כבר מלאאאאן זמן אני מרגישה סוגשל ריקנות, ים של רגשות, מלא דברים מבלבלים, שאלות באמונה...
שום דבר לא עוזר.. 
הלוואי שלמסע הזה שלי סוף סוף יהיה קץ. לי כבר די נמאס.
אני פשוט כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי. אני יושבת ופתאום קולטת שאני בוכה. מלאת דמעות.
כמו עצוב לי כזה עמוק בפנים... 
רע. יש לי חור כזה, בור. שאני צריכה למלאות אותו במשהו... עמוק בתוך הלב.
אני לא מבינה למה ה' עושה לי את זה. הוא שונא אותי. 

גיל ההתפגרות. 




