כל עוד נשמרים כמובן הכללים הראויים.

לדעתי, זה דווקא יכול להיטיב עם הנערים, מחנכת שתוכל "לעדן" אותם קצת. מחנכת יכולה דווקא להשפיע לטובה על חלק מהנערים.

כי תלוי בתנאי המקום על אתר 

בפרט רווקה.

יש סיבות שונות.

אבל גם בפשטות, נסיוננו המעשי הראה שעפ"י רוב מורה-אשה לבנים זה דבר שיוצר בעיות "השתלטות" לא פשוטות.  עפ"י רוב גורם שבסופו של דבר היא תהיה "קשוחה" יותר ממורה-איש..

ואני מציע לך לשאול בעניינים אלו, אנשים שמכירים את הנושא הן מצידו התורני, הן מצד התנהלות הבנים, והן מצד התנהלות מחנכת בכיתה כזו.  וגם לא ממקומות ששם "מובן מאליו" שיש מורות - כי פשוט אין להם מורים (מצוי מאד היום, ביחוד בחינוך הלא-דתי).

רואים לאן זה מוביל. כבר עברנו את זה בעבר. כשלא מצאו מורים דתיים לאומיים, הביאו מורים חרדים והללו פשוט העבירו את התלמידים על דתם. כלומר, בניגוד לרצון ההורים והאנשים שהקימו את בית הספר או הישיבה התיכונית, המורים הללו חינכו את ילדי הכיפות הסרוגות להיות אנטי ציונים. אז הבינו, שעדיפה מורה דתית לאומית על פני מורה זכר חרדי. אז עכשיו אתם רוצים להחזיר את הגלגל?!

מה קשור חרדים?

הקונטקסט שבו אתה תופס את הדיון לא מחמיא לך במיוחד.

א. כמו שEnder אמר, לא זו הדילמה שהופיע פה.

ב. היום ברוך ה' לא חסר מורים "דתיים לאומיים".

ג. הגדרת השפעה חרדית כ"העברה על הדת" מעידה בעיקר על השקפתך, שהתנתקה מהיהדות והפכה לדת חדשה, ובכך רק מחזקת את טענות החרדים. אין לנו מחלוקת עם החרדים בנושאים דתיים, אלא בנושאים חינוכיים. על המצוות לא חולקים, חולקים איך לחנך למצוות. ואידך זיל גמור.

והיו מקרים מעולם.

ב. זה ממש לא העניין! מחנכת-אישה לא מיועדת לחינוך בנים. לרוב גבר הרבה יותר מצליח בזה ולו מהסיבה שהוא גבר כמוהם ויש להם הרבה יותר שפה משותפת. (וההפך גם נכון..מחנך גבר לא מתאים לחינוך בנות).

ומעבר לזה. לרוב ילדים בכיתה ז' לא ממש מקשיבים למורה, אלא מסתכלים עליה ובוחנים אותה כאישה. לא הייתי רוצה לעמוד בעמדה הזאת...

[ועכשיו הציעו לי ללמד בחט"ב חילוני. סירבתי מהסיבה הזו בדיוק]

כיוון שכבר נכתב כאן -

בת ש"ל סיפרה לי שעמדה מול כיתה ו', והסתכלו עליה בצורה מזעזעת.

היתה צריכה לשנות את כל ה"תפאורה" בשביל שתוכל ללמד.

העולם היום, אינו "תמים" כ"כ, לצערנו.

אבל מלבד זה - יש אכן מי מתאים לחנך מי. 

[לי אישית יש זכרון מצוין ממורה-אשה, לטבע, רווקה, כשהייתי בכיתה ח.  אבל היו גם דיבורים אחרים עליה, לצערנו]

במקום לקדש שם שמים וללמד תינוקות שנישבו כדי שיכירו את היהדות שהיא גם שלהם [לא נכס פרטי של הכותבת ושכמותה], היא נותנת למחשבות הבלתי ראויות שלה עצמה [בוודאי לא של התלמידים הפוטנציאליים], להחליט בשבילה.

הציעו לי ללמד יהדות?

אז לא. ממש ממש לא. הציעו לי ללמד מקצוע כללי. ואני לא בקטע של מסיונריות אז לא אכניס תכנים דתיים בשיעורים מקצועיים (לפחות לא בתכנון מראש).

ויש מספיק גברים בשביל לקרב את כל הבנים החילונים.. לא חייב בשביל זה בנות.

[ויש גם מספיק חילוניות כדי שדתיות שכמותי יהיו איתן בקשר בעניין..]

פשוט לא צריך לעשות סלט.

(מחנך רווק לכיתה ז' בנות...)

תלוי בסוג הציבור.

עקרונית עדיף שלא, אם כי צריך לבדוק מה האלטרנטיבה?

אלו ילדים בני 13, אין שום קשר אפשרי בינם לבינה.

בדיוק כשם שמורה יכול ללמד בנות באותו הגיל.

אילו מתבגרים בני 13, שכל עוצמת ההתבגרות פועמת בתוכם- בלי שיש להם את הפז"מ כדי ללמוד לרסן או לעבד את הכוחות האילו באישיות שלהם

(האם יכול להיות שאת לא מודעת לנתונים על הגיל שבו מתרחשת התבגרות בימינו?) 

בדיוק הזמן שצריכים את הכוח החיובי וההשפעה של דמות לדוגמא -שיש במחנך גבר

וצריכים הכי הרבה להרחיק את ההסחת דעת או ההתמודדות שיש בדמות נשית שעומדת להם שעות מול העיניים 

וכמורה שמלמד את הגיל הזה ומדבר איתם על הנושאים האלה

יש כמובן לא מעט בגיל הזה שעדיין אין קשר אפשרי כדברייך

אבל יש גם לא מעט שהיצר פועם בהם בחוזקה כבר בגיל הזה

ולעמוד יום יום מול אישה זה מכשול וודאי בכל מה שקשור לשמירת העיניים

לבינו לבינה...

יש עם זה בעיה הלכתית רצינית של חוסר צניעות

(סופרים, בלשון הגמרא - מלמדים...) . מעניין שהסיבה המובאת בגמרא היא דווקא בגלל ההורים של אותם ילדים - הרווק בגלל האימהות והרווקה בגלל האבות. אתם הבאתם כאן את העניין של הילדים, עוד לפני הדבר שמבורר בגמרא שהוא העניין - האמא והאבא שבאים באינטראקציה עם המלמד/ת הרווק/ה. דבר נוסף - משם מובן שאפילו מדובר ברווק לבנים - זה גם בעיה.

קיצור, בעיה קשה. שכל אחד ילך וישאל את רבו אנחנו בפורום לא פוסקי הלכה...

לא נוצרת מסגרת אינטימית , כמו פעם . היום מלמד דרדקי איננו אדם בודד במבנה , אחרי שהילדים הלכו.

מעניין שלא מדאיג אותך שרב מחנך בנות. שם לא יכולים להתפתח "קשרים לא טובים"? אם אין גדרים פנימיים [בתוך הראש של האדם] שום דבר לא יעזור. ואם יש גדרים פנימיים, אז הם יכולים להיות לבד בחדר ושום דבר לא יקרה.

הוא כנראה דן עם עצמו על מקרה ספציפי שנתקל בו.

וסהדי במרומים שגם במקרה שציינת מתרחשות תקלות ל"ע

או שאתה לא מכיר את התהליכים שעוברים על מתבגרים צעירים היום.

בתחילת גיל ההתבגרות. תרצי או לא.

"הדרת נשים", "אפליה", "מגדר" וכד'

לעמוד כנגד טיעונים פשוטים וידועים והגיוניים והלכתיים, הגם אם ההגבלה מצערת ומעמידה את הנוער עצמו באור מאוד לא מחמיא..

רק אעיר ששבכל הנוגע לחינוך בבתי הספר כל התרבות הזו שמעולה בהמצאת מילים מפוצצות ממזמן פשטה רגל,

אז בואי לא ניתן להם ללמד אותנו כיצד נכון לחנך והאם בא לנו לעמת את הנוער שלנו עם בעיות צניעות בגיל הזה

במיוחד כאשר מדובר במשנה מפורשת שנידונה בהלכה, נידונה ע"י הפוסקים שבכל הדורות ונתקבלה להלכה.

אני טוען שצריך להדיר נשים משירותי גברים. שצריך להדיר נשים מבריכות ציבוריות בשעות שמיועדות לגברים. שיש להפלות לרעה נשים על רקע מיני, בנוגע להצטרפות למניין ולכהונה כדיינות בבתי דין.

יש לי עוד הרבה מה לומר, אבל נסתפק בזה כרגע.

בכל מקרה, אני סבור שההצעה שלך היא אפליה חמורה והדרת גברים. לתת לנערים בגיל ההתבגרות התמודדויות מיותרות מסוג זה זו אפליה, הדרת גברים וכפייה חילונית.

מדובר גם על מצב הפוך- שלא טוב שמורה ילמד בנות מתבגרות

וזה לא קיצוניות, זו ההלכה

הם למעשה רומזים שנער לא יכול לראות אשה בלי לחשוב עליה כעל אובייקט מיני. וזה דבר חמור מאד.

כי אותו נער  (בהנחה והוא גר על כדור הארץ ) רואה נשים כל יום...רופאה, אחות, מוכרת בחנות, אמא של חברים, אחות של חברים....איך ילמד להתייחס לנשים האלה כמו בני אדם ולא כמו אובייקטים מהלכים???

אני יכולה להסכים שישנה בעיה במחנכת צעירה שתחנך כיתות ט ומעלה. אבל בכתה ז'? נערים רבים עדיין ילדים בגיל הזה בכלל...וגם אם חלקם כבר לא, אדרבא, שילמדו איך להתנהג ליד נשים שילמדו להתמודד עם  עצמם. "לחנוק" אותם רק עם גברים ממש לא יפתור את הבעיה. להפך, יעצים אותה.

סתם שאלה, ואם מדובר במורה בת חמישים מכוערת. גם זה אסור? גם אליה הילד עלול להתיחס כאובייקט? או זה רק תקף לנשים חינניות וצעירות?

אגב..לבן שלי  (כתה ז) יש מחנכת (ההמחנך עזב בתחילת שנה) . מקסימה ומדהימה. לא יכולנו לבקש מחנכת אחרת. אשת חיל במלוא מובן המילה. אשת חינוך דגולה. היא עושה נפלאות עם הבנים. הבנים מאד מעריכים אותה, הם יודעים שהיא תעשה הכל בשבילם. היא מאד "מעדנת" את הכתה. אני אמנם לא נכנסת לנבכי מוחם של כל הנערים אבל אני די בטוחה שאף אחד לא מתייחס אליה כאל אובייקט.

לגברים "להכנס לראש" של נשים, גם ההפך הוא הנכון.

דבר ראשון קיראי את "מאמע צאדיקה" כאן.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t639187#7134513

יש הבדל מהותי בין לראות בצורה ארעית ו/או ללא קישור רגשי לבין מה שמדובר כאן.

(ראי הלכות יחוד בהקשר הזה)

ויש הבדל בין נער מתבגר לבין אדם בן 20.

תסלחו לי אבל אם אתם חושבים שזה מוצדק שכל נער בן 13 יראה באישה אובייקט מיני- אתם לא יותר טובים מהחילוניים.

גם אתם הופכים נשים לחפצים.

במקום ללמד את הבנים שלכם איך מתנהגים בסביבת נשים, אתם אומרים להם שזה בסדר גמור לחשוב עליהם כאל אובייקטים.

אני שמחה שלבן שלי יש מחנכת.

שבדיוק אותן נשים שטוענת ללא הרף שגברים לעולם לא יוכלו להכנס לראש שלהן ולהבין אותן בכל מיני אתגרים ונסיונות נשיים (צניעות, לידה, אימהות, ביגוד וכד') מתעקשות לחשוב כאילו הן דווקא כן יכולות להבין אותנו ולשפוט אותנו על נושאין שבהן אין להן ולו שמץ של מושג איך בכלל הראש שלנו עובד

שלא לדבר על זה שכל פעם שאת נתקלת בטיעון הגיוני וכללי את שולפת מקרה פרטי "אז איך יכן שיש כמה גנקולוגים??" בטח שיתכן. מעולם לא אמרנו שכל התלמידים נכשלים במורותיהן, אבל די באחוז מסויים, עליו ניתן להתדיין, בכדי לחשוש לבעיה

והוא נמשך אליו?

יש גברים שרק בגלל שהם בסביבת גברים בלבד וזה מה שהם רואים, אז הנטיה שלהם להמשך לגברים..

או שזה משהוא מולד.. ומתעורר כשהם רואים רק גברים כל היום...

אבל אולי ה"ראש" שלכם הוא תולדה של החינוך שקיבלתם?

אולי אם הייתם רגילים לראות נשים גם כמחנכות בבית ספר וגם כמדריכות בבני עקיבא (שוב, תחת כללי צניעות ), הייתם אולי לומדים להסתכל על אשה בלי שיקפצו לכם רעיונות לראש? אולי לא הייתם רואים בכל אשה מתחת לגיל 30 אובייקט מיני? כי זה לא ממש מחמיא למין הגברי מה שאתם כותבים כאן (לא מסוגלים לראות אשה בלי לראות אותה כאובייקט מיני..)

אני ממש לא מנסה להתנגח אלא להבין לעומק ואשמח לקבל תשובה כנה.

ואני שואל שוב - מישהו כאן טען ש "(לא מסוגלים לראות אשה בלי לראות אותה כאובייקט מיני..)"?

מאיפה הגעתן לזה??

[אני אישית ב"ה לא לוקה בזה, ואכן הייתי בבני עקיבא והיו לי מחנכות בנות, אם כי באמת לא בגילאים הנידונים כאן. האם מכאן ראיה? לא חושב]

"זה בהחלט מוצדק שהוא יראה בה אובייקט מיני"

זה נאמר על תמיהתי שאתם סוברים שכל בן 13 רואה באשה אובייקט מיני.

הוא בהחלט מצדיק את העניין וחושב שזה טבעי ונורמלי.

שבהכרח כל נער מתבגר יראה במורתו אובייקט מיני

ואשרינו שזה לא המצב.

ישנה סכנה, באחוזים מסויימים, ובדיוק כשם שאנו נמנעים לפתוח את העולם לעיני ילדינו בכל מיני נושאים אחרים,

ובהחלט מגבילים אותם עד לגיל ולמצב בו הם יוכלו להתמודד עימו ממקום אובייקטיבי ובוגר יותר- כך גם כאן.

לכן חז"ל הגבילו בנושא ספציפי זה, ובנושאים אחרים לא.

במהלך הדורות היו שהתירו יותר והיו שהחמירו יותר, הכל לפי העניין והחששות

היהדות מעולם לא עסקה או הפגינה בעד "הדרת נשים" ו"החפצה" וכל המושגים הזרים הללו, ועסקה בנושאים בכפפות של משי לטובת שני המינים, בשיוון כמעט מוחלט. וההוכחה הכי ברורה לזה נמצאת כאן, שכשם שאין למורה רווקה לחנך בנים, כך אין למורה זכר לחנך בנות. ו5 מקרים בהן נכשלו מורות בתלמידיהם בגילאים הללו בארה"ב רק בחודש האחרון- יוכלו להוכיח במקצת את הבעיתיות העצובה כאן

את צודקת שגם בזה יש מימד חיובי, אלא שתמיד צריך למצוא את האיזון.

בני נוער היום נחשפים לכל מה שהחילוני נחשף אליו, לבית יש חלק אבל זה לא הכל (גם בזה גברים שונים מנשים).

הבעיה היא כפולה:

את צודקת כי:

מצד אחד בנים מקבלים מסרים חזקים מאוד מאמצעי התקשורת והחברה שסביבה שמכילים מניות מוקצנת והחפצת נשים, ומצד שני אין להם דמויות נשיות לאזן את זה.

את טועה כי:

את הדמויות הנשיות צריך להכניס בצורה מושכלת כי נערים בגיל הזה, ביחוד אחרי חשיפה שכזו, פגיעים למחשבות שכאלה.

אני מפנה אותך למחקרים שנעשו בעולם המערבי על בני נוער(בנים) וכמה פעמים ביום הם חושבים בצורה כזו.

לא צריך ל"הכניס את הדמויות הנשיות"- כי הדמויות הנשיות הרי כבר נמצאות  בחייו של כל נער!!!. (אלא אם כן הוא גר על המאדים)

יש אמא, יש רופאה, יש אחות בקופח שלוקחת דמים, יש אמהות של חברים, ,ויש מורות!.- הרי במילא הנער מוקף נשים. לא צריך להכניס אף אחת....

זה בדיוק הטענה שלי- אם הנערים יתרגלו לראות סביבן נשים כדמויות מחנכות, הרי שהחשש שנער יראה בכל דמות נשית אובייקט מיני- יתעמעם. פשוט כי זה יראה לו טבעי ונורמלי .

ותאמין לי, אין הרבה נערים שמסתכלי עם המורות שלהם כאובייקטים...לא כל המורות צעירות ויפות...

כנ"ל מורים. לא צריך להקצין את החשש הזה.

נכון שיש נשים, וכמה שיש יותר במסגרת המשפחתית והנורמאלית יותר טוב לבן.

אבל, כאן זה קצת שונה.

מספר נקודות.

1 .צניעות:

-גם מורה שמקפידה על המינימום ההלכתי יכול הלהוות מכשול לא מבוטל בפני מתבגרים.

אני לא אוהב את זה אבל זו המציאות.

-הקשר עם המורה - לא דומה רופאה לאחות למורה מקצועית למחנכת.

2. תאמיני לי, בתור מי שהיה בן בגיל הזה ויודע מה רואים ועל מה מדברים.

אם תהיה לבנים כאלה מורה (אפילו לא מחנכת) שנראית טוב, גם אם היא מקפידה על המינימום ההלכתי

הם יראו יחשבו ולעיתים אפילו ידברו.

כן, עד כדי כך.

זו המציאות.

השאלה היא איך מתמודדים איתה.

את התשובה סיפקת את:

מוסיפים נשים במעגלים הנורמאלים שקצת יותר רחוקים.

בהלכות יחוד מקפידים יותר כשיש קשר בין הגבר לאישה, כאן זה לא שונה.

גדלנו ביישובים עם נוער מעורב, ובני עקיבא ומדריכות.

זה ממש לא מנע מאיתנו להתעסק בעניינים הללו בגילאי ז-ח. כמובן שההתעסקות הזו כללה גם את המורה הצעירה למדעים.

אני מניח שאם היינו מקבלים חינוך מיני נכון מגיל צעיר, לא היינו עוסקים בזה באינטנסיביות בכיתות ז-ח, אבל גם במציאות כזו - לא היה נכון לשים מורה צעירה בפני התלמידים.

חינוך נכון מורכב תמיד משני חלקים מרכזיים: חינוך לערכים, והפעלה. ניסיון לחנך עם אחד החלקים בלבד - מועד לכישלון. במקרה זה, ההפעלה הנכונה היא להרחיק מהנער ככל הניתן נסיונות מיותרים.

שנשים הן לא רק אובייקט מיני.

שיש מהן חכמות, משכילות, נחמדות, מצחיקות, רשעות וכו'.

הוא ילמד להכיר אשה כמו בן אדם. כי ככה הוא מתחנך וגדל.

ואם את חושבת שזה נורמלי שגבר רואה בכל אשה אובייקט מיני- אז את טועה בגדול. זו סתם סטייה.

גברים אמורים להמשך לנשים זה כן, אבל לא לראות אותם כאובייקט מיני.

ויש הבדל גדול מאד.

כי היא לא יפה בלשון המעטה ואני בהחלט מקווה שיש לו טעם טוב יותר

 (וגם אם כן, אז מה? אני לא יכולה לשלוט במחשבות שלו, אבל אני כן יכולה ללמד אותו לתרגם את התנהגות שלו להתנהגות נאותה. הרי גם אם הילד שלך יתחנך רק עם מחנך, לא תוכל למנוע ממנו מפגש עם רופאה, אחות, מאבחנת..זאת אומרת הוא יוכל בכל מסגרת אחרת להמשך לנשים...אז מה? תלמד אותו איך להתמודד עם זה).

ולשאלתך-

אובייקט- זה כאשר האשה היא אך ורק כלי לסיפוק צרכים מיניים.

האם ככה אתה רואה את אשתך? ברור שלא, האם ככה אתה רוצה שמישהו יסתכל על בתך? ברור שלא.

.

אשתך היא אשה, חכמה, נחמדה, בעלת מידות טובות, צדיקה, בעלת חוש הומור ואתה רואה אותה כמכלול ולא רק כחפץ שאמור לספק אותך.

הייתי מובנית?

הבן שלי ילד להתסכל על נשים כמכלול ולא כעל אובייקט.

לכן אני לא נבהלת משום קשר כל עוד כללי הצניעות נשמרים.

.

האשה היא לא "אובייקט מיני", וודאי שלא "אך ורק אובייקט מיני". אבל בהחלט קיימת משיכה, וגם היא חכמה צדיקה וכו', וגם אם הנער מכיר בזה לגמרי, זה לא מפחית מהמשיכה המינית.

וה הבדל בין שירות צבא/לאומי וכו' לסתם עבודה של גברים עם נשים.

בבית ספר הנער והמורה מחויבים במידה מוסיימת להגיע לאותו מקום ולהיות בקשר אחד עם השני במידה זו או אחרת.

יש ענין לדעת מה הגבול וממה להתרחק.

ואמנם עיסוק אובססבי זה לפעמים יותר גרוע אבל דנים כאן איפה עובר הגבול ועל זה צריך לדון. 

אליהן.

אכן השאלה היא עד איפה ''מרחיקים את האדם מן העברה''. 

וזה תלוי באדם (נער מתבגר הורמונלי וחסר נסיון חיים) במצב (כיתה פרונטלית) ובקשר (מחנכת).

אולי תתני טיפה קרדיט לגברים שמגיבים כאן? שכן היו במצבים אלו?

מתגובה לתגובה אני תוהה האם את קוראת לפני שאת מגיבה

למה זה מוזר?

בני נוער דתיים היום (רובם) נחשפים כמעט לכל מה שהחילוני שלידם נחשף.

וחוץ מזה "קראש" יכול להיות גם על מורה צעיר וחמוד.

צר לי, אבל האמת חייבת להאמר.. זה כבר לא סוד שיש נערים שיש להם זהות מינית מבולבלת בגילאים אלה, ומקרי התאהבות בגברים היא כבר לא כל כך שכיחה (ואני אומרת את זה בכאב גדול מאד).

אז אולי נרשנ רק למורים מכוערים וזקנים ללמד?

יש לך בעיה עם ההלכה היהודית? תפאדל

אבל אל תדברי בשמה ותתירי את האסור

ועוד בשם ערכים "נעלים" השגורים בפי כל ומכסים על חוסר חינוך והפקרות מינית.

לו הינו רואים שממוסדות החינוך החילוניים יוצאים תלמידים מחונכים, עדינים, אוהבי בריות, צנועים וחסודים- היה אולי על מה לדבר

א. רבותיי לא אסרו מעולם על העלאת נשים לטרמפים, ולהפך, הם פוסקים שמדובר במעשה חסד גמור. אולי את מתכוונת לחלקים מרבני הציבור החרדי אבל אותם אינני מכיר ולא אוכל לייצג אותם, וגם להם יש על מה לסמוך.

ב. אני לא רואה פסק שו"ע מפורש כקיצוניות. את יכולה להכריז על עצמך כקונסרבטיבית או רפורמית ואז לכולנו יהיה ברור מי את, אבל להגדיר עצמך כשומרת תומ"צ אך לנהוג כפי שנראה לך, לזה בדיוק יקרא ר' נוח, כפי שהיטבת להגדיר.

ג. נשים יכולות לעשות הכל. אבל לא מתאים להן לעשות הכל. ובכל מקרה לא זה הדיון כאן.

אז הן שאלו מן הסתם את הרב שלהן, והוא התיר להן.

מוזמנת לשאול אותן

לא בכדי דואגים בבית הספר הדתיים שלפחות המחנכים בכיתות החטיבה, איתם נמצאים התלמידים במגע ומפגש יומיומי, יהיו מאותו מין.

בסיאוטציות מסוימות זה עומד על הגבול הדק של ההלכה...

צריך לדעת את המציאות ואת ההלכה ולעשות כל מה שאפשר כדי שהם לא יתנגשו.

בינתים הוכח שבמקומות שלא מדירים נשים מהמרחב הציבורי זה מגיע גם לשטח הפרטי שלהם, ובמקום שמכבדים נשים ולא מפקירים אתן במרחב הציבורי זה רק טוב להן בסופו של דבר 

דחיפת נשים מול גברים לתחרות ללא הצלחה זה טוב לנשים?

לא חסר מקומות שנשים יכולות להיות במרחב הציבורי ומתוך שמירה על כבודן וצניעותן.

וחז"ל אמרו מהי צניעות , והניסיון המר מרה שהם צדקו בכל מילה,

לא סתם נאמר על הרגשות האלו כאש בנעורת,

לא סתם נאמר לגבר להמנע  מקשר זה או אחר עם אשה ,ממגע ועד ללכת מאחוריה.

לא סתם הדגישו על זהירות כפולה ומכופלת בגיל התבגרות על חשיבה כמה ואיך צריך הפרדה.

כיום הנשים משפילות את כבודן וצניעותן בגלל סיבה זו או אחרת ושמנסים להוכיח ז ישר זועקים הדרת נשים וכו' וכו'

כל אחד חי בעולם משלו, אבל שמכירים את העולם הכללי הכל נראה אחרת.

וסתם שאלה האם אשה שוקעה בתחרות זה לא מגיעה על חשבון הבית והילדים?

אם מגשימים בצורה הנכונה אדרבה ואדרבה, אבל כל הפסטיבלים ההזויים של  ההדרת הנשים והשילוב הראוי מוביל לפגיעה חמורה בנשים, וחבל שמועדיים את זה

לפעמים אשה בקריריה תחרותית  היא אם ורעיה טובה יותר מאשר אמא מתוסכלת ובודדה שחוזרת כל יום באחת לטגן שניצלים.

(אמהות כידוע לך לא נמדדת בכמה שעות האמא בבית עם הילדים)

ברור לך שאין כאן חוקים.- זה תלוי אשה, תלוי משפחה ותלוי בעל.

הפסטיבלים "ההזויים" נועדו לתקן עיוות של דורות.

נשים משתכרות פחות, נשים מקודמות פחות בעבודה, יש תפקידים שהיו סגורים בפני נשים וכו . הפסטיבלים הללו מתקנים את העיוותים הללו.

אני מסכימה איתך שחלק מהפסטיבלים אכן הזויים ויוצאים  מכלל פרופרוציות- אבל חלקם ברוכים..

.

ברמת הפרט זה נכון

ברמת הכלל והפסטיבלים זה יכול להזיק.

כי זה פוגע בדיוק הנשים הללו

או כל ססמא אחרת.

אז גם אני אעשה כך.

תגידי, אם אני אני חושב ששירת אישה זה דבר אינטימי ולא רוצה להחשף לזה אני "מדיר נשים"

אם מפקד בצבא מכריח חייל לשמוע שירת אישה, את מי בדיוק כופים כאן?!

אם, נניח, אובייקטיבית, נגיע למסקנה שמחנכת לנערים זה דבר מזיק - את תכריחי אותם ואת הוריהם לקבל אותה כמחנכת?

בשם ה"שוויון" המעוות הזה?!?!

חשפוה להערות ולמבטים אלו או אחרים - שיכולים לבוא מתמימות או מבורות

בבתי ספר יש מקומות שמתאימים לנשים ויש מקומות שמתאימים לגברים.

ובכלל במגזר העסקי יש כל כךהרבה שיקולים וזכותו של כל אחד לבחור עובדים על פי השיקולים שלו.

יש מרחב כל כך גדול לכולם.

פעם מישהו של את הרב למה כולם דורכים עליו, הרב ענה לו שלא יתפשט בכל בית המדרש ופתאום יגלה שכולם לא דורכים עליו.

לוקחים בלון ומנפחים אותו, ועדר הנשי קופץ על הטרמפ בלי לשים לב שזה דופק אותואיפה שבאמת צריך למחות על הדרה..

בעל עסק רוצה עובד שלא יוצא לחופשות לידה.

הוא לא יפלה בין אישה שלא מתכוונת ללדת לבין גבר.

להפך, לאישה יש את היכולת לבחור, אם היא רוצה ללדת או לא.

היא יכולה לפתח קרירה בלי לידות או לא.

גבר לא יכול לבחור.

תגידי שלגבר נשוי יש ילדים בלי לוותר על חלק מהקריירה?

הקריירה שלו שייכת קודם כל לאשתו, אותה הוא מחוייב לפרנס.

את רוצה ליצור שוויון מלאכותי ביו ןגברים לנשים בנושאים מסויימים, דבר כזה יצור ויוצר עיוותים ואבסורדים.

אני לא מרוצה מהמצב הנוכחי, כבעל לאישה משכילה שמרוויחה פי שתיים וחצי (לפחות) ממה שהיתה יכולה אם לא היו (חס וחלילה) ילדים (מתוקים) אני חושב שצריך למצוא לכך פתרונות.

אבל לכפות אי שוויון שכזה?

שטות.

ברור שבית המשפט הוא חלק מאותו בלון נפוח. זו בכלל לא שאלה.

במגזר הפרטי אין הדרת נשים, אני מכיר את השוק, אלו שטויות במיץ של אירגונים פמיניסטים.

משחקים עם נתונים, נשים בממוצע פחות משקיעות בקרירה ולכן בממוצע מרוויחות פחות, זכותן.

אף מנהל לא יוותר על עובדת מוכשרת רק כי היא אישה.

רוב אותם "אנשי רוח" שטוענים זאת לא עבדו בשוק הפרטי מימיהם.

הזעקה מומצאת על ידי פמיניסטיות פונדמנטליסטיות.

את החלטת שזה לא נכון, רוב הגברים שומרי המצוות כאן חושבים שכן, מי את שתחליטי בשבילם (הם אלו שהיו שם)?

לא ענית לטענות העיקריות.

יש בהלכות יחוד התייחסות שונה לגבר ואישה שיש ביניהם קשר רגשי (אפילו שיתבסס על קשר מקצועי ותמים בשלב זה)

לא דומה אחות לרופאה למורה למחנכת.

מורָה  נשוי וכל שכך רווק לבנות בגיל 13 זה לא בריא וכן מורַה לבנים בגיל ההתבגרות

וכבר כתב מי שכתב שיר דוחה בנושא.

אולי לשמוע אותו יעזור לך קצת להתפכח..

יצא לי ללמד בשנים האחרונות פה ושם גם בנות בכיתה ה' וגם בחט"ב אני רוצה להגיד לכם שזה אסון הן לא מסוגלות לבודד אותך כמורה שלהן גם ביודען שאני נשוי.

הגעתי למצב שהיתה בת שבאה אלי בהפסקה ואמרה לי על חברה שלה שהיא מאוהבת בי (ואני נוקט לשון עדינה כשאני אומר מאוהבת).

לי כתלמיד גם היו מורות בגילאים הללו ולא זכור לי חוסר ההפרדה הזו.

הדיסטנס שלצערנו לא קיים עם המורים ויצרים חזקים בדורינו בגלל הפריצות מולידים לדעתי את החומרה שיש לנקוט בנושא 

זה.

אני מזמין את כל הנשים הצדקניות לקרוא את התגובה שלו.

[וחסכתי מכן תיאורים דומים מצד חניכות שלי כשהייתי מדריך בבנ"ע..]

אם זה המצב שהוא צריך חהכניס את עצמו לידי ניסיון, וכן להפך.

לא סתם מתפללם כל יום אל תביאנו לא ליד ניסיון ולא לידי ביזיון.

כי ניסיון וביזיון קרובים  אחד לשני..

דבר שארגוני הנשים אוהבות לנצל

ולא נפתח דיון על ארגוני "מכה רעהו בסתר ובשקר".

ואני אומר את זה מדברים שידועים לי אישית.

ושוב זה לא גורף אלא כל מקום ומקום לפי ענינו.

אבל בכללי שיודעים שזוהי האמת יודעים לשאול רב על כל מקרה לגופו.

עדיף מאשר זהיחשב כהיתר מלכתחילה

ואכמ"ל.

האדם הרבה מעבר לזה.

זה אחד הכחות - והגדרים נועדו לשומרו באופן המתאים וכמבטא דברים נעלים של בנין בית וטוב; ושלא "יגלוש" לדברים שבהם הוא כיעור וכנגד התכונה הטהורה הפנימית.

גם בגלל שאי אפשר לסמוך על בתי המשפט בתחום שבו הואשם (איני זוכר אם הורשע), וגם בגלל סרטון אחר שהופץ באינטרנט ולא אוכל לפרסם אותו פה מחמת הצניעות, אבל מראה משהו על התנהלותו של האיש.

היום הלכות יחוד זה נוגע לצערנו עם כל מין ומין.

אמנם היהודים בארץ מספיק עדינים בשביל לא לחשוב על בהמות, אבל זה דבר שקורה..

שמחנכת בכתה ו בנים

היא התיעצה לפני כן עם רב ליטאי גדול

פה בעירי בבית ספר חילוני יש מורה שמלמד בנות בהפסקה באה אליו תלמידה ואומרת בזו הלשון

"אני כ"כ מפנטזת לראות אותנו ביחד"

בחורה בת 14 למורה בן 50.

המורה העיף אותה על טיל עירב את כל הגורמים האפשריים אני לא זוכר את סוף הסיפור אבל היא הייתה בבעיה רצינית

התיכוניות עם מורה ותלמידים..

למה שילדים בני 12 יקדישו מחשבה לאשה שהיתה יכולה להיות אמא שלהם?

זה לא בהכרח שנערים מסתכלים על אישה כמו שכתבת, אבל ברור שאם אישה עומדת מולם במשך שיעור, הם גם מסתכלים על איך היא נראית.

והם אכן בגיל מאוד הורמונלי.

מפליא אותי- דווקא הגברים בשירשור הזה אמרו בצורה מאוד ברורה על מה נערים מסתכלים בגיל הזה- מעצם היותם גברים, בני אותו מין (כמו הבנים שנזכרים בשאלה), וכן בנים שהיו בעצמם בגיל הזה ושמעו איך בנים מתבטאים (מן הסתם לא בחברת בנות).

מה צריך יותר מזה כדי להבין שזה לא שייך?...

זה מוזר לי שמישהי תרגיש בנח לעמוד מול חבורה של 20-30 גברים.

גיל 12-13 הם גברים, לא בראש אבל בלב.

תחום חינוך הוא תחום קשה וכל מי שעוסק/ת בו צריכה להבין מה המגבלות שלו.

מי שמרגיש לא נוח לעמוד מול ילדים או נערים בני המין השני- ממש לא חייב לעשות את זה.

אבל יש כאלה שיכולים ומסוגלים, ולא מרגישים מוזר

מצחיק שכולם חושבים על מורות צעירות וחנניות שיהיו לטרף לעיני הילדים.

אבל, מה לגבי מורות מבוגרות שיכולות להיות סבתות של הילדים האלה, גם מהן יש לחשוש??

המורה נפלאה של בני היא מבוגרת, בת 47 בערך, תאמינו לי שלא נראה לי שאף אחד מסתכל עליה ומתעוררים לו ההורמונים..

בקיצור- כמו תמיד התשובה היא מורכבת.

לפעמים מתאים ולפעמים לא.

באמת במורה מבוגרת כל העניין הזה פחות שייך.

שתלמידים יסתכלו עליה לא רק כעל מורה. כיתה ז הם כבר גדולים

מצד שני אם מורה בת 50+ ומתלבשת בצורה מכובדת אז למה לא

אני מורה למתמטיקה בכיתות אלו של בנים ומרגישה ממש את הבעיה גם מבחינה הלכתית נטו, נגיעה צניעות (כמה חפרו לי בתחילת הקיץ על הסנדלים....) וגם מבינת יצירת הקשר אישי עם התלמיד מורכב מאוד ולא ממש שייך. אני עוזבת סוף שנה.....

ליצור יחסים חמים, לאפשר דיבור מלב אל לב, לשיר ולרקוד איתם, לארגן ערבים סביב מדורה, לתת חיבוק ברגעי משבר.

לפי ההלכה היהודית כל אישה- לא משנה אם נשואה או רווקה, יפהפייה או לא ממש- לא יכולה להתקרב רגשית לנער.

זה אסור.

כל האמירות על הדרת נשים, לדעתי מונעות מתלמידי הכיתה מורה גבר שיוכל להעניק להם את כל הנ"ל.

כשם שאף מחנך לא יוכל להתקרב לבנות בכיתה ז'. לא יוכל להעניק להן הרבה מלבד לימוד נטו.

אני הייתי רוצה שלבנים שלי בגיל הזה תהא דמות גברית, שתוכל לשוחח איתם רבות אחד על אחד, שירגישו שיכולים לפרוק אצלו, שיבין אותם, וכן- שייתן צ'אפחה או כיף או חיבוק כשזה נחוץ.

מניסיון של מישהי קרובה- קשה מאוד להיות מחנכת בגיל זה בלי לעבור על ההלכה.

לא בדברים החמורים, באלו של היומיום. שבלעדיהם  מלאכת החינוך אינה שלמה.

מחנך או מחנכת לא אמורים להגיע לקירבה פיזית עם תלמידים. שלא יהיו כל מיני סיפורים

בשביל דמות גברית יש את אבא או סבא

וקרבה שהיא לא פיזית רק מזיקה לדעתי. הרי שנה הבא מחנך יתחלף וכמה שהוא יהיה חדור שליחות זאת עדיין עבודה שלו

אני סבורה כי טפיחה על השכם היא דרך חיים, ומצוין שמחנך יעשה בה שימוש. כנ"ל חיבוק חברי אצל גברים, או חיבוק תלמידה בוכייה אצל בנות...

וקירבה למחנך לא מזיקה. חס ושלום.

מחנך הוא לא רובוט טכני יבש הפולט חומרי הוראה, לאחד כזה לא יהיה לעולם אפקט חינוכי רב רושם על התלמיד.

ממש לא אסון שהוא מתחלף אחרי שנה. שנה זה פרק זמן ארוך ומכובד לבניית קשרים חמים ותורמים.

איך? זה כבר באמת אינדווידואלי, אבל העיקר שהתלמידים יחושו זאת.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏