מי יכול לאבחן זאת... בהצלחה!! נשמע קשה!!

תבדקי אופציה של בעיה בויסות חושי.

מי שיכול לאבחן זאת זו מרפאה בעיסוק.

נראה כמו בעיה תחושתית.

מציעה לך לקבל הפנייה למרפאה בעיסוק ולהתחיל משם.

אגב, איך היא בבריכה?

תני לה לשחק הרבה במים (כמו לעזור לך לשטוף כלים, לרוץ בממטרות, להשיט סירות בגיגית מים וכו).

אני פשוט שואלת למה היא חיכתה על גיל 3 לטפל בילדה שכנראה סובלת ממצוקה כלשהיא.

ממש לא התכוונתי לתת הרגשה לא נעימה. ואני מתנצלת אם כך הובנו דברי.

פעם הבאה אקפיד לעשות סמיילי קטן ליד

שמעתי על בעיה תחושתית אבל בחיים לא קישרתי את זה לאמבטיה

הרבה ילדים שונאים להתקלח, ולא חלמתי שיכולה להיות בעיה

כמה זמן לוקח עד שהבעיה חולפת?

יש פה עוד משהיא שעברה דבר דומה?

אבל כדי להיות בטוחים עדיף תמיד לבדוק ומקסימום לשלול.

לגבי מתי זה יחלוף- כמובן שאי אפשר לדעת מתי זה יחלוף כי עוד לא ממש יודעים מה הבעיה. יש להניח שעם טיפול נכון הבעיה תצטמצם, אבל רצוי להיבדק בהקדם על ידי מרפאה בעיסוק.

בהצלחה.

זה לא נשמע לי שיש לה בעיה תחושתית

היא כל הזמן "מפחדת", זה לא שהיא לא אוהבת מגע

נראה לך שיש לה בעיה מיוחדת עם מים דוקא?

במה זה מתבטא?

אתה חושב שהבעיה היא שהילדה מפחדת מהאמבטיה. ולא שהמים לא נעימים לה?

זה דווקא נשמע כיוון הגיוני... וכדאי לבדוק גם את זה...

הצעתי לה לשבת באמבטיה

והיא אומרת "אבל אני מפחדת"

לפעמים עוזר קצת שאני נותן לה יד

אולי תסכים להכנס באמבטיה קטנה בתוך האמבטיה הגדולה?

מענין ממה היא מפחדת,

אולי סיפור טיפולי -לספר סיפור על חיה או ילד אחר ובעצם הסיפור הוא עליה. שיתוף הפעולה שלה תלוי גם ברמתה השפתית.

או למשל תציירו בדף: אמבטיה, ותספרו על הדובי(או כל חיה אחרת) שצריך להכנס פנימה, הידים שלו עם גואש ובשערות חול.

הופ-

דובי לא יכול להכנס. למה? הסבון כבר מוכן. הסבון נעים? (הילדה עונה) .........המים קרים? לא, הם חמימים ונעימים. דובי אוהב את המים?

ולנסות להשיג ממנה ביטויים שיעזרו להבין ממה היא מפחדת.

סליחה על החוסר רהיטות, אני טובה בלספר כאלה דברים בע"פ, מקווה שהבנתם את הרעיון.

או שרק ממים?

יש ילדים שהעולם מפחיד אותם (נתקלתי בכמה כאלו בגילאים שונים), וזה מתבטא בפחד מדברים שונים (אמבטיה, חושך, זרים, להיות בלי ההורים, מתקנים בגן שעשועים...). במקרה כזה לדעתי צריך לנסות להשרות על הילד תחושת ביטחון כמה שניתן, ויחד עם זאת להאמין בו ולעודד אותו (בעדינות, לא להכריח!) לעשות דברים בכוחות עצמו.  (אם המצב חמור יותר, של ממש חרדה מדברים, יתכן וכדאי לפנות לבעל מקצוע)

אם הפחד הוא רק ממים (או אפילו רק מאמבטיה) האפשרות היחידה שאני מצליחה להעלות על דעתי כרגע היא שהיתה בעבר איזושהי חוויה לא חיובית בהקשר הזה שהותירה רושם. זו לא חוויה להיות חוויה שאנחנו (כמבוגרים) נפרש אותה כטראומטית. העולם של ילדים הוא קצת שונה. אפשר לנסות לברר איתה מה מפחיד באמבטיה (לא בזמן האמבטיה עצמה), לנסות לשאול שאלות מכוונות בכל מני כיוונים.

בהצלחה!

לא נורא ואיום, אבל כן פחדנית

למשל ניסינו לשים אותה בשירותים, בשביל שתרגיש מה זה (בכל זאת היא בת שנתיים וחצי!)

והיא רעדה מפחד, והסכימה רק עם חיבוק, וכשהורדתי אותה היא נשמה בהקלה

הביטוי שלה הוא "אני מחפדת"

דבר ראשון תבדקי- היא אוהבת חומרים?

גואש? דבק, מדבקות, חול,

האם אוהבת לשטוף ידיים?

האם כשמתלבשת יש לה מרקמים של בד שאינה אוהבת?

מתקשה לעבור מבגדי קיץ לחורף?

בקיצור, האם את רואה שהיחס שלה לדברים שהיא חשה, שונה מהנורמה?

אם את לא רואה רגישות כלשהי, כנראה הסיבה היא אחרת ולא ויסות תחושתי.

תבדקי האם האמבטיה מזמינה- היא מספיק חמה ונעימה?

אולי שורף לה השמפו בעיניים?

תנסי לדבר איתה על הפחד, ולנסות להבין ממה מפחדת.

מנסיון אישי כשהבת שלי היתה תינוקת היא היתה בוכה בקביעות בזמן האמבטיה.

פעם אחת היא לא בכתה והתברר שעשיתי את האמבטיה בחדר שלנו וחיממנו אותו יותר מהרגיל.

סופסוף לא היה לה קר.

עד היום היא רגישה לקור יותר מהרגיל.

פתרנו אותה (בחצי שנות ביתך כבר..) בעזרת טיפול אחד במח אחד.

אם את מעוניינת כתבי ואפרט לך באישי.

זה מתחבר עם וואקומים לאמבטיה, יושבים בפנים (כמו נדנדה בגן שעשועים... רק מקובע) 

ככה יש לילדה יציבות שם- לשבת ולא לברוח או להחליק

לא מזמן היה שירשור על טיפים לאמבטיה- תחפשי... 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....