חרדות שלי כאמאאנונימי (פותח)

שלום כולם

אני כותבת פה הרבה בפורומים אבל מתביישת לכתוב עכשיו בכינוי שלי.

רציתי לפרוק ולהתייעץ עם הורים חכמים ומנוסים, לשמוע מה דעתכם ואולי תצליחו להרגיע אותי.

אני אמא לשני מתוקים ומקסימים (בן ובת). הרבה פעמים יוצא לי לחשוב ולפחד מהנושא של פגיעות מיניות.

אני גדלתי בעולם מאוד, מאוד תמים ונקי, מכל הבחינות. כמבוגרת אני נחשפת לחלקים הלא ככ תמימים של העולם, ולא יודעת אם זו רק הרגשה שלי או שבאמת, המצב הוא כזה שיש ככ הרבה פגיעות מיניות מכל הסוגים, אני מדברת במיוחד על ילדים.

אני מרגישה לפעמים שאני חיה בחרדות. אני משקשקת מפחד שיום אחד מישהו יעשה משהו לילדים שלי (שהם יפים ומתוקים ומושכים תשומת לב ממבוגרים, לא שאני אוביקטיבית אבל באמת). אני מפחדת שהתמימות שלהם תיפגע, אפילו רק מלראות משהו שלא ייתן להם לישון בלילות. אני מפחדת שהעולם התמים והמקסים שלהם ייסדק (מה שבטוח יקרה איכשהו יום אחד). כמובן שכל רמז לדברים כאלו או משהו שאיכשהו קשור, מקפיץ אותי ומעורר בי חרדות. כמובן שגם כשאני חושבת למשל על ההתבגרות של הבן שלי וכל מה שקשור בה, זה מכניס אותי ללחץ.

זה מפחיד אותי ברמות כאלו של מחשבה אם בכלל "שווה" להביא ילדים לעולם כזה מפחיד.

אני חייבת לציין שלא עברתי שום פגיעה כזו (לפחות ממה שידוע לי), וזה גם לא שאני מתעסקת עם הנושא בחיי היומיום שלי. סתם המחשבות והחרדות שלי לוקחות אותי לשם. זה הרבה יותר מפחיד אותי מאשר פגיעות פיזיות כמו תאונות או פיגועים רח"ל.

זהו, פרקתי.

אשמח לדעת אם עוד הורים מרגישים כמוני, ועצות בעיקר איך להתמודד עם זה בתחושות שלי כאמא.

תודה רבה!

נראה לי שהרבה הורים מרגישים ככהפרח-בר
הפחד לגיטימי ומובן , וכן לצערנו יש הרבה יותר תקיפות מפעם ופה אנחנו בתור הורים חייבים להכנס לתמונה ולהבהיר לילדים שלאף אחד לעולם אסור לגעת בגוף שלנו ללא רשותנו ולחזור ולהזהיר אותם שוב ושוב ולהגיד להם בכל הזדמנות שכל דבר הכי קטן שקורה בחיים שלהם אנחנו פה כדי להקשיב ולעזור...אנחנו המשענת הבטוחה שלהם ולעולם ניהיה...לכל הורה החרדות הפרטיות שלו לצערי איבדתי אחות בתאונה ולכן החרדות שלי מתמקדות בזה , לך יש את החרדות שלך וזה בסדר תני להן מקום אבל תיזהרי גם מלהכניס את הילדים עצמם לתוך החרדות הפרטיות שלך....שיהיה בהצלחה ושרק יהיו בריאים
המממ...אור היום

טוב. איך לומר, באמת יש הרבה ממה לחשוש בנושא הזה.

אני, באופן אישי, חושבת שמאוד חשוב להגן על הילדים- ללוות אותם, להיות איתם, לשמור עליהם. כשיגיעו לגיל המתאים (אין לי מושג איזה גיל זה כי בנותיי עוד קטנות), לשלוח אותם לחוג הגנה עצמית/קראטה/ג'ודו/אחר. אם אין חוג כזה באזור, לדאוג שיהיה או לשלוח באזור אחר.

כמו כן, להסביר לילדים על פרטיות גופם ושלאיש מלבד אמא/אבא אין רשות להסתכל ולגעת וכו'. מאוד חשוב שזה יהיה להם ברור וידוע.

אני לא יודעת לגבי ציוד בכלי נשק/גז מדמיע (אני מסתובבת עם אחד כזה. לא יודעת מאיזה גיל אפשר לתת גם לילד, בלי לחשוש שזה ייצא מהתיק, סתם כמשחק, וייעשה בזה שימוש לא נכון). אבל זו נקודה למחשבה.

 

אני כן חושבת שיש ממה לפחד ושצריך לנקוט באמצעי זהירות, ועם זאת, אני לא נותנת לחשש לנהל את החיים שלי. אני לא חיה בתחושה פחד פנימית, ברוך ה'. אם את מרגישה שהחרדות מכבידות עלייך, קצת "מנהלות" אותך, יש מקום לשקול עזרה מקצועית עבורך, רק כדי שתוכלי לחיות יותר מתוך תחושת שלווה וביטחון.

 

הרבה הצלחה ושלווה

ברורפרקר

יש אנשים שהם  רגישים יותר וזה מתבטא בכל תחום בחיים שלהם. יש לזה פלוסים ויש לזה מינוסים. מה גם, שיש ממה לפחד.

 

מצד שני, מסכימה עם מה שנאמר לפני, שאם את מראש באה בגישה מלחיצה, את הופכת את העניין לאישיו, ומראש נותנת לו לצבור תאוצה.

 

אצלנו יש כמה כללי בסיס בבית, שאני טורחת לפזר ולהזכיר המון המון פעמים, כאשר מצד שני צריך כמובן לא לעורר את הנושא על ידי חוקים מוזרים מידי או נוקשים מידי שעשויים דווקא להביא את הילדים להבין דברים לא תמימים בעליל.

אני תמיד מזכירה דברים כמו:

לא נכנסים עם עוד מישהו לשרותים

לא משחקים משחקים בלי בגדים

לא הולכים לשום מקום עם מישהו שלא מכירים (יום אחד הם חזרו הביתה עם שמועה שיש ארצות שבהן ילדים הולכים ברחוב ויכול להיות שיחטפו אותם. אז הם התווכחו אם זה נכון או לא ובאו אלי ש"אפסוק".  קפצתי על המציאה כמוצאת שלל רב ואמרתי להם שבישראל אין דבר כזה א-ב-ל זה למה שחייבים להיזהר...ונתתי להם הרצאה שלימה למה לא להתקרב למישהו שמנסה לפתות אותך לבוא איתו לאן שהוא....)

 

בקיצור - תמצאי דרך שאת מצליחה לעבוד אם המציאות בלי להשתגע.

באופן אישי, עדיין לא מצליחה לדמיין אותי שולחת אותם ממש ממש לבד לאן שהוא. מניחה שגם זה יגיע...

אני מאוד מזדהה עם החששבת 30

ויוצא לי לחשוב הרבה איך לחנך את הילדות שלי לזהירות בתחום הזה. מצד אחד- לא רוצה לגרום להן לאבד אמון במבוגרים ומצד שני אני לא חושבת שאפשר לגדל היום ילדים בתמימות מוחלטת כמו פעם. כי לענ"ד את צודקת בתחושה שיש היום המון מקרים, וילדים או נערים ונערות צריכים לדעת לזהות את זה אם זה קורה, וכמובן- לדעת מה לעשות ואיך להגיב.

 

הבעיה היא שאי אפשר שהחשש או החרדה ישתלטו עלינו- וזה בנוגע לכל פחד. אמא שמפחדת מפיגוע או מחבל בבית ומתנהלת בחרדתיות סביב הנושא- גם משדרת לילדים את הפחד וזה מן הסתם לא בריא. וגם בתחום הזה של התקיפות לא טוב לשדר לילדים פחד ממשהו לא טוב שעלול לקרות.

נראה לי שצריך להבחין בין פחד ובין זהירות. כלומר- יש מציאות מסוימת שלצערנו היא קיימת. השאלה אם מפחדים ממנה ואז זה עלול לשבש את הטבעיות של החיים- לא לתת לילדה ללכת לגינה עם דוד שלה, אף פעם לא לתת לילדים ללכת לבד לחברים וכד', או שמפעילים מידה של זהירות. את הזהירות קצת יותר קשה לתאר- כי זה משתנה מסביבה לסביבה. אצלי למשל- אני לא אשלח אותן לגן לבד לגמרי וגם לא ארשה שיחזרו לגמרי לבד, כי אז אני מרגישה שאין לי מושג מה קורה איתן בדרך ואת מי הן פוגשות. אבל אני כן מחכה להן באמצע הדרך, נניח, או מסתכלת עליהן מרחוק עד שכמעט מגיעות לגן.

עוד דוגמא - לא נראה לי שאני אתן לילדה לשחק בבית של חברה בלי שאני מכירה היטב את ההורים. ולישון בבית אחר- על זה הטלתי וטו. אולי יש שיגידו שזה מוגזם, אבל מבחינתי זו הזהירות שבה אני נוקטת.

אבל יותר מהכל, אני מרגישה שבכל אופן, תמיד יכולים להיות מצבים שאני לא רואה ושלא בשליטתי. ועל זה צריך להתפלל הרבה. פשוט להתפלל שהילדים שלנו לעולם לא יחוו דבר כזה ושיגדלו בריאים בנפשם וגופם.

בהצלחה

עוד כמה נקודותl666

אם הבנתי נכון אז 80% מהמקרים זה על ידי משהו מוכר לילד וכנראה צריך לקחת את זה בחשבון

קטינים בגיל התבגרות יכולים להיות יותר מסוכנים מהמבוגרים. לא מזמן דיווחו בחדשות על כל מיני מקרים. והם פחות מפחדים מהעונש

ועוד משהו- היום וגם בפורום הזה נהוג לחשוב שכל דבר הופך להיות חלק מבן אדם ומאז הוא בטראומה ויהפוך ללא יודעת מה וחייב טיפולים בלי סוף

אז לא הכל בשליטתנו, ולבן אדם יש את הכוחות לעבור דברים ומקווה שאף אחד ואחת לא יעבור- ולהמשיך הלאה

להבדיל אחרי פיגוע הרבה פעמים ממשיכים רק לעולם שכולו טוב 

לגבי השורות האחרונות של דברייך...אנונימי (פותח)אחרונה

לא לגמרי הבנתי למה התכוונת- לא כתבת איזה "דבר" נחשב שהופך לחלק מהבן אדם ולא ברור למה הכוונה בזה שזה הופך לחלק מהבן אדם. גם לא הבנתי את ההשוואה לפיגוע- התכוונת שלהבדיל, מפיגוע אפשר למות לעומת דברים אחרים?

 

בכל אופן, יש הבדל גדול בין טראומה שנגרמה מכוחות טבע לעומת טראומה שנגרמה ע"י בן אנוש. הרבה יותר קשה להתגבר ממקרה שוד שאדם חווה באופן אישי, מאשר הינצלות מצונאמי או סופת ברקים מסוכנת.

אותו דבר עם פגיעות מיניות- הן נגרמות ע"י בן אנוש באופן מכוון, ולעניות דעתי זה כן מותיר יותר טראומה. זה לא שהכל בשליטתנו לא אומר שזה לא צריך לטפל בטראומה שנגרמה. ברור שלא הכל בשליטתנו. ובכל זאת צריך לטפל ולהתגבר באופן בריא, מתוך התמודדות ומציאת הכוחות להתגבר על הקשיים.

יוגה עם פרשת שבוע לילדי מילואיםאיתי פ

אהלן, הכנתי סרטון של יוגה להורים וילדים לפרשת השבוע.

הוא מעולה לילדי מילואים/קבע כי יש בו המון מגע, עיטוף, הענקת ביטחון. ומתאים כמובן לכל משפחה, לא רק מילואים.

תהנו

יצירתי!תהילה 3>אחרונה
בהצלחה
אולפנה או תיכון בירושליםאילת אלישיב

מחפשת בירושלים אולפנה או תיכון דתי לבת שלי, מקום טוב וחם עם רמה לימודית טובה וחינוך טוב.

כן שמאפשר טלפון חכם ולק ג'ל. 

מציעה לך לשאול גם בפורום אמהות. בהצלחה בחיפוש!יעל מהדרום
אולי אולפנת חורב?הרמוניהאחרונה
אירועי תרבות בקהילה- מה הכי אהבתם?טליולה

קיבלתי תפקיד חדש יו"ר ועדת תרבות בקהילה שלנו

התקציב דיי דל 🤧

אשמח להמלצות למפעילים באירועי קהילה שהייתם בהם!


תודה!

מקסיםזיויק
באיזו קהילה?
אני אוהבת ערבי נשים שיש זמן לפטפט ולהכיריעל מהדרום
לק"י


יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

ומציעה לך לשאול בפורומים פעילים יותריעל מהדרום
סיורים בגינות וחורשות קטנות מקומיות עם מדריכים,ירושלמית טרייהאחרונה

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

סעודות שבת - קטסטרופה אבא פגום
עבר עריכה על ידי אבא פגום בתאריך י"ח בחשוון תשפ"ו 16:30

אני סובל בשבתות, פשוט סובל, כל סעודה היא סיוט. יש לנו ב"ה 6 ילדים מגיל 3 עד 17 וכל סעודה היא בעיקר הקנטות בין הגדול לכולם. אני מכין דברי תורה, חידונים, סיפורים (כן, ניסיתי גם את "עושים עניין" של הרב יוני לביא) ופשוט לא מצליח להחזיק יותר מ 20 שניות. אני רק פותח את הפה הגדולים על הספה במקרה הטוב קוראים עלונים, או בחדר, נחים מחוסר עזרה בשישי.. אני מרגיש מועקה גדולה, תחושת כישלון, אפילו הקטנים לא מקשיבים לסיפורים.

יש למישהו עצה מלבד תפילה?

אני עובד עצות..

לצערי מוכר גם ליליפא העגלון

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''


בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

תתרכז אולי בשירים וחוויה.זיויק

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

שיטה טובה, עובדת אצלנו:חירטטתי
להתחיל לשיר שירי עונג שבת, מניסיון זה מושך את אלה שעוד נשאר בהם קצת ניחוח של שבת ואלה שלא, כבר בעיה אחרת
מטורףזיויק
שחרר אותם…רינת 24

זה נשמע מאד מעיק.


למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מבינה אותךשם פשוט

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

א כלהעני ממעש

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

אולי לא צריך ארוחה כל כך ארוכה?משה
יש דרך!!!אוצרי

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

פרסומת?זיויק
לא מתאים לכל הורה, לא מתאים לכל ילד.טויוטה
מגפה כלל יהודיתטויוטה

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

 

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

 

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

 

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

 

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

 

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

 

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

 

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

 

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

 

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

 

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

 

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

 

כמה מוכר...arlan

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

 

משהאחרונה
לא מבין..יהולב

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

כמה דברים:תהילה 3>

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

מחפשת מטפל רגשי מומלץ מנסיוןבננה צהובה

הבן שלי בן 16. מתוק, אבל  עם חרדה חברתית ודימוי עצמי נמוך.
מחפשת מטפל רגשי ממש טוב באיזור פתח תקווה והסביבה.
אשמח להמלצות!
תודה רבה!!

מציעה לך לשאול גם בפורומים נוספים ופעילים יותריעל מהדרום

לק"י


אמהות

הריון ולידה

ועוד

אפשר דרך השרות הפסיכולוגי של פתח תקווהמתיכון ועד מעון

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

עניתי לך בפרטי, אם עדיין רלוונטיחירטטתי
מה טעות?חירטטתיאחרונה
כמה עובדותאריק מהדרום

1. כלכלת ארהב היא כרבע מכלכלת העולם כולו.

2. כלכלת סין היא הבאה בתור עם כ-17% מכלכלת העולם כולו.

3. אחריה כלכלת גרמניה בפער משמעותי של כ4.3% מכלכלת העולם כולו

4. שלוש הכלכלות האלה יחד לבדן מהוות כמחצית מכלכלת העולם כולו

5. כשמונים אחוז מכלכלת העולם מתבצעת במדינות G8 שהן היום G7 בתוספת רוסיה שממודרת כרגע מהמועדון.

6. 86 אחוז מכלכלת העולם מתבצעת במועדון G20 שהם 19 המדינות החזקות כלכלית בעולם והאיחוד האירופי שנחשב לחברה בפני עצמה (כלומר יש נציגות גם למדינות אירופאיות נחשלות באיחוד)

7. כל שאר העולם מתחלק ב14 אחוז הנותרים

8. ישראל איננה חברה בG20.

9 סדר גודל של התלג לנפש בישראל הוא סדר גודל של תלג לנפש של גרמניה

10. אנחנו לא כמו גרמניה כי אין מספיק נפש, לא כי אנחנו לא מוכשרים או חכמים מהם אלא כי אין מספיק נפשות.


מסקנה שלי, הביאו ילדים זה טוב לכלכלה, שאו ברכה.


(זה איננו פוסט כלכלי ולכן לא נכתב בפורום חיסכון השקעה וצריכה, אני יודע שאני משקר ביודעין שקרים לבנים למשל לגבי התלג לנפש של סין ולא אכפת לי ואני לא נכנס לדיון על כח קניה כי זה לא פוסט כלכלי, רק שורת המסקנה חשובה לי פה וכל השאר לא מעניין אותי)

תמיד נהיה עם קטן יחסית לאומות העולם, "כי אתם המעטקעלעברימבאר
מכל העמים". אף פעם לא נהיה 70 מיליון כמו גרמניה, ולא בטוח שיש מספיק מקום בארץ ישראל המורחבת להיות כמו הסינים.


אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.


לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

ישראלאריק מהדרום

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.


בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

מסכים איתך שזה ברכה, פשוטקעלעברימבאראחרונה

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

 

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

קראווניםיוני21

עד כמה ילדים זה מתאים


עם 2 ילדים איך זה?



כמה המחירים היום לקראוון בברוכין?


מערב השומרון



תודה רבה

תלוי בגודל של הקראווןעזריאל ברגראחרונה

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....

הבת שלי שאלה אותי. אבא למה יש לך קוויםאדם פרו+

היא מתכוונת קווים בעור.

אני חושב שאלו קמטים.


מה עונים לה?

אולי יעניין אותך