באמת נראה כיף,

תודה על התמונות

זה אחד הפרות האהובים עלי, וכבר שנים שלא יוצא לי לאכול (תמיד זה יקר מדי)

חח היום מי משחק בגוגואים כבר...

פריסבי מה זאת אומרת לאכול בחוץ? בכל מקרה צריך לעשר לא?

ושוקולד את מוזמנת לבוא לאכול בשמחה, יש ב"ה, ועוד לא קטפתי הכל [גבוה לי מדי ]

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אג'ואים? ממה שידוע לי גם ירושלמים אומרים גוגואים לא?

לא מתחרטת, מוזמנת בשמחה לדרום הארץ המלבלבת שלנו

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

לא יודעת, את האמת לא בדקתי את העניין מקרוב, נשאל את מי שגר שם (מישהו שעוד כן משחק בזה עדיין...)

וא"י לא כל כך גדולה, אני הזמנתי

יש כל מיני הלכות לקביעות מעשר

לחיטים הקביעות זה לעשות כרי

אבל לכל עץ יש קביעות אחרת, וזכור לי במטושטש ששאר האילנו לקיטתן היא גמר מלאכתן

ועוד זכור לי שאם לוקח שלושה הוי אכילת קבע.

בקיצור - כשלא יודעים לא עושים, (לכן שווה להיות ת"ח)

אבל למה לא לעשר?

לא חבל להפסיד מצוה?

הרי זה סך הכל אחוז אחד...

(השנה זה 10% בגלל מעשר עני, אבל לא מפסידים כלום מלתת תותים לעניים!)

הגמרא אומרת שזה ההבדל בין הדורות הראשונים לדורות האחרונים, שבדורות האחרונים חיפשו פטנטים איך להיפטר ממעשר

(הכניסו לבית לפני שזה מוכן, עם המוץ, כך שזה לא נחשב כניסה לבית, ואח"כ הוציאו את המוץ כשזה כבר בתוך הבית)

אבל אנחנו מחכים [עלק מחכים. לא מתאפקים] שהכל יבשיל ואז נקטוף מלאמלא ונעשר.

[אבל בינתיים אנחנו בטעות גומרים הכל ]

בשביל להתחייב במעשר צריך שני תנאים מצטברים:

1. שיגמר מלאכתו

2. שיקבע למעשר

לגבי גמר מלאכה הנידון הוא שגמרתי לטפל באוכל הזה. בפירות שקוטפים מיד כשגמרתי לקטוף זה נקרא גמר מלאכה, ואפילו אם צירפתי שתי פירות שקטפתי יחד זה כאילו עשיתי ערימה ונגמרה המלאכה של הפירות האלו.

לגבי קביעות למעשר יש כמה דברים שקובעים למעשר - כוונה למכור, מכירה, כניסה לבית, כניסה לחצר, בישול, מליחה, כבישה, הגיעה שבת

אז בסיפור שלך ברגע שקטפת שתי פירות יש כאן גמר מלאכה, וכיון שהעץ עומד בחצר יש כאן קביעות למעשר, וחייבים לעשר מיד (אלא אם כן את אוכלת על העץ, שאז זה לא נקרא שנכנסת לחצר). (וכן מפורש ברמב"ם הל' מעשר פ"ד הט"ו)

הענין הוא שלא כל חצר קובעת למעשר, ויש כמה סוגים של חצר שקובעות למעשר

1. חצר שמי שנכנס אליה שואלים אותו "מה אתה רוצה?"

2. חצר שאם שמים שם כלים הם נשמרים, ולא גונבים אותם

3. חצר של שותפים שפותחים ונועלים אותה

4. חצר שלא מתביישים לאכול בתוכה

השאלה איך החצר שלכם, אם יש לחצר שלכם גדר, אני מניח שהיא בכלל 2,4 

אם אין לה גדר צריך לראות את המציאות, אבל לפי הענין נראה שלא מתביישים לאכול בה, אחרת איך אתם אוכלים שם?

כך שבפשטות במקרה שלכם חייבים לעשר גם בחצר!

בין להכניס דרך גגות וקרפיפות, ובין לאכול בחוץ, כן?

זה פשוט מסובך!!!!

ב"ה זכינו לקייימה בסוף...

פשוט צריך ללמוד פעם אחת, אח"כ זה לוקח דקה וחצי

(גם תפילת שמונה עשרה היא דבר מסובך, לא? כל הפסיעות, ההישתחוויות, כל ההלכות איך לעמוד ומה לעשות וכו', אבל התרגלנו וזה קל לנו)

בפעם הראשונה זה מסובך.. כשמבינים את הפואנטה זה ניהיה פשוט

איזה כיף לך!

רוצה לספר לי איפה זה?

תשיג משלוחן על שטיח מעופף שיביא את זה מהר

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל