ׁ(וגם לי קשה עם האווירה שנוצרה כלפי החילונים. לא הייתי כאן כשהשרשור ננעל...)

אני בעד לצמצם את המריחה בתיכון ולהכניס טיפה חינוך אמיתי ולא ידע כללי

אז לא הייתי מורידה מקצועות שלמים, אבל יש כמה טעונים שיפור דחוף!

היסטוריה- קצת יותר סיפורים ופחות "גורמים. תוצאות. קשיים. התמודדות עם קשיים. הישגים."

לשון- למה צריך כל שנה לחפור על ניתוח פעלים (עבר/הווה/עתיד, פעל/הפעיל/הופעל, גוף ראשון/שני/שלישי)??

לומדים פעם אחת לבגרות ודי. לא חסרים דברים שאנחנו לא יודעים בעברית ונשמח לדעת אותם.

הלווואי היו מלמדים את זה יותר מקיף..!

וכל השאר ללמוד לבגרויות שנתיים(הייתי אומר ט' י') ואח"כ עוד שנתיים לימודים מעמיקים ע"מ לבנות אותך כבן אדם

בלי שטויות של בגרויות

למרות שזה נשמע "לא לשמה" - זה עדיין יכול לגרום, אם יש מורה טוב, לתלמידים להתאהב בספרות, ולקרוא יותר משקראו בעבר.

כשאתה מגיע מתוך אהבה גדולה, אז גם ניתוח של הסיפור לא יזיק ואולי במובן מסויים יחדד את הקשר שלך עם הספרים והסיפורים. ככה זה היה אצלי (אבל אולי אני לא ממש דוגמה כי אני קבעתי לעצמי את תוכנית הלימודים מעבר ל2 יחידות החובה.)

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אני אישית 90 אחוז מהחומר בספרות למדתי לבד לגמרי. ככה אתה לומד איך שאתה אוהב ואיך שאתה מתחבר לזה.

לי לקרוא יותר ספרים (בכל מקרה אני קוראת...)  אלא להעריך יותר שירים.

ולוותר על קאטרינה, והיה העקוב למישור, בעל הזבוב, אנה קרנינה והבונוסים שהוסיפה המורה שלי- החיים הסודיים של הדבורים, ואת ואהבתי כל כך.

היסטוריה ותושב"ע (לפחות במתכונת הנוכחית).

למדנו תושב"ע לפי תוכנית חורב (כשרות, שבת), וזה היה ממש יעיל! 

חוץ מזה שהרב היה אישיות!

מה....... לא היה לכם??

היה אצלנו זוועה. (אולי זה תלוי מורה, אבל בכל מקרה בד"כ זה לא חומר מועיל במיוחד)

לדעתי זה אחד המקצועות הכי חשובים.

התנגדות נוספת!

ומה זה אומנות עיונית??

שיש המון חכמות, כולן חשובות, רובן שימושיות והרבה מאוד מעניינות, אבל פשוט אי אפשר שכולם ילמדו את כולן בשנות הנערות. אי אפשר לנהל עולם ככה, זה יימרח יותר מדי.

גם ככה היא לא תרמה לכלום, ועדיף היה לנצל אותה לעוד חומר יעיל או למשהו אחר.

או שיוסיפו מוזיקה.

זה לא שונה בכלום. ששניהם יהיו מקצועות העשרה.

אזרחות ואנגלית

עם כל השאר הסתדרתי מצויין (לא נכנסתי לשיעורים... אבל נזרום)

אה, וגם מדעים

ושיתגברו מתמטיקה כי זה כיף

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל