ואף לא אחד מהדברים שציינת איננו נוגע להלכה.
וראוי להעמיד דברים על דיוקם בעניין ל"ג בעומר:
אין לנו אף מקור מוסמך לכך שזהו יום פטירתו של רשב"י (כך כותב הרב חיד"א בספריו ברכי יוסף ח"א סימן תצ"ג-ד', מראית העין ליקוטים סימן ז'-ח', שיורי ברכה סימן תצ"ג. וכן הרב הבן איש חי בספריו דעת ותבונה דף ד ע"א, שו"ת רב פעלים או"ח סימן י"א, לשון חכמים ח"א סימן נ"א, הילולא רבה ועוד. בכל אלו נכתב שאין לסמוך על הכתוב בפע"ח שהוא יום פטירתו.)
מה כן?
עיקר השמחה ביום זה הוא משום שבו פסקה המגיפה של פטירת תלמידי רבי עקיבא עליו השלום, וסמך את חמשת תלמידיו היקרים הלא הם רבי מאיר, רבי יהודה, רבי שמעון, רבי נחמיה ורבי אלעזר בן שמוע.
כן מופיע במסכת יבמות סב ,ב כי ביום זה פסקו למות וסמך בו את רשב"י וחביריו, וכן כתב רבנו האריז"ל בשער הכוונות דף פ"ז עמוד א. וכן כתב מרן הבית יוסף אורח חיים סימן תצג בשם רבנו יהושע אבן שועייב תלמיד הרשב"א ז"ל ורבנו דוד אבודרהם. ולא הזכירו מאומה שהוא יום פטירתו.
הפרי חדש כתב שהוא יום שמחה על כך שלא מתו אלו חמשת התלמידים, ונסמכו ביום זה (או"ח תצ"ג ב').
גם ביום זה יצא רשב"י מהמערה אחרי 13 שנה וכפי שכתב הרב ערוך השולחן (או"ח תצ"ג).
המהרש"א במועד קטן (כח.) כתב של"ג בעומר הוא שני שליש ספירת העומר והוא יום טוב.
והגאון החת"ם סופר כתב שביום זה ירד המן לישראל במדבר (יו"ד רל"ג).
עניין העליה למירון בימים אלו מיוסד על מנהגם של חכמי צפת ובראשם האר"י והבית יוסף להכין עצמם בלימוד תורה עשרה ימים קודם חג השבועות שהוא מתן תורה (מצרף לחכמה דף מ"ו, עמק המלך פ"ו, ועוד).
הדלקת נרות נזכר במנהגי בית אל, והמעלה היותר ראויה היא לימוד תורתו של רשב"י (ונוהגים ללמוד בספר הילולא רבא של הרב בן איש חי, כמופיע לעיל, ובו לקט מדבריו של רבי שמעון בר יוחאי מהש"ס והזוהר).
נציין גם שמנהג ירושלים זה מאות בשנים היה לעלות לקברו של שמעון הצדיק ביום ל"ג בעומר.