומה שנגרמה מכוחות טבע לעומת טראומה שנגרמה ע"י בן אנוש. הרבה יותר קשה להתגבר ממקרה שוד שאדם חווה באופן אישי, מאשר הינצלות מצונאמי או סופת ברקים מסוכנת.

אותו דבר עם פגיעות מיניות- הן נגרמות ע"י בן אנוש באופן מכוון, ולעניות דעתי זה כן מותיר יותר טראומה. זה לא שהכל בשליטתנו לא אומר שזה לא צריך לטפל בטראומה שנגרמה. ברור שלא הכל בשליטתנו. ובכל זאת צריך לטפל ולהתגבר באופן בריא, מתוך התמודדות ומציאת הכוחות להתגבר על הקשיים.

השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

אמהות לבנים עם אטופיק- יש תקווה לשרוול קצר בקיץ?שיח סוד

עד היום לבש ארוך בקיץ,

מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.

אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…

עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה

מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)

לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך


בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…

משהו אחד- במזגנים בקיץ לא כזה חם....יעל מהדרום
לק"י

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.


ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

ואפשר לקפל לו את השרוולים ולבדוק איך זהיעל מהדרוםאחרונה
לק"י

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

משפחה תורנית מחפשת יישוב קטן, קהילתיbula

עם קליטה פתוחה ודירות להשכרה

אשמח לרעיונות

באיזה אזור?פתית שלגאחרונה
מעון/משפחתון תורני מומלץ בהדר גניםאושי 9
בננו הבכור יהיה בספטמבר הקרוב בין שנה ותשעה חודשים. אנחנו אמורים לעבור להדר גנים, פ"ת. יש למישהו המלצות על מעון/משפחתון תורני ואיכותי?   הרף המינימלי, שתהיה למקום כשרות בשרית למהדרין. 
יש ברחוב בגין מעון חסידימתיכון ועד מעוןאחרונה
שנראה לי די מוצלח, המינוס העיקרי זה שיש בו המון ילדים, מנהלת ממש משקיענית ואכפתית
איך נותנים לילדים הרגשת יציבות בתקופה כזאת?מתוך סקרנות

אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.

לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...

,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?

אפשר לשתף את הגננתמענין

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

רעיון, תודהמתוך סקרנותאחרונה
סיר בישול איטיטרכיאדה

בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי. 

שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)

לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.

בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו 

שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.

אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)

בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!

אולי תשאלי בפורום מתכוניםיעל מהדרום
נראה שהיה חסר רוטבחילזון 123אחרונה

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

כשהאיש בעבודה בזמן המלחמהעקרת הבית

בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.

מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?

הוא יודענהג ותיק

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

אם יורשה לי (בתור מי שבעבודה, אמנם מהבית)משה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

משתפים מהלבתהילה 3>אחרונה

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה


אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

שלום מחפשת פסיכיאטר לילדים באיזור מרכזממתקית

או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי

בדרך כלל גם לפסיכיאטרים פרטיים יש מזכירהמתואמת

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

לא נכוןאריק מהדרום
יש לי פסיכיאטר שאני מתכתב איתו בווצאפ ובמייל וזמין בטלפון, הןא מקבל גם באזור המרכז ובזום אבל הוא לא לילדים.
תודה אבל צריכה לילדים.ממתקית

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

זה יפה! ומעניין כמה זה נפוץ...מתואמת
בכל אופן, זה רק אחרי הפגישה הראשונה איתו, לא?
אז זה באמת יפה...מתואמתאחרונה
יש את ד''ר מרים פאסקיןמתיכון ועד מעון

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות

אבל מה הטלפונים? אפשר בפרטי? בבקשה...ממתקית
אין לי בשלוףמתיכון ועד מעון
אבל יש בגוגל, בטוחה שיעלה לך שתכתבי את השמות

אולי יעניין אותך