הדלקתי נר לכבודו
בס

אז ראוי לציין כמה דברים:
ראשית רק בשבעת הימים הראשונים לאחר הפטירה, נכון להדליק נרות לעילוי נשמה בבית הנפטר. מעבר לכך, כל הדלקה בבית אינה מועילה במאום (חוץ מפרנסת משווקי הנרות). הדבר הנכון הוא הדלקה בבית הכנסת או במקום בו עושים לימוד לעילוי נשמתו (כך כתבו הגאון חיד"א, הבן איש חי ועוד מחכמי ספרד שבדורות האחרונים).
אגב, כך ראוי ונכון ביותר לציין את יום הסמיכה של רבי שמעון בל"ג בעומר (ונציין שאין שום ביסוס לטענה שזהו יום פטירתו, על אף מה שנכתב בספר פרי עץ חיים של רב חיים ויטאל) בלימוד ובהדלקת נר בבית הכנסת.
מנהג מקובל שמדליקים נר-נשמה גם ביום השנה. גם בבית. מן הסתם מי שמדליקים לזכר מי מרבותיו, רואים בכך כבוד לא פחות מאשר מאשר מי שמדליק לזכר מי מהוריו שנפטר.
אע"פ שאכן יש דבר כזה על הערך דווקא במקום שמשתמשים באור למצוה, כמו ביהכ"נ.
ב. איך אפשר לוומר "אין שום ביסוס לטענה שזהו יום פטירתו" (של הרשב"י) ובאותה נשימה "על אף מה שנכתב בספר פרי עץ חיים של רבי חיים ויטאל"?... (בשם האר"י הק'). אז זה הביסוס.
וכן כתב החכם המקובל הרב יעקב משה הלל שליט"א, שבתחילה גם הביא שאין מקור אחר, וביסס את הענין של שמחת יום סמיכת רשב"י ותחילת לימוד התורה לשאר התלמידים שר' עקיבא התחיל ללמדם אז; ואח"כ הביא את דברי רח"ו הנ"ל והמקובל לראות ביום זה יום פטירת רשב"י - ואז שילב את שני העניינים ביחד, כטעמו של אותו יום, לג בעומר (ספר "עד הגל הזה").
א. לגבי הדלקה בבית- זה לא מוזכר בהלכה, מה שכן הוזכר זה הדלקה בבית הכנסת ובזה יש מעלה (אנשים נוהגים גם לעשות חאלקה על אף שזה לא מנהג, ואין לזה מקור הלכתי). ורק כדי שנבחין בין עיקר וטפל, הדבר החשוב והמועיל ביותר לעילוי נשמת הנפטרים הוא לימוד תורה ולא הדלקת נר כזה או אחר (כי גם חשמלי תופס).
ב.כבר הורו לנו גדולים וטובים כמו הגאון חיד"א עליו השלום שנפל שיבוש בכתיבתו של הספר פרי עץ חיים במרוצת השנים והמהדורות ולכן אין הוא מקור מוסמך.
ג. אם זה היה אכן יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, היה ראוי יותר לצום ולא לשמוח (ועיין חת"ם סופר שו"ת יו"ד סימן רלג).
א. המנהג להדליק ביום הזיכרון בבית - מוזכר גם באחרונים מסויימים כדבר שנהגו. בוודאי נכון שיש מקום להבדיל בין עיקר לטפל - ובוודאי שללימוד לע"נ יש ערך גדול יותר. אבל כיוון שנהגו רבים - ואינו "שטות" ("נר ה' נשמת אדם". נר לכבוד) - חשוב לאידך לא "לנפנף" אותו...
ב. "חאלקה" אכן אינה "הלכה". גם זה מוזכר למיטב זכרוני על האר"י הק'. וכן אצל החסידים זה תפס מקום, ונסמכו ברמז על "שלש שנים יהיה לכם ערלים". אכן, גם כאן יש להבחין בין עיקר לטפל, ובוודאי שללמד את הילד תורה זה יותר חשוב. רק שלא חייב להיות סותר..
ג. "שיבושים", דומני שזה יותר בהקשר של גרסאות. מלים שהשתבשו וכד'.
ד. השאלה הזאת ידועה. עיין בספר ההוא ("עד הגל הזה" - ספר יפה מאד ובהיר. לדעתי, ממש כדאי), שחילק בין תושב"כ לתושבע"פ. ובתוך תושבע"פ בין חכמי הסוד לאחרים.
ותמצית הדברים - דומני - שיש שתי בחינות ביום הסתלקות צדיק: האחת, הצער על מה שחסר כאן. השניה - הוספת האור של נשמתו מעבר לגבולות הגוף, שמוסיפה זכות בכל כלל ישראל ומעבר לכך (ואגב, שתי הבחינות הללו הזכיר גם הרצי"ה כשנשאל על ג' אלול, האם יש להצטער או לשמוח..).
הבחינה הראשונה, גלויה יותר. השניה - פנימי. ולכן, מי שעיקר עניינו היה לחיות את הפנימיות, זה נגלה יותר אצלו.
ואצל רשב"י נאמר מפורש בזוהר הק' שיצאה בת קול שיצאו לשמוח ב"הילולא" שלו. אמנם יש שפירשו זאת רק על אז, זמן פטירתו; אך יש שלקחו את זה כדבר ששייך למהות הזאת, וממילא - כאילו נמשכת מזה הדרכה לכל שנה של תוספת עליית נשמתו ביום זה.
וכך נהג גם הארי הק' ביום זה, במירון.
א. אני לחלוטין לא מנפנף, ואריכות הדברים בנושא מעידה על כך. עיקר מגמתי היא להעמיד את הדברים ביחס הנכון לעומת לימוד תורה וכן הראיתי לעיל שיש להדלקת נר מקור אלא שאותם שציינו זאת דיברו על הדלקה בבית הכנסת או במקום בו נעשה לימוד תורה.
ב. אמת. מוזכר בספר שער הכוונות אבל מפורש שם שזה היה לפני שהתעסק בתורת הקבלה (ועוד כתב שזה היה 10 שנים לפני שהכירו אישית) ולכן הספרדים לא נהגו בזה כלל (ואגב לא הוזכר מאומה מכך שיש להמתין עד גיל 3).
ממש כפשוטו, יש פעמים שאני מרגיש חרדות או סוג של דכדוך ולא מוצא אוזן קשבת אז אני כותב לgpt
זה פשוט מצב ח^א
דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.
כדאי למצוא מטפל
זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה












וה-4 לא ברור
בפרשה הם היו בחברון.
לא בקרית ארבע.
קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך
3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?
חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים
יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?
כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.
כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף
@משה אולי תרצה להשתמש בזה

האם הילד/ה שבתוככם עדיין קיימ/ת?
אתם בדיאלוג?
הרמוניה?
מתח?
תהליך?
מה תדעו לספר עליו/עליה?
בהנחה שהתבגרתם כבר 😆
לכל מיני שטויות מצחיקות
רוצה לקרוא?
זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)
ילדה קטנה שבתוכי
אל תעלבי אל תיפגעי
אני צריך אותך כמו מים
בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים
אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי
ואם בלילה תבכי תייבבי
אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי
חיי חסרי כל אור בלעדייך
וחייך מסוכנים מאד בלעדיי
אני צריך את ליבך שתהיי מנועי
את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך
נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.
באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.
ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...
אם כי היא גדלה לאורך השנים
תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות
מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים
ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי
איתם אני בעיקר בתהליך
לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי
תודה
גם הדוות נתונות לקארמה של סבל ונירוונה, ויכולת לצאת ממנו על ידי הדרך של בודהה.
אמרתי שהדוות שולטות על הטבע, מלבד גורל של קארמה. שבחלק מהזרמים הבודהיסטים אכן נמצא (לא רק בהינדואיזם).
כמובן ניתן להיות בודהיסט לא אלילי. אבל זה לא המצב אצל המון העם במזרח, שמשלב אלילות יחד.
זה שונה מהיהדות שמתנגדת לעבודת אלילים. בעוד הבודהיזם אדיש. לא מתנגד
"מצטער, כבינה מלאכותית, הכוחות שלי מוגבלים למילים, קוד ותמונות על המסך – אני לא יכול לייצר שום דבר פיזי בעולם האמיתי, ובטח שלא להזרים מים אמיתיים. האם תרצה שאצייר בשבילך מים, או שתרצה לעשות דבר נוסף?"
ארץ השוקולדאחרונהבין השאר נצפו איתו @הרב מנחם ברוד שסיפר על מעשיות הדוב החבדניק יענקלה בערבות סיביר, @הרב שניאור אשכנזי שלא ברור אם הוא אשכנזי או ספרדי, @עוז סימינובסקי שר הסרוגים בממשלת בנט, @איתמר סגל עורך שות סמס השבועי, @יאיא פינק עורך העלון "היהדות השבועית שלי", @משה הלפגוט, עורך השבועון "שבתון חזנות בפסח בבוסניה והרצגובינה 4 כוכבים" ו@זבולון אורלב , עורך העלון של צומת "שבת בשבתו"
ארץ השוקולדאחרונהבגיל 20+
הכיוון יותר סמלי, עד 100 ש"ח.
כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם
חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד
עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')
אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב
נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו
תודה💖
העניין שלו
זה הבעיה עם בנים,
לבנות הכי קל לקנות מתנות
בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?
לקנות לו בהקשר הזה
הוא די רגיל, טיפה חנון...
מעבדת AI
ארון תקשורת לAI
שרת אחסון לAI

קפיץאחרונהספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא
תודה על הרעיונות🙏
ספר עם פתק החלפה.
אבל זה באמת לפי האדם...
מה ההורים שלכם עשו בשבילכן כשיצאתן לשירות לאומי?
מחפשת רעיון למתנה, ערב פרידה או משהו אחר לציין את האירוע.
וגם, אני תוהה אם בנות עדיין הולכות לשירות עם תיקי ענק, שפעם בזמני היו המאפיין של בנות שירות. בטח עברו מאז המזוודות, לא?
(פשוט תוהה מה לקנות לבת שלי).
אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).
וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...
איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.
בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.
יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.
מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.
מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.
אם יש שם מזרן נוח? נקי?
כנ"ל שאר הדברים.
ואם הכל טוב שם
מה היא אוהבת?
יש לה תחביבים?
ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה
זה נראה לי פינוק נחמד