אבל עזבו.

מי בא לככר ספרא?

חסרון  - פחות זמרים

ייתרון - פחות פורום נוג"ה

(מה זה נוג"ה?)

ועל הדרך : נסיו:פ - ורום נסיונות פעילים, אר"מ - ארץ מולדת, מסו"ט - מחשבים, סלולרי וטכנולוגיה, לנ"ו אני מניח שאת יודעת, או"ח - אקטואליה וחדשות. זה להיום לילה טוב.

אבל לא מתחבר לרוב ככל הטקסים האלה (יצויין שאני לא מודע למתכונתו של הטקס הספציפי הנ"ל).

הם מַלאים, שבלונים, מלאכותיים, ולעיתים רבות - דביקים.

אני לא יודע כמה נחת רוח נגרמת לקדושים מאירועים כאלו.

(אני לא שם, אבל בלי קשר זה מעניין אותי).

ב. ישנה בכל זאת - תפילות. אזכרות. שיעורים. לימוד.

השואו כבר לא משחק תפקיד שם.

כל אחד ומה שעוזר לו להתחבר יותר ולזכור את היום הזה.

מסכימה עם הגישה שלך, אבל גם ה"שואו" לגיטימי בעיניי. 

יש בהתכנסות הזו של כ"כ הרבה אנשים יחד, משהו מיוחד ומאחד.

("הם" - אין הכוונה למשפחות השכולות שדמעתם מצוייה תדיר),

להרגיש. להתרגש. גם בכח.

אם חושבים על הנופלים עצמם - כפי שאמרתי אני מאוד מאוד מסופק אם היו שבעי רצון מזה.

לא פעם שומעים או רואים נאום, ואי אפשר שלא לפספס את העצב המעושה והמאולץ, קריאה איטית

צבועה, העוויות פנים מלאכותיות וכו'.

בקיצור - על מי אתם חושבים שאתם עובדים?

שקר שנאתי.

אני לא יכולה להתייחס להכללה כזאת בלי דוגמאות.

וכל אחד יכול:

כבר השנה הטו אזניכם ושיתו עיניכם. אמרו לי מה מסקנתכם.

http://n2.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t633406#7075785

יש ערבי שיעורים לעילוי נשמת החללים-

במכון מאיר

ובראשון לציון 

מנסים למלא את החלל.

אם זה בסיפור 

בקטע 

בשיר

מנסים לאפשר לחיות אחרי.

מנסים לחזק את המשפחות השכולות ע"י חיזוק ממשפחות שכולות.

מנסים לנתב את הכוחות העצובים ליצירה

לחידוש.

להפוך זכרון למעשה.

מנסיים לצייר את החלום.

ובניגוד למה שהיה לפני כעשור שאירעים אלו סיפקו עצב לכל השנה. כעט הם מספקים חוזק.

כדאי לך לבוא.

אך עכ"פ לפי דבריך יוצא שהמטרה המוצהרת היא לא לשם הנופלים.

וכל כי הא - הוה להו לאודועי!!

(סנהדרין מו: ) אך יש בו תועלת לנפטר - אחים בהספידא דהתם קאימנא (שבת קנג. ע"ש).

ב. לעומת ההספד, חושבני שבמודעות הפרסום לא משתקפת בדווקא אותה יומרה עליה כתבת.

את יכולה ללכת לטדי בשביל זה.

(אם אתה לא רואה הבדל בין השניים, זה משהו אחר).

הייתי שם בשנה שעברה ולא הרגשתי בנוח.

היה יותר מדי טקסי.

הייתי בטקס אחד בחיים שלי שבאמת נהניתי והוא חרוט בזיכרוני עד היום. הוא היה מלא תוכן, אמונה, אהבת עמ"י והארץ.

גם השנה רציתי ללכת, אבל לצערי הגעתי מאוחר מהלימודים ולא נשארו כרטיסים כדי להיכנס.

ולכן החלטתי להישאר השנה בבית ולשמוע סיפורים ברדיו.

אני מבינה שיהיו שיחלקו עלי, אני מבינה שיש כאלה שזה מה שמחזק אותם. אותי לא.

שנזכה לקבל רק דברים חיוביים ביום הזה.

"דביקי" "מאלכותי" ו"שבלוני" הוא דווקא שלילי? אולי גם מזה אפשר לרוות נחת?

לא מבינה את השליליות הנוראית הזו שכולם נזעקים ממנה. ראיתם בזה משהו שלילי? חיובי וודאי יש, על השלילי אפשר להתווכח

אפשר ללכת לכיכר ספרא או לשרים בכיכר!

אותו דבר כבר - אז אם שם נגמר המקום בכיכרות לא נגמר המקום

פעם האירוע היה שווה - לציבור הדתי

אירוע אלטרנטיבי - שגם היה שווה לשלם עליו כסף

לציבור הדתי הוא לא מתאים!

http://reshet.tv/shows/live/video/

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.