לק"י

אין לי כח לעצב.

אז אני אשמע עכשיו מוזיקה רועשת ולא אצא לבילויים, אבל לא אתעסק בזה יותר מידי (אם בכלל).

ואם זה עושה לך רע מידי- מותר לך לא להתעסק בזה (כאילו שאת צריכה את האישור שלי).

 כאילו אני כתבתי.

פעם הייתי סובלת כל שנה מחדש.

עם השנים הבנתי שאני צריכה קצת 'להתנתק' ביום הזה..

כדי להוציא את כלל ישראל ידי חובה.

כשמשהו מגיע מתוך תחושת אילוץ נפשי - 

אז גם כשמישהו בא ללמוד, מתוך סקרנות, עניין, כנות -

משהו טבעי אצלו בנפש - פשוט סולד מזה.

זה לא שאנחנו חלילה עיוורים לערך שבזה -

אבל זה מטיח לנו בפנים, את העובדה שבשאר השנה

יכולנו - בתור חברה - לגשת לנושא ממקום יותר אמיתי ומתעניין.

וזה לא קרה.

אבל לי מפריע בטקסים הענין שבעצם זה שקר

הכל בלוף אחד גדול, אין שום תוכן אמיתי לטקס

האמירות הנמלצות, התנועות המדודות

הכל הצגה אחת גדולה. אין שום דבר ספונטני וזורם

אין שם חיים, זה סתם חיקוי של רגשות. לא רגשות באמת

אני חייב לומר משהו אישי.

גדלתי אצל דת"לים, חונכתי אצל דת"לים אדוקים מאד בלאומיותם

ודיברו על המדינה ועל הצבא כל הזמן

ולא נכנס לי ללב בכלל!

הרי בכל זאת עברתי חינוך, לא?

זה פשוט לא הותיר רושם!

ותהיתי מה ההסבר לזה, איך יתכן שחינכו אותי למשהו ואני לא רואה את התוצאה

ויש לי הרגשה שזה קשור לזה

גם המחנכים עצמם נתנו תחושה חלולה, שהם לא מאמינים בעצמם במה שהם אומרים

וזה סוג של טקס, סוג של אמירה שיוצרים ועושים, ומכניסים את קדושת המדינה בכל רגע בלי קשר לכלום

אבל בפנים לא מרגישים את זה

זה פשוט כי "כך זה אצלינו"

(האמת - שווה שירשור חדש!)

אתה בא לכפור כאן בכל במושג של טקסיות?

(בהמשך לשרשור של שום)

מדברים על הטקסיות? הפסיכולוגיות שלכם (שלך ושל שום, עם כל הכבוד) על החינוך הדתל- הם בלוף גדול פי כמה. פרשנות של אדם אחד, פרטי שיכולה לחוות בהמשך את ההפוך לחלוטין.

את הסיפורים של ה"ראיתי שלא האמינו באמת, כנראה לכן כלום לא נכנס לי", לעולם, לעולם(!) אל תאשים את החינוך שקיבלת בבחירות שלך, כאלו או אחרות. המחנכים שלך מן הסתם לא דבילים, וכדאי להעריך קצת יותר כל אדם באשר הוא, גם אם דבריו , "לא נכנסו כי הם לא הרגישו לך" וגם אם היו שם אמירות אבסורדיות כומ "כך זה אצלינו" (וואלה! את המשפט הזה אתה יכול לשמוע מכל מחנכת חרדית בערך, אבל לעולם אני לא אקח מכך מסקנות שכאלה, לעולם)

לא דיברתי על הבחירות שלי, ולא האשמתי אף אחד

אני בחרתי את הבחירות שלי כי כך נראה לי נכון

אני מדבר על רגשות. חינוך טוב גורם לאדם להרגיש הרגשות, גם אם לא לעשות מעשים.

לדוגמא אם אדם שגדל בחינוך דתי עושה עבירה, זה בחירה שלו, ואין לחינוך יכולת לשלוט בזה, אבל אם החינוך היה טוב, לעולם הוא לא יעשה עבירות "מכל הלב", תמיד יהיה לו הרגשה רעה שתלווה אותו

אני דיברתי בדיוק על ההרגשה הזאת, שאני לא מוצא בליבי שום הרגשה ציונית, ואני תמה איך זה יתכן

את צודקת שיש מורות חרדיות שמדברות כך, ובאמת הן מחנכות גרועות מאד לדעתי. (כל מחנכת חרדית? חלילה!)

ועד כמה שידוע לי, הן גורמות לתלמידות שלהן לשנוא את המצוות. לא?

אהבתי את המשפט הסופי.

רגשות הן לא מדד לכלום, לא הוכחה ולא תוצאה, המשפט שהחינוך גורם לאדם להרגיש וכו' לא בהכרח נכון. 

"אם החינוך היה טוב יהיו לו נקיפות מצפון" או שאר ירקות? 

מי אמר? איך אתה בונה תיאוריות שלמות על סמך משפט שאתה לבדך המצאת ואין לו שום בסיס במציאות, לפח' לא בעייני אחרים?

נראה לי שזה נכון, 

את יכולה כמובן לחלוק עלי

אי רק מבקש שתחשבי על זה קודם, כי זה בכל זאת מצדיק הרהור נוסף

למה הערוץ החזיר את התאריך אחורה?

עריכה: היה כאן באג לכמה דקות

קראתי עשרות אם לא מאות כתבות שעשו על הרגשות הללו שאתה מדבר עליהן בקשר לחינוך החרדי/הדתי לאומי/החילוני.

זה הכל שטויות, מציעה לך לקרוא כמה מהן- ממש מצחיקות. ממש.

הוא לא אוהב טקסים ואת כל הטקסיות.

כאילו חובה לצאת ידי חובה ויום אחד בשנה להזדעזע/להתרגש/וכדו'

ואח"כ,

מי זוכר אותם?

מי זוכר את הכל?

צריך לחיות את זה.

--

(לדעתי זה האידיאל אבל כרגע אנחנו לא שם..)

ה"טקסיות" הזו באה לבטא חובה לאומית, שמעוררת הזדהות. יש עניינים שהכלל עושה ותופסים גם את הפרטים.

גם את יציאת מצרים צריך לזכור תמיד - ובכל זאת זה שכל שנה יש ליל הסדר, גורם להתחיותה אצלנו מחדש ברמה אחרת.

לא צריך "לסלוד" - אפשר פשוט להתעורר, ומכח זה גם ללמוד.

אני לא חושב שבלי זה מישהו היה "לומד" על כך יותר - כנראה ההיפך.

וזה אכן לא סותר שגם בשאר השנה ראוי לחוש יותר מה עבר עלינו, ולמה זכינו להגיע מתוך האפר הזה. להתבונן.

אבל איך אומר המשנה ברוה על ט' באב?.. "כדאי הוא בית אלוקינו להתאבל עליו עכ"פ יום אחד בשנה"...

איך להפעיל מנגנון הכרחי כמו טקסיות, בצורה שרק תפרה ותעודד העמקה

במקום לייצר לנטיה להעמקה - תדמית של משהו ארכאי, חנוּני,

ולהיות לרועץ במקום להועיל.

אני למשל צפיתי בחלק של "לכל איש יש שם" פה בערוץ - בעיני זה מחריד את הלב, מעורר עד תהום הנפש. ומשתף בצער האומה.

ויש עוד.

ובהיות שמדובר על טקסים לכלל הציבור, אז ברור שלא הכל יהיה "לרוחנו".

ובמוסדות חינוך, אתה צודק לגמרי שצריך להפעיל חשיבה מה רוצים להנחיל - ואיך הטקס יבטא את זה.

גם בנוגע לכך - גם (ואולי עוד יותר) בנוגע ליום הזיכרון לחללי צה"ל.

ואני מכיר כאלה שעמלים על כך בכל הרצינות לקראת דברים כאלו.

והיו לי קורסים שיצאתי, פשוט קמתי ויצאתי מהכיתה- כי התוכן לא התאים לי מבחינה נפשית 

פעם היה שיעור היסטוריה או משו כזה- שהמרצה הקרין תמונות של השליטים הגדולים של אירופה בתחילת המאה ה20

אז ביקשתי ממנו להעביר את התמונה ולא להרצות כשיש ברקע תמונות של רשעים

זה ממש הפריע לי! ממש היה לי קשה! 

הבעיה בטקסים שהם מלאכותיים

הבעיה בכל העברה ציבורית של חומרים רגישים- שעושים אותם לפי הרמה של האדם הממוצע, או של האדם שחוק-רגישיות-מטלוויזיה הממוצע- אז לאנשים יותר רגישים זה קשה מידי..... 

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד