לק"י

אין לי כח לעצב.

אז אני אשמע עכשיו מוזיקה רועשת ולא אצא לבילויים, אבל לא אתעסק בזה יותר מידי (אם בכלל).

ואם זה עושה לך רע מידי- מותר לך לא להתעסק בזה (כאילו שאת צריכה את האישור שלי).

 כאילו אני כתבתי.

פעם הייתי סובלת כל שנה מחדש.

עם השנים הבנתי שאני צריכה קצת 'להתנתק' ביום הזה..

כדי להוציא את כלל ישראל ידי חובה.

כשמשהו מגיע מתוך תחושת אילוץ נפשי - 

אז גם כשמישהו בא ללמוד, מתוך סקרנות, עניין, כנות -

משהו טבעי אצלו בנפש - פשוט סולד מזה.

זה לא שאנחנו חלילה עיוורים לערך שבזה -

אבל זה מטיח לנו בפנים, את העובדה שבשאר השנה

יכולנו - בתור חברה - לגשת לנושא ממקום יותר אמיתי ומתעניין.

וזה לא קרה.

אבל לי מפריע בטקסים הענין שבעצם זה שקר

הכל בלוף אחד גדול, אין שום תוכן אמיתי לטקס

האמירות הנמלצות, התנועות המדודות

הכל הצגה אחת גדולה. אין שום דבר ספונטני וזורם

אין שם חיים, זה סתם חיקוי של רגשות. לא רגשות באמת

אני חייב לומר משהו אישי.

גדלתי אצל דת"לים, חונכתי אצל דת"לים אדוקים מאד בלאומיותם

ודיברו על המדינה ועל הצבא כל הזמן

ולא נכנס לי ללב בכלל!

הרי בכל זאת עברתי חינוך, לא?

זה פשוט לא הותיר רושם!

ותהיתי מה ההסבר לזה, איך יתכן שחינכו אותי למשהו ואני לא רואה את התוצאה

ויש לי הרגשה שזה קשור לזה

גם המחנכים עצמם נתנו תחושה חלולה, שהם לא מאמינים בעצמם במה שהם אומרים

וזה סוג של טקס, סוג של אמירה שיוצרים ועושים, ומכניסים את קדושת המדינה בכל רגע בלי קשר לכלום

אבל בפנים לא מרגישים את זה

זה פשוט כי "כך זה אצלינו"

(האמת - שווה שירשור חדש!)

אתה בא לכפור כאן בכל במושג של טקסיות?

(בהמשך לשרשור של שום)

מדברים על הטקסיות? הפסיכולוגיות שלכם (שלך ושל שום, עם כל הכבוד) על החינוך הדתל- הם בלוף גדול פי כמה. פרשנות של אדם אחד, פרטי שיכולה לחוות בהמשך את ההפוך לחלוטין.

את הסיפורים של ה"ראיתי שלא האמינו באמת, כנראה לכן כלום לא נכנס לי", לעולם, לעולם(!) אל תאשים את החינוך שקיבלת בבחירות שלך, כאלו או אחרות. המחנכים שלך מן הסתם לא דבילים, וכדאי להעריך קצת יותר כל אדם באשר הוא, גם אם דבריו , "לא נכנסו כי הם לא הרגישו לך" וגם אם היו שם אמירות אבסורדיות כומ "כך זה אצלינו" (וואלה! את המשפט הזה אתה יכול לשמוע מכל מחנכת חרדית בערך, אבל לעולם אני לא אקח מכך מסקנות שכאלה, לעולם)

לא דיברתי על הבחירות שלי, ולא האשמתי אף אחד

אני בחרתי את הבחירות שלי כי כך נראה לי נכון

אני מדבר על רגשות. חינוך טוב גורם לאדם להרגיש הרגשות, גם אם לא לעשות מעשים.

לדוגמא אם אדם שגדל בחינוך דתי עושה עבירה, זה בחירה שלו, ואין לחינוך יכולת לשלוט בזה, אבל אם החינוך היה טוב, לעולם הוא לא יעשה עבירות "מכל הלב", תמיד יהיה לו הרגשה רעה שתלווה אותו

אני דיברתי בדיוק על ההרגשה הזאת, שאני לא מוצא בליבי שום הרגשה ציונית, ואני תמה איך זה יתכן

את צודקת שיש מורות חרדיות שמדברות כך, ובאמת הן מחנכות גרועות מאד לדעתי. (כל מחנכת חרדית? חלילה!)

ועד כמה שידוע לי, הן גורמות לתלמידות שלהן לשנוא את המצוות. לא?

אהבתי את המשפט הסופי.

רגשות הן לא מדד לכלום, לא הוכחה ולא תוצאה, המשפט שהחינוך גורם לאדם להרגיש וכו' לא בהכרח נכון. 

"אם החינוך היה טוב יהיו לו נקיפות מצפון" או שאר ירקות? 

מי אמר? איך אתה בונה תיאוריות שלמות על סמך משפט שאתה לבדך המצאת ואין לו שום בסיס במציאות, לפח' לא בעייני אחרים?

נראה לי שזה נכון, 

את יכולה כמובן לחלוק עלי

אי רק מבקש שתחשבי על זה קודם, כי זה בכל זאת מצדיק הרהור נוסף

למה הערוץ החזיר את התאריך אחורה?

עריכה: היה כאן באג לכמה דקות

קראתי עשרות אם לא מאות כתבות שעשו על הרגשות הללו שאתה מדבר עליהן בקשר לחינוך החרדי/הדתי לאומי/החילוני.

זה הכל שטויות, מציעה לך לקרוא כמה מהן- ממש מצחיקות. ממש.

הוא לא אוהב טקסים ואת כל הטקסיות.

כאילו חובה לצאת ידי חובה ויום אחד בשנה להזדעזע/להתרגש/וכדו'

ואח"כ,

מי זוכר אותם?

מי זוכר את הכל?

צריך לחיות את זה.

--

(לדעתי זה האידיאל אבל כרגע אנחנו לא שם..)

ה"טקסיות" הזו באה לבטא חובה לאומית, שמעוררת הזדהות. יש עניינים שהכלל עושה ותופסים גם את הפרטים.

גם את יציאת מצרים צריך לזכור תמיד - ובכל זאת זה שכל שנה יש ליל הסדר, גורם להתחיותה אצלנו מחדש ברמה אחרת.

לא צריך "לסלוד" - אפשר פשוט להתעורר, ומכח זה גם ללמוד.

אני לא חושב שבלי זה מישהו היה "לומד" על כך יותר - כנראה ההיפך.

וזה אכן לא סותר שגם בשאר השנה ראוי לחוש יותר מה עבר עלינו, ולמה זכינו להגיע מתוך האפר הזה. להתבונן.

אבל איך אומר המשנה ברוה על ט' באב?.. "כדאי הוא בית אלוקינו להתאבל עליו עכ"פ יום אחד בשנה"...

איך להפעיל מנגנון הכרחי כמו טקסיות, בצורה שרק תפרה ותעודד העמקה

במקום לייצר לנטיה להעמקה - תדמית של משהו ארכאי, חנוּני,

ולהיות לרועץ במקום להועיל.

אני למשל צפיתי בחלק של "לכל איש יש שם" פה בערוץ - בעיני זה מחריד את הלב, מעורר עד תהום הנפש. ומשתף בצער האומה.

ויש עוד.

ובהיות שמדובר על טקסים לכלל הציבור, אז ברור שלא הכל יהיה "לרוחנו".

ובמוסדות חינוך, אתה צודק לגמרי שצריך להפעיל חשיבה מה רוצים להנחיל - ואיך הטקס יבטא את זה.

גם בנוגע לכך - גם (ואולי עוד יותר) בנוגע ליום הזיכרון לחללי צה"ל.

ואני מכיר כאלה שעמלים על כך בכל הרצינות לקראת דברים כאלו.

והיו לי קורסים שיצאתי, פשוט קמתי ויצאתי מהכיתה- כי התוכן לא התאים לי מבחינה נפשית 

פעם היה שיעור היסטוריה או משו כזה- שהמרצה הקרין תמונות של השליטים הגדולים של אירופה בתחילת המאה ה20

אז ביקשתי ממנו להעביר את התמונה ולא להרצות כשיש ברקע תמונות של רשעים

זה ממש הפריע לי! ממש היה לי קשה! 

הבעיה בטקסים שהם מלאכותיים

הבעיה בכל העברה ציבורית של חומרים רגישים- שעושים אותם לפי הרמה של האדם הממוצע, או של האדם שחוק-רגישיות-מטלוויזיה הממוצע- אז לאנשים יותר רגישים זה קשה מידי..... 

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה 

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה

באמת היה מוצלח ועם רמות קושי שונות... בשמחה תאמצו את הרעיון

הייתי משתפת אם היה לי קובץ מוכן אבל עשיתי ידנית בסוף

האמת שהסתבכתי ממש עם לעצב לוח משחק בקנבה או בAI כי אין לי pro אז בסוף הכנתי ידנית.. אם למישהו יש כלי שטוב בזה, שאפשר להכין מהר ובקלות אני אשמח לשמוע😊

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

אני משתמש בו  לכל כך הרבה דברים. הן בעבודה, והן בעולם הרגשי.

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

רק חבל שהמזג אוויר לא מבין את הרמז