אז ככה...
אחותי ואני! (כותרת יפה אה
)
אחותי ואני כמו כל אחיות רגילות (הפרש 4 שנים) רבות מדי פעם..משלימות בצורה לא רשמית אבל בכל אופן ממשיכות לדבר וכו'..
אני לומדת בפנימיה שגם אחותי לומדת בה.
תמיד כשאנחנו חוזרות הביתה יש וויכוחים על משימות שצריך לעשות בבית אבל זהו..אני כועסת היא מחזירה וזהו סוג של "שלום" ובאולפנה הכל חיוכים מחמאות "מה נשמע?" "הי מותק" "כל הכבוד.." ועוד כאלה בסגנון..
עכשיו היה חופש ארוך והיא הייתה אמורה להישאר באולפנה ושיא ההתלהבתי שיהיה לי סופ"ש בבית לבד רק אני וההורים שלי ואחים שלי..(מחשבה די רעה אני יודעת אבל עדיין..)
ובסוף היא כן באה! לכל התקופה (היא הייתה אמורה חצי ליהיות וחצי לא ליהיות..)
התחילו מריבות על דברים קטנים כמו שטיפת הבית לשבת, ועוד דברים שאני ממש מתעצבנת עליה כי אני מרגישה (וזה באמת מה שקורה) שאני עושה אותם כל הזמן, וכשאני באה ו"מתקיפה" אותה היא מכחישה הכל! היא אומרת שה לא נכון או שהיא אומרת שהיא משקיעה בדברים אחרים או שהיא מרגישה לא טוב (אבל יכולה לראות סרטים כל היום וכו'..)
הפעם החלטתי שזהו! נמאס לי ממנה אין לי כוח! יום אחד היא צעקה עלי ואמרה לי משו כמו "אל תיהי צבועה! תתנהגי באולפנה כמו שאת מנהגת בבית!" ואני צעקתי עליה בחזרה "תתנהגי אלי בבית איך שאת מתנהגת אלי באולפנה או שתתנהגי אלי באולפנה כמו שאת מתנהגת אלי בבית!"
בשבת ממש התרגזתי עליה (אפילו שהיו אצלנו סוג של אורחים..) ומאז אני פשוט לא מדברת ומתייחסת אליה..
אבא שלי ביקש משהו והיא ישבה ביננו אז העברתי לאבי ישירות מבלי להעזר באחותי.
היה משהו ליד אחותי, הייתי קמה ולוקחת לבד מבלי לבקש ממנה..
המצב מתוסבך..
שבת בבוקר אמא שלי אמרה לי לשבת במקום כל שהו בארוחה וזה היה מול אחותי ואמרתי לאימי שאני לא מסכימה...היא אמרה לי שהיא לא מוכנה ל"מלחמות כאלה" בבית שלה וכו'..וכו'..
זהו. אני פשוט לא מדברת איתה..ככה בערך משבת בבוקר, כל התקופה לפני הייתה רק מריבות ודיבורים וכל מני כאלה..
עכשיו חזרנו לאולפנה..ראיתי אותה היום, היא ראתה אותי, וכל אחת המשיכה בדרכה..בדרך כלל אנחנו מפסיקות, אומרות שלום..אבל הפעם לא.
ובמקום מסויים זה קצת כאב לי. למרות שאני יודעת ש"מגיע" לה! אבל לי זה מגיע? וכשנחזור הביתה? אם תיהיה סיטואציה של שתינו לבד?
היום חברה שלי אומרת לי"******** הנה אחותך..!" השתדלתי לא להייחס ובנטסף לזה זרקתי משהו, לא זוכרת מה.
ו..אוף! אני כועסת עליה! רוצה לעמוד על שלי! אם אני מחליטה משהו באמת לקיים אותו..לא רוצה להשבר וליהיות חלשה ואני יודעת גם שהיא "תקפוץ" על הגל ואולי תעשה לי "תוכחה"
אתן מבינות שהמצב קצת מסובך...
מה לעשות?! אפילו אני בעצמי לא יודעת מה אני רוצה! כל צד אומר לי משהו אחר! כמו מלאכים כאלה בסרטים, אחד אומר כן לבקש סליחה ויש לו את הטיעונים שלו, ואחד אומר לא! ויש גם לו טיעונים ממש משכנעים משלו!
וואו...באמת לא נעים...