אני לא רוצה להישמע קצת מוזרה..ואני מתנצלת מראש..
אבל אני באמת מקנאה באנשים שאני רואה אותם חיים חיי אמונה..הרוגע והשלווה שלהם.
שהם אומרים בעזרת ה' ויש להם ברק בעניים איזה ניצוץ כזה .
אני לא יודעת אפילו איך להסביר את זה,
ולאוו דווקא אנשים שמוגדרים בחברה כ 'דוסים' ..
לפעמים שקורים לי דברים אני מאמינה בה',באמת אבל לפעמים יש את המחשבות האלו שמנוגדות לאמונה שפתאום מתגנבות, כאלו בסגנון של:" ואם הוא לא באמת יעזור..ואם לא ככה וככה..
אני בסה"כ רוצה אמונה פנימית טהורה ותמימה

