רק עם ילדה אחת בינתיים.

אענה לפי הסדר:

1. אז להשתדל לקחת אותה בקביעות. להראות לה, כשהיא עושה, שהיא עשתה וכל הכבוד וכו' (להגיד לה מפורשות. יכול להיות שהפתעה קטנה זה כיף, אבל כשלא מדגישים לה בכל פעם שזה בגלל שהיא עשתה יפה בשירותים, היא לא מקשרת את ההפתעה עם העשיה בשירותים).

2. אני גמלתי את הגדולה רק בגיל שלוש וחצי (בחודש-חודש וחצי האחרון). יש כאלה שמנסים ומצליחים קודם. אני אישית העדפתי לחכות עם זה (לאחרי החורף, לאחרי שהגמילה בשעת יום תהיה מלאה וכו').

3. גם אני השארתי עם טיטול עד שהגמילה יותר התבססה (גם תלוי במקום שאליו הלכנו- אם זה בתוך בית, אם יש שטיחים וכו').

4. לא ידוע לי על דרך כזו . מה עם לקחת אותה לשירותים ב-20? אפשרי? נשמע לי שאם יש לך שעה די קבועה, אפשר להתארגן סביב זה.

5. להפחית את כמות הבקבוקים, בטח במיטה ולפני השינה (אם את אכן רוצה לגמול כבר בזמן השינה).

לדעתי, אם יש לך פחות רצון לעסוק בזה- תרפי לגמרי ותפסיקי את הגמילה. גמילה היא משהו שצריך כוחות וסבלנות אליו. חשוב לגמול, אבל כשיש לך כוחות.

אולי תבדקי עם עצמך למה את רוצה לגמול עכשיו ואם את מוכנה למה שזה ידרוש ממך, ולפי זה תחליטי אם לגמול או לא.

בהצלחה!

השיטה שאני עובדת איתה - לקחת כשבוע בו לא יוצאים הרבה מהבית אחר הצהריים ומשאירים אותה עם חולצה (אפשר קצת ארוכה), בלי תחתונים ומכנסיים. היא צריכה להרגיש לבד כשהיא צריכה לעשות, ושיהיה לה נגיש גם ללכת לבד (אני גומלת בסיר, יש כאלה שלא, אז שיהיה נגיש וקל לעלות לשירותים). אומנם כך היא אולי תפספס קצת (צריך לדעת לקחת את זה בנחת, שיטה טובה היא לשים עיתון על איפה שמפספסים, סופג ומנטרל את הריח ואחר כך מנקים), אבל מהר מאוד היא תלמד לרוץ לבד עוד לפני שהיא מפספסת, כי היא תרגיש את ה"רטוב" וה"לא נעים", ותלמד לזהות את התחושה כשצריכים.

אני נותנת כל פעם 2 שוקולד צ'יפס על "קטנים" ו-3 על "גדולים", הבן שלי כל כך רוצה, שכל פעם שהוא קצת צריך הוא ישר רץ לסיר, עושה ומיד בא אלי - "3 שוקולד..."

ואז - כשהם יודעים להרגיש לבד ולשלוט, בלי שכל פעם יצטרכו להזכיר להם, די מהר רואים שהם מתחילים להיות יבשים בשינה. ברגע שאני רואה כמה ימים יבשים (נגיד 5 ימים) בצהריים - אני מורידה טיטול בצהריים. אותו דבר בלילה (כשבוע שהטיטול יבש - זהו, אני מורידה). ולגבי שתיה - גם הבן שלי שתה הרבה ונרדם עם זה. בזמן האחרון באופן טבעי הוא פחות מצליח להרדם עם מים, אז התחלתי לתת לו קצת לשתות מבקבוק של גדולים (עם פיה), הוא שותה קצת ואז לא מפספס. ואת השתיה העיקרית אני משתדלת לתת במהלך היום, כדי שלא יהיה באמת צמא בלילה.

ולגבי השעה 20:00 - דווקא אם את יודעת שאז היא עושה - תושיבי אותה אז, אפילו אם יקח קצת זמן בימים הראשונים. ברגע שהיא תעשה - היא לפתע תבין מה זה "גדולים" בתוך השירותים ויהיה לה יותר קל לעשות זאת שוב (ושוב, אני גומלת עם סיר, אז אם זה לוקח זמן, אני מושיבה בסיר עם צעצועים מסביב, ויש להם זמן לשחק עד שיוצא)

בהצלחה, והרבה אורך רוח. ותזכרי - שבסוף כשהם גמולים זה ממש כיף ומשחרר.

חכי עם גמילת לילה, קודם שתגמל ביום. אחרי שהגמילה ביום מושלמת אפשר להתחיל גם בלילה. ולא יקרה כלום היא תהיה עם טיטול עוד שנה בלילות. יש כאלה שנגמלים מיד יום ולילה, ויש כאלה שעוד לוקח להם זמן להגיע גם לגמילת לילה.

בקשר ליציאות מהבית- תתחלי לצאת מהבית בלי טיטול! שימי בגדים להחלפה בתיק ואל תפחדי. אם את הולכת איתה לבית של מישהו או למקום סגור קחי אותה לשירותים ברגע שתגיעי לשם, אבל אם אתן הולכות לגינה או לטייל בחוץ, אל תפחדי לקחת אותה ללא טיטול. מקסימום היא תעשה בתחתונים ותחליפי לה. לא קרה כלום. תתחילי לתת בה אמון שיהיה בסדר.

כדאי להפחית את כמות המים...3 בקבוקים לפני השינה זה באמת הרבה.

אם היא עושה בשמונה בערב תמיד, כדאי לחכות קצת עם שעת השינה שלה. כדי שתהיה לה את החוויה ללכת לשירותים...

בעקרון- לכל ילד יש קצב שלו, לא צריך להכנס לחץ

כדי שילד יקשר בין תחושת התאפקות לצורך להגיע לשירותים,

הוא חייב לראות ולהרגיש מה קורה כשיש תחושת התאפקות מבלי שהואהגיע לשירותים,

ככל שזה קורה יותר כך הקישור ברור יותר

אז 1- הגיוני, לוקח זמן להבין את זה. אם את רואה התאפקות תגידי לה- אני רואה שאת מתאפקת, בואי לשירותים. ואם לא, לקבל בהבנה.

2- הרבה שיטות לענין, יש שפשוט מורידים ומצפים ליצירת הקישור כמו ביום, יש שמעדיפים לחכות לכמה ימים עד שבוע בהם הילד קם עם טיטול יבש, החלטה שלכם.. בכל מקרה, מיטת תינוק לא תאפשר לה להיות עצמאית בזה, אז תחליטו אם עדיף לכם להעביר מיטה או לדחות את הענין

3- לוקחים לדרך סיר או לומדים לעשות בגינה, בכריעה על החול בפינה נסתרת או מחפשים גן שעשועים שיש בו שירותים קרובים (מעטים כאלו)

4- אל תתנו לה לעשות בטיטול. זה מסר מאוד מבלבל. נסו לשים אותה בשירותים לפני או להחזיק אותה ערה קצת עד שתעשה בשירותים

5- להתחיל להוריד כמויות בהדרגה, ולחשוב האם כדאי לבדוק מהפן הרפואי את הצורך הזה בכמות כ"כ גדולה של מים

בכל מקרה, אתם חייבים להתגייס למשימה בכל הכוח אם אתם רוצים שזה יקרה או להחליט שלא מתאים לכם כרגע ולרדת מזה, לעשות בערך ורק כשנוח זה מאוד מבלבל ולא יוביל לתוצאות בד"כ

הערה: אין לי ילדים בגיל הרלוונטי, אבל אני עוסקת בזה במסגרת עבודתי כמרפאה בעיסוק עם ילדים "רגילים" ועם ילדים עם לקויות שונות.

1. להדגיש שההפתעה על שעשתה בשירותים

2. ב20:00 היא כבר במיטה כמה וכמה זמן (ולפעמים היא עושה רק ב9..)

בלתי אפשרי לאחר את שעת השינה, היא כבר עוברת את השעה בזמן הזה..

ולצערי זה מונע ממנה להירדם

3. איך להפחית? היא מתחילה באחד וכל עוד היא לא נרדמת מבקשת עוד ועוד..

ומתעקשת שנמלא לה עד הסוף (אפשר לקנות בקבוקים קטנים השאלה אם זה יעזור מספיק..)

לגבי הכוחות- אין לי כוחות מצד אחד, אך מצד שני בגלל שהגננת כבר התחילה את התהליך, ומצד שני בלאו הכי עלינו להעביר הלאה את המיטת תינוק,

ואני לא בהכרח אהיה פנויה לזה יותר בהמשך, אני בעיקר משתדלת לגייס כוחות ומוטיבציה....

היא עוד כמה חודשים כבר בגן 3.

4. איך באמת עושים את המעבר למיטה? (כבר יש אותה, הצעתי לילדה פעם לישון בה והיא לא רצתה.)

אני גם נותנת שוקולד צ'יפס (5 ו10) אבל זה לא תמיד מפתה אותה (למשל כשהיא עייפה וכו)

תודה לכולכן על ההשקעה הרבה בתגובות לאנונימית

יש הבדל בין גמילה מקטנים לגדולים.

קטנים הכי קל יש ילדים שעד שהם נגמלים מגדולים לוקח זמן והם צריכים להתפנות בחיתול.

יש הבדל בבשלות של השלפוחית ביום ובלילה.

אם היא לא יבשה בשנת צהרים ,צריך לחכות עד לבשלות.

בשלות לגמילה בלילה יכולה להיות עד גיל 5 וזה תקין.

התחלתי לגמול את הבת שלי לפני 4 חודשים , בגיל שנתיים וחמישה חודשים.

עד לפני חודש בערך הייתה מפספסת המון, בהתחלה בטעות, אחר כך בשביל "צומי", 

רק בשבועיים האחרונים החלה להגיד ממש שהיא צריכה , 

לפני כן הייתי רואה שהיא הולכת עם רגליים צמודות, 

או שהיא עושה פרצוף מתאפק / מתאמץ. 

וכל הזמן הייתי שואלת אותה, כל שעה או פחות הייתי מציעה לה ללכת לשירותים,

ומדגישה לה , שכשהיא צריכה שתגיד.

שלי גם הייתה מפספסת ואומרת, זה נורמלי לגמרי. 

פידבק חיובי חוץ משוקולד להגיד משפטי חיזוק כמו "כל הכבוד" "אני גאה בך, את משמחת אותי " "ילדה גדולה" בצורה יותר מפורטת וכו' + מחיאות כפיים

אפילו תרקדי / תקפצי איתה ביחד בשמחה, אצל הבת שלי זה ממש עזר.

תשתפי אותה, תתני לה נייר טואלט לנגב (ברור שלא להסתמך רק על הניגוב שלה...) 

תתני לה להוריד את המים. גם אם היא מורידה סתם, אחר כך הם פחות מתלהבים אין מה לדאוג לחשבון המים...

אם את יוצאת איתה מהבית, את חייבת להוריד לה את הטיטול, אחרת זו לא גמילה. 

לוקחים 3-4 מכנסיים ותחתונים, ועושים בחוץ אם צריך. 

שלי עוד לא ממש גמולה בלילה, לפעמים קמה יבשה ולפעמים לא, וזה נורמלי.

אין כזה דבר "בגן גמולה" ו"בבית לא גמולה", היא פשוט לא גמולה, 

כי אין שיתוף פעולה עם הגמילה בבית. 

שתהיה כל היום בלי טיטול, רק בלילה, וזה יסתדר.

צריך סבלנות, אם אין מוטיבציה צריך להמציא אותה, ולשדר ששמחים וגאים בה.

נתנו לך מלא עצות.

רובן טובות...

מסתייגת רק מכך שגמילה יום+לילה, אם היא קמה רטובה אל תבזבזי על זה אנרגיות...

בהצלחה!!!

שבועיים-שלושה קשים, אח"כ רק תהני...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....