טוב, למעשה היא ישנה, אבל אחרי שבוע וחצי שלא ראינו אותה - היא נראית לגמרי חדשה.
מדובר כמובן ברצפת האמבטיה שלנו😁
בערב שמחת תורה סידרתי את כל הבגדים שאיימו להטביע אותה בתוך סל הכביסה ושלושה אשפתונים ענקיים, וסוף סוף היה אפשר לפלס קצת דרך ואפילו להתקלח (אני לא רוצה לספר מה הילדים עשו עם מקלחות בימים שלפני כן🙈).
ואז הגיע הרגע הגדול והנורא - מוצאי שמחת תורה.
(טוב, לפני שלוש שנים הרגע הזה היה פי כמה נורא
)
בכל אופן, מאותו רגע עסקתי רק בדבר אחד (טוב, נו, חוץ מלחזור למרתונים בעבודה ובכתיבה וחוץ מלשלוח ילדים למסגרות ולספוג את ההסתגלות המחודשת שלהם): ייבוש הביצה.
והיום, סוף סוף, אחרי מאמץ מלחמתי בלתי פוסק (ובכלי נשק שבורים - דלת מכונת הכביסת התפרקה בדיוק בימים אלה) - אני יכולה לבשר בשמחה שמשימה הושלמה בהצלחה! רואים רצפה בחדר האמבטיה! (והמצב שלה לא מלבב מאוד... מסתבר שים הבגדים החביא מתחתיו כמה טיטולים תועים וגם קרקרים מפוזרים...)
מי עוד מצטרפת לשמחה הגדולה?
ואל דאגה, עוד מחכים לי כמה קרחונים שיש לנתץ - בסלי הכביסה שבחדרים...
מתואמתבד"כ אני לובשת את החלוקים של ביה"ח, ככה אם מתלכלך זורקת לכביסה וזהו.
אבל בסוף כשמתלבשים זה נותן הרגשה הרבה יותר טובה וגם כשבאים לבקר (הילדים שלי בעיקר וגם ההורים) אני שונאת שאני עם זה, גם מבחינת צניעות וגם ההרגשה.
אבל לא יודעת מה אפשר ללבוש,
הבגדים שלי הרגילים לא מותאמים להנקה וגם מסורבלים קצת (חולצת בסיס וטוניקה/ שמלה),
ובימים הראשונים שאחרי הלידה אני רוצה משהו שיהיה נוח.
אני כמעט ולא מניקה לאחר מכן ולכן לא רוצה להשקיע בבגד של הנקה.
אני לא חרדית ולא רגילה לחלוק, וגם לא רוצה להשקיע הרבה כסף במשהו שהוא רק לכמה ימים.
יש לכן רעיון מה כן אפשר?
וטטרה
את יכולה להרים את החולצה ולהניק כשהבטן מכוסה בזכות הגופייה
ואפשר גם לקנות שמלה קלילה עם כפתורים ואז אפשר לפתוח להנקה.
וואי זה משפיע מאד. היה לי מישהי לידי בחדר שהתלבשה התאפרה כאילו היא מארחת בחג עכשיו חח
קינאתי בה ממש
רק עקבים היה חסר לה 😂
אבל לא יצא לי שבבית חולים התלכלכתי (כי זה זמן שאני חרדתית שירותים אני שותה גלונים בשביל ההנקה והולכת לשירותים כל חצי שעה כי מפחדת מעצירןת😅)
או חצאית וחולצת פוטר/טישרט
זה משנה עולמות הקטע של הלבוש, בימים אחרי הלידה אני לא מתפקדת כ"כ אבל אחת האחיות/אמא שלי אם היא איתי עוזרת לי להתלבש, להבריש את השיער (בימים האלה שמה כובע קליל ולא מטפחת קשירה מסובכת) ולהתאפר קצת
מחזיר אותי לחיים בהרגשה (למעשה גם לפני וגם אחרי אני במיטה אבל התחושה והפוזיציה שונים כל כך).
ואפשר גופיה מתחת, ואז כשמרימים את החולצה, לא חושפים את כל הבטן.
אני לובשת אותם לפעמים גם בימי שישי כשמנקה את הבית, וגם מעל הפיג'מה כשיורדים למקלט
קניתי כאלה זולים (150 ש"ח בערך), ומבחינתי זה היה לגמרי משתלם. לבשתי אותם גם בימים שאחרי השחרור מבית החולים.
הכי נוח לי עם החלוקים של הבית חולים אבל באמת זה לא הכי צנוע וגם זרוק כזה.
אז חלופה שנוחה לי זה חצאית קלילה עם גומי רחב (שלא תציק כשהכל רגיש אחרי לידה) וחולצת גלופה, שבעיקרון אני לא הולכת איתה ביום יום אבל היא הרבה יותר צנועה מחלוק בית חולים (למרות שהפתח שלה רחב, הוא לא רחב כמו של החלוק)
אני תמיד מזמינה משיין כמה וזה ממש כיף
הלידה האחרונה הייתי במצב לא הכי טוב ולא החלפתי מהבגד של הבית חולים והרגשתי רע מאוד
חלוק קשירה כזה שקושרים מעל הבגד, ואז את עם הפיג'מה של הבית רפואה אבל אם את מסתובבת במחלקה או מארחת אפשר בשניה לקשור מעל
מאמינה שאפשר להזמין בשיין כאלה, וגם ראיתי בשיין שמלות הנקה חמודות בסביבות 50 שח שאפשר גם להשתמש בהם אח''כ בתור שמלת בית...
לא מזמן קניתי והן פשוט נוחות.. זה שמלות שאני לא אסתובב איתן בחוץ אבל מצד שני לבושות ולא נראה פיג'מה או חלוק.
המחיר פצצה 70 שח. ואני חורשת עליהם בבית
מצרפת לך קישור שמלת הנקה חלקה
חולצה רחבה עם פתח סגור מספיק או דברים אחרים שכתבתן במחיר זול, לא בשיין?
לא אספיק להזמין משיין.
וזויה מזמן לא עולה עלי.
התלבטתי אם לנסות להזמין לארג' אבל יש לי הרגשה שזה לא מספיק גדול באמת.
האמת אני לרוב עם החלוקים של בי''ח ואחרי קיסרי.
וגם לא אקום לאורחים.
מי שבא לבי''ח שישא בתוצאות 🫣😁
הריון ולידהיותר חשבתי לכיוון של הבית בימים הראשונים אחרי הבי''ח.
באמת קטנה
ובחברות אחרות אני לוקחת m - l תלוי בגזרה ואם אני רוצה רחב או לא
לשים משהו מתחת.
תודה!
וכשהנקתי הרמתי את השמלה והתכסיתי בשמיכה עד התינוקת..
לי זה היה אחלה.
תכלס, חלק מהזמן כן נשארתי עם החלוק של הבית חולים כי בסוף זה באמת הכי פחות מציק אחרי לידה והכל
אבל הוא היה לי קצת חשוף מידי אז שמתי מתחת טישרט
והקפדתי על מטפחות אמיתיות ויפות וממש לקשור
זה היה לי סופר משמעותי ועשה הרגשה טובה.
זה נותן תחושה הרבה יותר נעימה וטובה.
מביאה איתי חצאיות רחבות, חולצות נוחות (אפילו חולצות גלופה זה אחלה)
הלידה שהייתה בשבת, אפילו התלבשתי בבגדי שבת כבר בחדר לידה, לפני שעליתי למחלקה.. זה פשוט תחושה אחרת..
אחרי לידה הרבה פעמים לי היה דימום מוגבר ואז אחרי כל פעם שהלכתי לשרותים או שהתקלחתי (בערך באותה תדירות) הייתי מחליפה חלוק ומגבת ואמורת לעצמי בהנאה איזה כיף שלא אני מכבסת.
האמת שבמרבית הלידות גם כמעט לא היו לי מבקרים ומי שהגיע לא היה לי אכפת איך שיראה אותי
ממש לא התחשק לי ללכלך בגדים שלי
לבשתי חלוקים של בית חולים ומעל חלוק מהבית
מבחינתי הפינוק הכי גדול זה כביסה שלא אני מכבסת, ואוכל שלא אני מכינה.
ואת שניהם מקבלים באשפוז אחרי לידה😁
לא אכפת לי להסתובב עם מכנס רחב בבית חולים כל עוד אני צנועה ועם כיסוי ראש
החלק העליון של הפוטר עם כפתורים ככה שאם צריך יהיה נח להניק.
אני לא אוהבת את החלוקים מרגישה חשופה ומסכנה. אין כמו בגדים של בית עם ריח של הכביסה שלך.
קניתי 2 חליפות כאלה למקרה שאתלכלך. מחליפה גם ככה סביב היום השני משהו כזה
כמה עוד אני יכולה לעבור ולמה ה' עושה לי את זה?
קיבלתי עכשיו תוצאות של בדיקת ניפט.
הן מאוד מאוד מאוד לא טובות באחוז גבוה.
אני בשבוע 18+4
סוף סוף העזתי לשמוח
סוף סוף לספר לכולם (כבר הבטן גדלה וקשה להסתיר)
ועכשיו מרגישה בסיוט
אני אחרי הפלה וטיפולים וזהו זה היה מבחינתי הסיכוי האחרון שלי
אני כותבת ומרגישה את התנועות שלו בתוכי
כאילו מבקש ממני לא לוותר עליו
אבל זאת לא אני שמוותרת
זה הקב"ה
לא מבינה מה הוא רוצה ממני
ולמה אני צריכה לעבור את כל הסבל הזה?
(יש לי שני ילדים מדהימים בבית והם כל כך מבקשים אח, ב"ה עליהם. גם לא הגיעו בקלות, אבל בתודה עליהם לא מקטינה את מה שאני מרגישה עכשיו)
לא יודעת איך להמשיך מכאן
ואיך להמשיך לחיות כרגיל
ממליצה ממש להתייעץ עם מכון פןעה הם יוכלו להפנות לרופאים מומחים ולתת עצה הגונה
שולחת חיבוק.
אמן שיהיו דברים טובים בקרוב והרבה נחמות!
חיבוק ענק. אין מילים
אבל שולחת תפילה שתגיעו להחלטות הנכונות ושהכל יסתדר בדרך טובה ומתוקה (ככל האפשר) ובקלות.
אם זה נכון (ו91 אחוז זה סבירות לא מעודדת)
אז זה תמותה או בהריון או במהלך השנה הראשונה ככה שאין לי הרבה מה להגיע להחלטות. רק לעשות את המי שפיר ולצפות לאיזה נס.
אבל בתכלס אני כבר באבל. ובכעס גדול מאוד על ה'. ובחוסר רצון מוחלט להמשיך רגיל את החיים
אין לי מילים לעזור
אז שוב חיבוק <=====😌======>
אולי תלכו לרבי דוד מנהריה?
קחי את הזמן להתאבל ולהרגיש את מה שהלב מרגיש (זה מאוד מובן הכעס והחוסר רצון להמשיך רגיל)
ומתפללת שה' ישלח לך נחמה וירפא את ליבך.
אין לי מילים מעבר לזה שאני כואבת איתך את הצער שלך ושהתחושות שלך ממש נורמליות, למצב לא נורמלי
חיבוק ענק♥️
מתפללת עלייך ובע"ה גם בהדלקת נרות אתפלל עלייך שמה שלא יהיה- יהיה לך טוב וברחמים
האמת שאני פשוט שבורה
לא רוצה לראות אף אחד לא יודעת איך להצליח להיות עם כוחות לילדים
יש לי תור לדיקור מי שפיר בראשון. אני רוצה להתפלל לנס ומתפללת אבל קשה לי להאמין בפנים שמשהו טוב יכול לקרות. הלוואי ואטעה. הלוואי שזה השיעור שלי, לעבור דרך הפחד ולחכות לנס ולא השיעור השני
מאוד לא פשוט
מניחה שגם מה שכתבת לא יכול לבטא את הכאב צער פחד וחשש שאת נמצאת בו..
אולי תהיו בקשר עם מכון פועה?
כמו שה' יודע לשלוח צרות וכאב גדול, הוא יודע לתת גם שפע ואושר גדול, וידו לא תקצר.
מתפללת עליך גם על ה 9% שעוד יש תקווה, וגם בע"ה שפשוט ישלח לך שפע עצום בכל תחום.
אמן באמת לאיזה אור בכל זה.
מאמינה שהילדים שלי לא היחידים שכבר איבדו עפרונות ומחקים...
וב"ה שזה בזול ויש לי סטוק בבית.
אבל מרגיש שזה כבר נהיה ממש מסחרה. אין להם כוח להחזיר למקום, אין להם כוח לחפש. אז לוקחים חדש.
זה מתחיל בכלי כתיבה עובר בנעליים ומשקפיים ועד לדברים שלנו שהם מאבדים...
חוץ מלשים שם (שעל מחק זה לא כ"כ פרקטי) יש לכן עוד רעיונות איך לעודד אותם לשמור על הציוד?
וכשחסר לוקחים משם. לא חדש.
שמאבד ומפוזר... יש לי ילדים כאלו וכאלו.
צריך להתבונן ולראות ממה נובע.
אם מזלזול - צריך באמת לחדד את עניין השמירה על רכוש.
אם הילד רחפן ולא שם לב זה בטח פוגש אותו בעוד מקומות בחיים.. וצריך לחשוב על אסטרטגיות של ארגון, אחריות עצמית לבדוק מה חסר לי כל ערב ומה צריך למחר וכו'
הכל כמובן בהתאם לגיל והיכולת.
גם לי יש ילדים כאלה
האמת שאני לא ממש מתרגשת מבינה שזה חלק מהגיל
כמו שכתבת אני גם הדבקתי שמות על כלי הכתיבה שלהם
אבל זה מעצבן.
היום למשל הבת שלי לא מצאה את המחק. אמרתי לה שתחפש טוב. אחרי שהיא התייאשה מצאה אותו במקרה בתוך הקלמר...
שניה אח"כ מצאתי טוש שלה על הרצפה. אמרתי לה שתיקח אותו. כמובן שהוא נזרק בתיק ולא הוכנס לקלמר
אני מרגישה שחוץ מזה שהילדים שלי רחפנים, ואין לי מה לעשות עם זה, הם מאוד מזלזלים בציוד בגלל השפע שקיים.
מחקים לפעמים לא שורדים שבוע, והמחיר שלהם הוא אפסי אז לכאורה לא נורא, אבל מבחינה חינוכית זה גרוע בעיני, אז משתדלת להיות 'על זה' , לתזכר , להרים בסיום של.ב, להגיד להם שחיפשו, להגיד שאסור לזלזל ברכוש וכו'... נקווה שזה יטמע...
אז הם לא מתאמצים
גם לילדים שלי זה קורה כשהם יודעים שיש שפע האמת
עם קשיי התארגנות, וכמובן מאבד חפצים.
אני מנסה לעשות מה שאפשר כדי לעזור לו לשמור על הציוד.
כתבתי שם על כל פריט.
באמת על מחק פחות אפשרי. אם זה מה שעוזר, אפשר לקנות מחק שמגיע עם מחזיק או כמו עט כזה של מחקים. זה הרבה יותר קטן, אז כדאי רק אם לא יאבד כל שנייה.
קניתי לו קלמר עם סקוץ' בפנים. (עם תא אחד שיכול להתחלק לשניים עם סקוץ').
וחיברתי לו בסקוץ' דבק סטיק, מספרים, סרגל ומחדד. זה עוזר להחזיר כל דבר למקום.
כתבתי על הרוכסן של כל תא מה צריך להיות בפנים, ואני עוקבת כל כמה ימים לראות שיש לו כל מה שצריך.
הכנתי לו קלמר נוסף לבית, כדי שבבית הקלמר ישאר כל הזמן בתיק, והוא לא יוציא אותו בשביל להכין שיעורי בית ולא יחזיר לתיק.
בקבוקים הוא משתמש בבקבוק פשוט של מים מינרלים, ואם נאבד זה לא נורא. דואגת שיהיה מלאי בבית.
לכתוב שם על סוודרים, מעילים וכד'.
וגם על ספרי הלימוד.
צריך לראות אם ילד מאבד הרבה חפצים בגלל קושי, ואז לנסות למנוע אבדות ולדאוג למלאי לתחלופה.
או שזה יותר בגלל עצלות וחוסר אחריות, ואז אולי יעזור להעביר לילד את האחריות ולתת להם להתמודד עם ההשלכות, ולא מייד לתת להם חדש במקום.
זה תלוי גם בגיל של הילד.
לשלוח אותם בלי ציוד זה סתם מפריע ללמידה שלהם
לדרוש מהם לחפש טוב לפני שמחליטים שאין.
ללכת לקנות לבד ציוד חדש/ לקנות מכסף שלהם.
אם זה לא משהו שחייבים, שיסתדרו בלעדיו.
ואם זה משהו הכרחי אפשר לתת תחליף יותר פשוט.
הבת שלי בכיתה א שנה שעברה איבדה די הרבה. לדעתי זה כן קצת התמתן בהמשך השנה (ובכל זאת מתחילת שנה השנה היא כבר איבדה דברים)
מאמינה שעפ יותר ילדים בבית ספר יש יותר הוצאות, אבל אני באמת קענה סטוקים (ובודקת קודם בקלמר ובתיק שהיא לא פספסה את זה)
אפ יתאים לכם, אולי תקני דברים פחות שווים ואיכותיים שמי שמאבד לוקח מהם. ככה יעלה פחות כסף ואולי גם להם יהיה יותר אינטרס לשמור (לא יודעת באיזה גיל הם..)
לא מצליחה לזכור להקפיד. 🤦♀️
עם ילד שמקבל ברזל מאז שהוא נולד עד עכשיו, כשהוא כמעט בן 3.
עוזר להצמיד לפעילות קבועה, או לתת בזמן קבוע.
לי זה עוזר לתת את שניהם במקלחת (מקלחת כמעט כל יום ואם יום מתפספס אז לא נורא)
תמיד נתתי באמבטיה או תוך כדי שמלבישה.
מבחינתי שמכינה טיטול, בגדים, מכינה גם את זה.
רעיון להצמיד לפעולה קבועה.
תודה!
ואפשר לתת ברזל וויטמין די ביחד?
אני אפילו אוהבת, כי השומניות של הויטמין די על הכפית, עוזרת גם לברזל להחליק (שמה על הכפית קודם ויטמין די ומעליו ברזל ונותנת ככה).
ובגלל שהברזל מאוד מלכלך אני אוהבת לתת באמבטיה את הכל.
אם אין לך יד פנויה לזה, אולי כדאי לקנות פלסטיק פשוט כזה שהם שוכבים עליו באמבטיה.
יש להן על מה להיות במקלחת.
רק שלא רק אני מקלחת. 🫣
למשל כשמכינה סנדביצים בבוקר, ובמקרה זה גם ממש ליד...
או בערב כשמארגנים ארוחת ערב
אחר כך כבר לא התאפשר.
כי אם זה קבוע על השולחן, הילדים יתעסקו עם הבקבוק וישברו אותו.
תודה
בה אני לוקחת כל מה שצריכה- ויטמינים, גלולות, קפסולות להגברת חלב..
מרגישה שצריכה את הקופסאות האלה של הזקנים לאחסנת כדורים באופן יומי😅
יש לי בשידת החתלה ונותנת לו כל בוקר
ככה זה לא התפספס
ומרצ אותו שם עם כפית שיהיה מוכן.
ויטמין די בשידת החתלה כל בוקר נותנת כשמארגנת
אחרי כחמש שנים, שגרים במקום שלא ממש שמחה בו, מחפשים את המקום הבא..
רוצה מאד ישוב, חם, קהילתי, מחבק.
תורני
עדיף באזור לא מאותגר מידי ביטחונית
לא צפון.
חשבנו על מבואות יריחו, עשהאל...
אבל רוצים לחשוב על עוד כיוונים בסגנון.
יש לכן רעיונות?
אשמח מאד שתחלקו איתי, ואולי תרוויחו שכנה כייפית;)
לא בפנים ששם מאתגר יותר
יותר לכיוון ראש העין, פתח תקווה
פשוט כתבה לא מאותגר בטחונית. אז זה כן.
והיא לא כתבה בכלל לא אלא לא מאד
אני לא חושבת שאחיה עונה להגדרה מאד מאותגר בטחונית
יש יישובים ככ ככ ככה יותר..
לא עוברים דרך כפר ערבי בדרך, והוא בתוך גוש של יישובים יהודיים
בסוף כל הארץ מאותגרת בטחונית אבל יש יישובים שיותר ויש שפחות. ראיתי שכתבה עשהאל אז אחיה לא נראה לי יותר מאתגר מעשהאל. אבל כן יש יישובים שיותר קרובים למרכז ולצפון נניח שהם פחות מפחידים ביום יום.
(כמובן שבסוף מי שגר שם מתרגל ולא מפחד אבל זה תלוי כל אחד מאיפה באה וממה מפחד)
אבל אולי שווה לברר על מבוא חורון
בהצלחה!
ליד יריחו מקימים יישוב חדש בשם אלישע ומחפשים עבורו משפחות עדיין.
נשמע כן מאותגר ביטחונית.
לפותחת- אולי שבי דרום?
לא מכירה אישית אבל ממה ששמעתי עונה על מה שאת מחפשת
ילד מתוק אמיתי בן 4.
ברגע שנכנסים למעלית לכיוון הבית מתחיל להרביץ לאחים, נכנסים לבית זורק משחקים (לא לכיוון שלנו..), ובכללי לא מקשיב עד שנכנס לחדר עם משחק שבוחר/ספר שהספיק לו הוא יוצא בדרכ "רגיל". לא כל יום. לפעמים הקושי במעבר זה חצי שעה, לפעמים שעה וחצי.
התמודדתי עם זה שנה שלמה שנה שעברה. זה היה שנה עם מלא שינויים..
אין לי כוח להתמודד עם זה שוב כל יום. אבל חוץ מחוסר כוח שלי, אני רואה שקשה לו ומחפשת דרכים לעזור לו במעבר הזה.
אשמח לעצות 
לעשות משהו בדרך מהבית לגן?
ללכת ישר מהגן לגן שעשועים וכד', ורק אחר כך לחזור הביתה.
הוא לא בצהרון. אז יש אחה"צ ארוך.
כשמזג אויר נעים לוקחים את הזמן. בדרכ מביאה גם משהו לאכול. יושבים על ספסל בדרך/ בגן משחקים ומדברים.
תודה על התגובה
לאכול משהו- או פיתה מיד שמגיעים, או עוגיה/ פרי בדרך שעוזר לילדונת להתאפס
עוד אופציה-להדליק לה סיפור מוקלט מיד כשמגיעים וזה גם עוזר להתאפס...
ולהוביל אותו אליהם ואז אל החדר (בעדינות ובחיוך כמובן) ברגע שמגיעים הביתה?
אפשר גם בדרך לדבר איתו על זה, לתמלל את מה שקורה לו ואת מה שהולך להיות: "עכשיו סיימת את הגן, ואנחנו הולכים הביתה. לפעמים קצת קשה לעבור מהגן לבית, כי זה שינוי גדול. ולכן עכשיו כשנגיע הביתה יחכה לך הספר איקס, ואתה תיקח אותו כשנגיע ותיכנס לקרוא בחדר. ואחרי שתגמור לקרוא ולהירגע מהשינוי, תוכל לבוא למטבח ואתן לך משהו לאכול."
או לתת חפץ הרגעות / חפץ מעבר לזמן הזה.
אם יש לו מוצץ - להגדיר זמן מוצץ במיטה,
וגם אם אין לו, אפשר להגדיר זמן הרגעות במיטה, לתכנן ולדבר על זה מראש, שיש עשר דקות הרגעות במיטה, ולהביא לו משהו נעים כמו בובת פרווה או שמיכה נעימה.
אולי גם אפשר לבחור ספר מראש, שיחכה לו בחדר או במיטה.
שאלה כללית שחשבתי עליה
הרי עד שבוע 27 העובר לא ככ בר חיות מחוץ לרחם, לכן כל מקרה של התכווצויות או ווטאבר- צריך ללכת לנסות להרגיע לפעמים תופרים את הצוואר לפעמים מלא נוזלים לפעמים שמירה, סבבה.
27-34 עובר בר חיות אבל עדיין לא בשל ולכן כל האמור לעיל תקף גם כאן, מקבלת
אחרי 37 זה כבר לידה במועד ברוך הבא ילד
אני מדברת על 34-37 (הלו זה מצבי אי לכך עלתה מחשבה לפני כיסא כבודי😁) נניח יש התכווציות כואבות
סבבה מה יעשו לי במוקד? מקסימום יגידו לי לנוח או יחברו לנוזלים…
זה לא שלב של תהליכים מורכבים כדי להשאיר בבטן ניראלי
אני טועה?
כאילו, נניח ומתחיל התכווצויות אבל וואלה לילה ואין איך לנסוע וזה רק מיון ולא מוקד ובלאגן
מה להתאבד עד זה למרות שתכלס זה כבר תינוק דיי בשל (אם כי במשקל נמוך כנראה) ואני באמת תוהה חוץ מהבשלת ריאןת מה יש לעשות בכזה מצב?
סתם מסקרנות
בעז"ה לידות בזמן לכולנו חח
משמעותי להתפתחות! הרי עד שבוע 36 העובר נחשב לפג, ויש לזה משמעויות והשלכות. לי בשלוש הלידות האחרונות היו צירים מוקדמים בשבועות 32-35, כל תינוק בשבוע אחר, והתאמצו מאוד למנוע אותן בביהח. כולם נולדו בסוף בשבוע 39 פלוס
חוץ מלנוח ולשתות…
לכן אני אומרת
כבר לא נותנים זריקות להבשלת ריאות.
לי נתנו ב36.. תלוי מאוד בבית חולים
עד לשבוע 36-37
כי בכל זאת זה לידה מוקדמת ועלולים להיות סיבוכים.
לא הייתי משחקת עם זה.
כן מנסים לעצור לידה.
אם יש ציר פה ושם הייתי פשוט נחה ושותה מים אם זה ממש הופך לסדיר אז צריך להיבדק בהקדם לפחות עד שבוע 36.
לי היה צירים בשבוע 34 כל שתי דקות, צפופים וכואבים, ברמה שהייתי בטוחה שאני יולדת באותו לילה (זה היה ברמה שבלידות הקודמות היה לי ככה בפתיחה 7-8) וברוך ה' עצרו אותם במיון יולדות ונולד חודש וחצי אחר כך.
אני הייתי ממש בלחץ מזה, כל הדרך לבית חולים רק בכיתי "אני לא רוצה ללדת עכשיו"
ולא הייתי מיובשת בכלל, שתיתי מלא באותו יום אבל בכל זאת הנוזלים בבית חולים עזרו, האחות גם אמרה משהו על איזה חומר ששמים ביחד עם הנוזלים אבל אני לא זוכרת מה זה היה.
ברור שללכת להיבדק
אני בתם ככה חושבת לי להנאתי😅
מעניין מה שמים בנןזלים
אני אשאל אץ הצט!
מכירה כאלה שהסתבכו וכן הגיעו לקשיי נשימה ואפילו נקזים בריאות של התינוק
זה שבוע שלא אמורים ללדת בו
והיה מונשם.
ב"ה לא היה נזק לטווח ארוך.
כשהלכתי עם צירים מסודרים והתקצרות צוואר "את שבוע 34, כבר לא עוצרים לידה, אנחנו יודעים איך לטפל בתינוק"
יופי שיודעים, עדיין עדיף לתינוק להיוולד מאוחר יותר...
מזל שרופאת הנשים חשבה כמוני והוציאה לי את כל המכתבים והמסמכים שיכלה כדי שיאשרו לי שמירת הריון (שבאמת אישרו) ונחתי ממש ממש ממש וב"ה נולד בזמן.
מנוחה ושתייה משמעותיים מאוד, וכל יום נוסף בבטן שווה לתינוק פחות מאבקים בריאותיים בחוץ.
מובילים ללידה, לא עדיף שזה יקרה בבית החולים?😅
בטח בשבוע כזה
נראה לי סיבה מספיק טובה ללכת להיבדק
או לפחות לעכב אותה כמה שאפשר. בעיקרון כבר לא נותנים בשלב הזה זריקה להבשלת ריאות, אבל אולי יש סיכוי שיחליטו שכן. (אני הגעתי בשבוע 33+6 ונתנו לי את הזריקה. בפועל ילדתי יום אחר כך, כשכבר היה שבוע 34)
בכל אופן, אולי צריך גם לבדוק למה יש צירים בשלב מוקדם יחסית. ואולי מכיוון שהעובר עדיין קטן, רוצים לעקוב יותר ולראות שהוא לא נכנס למצוקה.
בקיצור - בהחלט ללכת לבדוק בשלב כזה של ההיריון.
העיקר שיהיה בקלות ובבריאות ובידיים מלאות!
עצרו את הלידה עם אוטיסיבן והייתי מאושפזת שבועיים.
שחררו אותי ב35 הביתה ותוך 3 ימים חזרתי ללידה עם צירים. הם אמרו שבשבוע כזה לא מפסיקים את הלידה אבל גם לא עוזרים לה ( כלומר לא מוסיפים זירוז). פתאום הפסיקו הצירים אחרי 12 שעות. השאירו אותי להשגחה ללילה במטרה לשחרר בבוקר. אבל בבוקר התחיל ציר אחד חזק שאחריו כבר הייתי פתיחה מלאה ותוך כמה דקות ילדתי (מזל שהייתי כבר בביח)
34 זה פגיה עדיין.
הריאות עוד לא בשלות, יש עוד דברים שמתפתחים בסוף. לידה בשבועות האלה מעלה סיכון לקשיי התפתחות, תקשורת, קשב ולמידה. לדעתי לאחרונה יצא מחקר שמשבוע 37 ואחורה, כל שבוע מעלה יותר סיכון סטטיסטי לקשיים הללו. יותר קשיים בהנקה כי עוד לא סיים להתבשל רפלקס המציצה ועוד.
ב''ה הרפואה מפותחת וניתן לטפל היטב בתינוקות והכל עשוי להיות כמובן ובע''ה בסדר גמור, אבל זה לא דבר חיובי ולא דבר להקל בו ראש בכלל.
עשויות להיות לזה השלכות לכל החיים.
אם יש צירים לגמרי ללכת להיבדק, לקבל עירוי או מה שצריך ולנסות לעצור אותם ולדחות את הלידה. כל יום ברחם הוא מתנה.
שיכולים להוביל ללידה, צריך בכל מקרה להגיע להיבדק. כדי בשלב מוקדם ינסו לעצור את הלידה, ובשלב יותר מאוחר יילדו בבית חולים.
אם זה צירים שלא מובילים ללידה, ואין מה לעשות, אז אין טעם ללכת.
ואם לא יודעים, אז בכל מקרה צריך לבדוק.
ברור שללכת להיבדק -
נותנים תרופה לעצור צירים, הבשלת ריאות וממש חשוב - מגנזיום ששומר על המוח של העובר בשלבים האלו, בעיקר מפני שיתוק מוחין. ממש קריטי לקבל אותו
בשלב כזה בגלל שהעובר קטן לידה יכולה להתפתח ממש מהר ואז העובר שהוא פג חייב עזרה ולא כדאי ללדת אותו מחוץ לבי"ח
בשלב הזה הם עוד מחליפים מנח ומתהפכים ואם העובר לא במצג ראש זה ממש מסוכן
