(באווירת יום העצמאות
)
אז זהו, שזה לאו דווקא שריונר.
לאחרונה, או מאז ומתמיד, יש לי איזה חיבה מיוחדת לחיילים. 
זה נשמע הכי הכי ילדותי וחסר הגיון, אבל חיילים תמיד מסקרנים אותי.
יש רגעים שפשוט בא לי בא לי בא לי שיהיה לי חייל משלי, או להיות שם בעולם הזה, או להכיר את המסגרת והאנשים המדהימים האלה, היפים האלה, הגבריים החסונים ויפי הבלורית, שפשוט עושים משהו גדול בחיים שלהם. שהם פשוט גזעיים (כן, אני יודעת שזאת מילה שיצאה מהמחזור).
אני בעיקרון מרגישה ילדה בוגרת בחיים שלי, אבל בקטע הזה אני פשוט מתבעסת על עצמי ועל המציאות. וואלה, הלוואי שבשביל הקטע הזה אני אלך לצבא. אני מתה לגעת קצת בעולם הזה, בכור ההיתוך הזה! קיבלתי את ההחלטה שלי (ברור שאני לא הולכת לצבא, ומה שאמרתי זה לא שיקול ראוי כמובן). ואני גם יודעת שמן הסתם אם הייתי שם זה היה פחות זוהר והכל. אני קצת טיפשה והם מתוקים.
אוף, בא לי חייל!!
"
אולי אבוא עם מדים.. 
" 
)
)