אזהרה- ארוך..
אז ככה,
יש לי(או הייתה) חברה ממש ממש טובה, אפשר לומר שבשנים מסוימות היא הייתה החברה הכי טובה. היינו חברות עוד מימי האולפנה, ודיברנו ושיתפנו הרבה, גם אחריה. בשירות לאומי, לימודים, כל תקופת הדייטים וכו'. לפני שנתיים וכמה חודשים התחתנו ב"ה, היא ובהפרש קטן אח"כ, אני. גם בתקופת החתונות היינו מאוד קרובות אחת לשנייה.
אחרי שהתחתנו כל אחת עברה לאיזור אחר, וכמובן כל אחת הייתה עסוקה בבניית ביתה ובבעלה, ומטבע הדברים הקשר נהיה הרבה פחות יומיומי, אך כן היינו מדברות כל כמה זמן, וגם כאשר הקשר לא היה רצוף וקרוב, הוא היה מאוד חם. היא הייתה אומרת לי שנבוא לשבת מתישהו אליהם וכו'. מדי פעם הייתי מנסה להתקשר, והיא לא ענתה, אבל הייתה חוזרת אליי.
אני נכנסתי להריון די מהר אחרי החתונה, ובתחילת חודש רביעי סיפרתי לה, והיא שמחה איתי מאוד. היא נכנסה להריון רק כמה חודשים אחר כך. בזמן הזה ניסיתי מדי פעם להתקשר, והיא לא ענתה הרבה פעמים. חשבתי שאולי קשה לה עם זה שאני בהריון והיא אולי לא, ולא לחצתי, אבל כן מדי פעם שלחתי לה הודעות חמות, והיא ענתה לי באותו חום. כשהיינו נפגשות מדי פעם בחתונות וכו' גם שמחנו מאוד להפגש, והשלמנו את השיחות שלא דיברנו הרבה זמן.
כשילדתי היא שלחה לי הודעה ממש ממש נרגשת. מכל הלב. אבל לדבר, לא דיברנו. אני זאת שניסיתי להתקשר, אבל היא לא ענתה, או שענתה בהודעה, ואמרה שבטח אני מאוד עסוקה וכו', אז היא לא רוצה להפריע.
אחרי כמה זמן נפגשנו במקרה, וישבנו כבר לדבר איזה שעה או יותר, אז גיליתי שהיא בהריון, בחודש שישי בערך. אמרתי לה על זה שניסיתי להתקשר, ולא ענתה הרבה פעמים וכו', ושחשבתי שזה בגלל שהיא לא היתה בהריון, והיה לה קשה עם זה, ולכן לא לחצתי, אבל שאני ממש ממש שמחה איתה.. והיא גם שמחה איתי, ואמרה שהבת שלי מתוקה ממש, והכל היה לא מן הפנים ולחוץ, אלא באמת. כמו שתי חברות, שאולי ביום יום לא מדברות, אבל בלב מאוד קרובות ואוהבות.
ושוב, אחרי השיחה הזו הגיעו עוד חודשים עד הלידה שלה, שבהם התכתבנו מדי פעם בס.מ.ס, אבל לא יצא לדבר. אבל, לפחות בהודעה, היא ענתה בכיף ובחום.
אחרי שהיא ילדה, כמובן שמאוד שמחתי. שלחתי לה מייד הודעה ארוכה ונרגשת, והיא ענתה לי. ושלחה גם אחר כך איך קוראים לו וכו'. לא רציתי להתקשר מייד, בכל זאת, יולדת, אך כן שלחתי לה הודעה שאשמח לדבר ולשמוע איך היתה הלידה, ושתוכל, אשמח אם תתקשר. היא לא התקשרה כמה שבועות, אבל בסדר, יולדת.. ניסיתי אני אחרי כמה זמן להתקשר, והיא לא ענתה ולא חזרה. הודעות- גם לא תמיד ענתה.
חודשיים אחרי שילדה פגשתי אותה בחתונה. ואז דיברנו, ניסינו להשלים את הכמה חודשים שלא דיברנו, את סיפור הלידה, על הבן שלה. ובאמת התייחסנו אחת לשניה בחום, והיא באמת שמחה לפגוש אותי.
מאז אותה חתונה עברו כארבעה חודשים, שבהם כל כמה זמן ניסיתי להתקשר, לשלוח הודעה, ו- כלום. לא עונה, לא חוזרת. כאילו החליפה פלאפון. שאלתי חברה שעובדת איתה, ונפגשת איתה יותר, וגם את אחותה , שיצא לי לפגוש, אם היא החליפה, והתשובה-לא. דאגתי לה ממש. לא ידעתי מה עובר עליה. הגיוני שהיא כבר לא רוצה בקשר איתי, אבל כשאנחנו נפגשות, היא ממש מראה ההפך הגמור! היה לי ממש מוזר. שאלתי את החברה הזו, אם הכל בסדר איתה, היא אמרה לי שנראה לה שכן.
ניסיתי להתקשר עוד פעמים,. ואפילו כתבתי הודעה ארוכה על כך שאני דואגת לה, ולא יודעת מה איתה, ושאם היא כועסת עליי או משהו, אז שתגיד. אני לא רוצה להיות חברה בכוח. יש לי פינה מאוד חמה אליה, ובאמת היינו חברות טובות, אבל אם היא לא רוצה- שתגיד, החיים נמשכים.. ואז שלחתי, אבל אחרי זה ראיתי בפלאפון איזשהי שגיאה, ועד עכשיו אני לא יודעת אם היא קיבלה את זה או לא. אחרי כמה ימים, פתאום אני מקבלת ממנה הודעה: "מה שלומך? כל כך הרבה זמן לא דיברנו, מה שלומך? איךהילדה? אחותי סיפרה לי שפגשת אותה, מגניב.. "וכו', משהו כזה, כאילו לא היה כלום. טוב, שמחתי שהיא מתקשרת, ועניתי לה בחום, ובלי כעס. אפילו בהודעה, קבענו אולי להפגש באיזה מקום,אבל זה לא יצא. אח"כ כשניסיתי שוב להתקשר, היא שוב לא ענתה ולא חזרה.
אז חשבתי לעצמי, טוב, היתה לי חברה, היא משום מה לא ממשיכה את הקשר, מה לעשות? וזהו, עבר חודש ודי שכחתי. אבל אז פתאום, היא שולחת לי הודעה שעוד שבוע היא בשבת בעיר שלי בשבת משפחתית והיא תשמח ממש לבקר. שמחתי מאוד מאוד. זה הוכיח שהיא כן רוצה בקשר, כי היא יזמה את זה , ובכלל לא היתה צריכה להגיד שהיא פה, ועוד מראש. אפילו לא נסענו להורים כמו שתכננו, כדי לפגוש אותה. ביום חמישי לפני שבת, התכתבנו בהודעות שאיזה כיף שהיא באה, וקבענו לסגור ביום שישי מתי בדיוק תגיע. ביום שישי, היא לא התקשרה. ניסיתי פעמיים להתקשר ושלחתי שתי הודעות, והיא לא ענתה. לא ידעתי מה לחשוב. חשבתי שאולי היא היתה מאוד טרודה, אולי הבן חולה וכדו'. ואז בשבת בצהרים, ראיתי את אחיות שלה מטיילות, אז שאלתי אותם עליה, והן אמרו שיכול להיות שלא נחה. הלכתי למקום שבו אכלו, ולא ראיתי אותה. כנראה שהלכה לנוח. פגשתי אח"כ שוב את האחיות, והן אמרו שיגידו לה שחיפשתי אותה.
היא לא הגיעה אליי אח"כ , וגם לא שלחה הודעה, לא התקשרה ולא כלום, אפילו שידעה שבאתי וחיפשתי אותה.
וזהו, זה מוזר לי ממש ממש . הגיוני שקשר ידעך, אבל היא מצד אחד מנסה ליזום, ואומרת לי שנפגש, ומצד שני, מתעלמת. אני ממש לא יודעת מה לחשוב. אני מתחילה לחשוב שבעלה אולי אלים, ומנסה למנוע ממנה ליצור קשר עם חברות וכ'ו, והיא כן רוצה. כבר חשבתי גם על כיוונים כמו דיכאון אחרי לידה וכדו'.אין לי מושג אם היא במצוקה כלשהי, או שסתם היא לא חפצה בקשר איתי. ואני באמת אוהבת אותה ודואגת לה. אם הייתי יודעת שהכל בסדר איתה, והיא מאושרת, רק שלא רוצה להיות איתי בקשר, זה אולי היה מכאיב לי קצת, אבל הייתי ממשיכה בחיים. בכל מקרה כמעט חצי שנה לא דיברתי איתה, ויש לי עוד חברות טובת. אך אני חוששת שהיא באיזשהי מצוקה ואני לא יודעת מה, ואם יש איך לעזור לה. בינתיים לא הצלחתי לתקשר איתה בשיחה המון המון זמן..
תודה רבה רבה!
להתראות, אין לי טעם להשקיע את כוחותיי בקשר חד סטרי.
