אנונימי (פותח)בס"ד
איכס פשוט איכס
לא מסוגלת להסתכל על עצמי יותר
הפעם לא מדובר בזה שהחיצוניות שלי דוחה
זה זה שהפנמיות הדוחה שלי משתקפת
יש אנשים שאני חייבת להתרחק מהם
הם מעלים בי דברים שאני צריכה לשכוח
זה לא הוגן מצדי
לא הוגן מצידי להיות אני
אוף נכנסתי לבילבול מטורף
איכס פשוט דוחה
איך אני מרגישה כאלו דברים?
למה זה קורה לי?
ה' תציל אותי
גם כשזה נראה נורא
גם כשאת רוצה להתרחק מעצמך
גם כשזה מייאש ונראה מיותר.
וגם כשאת מגעילה את עצמך.
האדם חייב תמיד לרצות ולהתקרב אל עצמו, אל השורש האמיתי שבו.
והוא מסוגל, כי ניתנו לו הרבה כוחות.
ןכרגע, בנקודה שבה את נמצאת זה כנראה קשה ונורא והדבר הכי דחוי בעיניך..
אך האמת היא שבך, במי שאת, יש המון, לא משנה עד כמה קשה לך עם עצמך.
ולהעלם, או להתעלם זה לא הפתרון..
ואף אחד לא רוצה שתעשי את זה (גם אם בעיניך זה נראה לך ככה לפעמים)
ללמוד להעריך, לאהוב, לשמוח. את תצלחי
זההחבוי בתוכך, מאמינה בך...
בלבלה בלב
קשת רגשות אחת גדולה
זה זה
זה לא זה
זה הכל מוזר לי בפנים
רוצה את זה אבל מפחדת
מפחדת לפתוח את זה
מפחדת לצפות
ואולי זה לא
אולי זה לא נכון לי
אולי אני סתם משלה את עצמי
מפחדת לאכזב
אבל למה?
למה שאאכזב?
ככ הגיוני שזה יקרה וגם כל כך הגיוני שכן
וגם ככ הגיוני שלא והכל בסדר
יש לך את שלך
יש לי את שלי והוא מכתוב כבר מזמן
אז אין לי מה להילחץ.
להיות אני, לשדר אותי ובעזרת השם מה שצריך לקרות, ממילא יקרה
