שלום. אנו מספר אחיות שנשואות עם ילדים ב"ה. אחינו הצעיר(30) לקה בסכיזופרניה. אושפז פעמים .ההורים עברו את שלב ההלם ועכשיו בהתמודדות והשלמה(אם אפשר לקרוא לזה ככה). הוא גר עימם והם מטפלים בו: מסרב ליטול התרופה - והם נותנים לו התרופה באוכל בלי שיודע. מכינים לו אוכל ושמים בחדרו (נהיה טבעוני ואוכל מעט), מנקים מידי פעם את חדרו. הוא עובד כמאבטח ללא נשק במשמרות נראה מוזנח וחסר הגיינה אישית. בעבר השתמש בסמים. לאחרונה נתפס ושוחרר בשל הכרות אבי עם מפקד המשטרה.
אבא יותר חזק וממשיך את החיים עם כל הכאב והצער. אמא, לעומת זאת, דואגת וקשה לה מאוד . היא לא ספרה לאף אחד מבני משפחתה מהצד שלה (הצד של אבא כן יודע) ולא לחברות בעבודה. הדוד גר לידם ועוזר. השינה שלה לא מה שהיתה פעם וכן האכילה ומצב הרוח . בקיצור- נראה לי שהיא מתחילה דיכאון. בעבודה היא מתנתקת ומתפקדת כרגיל, ובבית היא מסתגרת - רק רדיו תהילים וטלפונים - אנו משוחחות המון אנו גרות די רחוק. המשפט"אין כוח ואין חשק" שגור על פיה.
אנו חושבות שהיא צריכה קבוצת תמיכה ו/או טיפול שיחות אצל עו"ס (אנו לא יכולות למלא תפקיד זה שעות בטלפון..)והיא לא מתנגדת לכך. אבא טוען שהיא בסדר גמור.(אין לה רשיון והיא תלויה בו לנסיעות כיוון שגרים רחוק מהעיר)
במוצאי שבת חוה"מ פסח התפרצה בצורה קיצונית ביותר,איבוד עשתונות- מה שלא מאפיין אותה הטיחה בנו אשמות קשות ("נכשלתי בחינוך שלכם, זה לא מגיע לי" בגלל שלא באנו לעזור בשטיפת הכלים..- כאילו שאנו זרות!!)ואח"כ אמרה היא כבר לא מה שהיתה פעם בגלל המצב היא חסרת סבלנות.. נפגענו והיינו בהלם. גם לנו יש רגשות ויש לה עוד ילדים ונכדים בריאים חוץ ממנו.. נראה לי שהסגירות שלה וחוסר הטיפול בעצמה גורמים לה למצב נפשי כזה..ולנו להיות הסופגים אך נראה לי שזה היה קו אדום. ובשלב כלשהו גם לנו נגמר הכוח.. מה לעשות?תודה רבה