ובימות המשיח, מה אז??

זה שכתב מעלי נעלם...

אז דברי כבר אינם רלוונטים לכאן.

והאמת, די הרבה שנים.

ולא מזמן.

תזכורת  (משנה ברכות א ה , מוזכר בהגדה של פסח):

מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת,

עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (דברים טז ג). "יְמֵי חַיֶּיךָ" – הַיָּמִים, "כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" – הַלֵּילוֹת.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:"יְמֵי חַיֶּיךָ" – הָעוֹלָם הַזֶּה, "כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" – לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ.

את הדיוק החבדי ואת ההבנה שלהם מיתוך האמירה הזו... לא שמעתי

קיצור הסיפור הזה וכו׳ וכו׳ וכו׳ והזקן הסיני הצעיר שהיה גר מאחורי הר גבוה במרחק הליכה של שלושים יום ממקום עם חשמל ומים ענה לבחור ״עוגיית חצילים, זה טעם החיים״. 

וברצינות, 

יש מצב שאנחנו חיים רק בשביל לשעשע את ריבוש״ע כמו אנשי לגו שמשעשעים את אחי הקטן. 

וטוב שאתה שואל, זה מעורר למחשבה...

למה הקב"ה היה צריך להכניס אותנו למטרה הזאת - זאת כבר מטרה עליונה יותר.

על ה'.

ואני מנסח אחרת. להכיר את הקב"ה ולארח לו חברה (למרות שגם אתם אחלה ).

עד אז אסתפק ב"להכיר את הקב"ה"

בדיחה נושנה של סבא שלי. 

(אח. הימים הטובים בהם היינו נשארים ערים כל הלילה כדי לדון בענינים שברומו של עולם) |מתנסטלג| (מלש' נוסטלגיה, כן?)

(עוד אחת ודי)

ייוהו, מדליה

להיות צופי ישועה

כמו שמחכים לאוטובוס (קרדיט לרב אליהו) 

עוד שתיים וגמרנו

אך לפני שנתחיל לעיין בהגותו העמוקה של ר' קלונימוס – סיפור קצר ונפלא אודותיו מר' שלמה קרליבך ז"ל, הגיבן הקדוש.

וכן סיפר ר' שלמה:

לפני כמה שנים, אני הולך ליד מלוך שלום על יד הירקון בתל אביב. פתאום, אני רואה אדם, הפנים שלו יפים מאוד. מהודרים. רואים עליו שהוא אדם אציל. הגוף שלו לגמרי שבור. הוא גיבן מארבע רוחות. כל העצמו שלו שבורות. כמעט פחד להסתכל עליו. אבל כשרואים את הפנים שלו רואים שכינה...

אמרתי לו: שלום לך אדוני, והוא ענה לי ממש כמו יהודי פולני מבטן ומלידה, ואמר לי: עליכם שולם ליכם שולם.

מאיפה אתה ? – מפיסצנא.

פיסצנא... לא ידעתי מה לעשות עם עצמי...

שאלתי אותו: אדוני המהולל, תגיד לי, ראית פעם את רבינו הקדוש, ר' קלונימוס קלמן ?

והוא אומר לי: האם ראיתי אותו ? אני למדתי אצלו חמש שנים. התחלתי ללמוד אצלו כשהייתי בן שש, ולמדתי אצלו עד שהייתי בן אחת עשרה. כשהייתי בן אחת עשרה לקחו אותי לאושוויץ, אבל הייתי כל כך גדול וחזק שחשבו שאני בן שבע עשרה. ואל תאמין, עשיו אני לגמרי שבור, מכל המכות שנתנו לי, מכל המכות...

כל עצמם מעצמי היא שבורה... כך אני נראה... מה אני יכול להגיד לך...

מכל המשפחת שלי לא נשאר אף אחד. אני לבדי בעולם...

והוא ממשיך לנקות את הרחוב. הוא מנקה רחובות.

מנקה רחובות בקדושה. מי יודע איזו קדושה הוא מביא לעולם בכל יום, כשהוא מנקה את הרחובות...

אני עמדתי משתומם ואמרתי לו: אדוני תרשה לי, אתה זוכר תורה מרבנו הקדוש, ר' קלונימוס קלמן ?

בהתחלה הוא אמר: אתה חושב שאחרי אושוויץ אפשר לזכור תורות ?!

אמרתי לו: כן בטח. דברי רבנו הקדוש יורדים לתוך עמקי הנשמה...

הוא מסתכל עלי זמן רב ואמר לי: שמע, אתה באמת רוצה לשמוע תורה מרבנו הקדוש ?

אני רק זוכר שממש התחלתי לבכות. אני משתוקק, עם כל הנשמה שלי...

אבל הוא היה חסיד אמיתי. הוא לא מוסר תורות שהוא מנקה את הרחוב. הוא הלך, נטל ידיים... נתן קצת מים על הפנים שלו, והתחיל לספר לי...

דע לך, דע לך, זה היה כמעט בכל שבת קודש אצל רבנו הקדוש... איך אני יכול לתאר לך את ה"בואי בשלום" אצל רבנו הקדוש. הוא עומד באמצע, וכל הילדים רוקדים סביבו. "פני שבת נקבלה", אלו פנים היו לרבנו בשבת קודש. לא כמו מלאכי השרת, אלא לפעמים יותר יפות. רבנו הקדוש נכנס לערוך שלחן והוא מתחיל שלום עליכם מלאכי השרת מלאכי עליון" וכמה מאות ילדים, באמת מלאכי עליון, משרתי עליון... זה לא יהיה עד ביאת המשיח...

אבל דע לך, בין הדגים והמרק, בין המרק לעוף, רבנו הקדוש אמר תורה על הפרשה. בכל פעם, אחרי שהוא גמר את התורה , כך הוא היה אומר: כך היה, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע...

עבודה של זריקה... "וזרקתי עליכם מים טהורים". רבנו הקדוש זרק עלינו מים משמי שמים. וכך היה אומר – אני אגיד לכם את זה בלשון של מנקה רחובות –

הרבי הקדוש והמתוק – כך היה אומר: ילדים, ילדים יקרים, ילדים מתוקים, זכרו איפוא. הדבר הגדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו.

וכך בכל פעם שהיה גומר את התורה אמר שהדבר הגדול בעולם הוא לעשות טובה למשהו.

הייתי באושוויץ, שמעתי שמכל המשפחה שלי לא נשאר אף אחד. תאמין לי רציתי להרוג את עצמי. ואינ כבר עושה כל מיני הכנות להרוג את עצמי, ופתאום אני שומע את הרבי אומר: ילדים מתוקים זכרו, הדבר הגדול בעולם הוא לעשות טובה למשהו.

ופתאום אני מלא שמחה. אתה יודע כמה טובות אפשר לעשות בלילה באושוויץ. אי אי אי, בכל פינה שוכב על הרצפה יהודי ובוכה ואין לו עם מי לדבר. כי מי יש לו כח לשמוע עוד פעם את הסיפור על אשתו, על הילדים שאינם והם כבר בשמים.

אז כל הלילה ישבתי והקשבתי לספורים עם היהודים השבורים...

וזה נתן לי הרבה כח.

אבל אחרי כמה חודשים שוב רציתי להרוג את עצמי, ושוב שמעתי את קולו של הרבי וקבלתי כח.

שהגעתי לתל אביב שוב נשברתי, אבל שמעתי את קולו של הרבי והבנתי – כמה טובות אפשר ליהודי לעשות בתל אביב ובמיוחד ברחובותיה...

ומספר ר' שלמה: אחרי כמה חודשים חזרתי לארץ. בבוקר, זה היה בחנוכה, רצתי לרחוב שעל יד הירקון למצא את מנקה הרחובות הגבן הקדוש. נכנס למלון שלום ושאלת: איפה המנקה רחובות ?

אמרו לי: אתה לא יודע ? האם לא שמעת שביום שני של חג הסוכות הוא עלה למרומים? ...

אז דעו לכם, רבותי, שיבוא משיח יחזור המנקה הקדוש לרחובות ירושלים וינקה אותם, והוא ילמד את כל העולם, שהדבר החשוב ביותר בעולם הוא לעשות טובה למישהו.

ובכך להשלים את הכונה הכללית של יצירת העולם

הוא יודע.

לעיתים אנו זוכים לכמה פירורים משלחן גבוה. יש בהם כדי להפיג את הרעב אך אין בהם כדי להשביע.

התשובה הכוללת והממצה שמורה לו.

(ועוד שלוש תגובות יש 40+)

ליסטית. גוד לק.

את לא היית פה שנים

פרשתי בזה הרגע, כדי שהרגע האחרון יהא מושלם, כל הארבעים+ כאן עם הקיפול שלי, מגניב

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד