חרדות שלי כאמאאנונימי (פותח)

שלום כולם

אני כותבת פה הרבה בפורומים אבל מתביישת לכתוב עכשיו בכינוי שלי.

רציתי לפרוק ולהתייעץ עם הורים חכמים ומנוסים, לשמוע מה דעתכם ואולי תצליחו להרגיע אותי.

אני אמא לשני מתוקים ומקסימים (בן ובת). הרבה פעמים יוצא לי לחשוב ולפחד מהנושא של פגיעות מיניות.

אני גדלתי בעולם מאוד, מאוד תמים ונקי, מכל הבחינות. כמבוגרת אני נחשפת לחלקים הלא ככ תמימים של העולם, ולא יודעת אם זו רק הרגשה שלי או שבאמת, המצב הוא כזה שיש ככ הרבה פגיעות מיניות מכל הסוגים, אני מדברת במיוחד על ילדים.

אני מרגישה לפעמים שאני חיה בחרדות. אני משקשקת מפחד שיום אחד מישהו יעשה משהו לילדים שלי (שהם יפים ומתוקים ומושכים תשומת לב ממבוגרים, לא שאני אוביקטיבית אבל באמת). אני מפחדת שהתמימות שלהם תיפגע, אפילו רק מלראות משהו שלא ייתן להם לישון בלילות. אני מפחדת שהעולם התמים והמקסים שלהם ייסדק (מה שבטוח יקרה איכשהו יום אחד). כמובן שכל רמז לדברים כאלו או משהו שאיכשהו קשור, מקפיץ אותי ומעורר בי חרדות. כמובן שגם כשאני חושבת למשל על ההתבגרות של הבן שלי וכל מה שקשור בה, זה מכניס אותי ללחץ.

זה מפחיד אותי ברמות כאלו של מחשבה אם בכלל "שווה" להביא ילדים לעולם כזה מפחיד.

אני חייבת לציין שלא עברתי שום פגיעה כזו (לפחות ממה שידוע לי), וזה גם לא שאני מתעסקת עם הנושא בחיי היומיום שלי. סתם המחשבות והחרדות שלי לוקחות אותי לשם. זה הרבה יותר מפחיד אותי מאשר פגיעות פיזיות כמו תאונות או פיגועים רח"ל.

זהו, פרקתי.

אשמח לדעת אם עוד הורים מרגישים כמוני, ועצות בעיקר איך להתמודד עם זה בתחושות שלי כאמא.

תודה רבה!

נראה לי שהרבה הורים מרגישים ככהפרח-בר
הפחד לגיטימי ומובן , וכן לצערנו יש הרבה יותר תקיפות מפעם ופה אנחנו בתור הורים חייבים להכנס לתמונה ולהבהיר לילדים שלאף אחד לעולם אסור לגעת בגוף שלנו ללא רשותנו ולחזור ולהזהיר אותם שוב ושוב ולהגיד להם בכל הזדמנות שכל דבר הכי קטן שקורה בחיים שלהם אנחנו פה כדי להקשיב ולעזור...אנחנו המשענת הבטוחה שלהם ולעולם ניהיה...לכל הורה החרדות הפרטיות שלו לצערי איבדתי אחות בתאונה ולכן החרדות שלי מתמקדות בזה , לך יש את החרדות שלך וזה בסדר תני להן מקום אבל תיזהרי גם מלהכניס את הילדים עצמם לתוך החרדות הפרטיות שלך....שיהיה בהצלחה ושרק יהיו בריאים
המממ...אור היום

טוב. איך לומר, באמת יש הרבה ממה לחשוש בנושא הזה.

אני, באופן אישי, חושבת שמאוד חשוב להגן על הילדים- ללוות אותם, להיות איתם, לשמור עליהם. כשיגיעו לגיל המתאים (אין לי מושג איזה גיל זה כי בנותיי עוד קטנות), לשלוח אותם לחוג הגנה עצמית/קראטה/ג'ודו/אחר. אם אין חוג כזה באזור, לדאוג שיהיה או לשלוח באזור אחר.

כמו כן, להסביר לילדים על פרטיות גופם ושלאיש מלבד אמא/אבא אין רשות להסתכל ולגעת וכו'. מאוד חשוב שזה יהיה להם ברור וידוע.

אני לא יודעת לגבי ציוד בכלי נשק/גז מדמיע (אני מסתובבת עם אחד כזה. לא יודעת מאיזה גיל אפשר לתת גם לילד, בלי לחשוש שזה ייצא מהתיק, סתם כמשחק, וייעשה בזה שימוש לא נכון). אבל זו נקודה למחשבה.

 

אני כן חושבת שיש ממה לפחד ושצריך לנקוט באמצעי זהירות, ועם זאת, אני לא נותנת לחשש לנהל את החיים שלי. אני לא חיה בתחושה פחד פנימית, ברוך ה'. אם את מרגישה שהחרדות מכבידות עלייך, קצת "מנהלות" אותך, יש מקום לשקול עזרה מקצועית עבורך, רק כדי שתוכלי לחיות יותר מתוך תחושת שלווה וביטחון.

 

הרבה הצלחה ושלווה

ברורפרקר

יש אנשים שהם  רגישים יותר וזה מתבטא בכל תחום בחיים שלהם. יש לזה פלוסים ויש לזה מינוסים. מה גם, שיש ממה לפחד.

 

מצד שני, מסכימה עם מה שנאמר לפני, שאם את מראש באה בגישה מלחיצה, את הופכת את העניין לאישיו, ומראש נותנת לו לצבור תאוצה.

 

אצלנו יש כמה כללי בסיס בבית, שאני טורחת לפזר ולהזכיר המון המון פעמים, כאשר מצד שני צריך כמובן לא לעורר את הנושא על ידי חוקים מוזרים מידי או נוקשים מידי שעשויים דווקא להביא את הילדים להבין דברים לא תמימים בעליל.

אני תמיד מזכירה דברים כמו:

לא נכנסים עם עוד מישהו לשרותים

לא משחקים משחקים בלי בגדים

לא הולכים לשום מקום עם מישהו שלא מכירים (יום אחד הם חזרו הביתה עם שמועה שיש ארצות שבהן ילדים הולכים ברחוב ויכול להיות שיחטפו אותם. אז הם התווכחו אם זה נכון או לא ובאו אלי ש"אפסוק".  קפצתי על המציאה כמוצאת שלל רב ואמרתי להם שבישראל אין דבר כזה א-ב-ל זה למה שחייבים להיזהר...ונתתי להם הרצאה שלימה למה לא להתקרב למישהו שמנסה לפתות אותך לבוא איתו לאן שהוא....)

 

בקיצור - תמצאי דרך שאת מצליחה לעבוד אם המציאות בלי להשתגע.

באופן אישי, עדיין לא מצליחה לדמיין אותי שולחת אותם ממש ממש לבד לאן שהוא. מניחה שגם זה יגיע...

אני מאוד מזדהה עם החששבת 30

ויוצא לי לחשוב הרבה איך לחנך את הילדות שלי לזהירות בתחום הזה. מצד אחד- לא רוצה לגרום להן לאבד אמון במבוגרים ומצד שני אני לא חושבת שאפשר לגדל היום ילדים בתמימות מוחלטת כמו פעם. כי לענ"ד את צודקת בתחושה שיש היום המון מקרים, וילדים או נערים ונערות צריכים לדעת לזהות את זה אם זה קורה, וכמובן- לדעת מה לעשות ואיך להגיב.

 

הבעיה היא שאי אפשר שהחשש או החרדה ישתלטו עלינו- וזה בנוגע לכל פחד. אמא שמפחדת מפיגוע או מחבל בבית ומתנהלת בחרדתיות סביב הנושא- גם משדרת לילדים את הפחד וזה מן הסתם לא בריא. וגם בתחום הזה של התקיפות לא טוב לשדר לילדים פחד ממשהו לא טוב שעלול לקרות.

נראה לי שצריך להבחין בין פחד ובין זהירות. כלומר- יש מציאות מסוימת שלצערנו היא קיימת. השאלה אם מפחדים ממנה ואז זה עלול לשבש את הטבעיות של החיים- לא לתת לילדה ללכת לגינה עם דוד שלה, אף פעם לא לתת לילדים ללכת לבד לחברים וכד', או שמפעילים מידה של זהירות. את הזהירות קצת יותר קשה לתאר- כי זה משתנה מסביבה לסביבה. אצלי למשל- אני לא אשלח אותן לגן לבד לגמרי וגם לא ארשה שיחזרו לגמרי לבד, כי אז אני מרגישה שאין לי מושג מה קורה איתן בדרך ואת מי הן פוגשות. אבל אני כן מחכה להן באמצע הדרך, נניח, או מסתכלת עליהן מרחוק עד שכמעט מגיעות לגן.

עוד דוגמא - לא נראה לי שאני אתן לילדה לשחק בבית של חברה בלי שאני מכירה היטב את ההורים. ולישון בבית אחר- על זה הטלתי וטו. אולי יש שיגידו שזה מוגזם, אבל מבחינתי זו הזהירות שבה אני נוקטת.

אבל יותר מהכל, אני מרגישה שבכל אופן, תמיד יכולים להיות מצבים שאני לא רואה ושלא בשליטתי. ועל זה צריך להתפלל הרבה. פשוט להתפלל שהילדים שלנו לעולם לא יחוו דבר כזה ושיגדלו בריאים בנפשם וגופם.

בהצלחה

עוד כמה נקודותl666

אם הבנתי נכון אז 80% מהמקרים זה על ידי משהו מוכר לילד וכנראה צריך לקחת את זה בחשבון

קטינים בגיל התבגרות יכולים להיות יותר מסוכנים מהמבוגרים. לא מזמן דיווחו בחדשות על כל מיני מקרים. והם פחות מפחדים מהעונש

ועוד משהו- היום וגם בפורום הזה נהוג לחשוב שכל דבר הופך להיות חלק מבן אדם ומאז הוא בטראומה ויהפוך ללא יודעת מה וחייב טיפולים בלי סוף

אז לא הכל בשליטתנו, ולבן אדם יש את הכוחות לעבור דברים ומקווה שאף אחד ואחת לא יעבור- ולהמשיך הלאה

להבדיל אחרי פיגוע הרבה פעמים ממשיכים רק לעולם שכולו טוב 

לגבי השורות האחרונות של דברייך...אנונימי (פותח)אחרונה

לא לגמרי הבנתי למה התכוונת- לא כתבת איזה "דבר" נחשב שהופך לחלק מהבן אדם ולא ברור למה הכוונה בזה שזה הופך לחלק מהבן אדם. גם לא הבנתי את ההשוואה לפיגוע- התכוונת שלהבדיל, מפיגוע אפשר למות לעומת דברים אחרים?

 

בכל אופן, יש הבדל גדול בין טראומה שנגרמה מכוחות טבע לעומת טראומה שנגרמה ע"י בן אנוש. הרבה יותר קשה להתגבר ממקרה שוד שאדם חווה באופן אישי, מאשר הינצלות מצונאמי או סופת ברקים מסוכנת.

אותו דבר עם פגיעות מיניות- הן נגרמות ע"י בן אנוש באופן מכוון, ולעניות דעתי זה כן מותיר יותר טראומה. זה לא שהכל בשליטתנו לא אומר שזה לא צריך לטפל בטראומה שנגרמה. ברור שלא הכל בשליטתנו. ובכל זאת צריך לטפל ולהתגבר באופן בריא, מתוך התמודדות ומציאת הכוחות להתגבר על הקשיים.

מחפש המלצה לפסיכולוגית דתיה למבוגרים טובה ומוכשרתמעל ההר

איזה אזור?אריק מהדרוםאחרונה

ילדה שמפחדת לקרואזאת שלצידך

שלום לכם.

יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה

והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.

יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.

אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית

אם יש לה נפש רגישהמשה

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

תביאי לה ספרים אחריםxmasterxאחרונה

רעיונות למתנות (וברכות) לשבת כלה/שבע ברכותdn5754

שלום

מקווה שזו במה מתאימה..

אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב

)

לבית..

דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'

ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.

תודה רבה לכולם

לא יודע אם זה קשור לפה אבל ננסה מה יש להפסידראובן255

שלום לכולם\ן

אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים

יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)

ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי

תודה לעונים ושבת שלום

ייעוץ אי זוגי - פריקה והתייעצותדון מנואל

גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.

אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.

 

ממליצה לך לכתוב את זה בפורום נשואים טרייםיעל מהדרום
לק"י

הוא יותר פעיל.


בהצלחה!!

לגיטימי לגמרי...ד.אחרונה
ייעוץ אמור לגרום לשני הצדדים להרגיש בנוח.

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.


יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.


כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.


אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.


לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.


אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

מחפשים קהילהאבא פגום

אנחנו הורים ל 7 ילדים גרים היום בשכירות ברמלה, בגרעין התורני ומחפשים להשתקע במקום עם קהילה תורנית אבל לא לוחצת. בגלל שאני עובד בבני ברק, מחפשים מקום שמצד אחד המחירים עדיין שפויים ומצד שני לא רחוק מידי מהעבודה. חשוב לנו קהילה תורנית שמשקיעה בילדים ונוער.

נשמח מאד להמלצות ☺️

ילגים מפרק א וצוואהיל 000

לא מצאתי פורום מתאים מקווה שפה אפשרי

שלום  בעלי נפטר יש לו ילדים קודמים

לנו משותפים

הכל היה בסדר לא ראיתי את זה בא

סעדתי את בעלי בזמן שילדיו קודמו בעבודות


אימא שלהם הילה חכמה הגיע חטפח בו בבית חוליל לגבות טת הילדים מול המשפחה שלא תראה שלא באים

ואני לא יכלתי לעבוד

כי גם לא רציתי בעלי קודם להכל


מבעל חזק שלא היה חולה  אף פעם לא ראיתי אותו שוכב עם חום או משהו דומה לא כדורים כלום

עובד פיזית קשה כל חייו

לא יכולה לפרט הכל

שמר הכל בפנים עד שהגיע למחלה ומהר הלך

ילדיו רצו מידע על כל  דבר

על עורך דין שמטפל אפלו אני ובעלי לא התענינו

לא הבנתי מה ילד שבקושי רואה את אבא שלו מתענין בקצבה

מאשים אותי שאני יודעל אל כל המידע

אין לי תו ירודה לא נותנים מידע  גם לאישה

אבל הם בשלהם


עכשיו הכל מובן הכינו את הקרקע

ילד שכל חייו לא הספיק לו מה שנתן רצה עוד

עגשיו מרגיש שיכול להכניס לי

אני לא בתחרות


הם יושבים מולי ומחלקים  את הבית

החלק שהם לא הבינו שאטאמטית הבית נאשם על שמםץ מי שמדריך אותם מהמשפחה לא מבין ולא אמר להם

הם אמרו לא נוציא אותך מהבית


לא בטוב לב,בהתנשאות

פה שתקתי


שאני רצתי עליו בעלי עבד ואני נלחמתי לקנות אותו כן מפרנבס עיקרי

כי לא היה שעות בבית וכל עול הבית היה עלי עד שהתמוטטתי בעבודה


ועבדתי פחות

לא היה לו עזרה משום צד

המשפחה שלו ידעה על מצבו הקשה

ולא באו לבקר פעם אחת

לא יצאו לקפה או שהבאו אליהם

רק רצו שנפכש במסעדה פעם בחודשים

 אבל הוא לא יכח רצו לעשות וי

התנהגו אלי לא מכבד בבית חולים

קראו לי בשמה של,גרושתו


ולא אמרתי כלום

בעלי גוסס והם אבים איתי מולו

שתקתי

אבל הילדים שלו איתם יד ביד

אז גם אני שינתי את גישתי ואהיה בקשר עם משםלתן גם לי יש,ילדים

אימא שלהם השחקנית הראשית פה

הראתה לי שהיא איתי

ותקעה לי סכין בגב חיממה את הילדים שלא מבינים הרבה

על התערבות בכל נישא


לקחה את הפיקוד על משפחת בעלי לא ידעתי שהיא כל יום מדווחת עלי היתה מגיעה כאלו לעזור

ומדווחת הכל לא הבנתי למה המשפחה שלו לא מתיחסת

אלי

אני איתו בכל הטיפול והם  לא מתיחסים אלי רק לגרושתן אפלו קוראים לי בשם שלה


בשבעה היא לא יכלה לראות שברים חברים של בעלי הכל  רצתה לדעץ להתערב


 היום הילגים שלו מתנהגים אלי כאלו זהו

הוא מת את כלום

רוצים את חלקם לא  מוותרים על כלום


אני לא גרה בבית ויש להם פה זכות


הכי כאב לי שהם התנתקו מאחים שלהם

ובקשר טוב עם המחה שלא ביקרה את האבא כי הם בדיור כמוהם

לא הבנתי איך אני הרעה פה

מה עושים אין לי עורך דין כל מי שהגעתי אליו לא היה בטוח במצב

חיבת עורך דין שיתן לי בטחון

אין פה מיילוינים אבל יש לי ילדים קטנים ואני לא בריאה מצבי לא ממד טוב נםשי פיזי


מצטערת לשמוע על בעלך ועל המורכבותנעמי28אחרונה

תפני לעורך דין.


לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

פרסום הנסחן120

שלום וברכה,

חשוב לי מאוד לשתף בנס עצום שנעשה לנו.

לביתי הקטנה חולשת שריר בעין הגורמת לפזילה, לאחרונה הפזילה החמירה ונוירולוג מומחה הפנה אותנו לבדיקת הדמיה של המוח בהרדמה.

הילדים הם האוצר הגדול ביותר שלי והתפללתי לבורא עולם שיעזור לי לחזק את הביטחון והאמונה ולהילחם בפחד ובחששות שהרי הכל מאיתו יתברך מאבא מלך העולם.

ב"ה הבדיקה חזרה תקינה וקיבלנו את התוצאות מבלי להמתין את כל זמן ההמתנה המקובל.

"הודו לה'כי טוב כי לעולם חסדו" תודה רבה ריבונו של עולם,

כמה חשובה ויקרה הבריאות , כלום לא מובן מאליו .

בתפילה  לבשורות טובות ישועות וחיזוק הביטחון והאמונה והקשר התמידי לריבונו של עולם והבנה והכרה בכל הטוב שבורא עולם עושה איתנו.

אולי יעניין אותך