כל עוד נשמרים כמובן הכללים הראויים.

לדעתי, זה דווקא יכול להיטיב עם הנערים, מחנכת שתוכל "לעדן" אותם קצת. מחנכת יכולה דווקא להשפיע לטובה על חלק מהנערים.

כי תלוי בתנאי המקום על אתר 

בפרט רווקה.

יש סיבות שונות.

אבל גם בפשטות, נסיוננו המעשי הראה שעפ"י רוב מורה-אשה לבנים זה דבר שיוצר בעיות "השתלטות" לא פשוטות.  עפ"י רוב גורם שבסופו של דבר היא תהיה "קשוחה" יותר ממורה-איש..

ואני מציע לך לשאול בעניינים אלו, אנשים שמכירים את הנושא הן מצידו התורני, הן מצד התנהלות הבנים, והן מצד התנהלות מחנכת בכיתה כזו.  וגם לא ממקומות ששם "מובן מאליו" שיש מורות - כי פשוט אין להם מורים (מצוי מאד היום, ביחוד בחינוך הלא-דתי).

רואים לאן זה מוביל. כבר עברנו את זה בעבר. כשלא מצאו מורים דתיים לאומיים, הביאו מורים חרדים והללו פשוט העבירו את התלמידים על דתם. כלומר, בניגוד לרצון ההורים והאנשים שהקימו את בית הספר או הישיבה התיכונית, המורים הללו חינכו את ילדי הכיפות הסרוגות להיות אנטי ציונים. אז הבינו, שעדיפה מורה דתית לאומית על פני מורה זכר חרדי. אז עכשיו אתם רוצים להחזיר את הגלגל?!

מה קשור חרדים?

הקונטקסט שבו אתה תופס את הדיון לא מחמיא לך במיוחד.

א. כמו שEnder אמר, לא זו הדילמה שהופיע פה.

ב. היום ברוך ה' לא חסר מורים "דתיים לאומיים".

ג. הגדרת השפעה חרדית כ"העברה על הדת" מעידה בעיקר על השקפתך, שהתנתקה מהיהדות והפכה לדת חדשה, ובכך רק מחזקת את טענות החרדים. אין לנו מחלוקת עם החרדים בנושאים דתיים, אלא בנושאים חינוכיים. על המצוות לא חולקים, חולקים איך לחנך למצוות. ואידך זיל גמור.

והיו מקרים מעולם.

ב. זה ממש לא העניין! מחנכת-אישה לא מיועדת לחינוך בנים. לרוב גבר הרבה יותר מצליח בזה ולו מהסיבה שהוא גבר כמוהם ויש להם הרבה יותר שפה משותפת. (וההפך גם נכון..מחנך גבר לא מתאים לחינוך בנות).

ומעבר לזה. לרוב ילדים בכיתה ז' לא ממש מקשיבים למורה, אלא מסתכלים עליה ובוחנים אותה כאישה. לא הייתי רוצה לעמוד בעמדה הזאת...

[ועכשיו הציעו לי ללמד בחט"ב חילוני. סירבתי מהסיבה הזו בדיוק]

כיוון שכבר נכתב כאן -

בת ש"ל סיפרה לי שעמדה מול כיתה ו', והסתכלו עליה בצורה מזעזעת.

היתה צריכה לשנות את כל ה"תפאורה" בשביל שתוכל ללמד.

העולם היום, אינו "תמים" כ"כ, לצערנו.

אבל מלבד זה - יש אכן מי מתאים לחנך מי. 

[לי אישית יש זכרון מצוין ממורה-אשה, לטבע, רווקה, כשהייתי בכיתה ח.  אבל היו גם דיבורים אחרים עליה, לצערנו]

במקום לקדש שם שמים וללמד תינוקות שנישבו כדי שיכירו את היהדות שהיא גם שלהם [לא נכס פרטי של הכותבת ושכמותה], היא נותנת למחשבות הבלתי ראויות שלה עצמה [בוודאי לא של התלמידים הפוטנציאליים], להחליט בשבילה.

הציעו לי ללמד יהדות?

אז לא. ממש ממש לא. הציעו לי ללמד מקצוע כללי. ואני לא בקטע של מסיונריות אז לא אכניס תכנים דתיים בשיעורים מקצועיים (לפחות לא בתכנון מראש).

ויש מספיק גברים בשביל לקרב את כל הבנים החילונים.. לא חייב בשביל זה בנות.

[ויש גם מספיק חילוניות כדי שדתיות שכמותי יהיו איתן בקשר בעניין..]

פשוט לא צריך לעשות סלט.

(מחנך רווק לכיתה ז' בנות...)

תלוי בסוג הציבור.

עקרונית עדיף שלא, אם כי צריך לבדוק מה האלטרנטיבה?

אלו ילדים בני 13, אין שום קשר אפשרי בינם לבינה.

בדיוק כשם שמורה יכול ללמד בנות באותו הגיל.

אילו מתבגרים בני 13, שכל עוצמת ההתבגרות פועמת בתוכם- בלי שיש להם את הפז"מ כדי ללמוד לרסן או לעבד את הכוחות האילו באישיות שלהם

(האם יכול להיות שאת לא מודעת לנתונים על הגיל שבו מתרחשת התבגרות בימינו?) 

בדיוק הזמן שצריכים את הכוח החיובי וההשפעה של דמות לדוגמא -שיש במחנך גבר

וצריכים הכי הרבה להרחיק את ההסחת דעת או ההתמודדות שיש בדמות נשית שעומדת להם שעות מול העיניים 

וכמורה שמלמד את הגיל הזה ומדבר איתם על הנושאים האלה

יש כמובן לא מעט בגיל הזה שעדיין אין קשר אפשרי כדברייך

אבל יש גם לא מעט שהיצר פועם בהם בחוזקה כבר בגיל הזה

ולעמוד יום יום מול אישה זה מכשול וודאי בכל מה שקשור לשמירת העיניים

לבינו לבינה...

יש עם זה בעיה הלכתית רצינית של חוסר צניעות

(סופרים, בלשון הגמרא - מלמדים...) . מעניין שהסיבה המובאת בגמרא היא דווקא בגלל ההורים של אותם ילדים - הרווק בגלל האימהות והרווקה בגלל האבות. אתם הבאתם כאן את העניין של הילדים, עוד לפני הדבר שמבורר בגמרא שהוא העניין - האמא והאבא שבאים באינטראקציה עם המלמד/ת הרווק/ה. דבר נוסף - משם מובן שאפילו מדובר ברווק לבנים - זה גם בעיה.

קיצור, בעיה קשה. שכל אחד ילך וישאל את רבו אנחנו בפורום לא פוסקי הלכה...

לא נוצרת מסגרת אינטימית , כמו פעם . היום מלמד דרדקי איננו אדם בודד במבנה , אחרי שהילדים הלכו.

מעניין שלא מדאיג אותך שרב מחנך בנות. שם לא יכולים להתפתח "קשרים לא טובים"? אם אין גדרים פנימיים [בתוך הראש של האדם] שום דבר לא יעזור. ואם יש גדרים פנימיים, אז הם יכולים להיות לבד בחדר ושום דבר לא יקרה.

הוא כנראה דן עם עצמו על מקרה ספציפי שנתקל בו.

וסהדי במרומים שגם במקרה שציינת מתרחשות תקלות ל"ע

או שאתה לא מכיר את התהליכים שעוברים על מתבגרים צעירים היום.

בתחילת גיל ההתבגרות. תרצי או לא.

"הדרת נשים", "אפליה", "מגדר" וכד'

לעמוד כנגד טיעונים פשוטים וידועים והגיוניים והלכתיים, הגם אם ההגבלה מצערת ומעמידה את הנוער עצמו באור מאוד לא מחמיא..

רק אעיר ששבכל הנוגע לחינוך בבתי הספר כל התרבות הזו שמעולה בהמצאת מילים מפוצצות ממזמן פשטה רגל,

אז בואי לא ניתן להם ללמד אותנו כיצד נכון לחנך והאם בא לנו לעמת את הנוער שלנו עם בעיות צניעות בגיל הזה

במיוחד כאשר מדובר במשנה מפורשת שנידונה בהלכה, נידונה ע"י הפוסקים שבכל הדורות ונתקבלה להלכה.

אני טוען שצריך להדיר נשים משירותי גברים. שצריך להדיר נשים מבריכות ציבוריות בשעות שמיועדות לגברים. שיש להפלות לרעה נשים על רקע מיני, בנוגע להצטרפות למניין ולכהונה כדיינות בבתי דין.

יש לי עוד הרבה מה לומר, אבל נסתפק בזה כרגע.

בכל מקרה, אני סבור שההצעה שלך היא אפליה חמורה והדרת גברים. לתת לנערים בגיל ההתבגרות התמודדויות מיותרות מסוג זה זו אפליה, הדרת גברים וכפייה חילונית.

מדובר גם על מצב הפוך- שלא טוב שמורה ילמד בנות מתבגרות

וזה לא קיצוניות, זו ההלכה

הם למעשה רומזים שנער לא יכול לראות אשה בלי לחשוב עליה כעל אובייקט מיני. וזה דבר חמור מאד.

כי אותו נער  (בהנחה והוא גר על כדור הארץ ) רואה נשים כל יום...רופאה, אחות, מוכרת בחנות, אמא של חברים, אחות של חברים....איך ילמד להתייחס לנשים האלה כמו בני אדם ולא כמו אובייקטים מהלכים???

אני יכולה להסכים שישנה בעיה במחנכת צעירה שתחנך כיתות ט ומעלה. אבל בכתה ז'? נערים רבים עדיין ילדים בגיל הזה בכלל...וגם אם חלקם כבר לא, אדרבא, שילמדו איך להתנהג ליד נשים שילמדו להתמודד עם  עצמם. "לחנוק" אותם רק עם גברים ממש לא יפתור את הבעיה. להפך, יעצים אותה.

סתם שאלה, ואם מדובר במורה בת חמישים מכוערת. גם זה אסור? גם אליה הילד עלול להתיחס כאובייקט? או זה רק תקף לנשים חינניות וצעירות?

אגב..לבן שלי  (כתה ז) יש מחנכת (ההמחנך עזב בתחילת שנה) . מקסימה ומדהימה. לא יכולנו לבקש מחנכת אחרת. אשת חיל במלוא מובן המילה. אשת חינוך דגולה. היא עושה נפלאות עם הבנים. הבנים מאד מעריכים אותה, הם יודעים שהיא תעשה הכל בשבילם. היא מאד "מעדנת" את הכתה. אני אמנם לא נכנסת לנבכי מוחם של כל הנערים אבל אני די בטוחה שאף אחד לא מתייחס אליה כאל אובייקט.

לגברים "להכנס לראש" של נשים, גם ההפך הוא הנכון.

דבר ראשון קיראי את "מאמע צאדיקה" כאן.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t639187#7134513

יש הבדל מהותי בין לראות בצורה ארעית ו/או ללא קישור רגשי לבין מה שמדובר כאן.

(ראי הלכות יחוד בהקשר הזה)

ויש הבדל בין נער מתבגר לבין אדם בן 20.

תסלחו לי אבל אם אתם חושבים שזה מוצדק שכל נער בן 13 יראה באישה אובייקט מיני- אתם לא יותר טובים מהחילוניים.

גם אתם הופכים נשים לחפצים.

במקום ללמד את הבנים שלכם איך מתנהגים בסביבת נשים, אתם אומרים להם שזה בסדר גמור לחשוב עליהם כאל אובייקטים.

אני שמחה שלבן שלי יש מחנכת.

שבדיוק אותן נשים שטוענת ללא הרף שגברים לעולם לא יוכלו להכנס לראש שלהן ולהבין אותן בכל מיני אתגרים ונסיונות נשיים (צניעות, לידה, אימהות, ביגוד וכד') מתעקשות לחשוב כאילו הן דווקא כן יכולות להבין אותנו ולשפוט אותנו על נושאין שבהן אין להן ולו שמץ של מושג איך בכלל הראש שלנו עובד

שלא לדבר על זה שכל פעם שאת נתקלת בטיעון הגיוני וכללי את שולפת מקרה פרטי "אז איך יכן שיש כמה גנקולוגים??" בטח שיתכן. מעולם לא אמרנו שכל התלמידים נכשלים במורותיהן, אבל די באחוז מסויים, עליו ניתן להתדיין, בכדי לחשוש לבעיה

והוא נמשך אליו?

יש גברים שרק בגלל שהם בסביבת גברים בלבד וזה מה שהם רואים, אז הנטיה שלהם להמשך לגברים..

או שזה משהוא מולד.. ומתעורר כשהם רואים רק גברים כל היום...

אבל אולי ה"ראש" שלכם הוא תולדה של החינוך שקיבלתם?

אולי אם הייתם רגילים לראות נשים גם כמחנכות בבית ספר וגם כמדריכות בבני עקיבא (שוב, תחת כללי צניעות ), הייתם אולי לומדים להסתכל על אשה בלי שיקפצו לכם רעיונות לראש? אולי לא הייתם רואים בכל אשה מתחת לגיל 30 אובייקט מיני? כי זה לא ממש מחמיא למין הגברי מה שאתם כותבים כאן (לא מסוגלים לראות אשה בלי לראות אותה כאובייקט מיני..)

אני ממש לא מנסה להתנגח אלא להבין לעומק ואשמח לקבל תשובה כנה.

ואני שואל שוב - מישהו כאן טען ש "(לא מסוגלים לראות אשה בלי לראות אותה כאובייקט מיני..)"?

מאיפה הגעתן לזה??

[אני אישית ב"ה לא לוקה בזה, ואכן הייתי בבני עקיבא והיו לי מחנכות בנות, אם כי באמת לא בגילאים הנידונים כאן. האם מכאן ראיה? לא חושב]

"זה בהחלט מוצדק שהוא יראה בה אובייקט מיני"

זה נאמר על תמיהתי שאתם סוברים שכל בן 13 רואה באשה אובייקט מיני.

הוא בהחלט מצדיק את העניין וחושב שזה טבעי ונורמלי.

שבהכרח כל נער מתבגר יראה במורתו אובייקט מיני

ואשרינו שזה לא המצב.

ישנה סכנה, באחוזים מסויימים, ובדיוק כשם שאנו נמנעים לפתוח את העולם לעיני ילדינו בכל מיני נושאים אחרים,

ובהחלט מגבילים אותם עד לגיל ולמצב בו הם יוכלו להתמודד עימו ממקום אובייקטיבי ובוגר יותר- כך גם כאן.

לכן חז"ל הגבילו בנושא ספציפי זה, ובנושאים אחרים לא.

במהלך הדורות היו שהתירו יותר והיו שהחמירו יותר, הכל לפי העניין והחששות

היהדות מעולם לא עסקה או הפגינה בעד "הדרת נשים" ו"החפצה" וכל המושגים הזרים הללו, ועסקה בנושאים בכפפות של משי לטובת שני המינים, בשיוון כמעט מוחלט. וההוכחה הכי ברורה לזה נמצאת כאן, שכשם שאין למורה רווקה לחנך בנים, כך אין למורה זכר לחנך בנות. ו5 מקרים בהן נכשלו מורות בתלמידיהם בגילאים הללו בארה"ב רק בחודש האחרון- יוכלו להוכיח במקצת את הבעיתיות העצובה כאן

את צודקת שגם בזה יש מימד חיובי, אלא שתמיד צריך למצוא את האיזון.

בני נוער היום נחשפים לכל מה שהחילוני נחשף אליו, לבית יש חלק אבל זה לא הכל (גם בזה גברים שונים מנשים).

הבעיה היא כפולה:

את צודקת כי:

מצד אחד בנים מקבלים מסרים חזקים מאוד מאמצעי התקשורת והחברה שסביבה שמכילים מניות מוקצנת והחפצת נשים, ומצד שני אין להם דמויות נשיות לאזן את זה.

את טועה כי:

את הדמויות הנשיות צריך להכניס בצורה מושכלת כי נערים בגיל הזה, ביחוד אחרי חשיפה שכזו, פגיעים למחשבות שכאלה.

אני מפנה אותך למחקרים שנעשו בעולם המערבי על בני נוער(בנים) וכמה פעמים ביום הם חושבים בצורה כזו.

לא צריך ל"הכניס את הדמויות הנשיות"- כי הדמויות הנשיות הרי כבר נמצאות  בחייו של כל נער!!!. (אלא אם כן הוא גר על המאדים)

יש אמא, יש רופאה, יש אחות בקופח שלוקחת דמים, יש אמהות של חברים, ,ויש מורות!.- הרי במילא הנער מוקף נשים. לא צריך להכניס אף אחת....

זה בדיוק הטענה שלי- אם הנערים יתרגלו לראות סביבן נשים כדמויות מחנכות, הרי שהחשש שנער יראה בכל דמות נשית אובייקט מיני- יתעמעם. פשוט כי זה יראה לו טבעי ונורמלי .

ותאמין לי, אין הרבה נערים שמסתכלי עם המורות שלהם כאובייקטים...לא כל המורות צעירות ויפות...

כנ"ל מורים. לא צריך להקצין את החשש הזה.

נכון שיש נשים, וכמה שיש יותר במסגרת המשפחתית והנורמאלית יותר טוב לבן.

אבל, כאן זה קצת שונה.

מספר נקודות.

1 .צניעות:

-גם מורה שמקפידה על המינימום ההלכתי יכול הלהוות מכשול לא מבוטל בפני מתבגרים.

אני לא אוהב את זה אבל זו המציאות.

-הקשר עם המורה - לא דומה רופאה לאחות למורה מקצועית למחנכת.

2. תאמיני לי, בתור מי שהיה בן בגיל הזה ויודע מה רואים ועל מה מדברים.

אם תהיה לבנים כאלה מורה (אפילו לא מחנכת) שנראית טוב, גם אם היא מקפידה על המינימום ההלכתי

הם יראו יחשבו ולעיתים אפילו ידברו.

כן, עד כדי כך.

זו המציאות.

השאלה היא איך מתמודדים איתה.

את התשובה סיפקת את:

מוסיפים נשים במעגלים הנורמאלים שקצת יותר רחוקים.

בהלכות יחוד מקפידים יותר כשיש קשר בין הגבר לאישה, כאן זה לא שונה.

גדלנו ביישובים עם נוער מעורב, ובני עקיבא ומדריכות.

זה ממש לא מנע מאיתנו להתעסק בעניינים הללו בגילאי ז-ח. כמובן שההתעסקות הזו כללה גם את המורה הצעירה למדעים.

אני מניח שאם היינו מקבלים חינוך מיני נכון מגיל צעיר, לא היינו עוסקים בזה באינטנסיביות בכיתות ז-ח, אבל גם במציאות כזו - לא היה נכון לשים מורה צעירה בפני התלמידים.

חינוך נכון מורכב תמיד משני חלקים מרכזיים: חינוך לערכים, והפעלה. ניסיון לחנך עם אחד החלקים בלבד - מועד לכישלון. במקרה זה, ההפעלה הנכונה היא להרחיק מהנער ככל הניתן נסיונות מיותרים.

שנשים הן לא רק אובייקט מיני.

שיש מהן חכמות, משכילות, נחמדות, מצחיקות, רשעות וכו'.

הוא ילמד להכיר אשה כמו בן אדם. כי ככה הוא מתחנך וגדל.

ואם את חושבת שזה נורמלי שגבר רואה בכל אשה אובייקט מיני- אז את טועה בגדול. זו סתם סטייה.

גברים אמורים להמשך לנשים זה כן, אבל לא לראות אותם כאובייקט מיני.

ויש הבדל גדול מאד.

כי היא לא יפה בלשון המעטה ואני בהחלט מקווה שיש לו טעם טוב יותר

 (וגם אם כן, אז מה? אני לא יכולה לשלוט במחשבות שלו, אבל אני כן יכולה ללמד אותו לתרגם את התנהגות שלו להתנהגות נאותה. הרי גם אם הילד שלך יתחנך רק עם מחנך, לא תוכל למנוע ממנו מפגש עם רופאה, אחות, מאבחנת..זאת אומרת הוא יוכל בכל מסגרת אחרת להמשך לנשים...אז מה? תלמד אותו איך להתמודד עם זה).

ולשאלתך-

אובייקט- זה כאשר האשה היא אך ורק כלי לסיפוק צרכים מיניים.

האם ככה אתה רואה את אשתך? ברור שלא, האם ככה אתה רוצה שמישהו יסתכל על בתך? ברור שלא.

.

אשתך היא אשה, חכמה, נחמדה, בעלת מידות טובות, צדיקה, בעלת חוש הומור ואתה רואה אותה כמכלול ולא רק כחפץ שאמור לספק אותך.

הייתי מובנית?

הבן שלי ילד להתסכל על נשים כמכלול ולא כעל אובייקט.

לכן אני לא נבהלת משום קשר כל עוד כללי הצניעות נשמרים.

.

האשה היא לא "אובייקט מיני", וודאי שלא "אך ורק אובייקט מיני". אבל בהחלט קיימת משיכה, וגם היא חכמה צדיקה וכו', וגם אם הנער מכיר בזה לגמרי, זה לא מפחית מהמשיכה המינית.

וה הבדל בין שירות צבא/לאומי וכו' לסתם עבודה של גברים עם נשים.

בבית ספר הנער והמורה מחויבים במידה מוסיימת להגיע לאותו מקום ולהיות בקשר אחד עם השני במידה זו או אחרת.

יש ענין לדעת מה הגבול וממה להתרחק.

ואמנם עיסוק אובססבי זה לפעמים יותר גרוע אבל דנים כאן איפה עובר הגבול ועל זה צריך לדון. 

אליהן.

אכן השאלה היא עד איפה ''מרחיקים את האדם מן העברה''. 

וזה תלוי באדם (נער מתבגר הורמונלי וחסר נסיון חיים) במצב (כיתה פרונטלית) ובקשר (מחנכת).

אולי תתני טיפה קרדיט לגברים שמגיבים כאן? שכן היו במצבים אלו?

מתגובה לתגובה אני תוהה האם את קוראת לפני שאת מגיבה

למה זה מוזר?

בני נוער דתיים היום (רובם) נחשפים כמעט לכל מה שהחילוני שלידם נחשף.

וחוץ מזה "קראש" יכול להיות גם על מורה צעיר וחמוד.

צר לי, אבל האמת חייבת להאמר.. זה כבר לא סוד שיש נערים שיש להם זהות מינית מבולבלת בגילאים אלה, ומקרי התאהבות בגברים היא כבר לא כל כך שכיחה (ואני אומרת את זה בכאב גדול מאד).

אז אולי נרשנ רק למורים מכוערים וזקנים ללמד?

יש לך בעיה עם ההלכה היהודית? תפאדל

אבל אל תדברי בשמה ותתירי את האסור

ועוד בשם ערכים "נעלים" השגורים בפי כל ומכסים על חוסר חינוך והפקרות מינית.

לו הינו רואים שממוסדות החינוך החילוניים יוצאים תלמידים מחונכים, עדינים, אוהבי בריות, צנועים וחסודים- היה אולי על מה לדבר

א. רבותיי לא אסרו מעולם על העלאת נשים לטרמפים, ולהפך, הם פוסקים שמדובר במעשה חסד גמור. אולי את מתכוונת לחלקים מרבני הציבור החרדי אבל אותם אינני מכיר ולא אוכל לייצג אותם, וגם להם יש על מה לסמוך.

ב. אני לא רואה פסק שו"ע מפורש כקיצוניות. את יכולה להכריז על עצמך כקונסרבטיבית או רפורמית ואז לכולנו יהיה ברור מי את, אבל להגדיר עצמך כשומרת תומ"צ אך לנהוג כפי שנראה לך, לזה בדיוק יקרא ר' נוח, כפי שהיטבת להגדיר.

ג. נשים יכולות לעשות הכל. אבל לא מתאים להן לעשות הכל. ובכל מקרה לא זה הדיון כאן.

אז הן שאלו מן הסתם את הרב שלהן, והוא התיר להן.

מוזמנת לשאול אותן

לא בכדי דואגים בבית הספר הדתיים שלפחות המחנכים בכיתות החטיבה, איתם נמצאים התלמידים במגע ומפגש יומיומי, יהיו מאותו מין.

בסיאוטציות מסוימות זה עומד על הגבול הדק של ההלכה...

צריך לדעת את המציאות ואת ההלכה ולעשות כל מה שאפשר כדי שהם לא יתנגשו.

בינתים הוכח שבמקומות שלא מדירים נשים מהמרחב הציבורי זה מגיע גם לשטח הפרטי שלהם, ובמקום שמכבדים נשים ולא מפקירים אתן במרחב הציבורי זה רק טוב להן בסופו של דבר 

דחיפת נשים מול גברים לתחרות ללא הצלחה זה טוב לנשים?

לא חסר מקומות שנשים יכולות להיות במרחב הציבורי ומתוך שמירה על כבודן וצניעותן.

וחז"ל אמרו מהי צניעות , והניסיון המר מרה שהם צדקו בכל מילה,

לא סתם נאמר על הרגשות האלו כאש בנעורת,

לא סתם נאמר לגבר להמנע  מקשר זה או אחר עם אשה ,ממגע ועד ללכת מאחוריה.

לא סתם הדגישו על זהירות כפולה ומכופלת בגיל התבגרות על חשיבה כמה ואיך צריך הפרדה.

כיום הנשים משפילות את כבודן וצניעותן בגלל סיבה זו או אחרת ושמנסים להוכיח ז ישר זועקים הדרת נשים וכו' וכו'

כל אחד חי בעולם משלו, אבל שמכירים את העולם הכללי הכל נראה אחרת.

וסתם שאלה האם אשה שוקעה בתחרות זה לא מגיעה על חשבון הבית והילדים?

אם מגשימים בצורה הנכונה אדרבה ואדרבה, אבל כל הפסטיבלים ההזויים של  ההדרת הנשים והשילוב הראוי מוביל לפגיעה חמורה בנשים, וחבל שמועדיים את זה

לפעמים אשה בקריריה תחרותית  היא אם ורעיה טובה יותר מאשר אמא מתוסכלת ובודדה שחוזרת כל יום באחת לטגן שניצלים.

(אמהות כידוע לך לא נמדדת בכמה שעות האמא בבית עם הילדים)

ברור לך שאין כאן חוקים.- זה תלוי אשה, תלוי משפחה ותלוי בעל.

הפסטיבלים "ההזויים" נועדו לתקן עיוות של דורות.

נשים משתכרות פחות, נשים מקודמות פחות בעבודה, יש תפקידים שהיו סגורים בפני נשים וכו . הפסטיבלים הללו מתקנים את העיוותים הללו.

אני מסכימה איתך שחלק מהפסטיבלים אכן הזויים ויוצאים  מכלל פרופרוציות- אבל חלקם ברוכים..

.

ברמת הפרט זה נכון

ברמת הכלל והפסטיבלים זה יכול להזיק.

כי זה פוגע בדיוק הנשים הללו

או כל ססמא אחרת.

אז גם אני אעשה כך.

תגידי, אם אני אני חושב ששירת אישה זה דבר אינטימי ולא רוצה להחשף לזה אני "מדיר נשים"

אם מפקד בצבא מכריח חייל לשמוע שירת אישה, את מי בדיוק כופים כאן?!

אם, נניח, אובייקטיבית, נגיע למסקנה שמחנכת לנערים זה דבר מזיק - את תכריחי אותם ואת הוריהם לקבל אותה כמחנכת?

בשם ה"שוויון" המעוות הזה?!?!

חשפוה להערות ולמבטים אלו או אחרים - שיכולים לבוא מתמימות או מבורות

בבתי ספר יש מקומות שמתאימים לנשים ויש מקומות שמתאימים לגברים.

ובכלל במגזר העסקי יש כל כךהרבה שיקולים וזכותו של כל אחד לבחור עובדים על פי השיקולים שלו.

יש מרחב כל כך גדול לכולם.

פעם מישהו של את הרב למה כולם דורכים עליו, הרב ענה לו שלא יתפשט בכל בית המדרש ופתאום יגלה שכולם לא דורכים עליו.

לוקחים בלון ומנפחים אותו, ועדר הנשי קופץ על הטרמפ בלי לשים לב שזה דופק אותואיפה שבאמת צריך למחות על הדרה..

בעל עסק רוצה עובד שלא יוצא לחופשות לידה.

הוא לא יפלה בין אישה שלא מתכוונת ללדת לבין גבר.

להפך, לאישה יש את היכולת לבחור, אם היא רוצה ללדת או לא.

היא יכולה לפתח קרירה בלי לידות או לא.

גבר לא יכול לבחור.

תגידי שלגבר נשוי יש ילדים בלי לוותר על חלק מהקריירה?

הקריירה שלו שייכת קודם כל לאשתו, אותה הוא מחוייב לפרנס.

את רוצה ליצור שוויון מלאכותי ביו ןגברים לנשים בנושאים מסויימים, דבר כזה יצור ויוצר עיוותים ואבסורדים.

אני לא מרוצה מהמצב הנוכחי, כבעל לאישה משכילה שמרוויחה פי שתיים וחצי (לפחות) ממה שהיתה יכולה אם לא היו (חס וחלילה) ילדים (מתוקים) אני חושב שצריך למצוא לכך פתרונות.

אבל לכפות אי שוויון שכזה?

שטות.

ברור שבית המשפט הוא חלק מאותו בלון נפוח. זו בכלל לא שאלה.

במגזר הפרטי אין הדרת נשים, אני מכיר את השוק, אלו שטויות במיץ של אירגונים פמיניסטים.

משחקים עם נתונים, נשים בממוצע פחות משקיעות בקרירה ולכן בממוצע מרוויחות פחות, זכותן.

אף מנהל לא יוותר על עובדת מוכשרת רק כי היא אישה.

רוב אותם "אנשי רוח" שטוענים זאת לא עבדו בשוק הפרטי מימיהם.

הזעקה מומצאת על ידי פמיניסטיות פונדמנטליסטיות.

את החלטת שזה לא נכון, רוב הגברים שומרי המצוות כאן חושבים שכן, מי את שתחליטי בשבילם (הם אלו שהיו שם)?

לא ענית לטענות העיקריות.

יש בהלכות יחוד התייחסות שונה לגבר ואישה שיש ביניהם קשר רגשי (אפילו שיתבסס על קשר מקצועי ותמים בשלב זה)

לא דומה אחות לרופאה למורה למחנכת.

מורָה  נשוי וכל שכך רווק לבנות בגיל 13 זה לא בריא וכן מורַה לבנים בגיל ההתבגרות

וכבר כתב מי שכתב שיר דוחה בנושא.

אולי לשמוע אותו יעזור לך קצת להתפכח..

יצא לי ללמד בשנים האחרונות פה ושם גם בנות בכיתה ה' וגם בחט"ב אני רוצה להגיד לכם שזה אסון הן לא מסוגלות לבודד אותך כמורה שלהן גם ביודען שאני נשוי.

הגעתי למצב שהיתה בת שבאה אלי בהפסקה ואמרה לי על חברה שלה שהיא מאוהבת בי (ואני נוקט לשון עדינה כשאני אומר מאוהבת).

לי כתלמיד גם היו מורות בגילאים הללו ולא זכור לי חוסר ההפרדה הזו.

הדיסטנס שלצערנו לא קיים עם המורים ויצרים חזקים בדורינו בגלל הפריצות מולידים לדעתי את החומרה שיש לנקוט בנושא 

זה.

אני מזמין את כל הנשים הצדקניות לקרוא את התגובה שלו.

[וחסכתי מכן תיאורים דומים מצד חניכות שלי כשהייתי מדריך בבנ"ע..]

אם זה המצב שהוא צריך חהכניס את עצמו לידי ניסיון, וכן להפך.

לא סתם מתפללם כל יום אל תביאנו לא ליד ניסיון ולא לידי ביזיון.

כי ניסיון וביזיון קרובים  אחד לשני..

דבר שארגוני הנשים אוהבות לנצל

ולא נפתח דיון על ארגוני "מכה רעהו בסתר ובשקר".

ואני אומר את זה מדברים שידועים לי אישית.

ושוב זה לא גורף אלא כל מקום ומקום לפי ענינו.

אבל בכללי שיודעים שזוהי האמת יודעים לשאול רב על כל מקרה לגופו.

עדיף מאשר זהיחשב כהיתר מלכתחילה

ואכמ"ל.

האדם הרבה מעבר לזה.

זה אחד הכחות - והגדרים נועדו לשומרו באופן המתאים וכמבטא דברים נעלים של בנין בית וטוב; ושלא "יגלוש" לדברים שבהם הוא כיעור וכנגד התכונה הטהורה הפנימית.

גם בגלל שאי אפשר לסמוך על בתי המשפט בתחום שבו הואשם (איני זוכר אם הורשע), וגם בגלל סרטון אחר שהופץ באינטרנט ולא אוכל לפרסם אותו פה מחמת הצניעות, אבל מראה משהו על התנהלותו של האיש.

היום הלכות יחוד זה נוגע לצערנו עם כל מין ומין.

אמנם היהודים בארץ מספיק עדינים בשביל לא לחשוב על בהמות, אבל זה דבר שקורה..

שמחנכת בכתה ו בנים

היא התיעצה לפני כן עם רב ליטאי גדול

פה בעירי בבית ספר חילוני יש מורה שמלמד בנות בהפסקה באה אליו תלמידה ואומרת בזו הלשון

"אני כ"כ מפנטזת לראות אותנו ביחד"

בחורה בת 14 למורה בן 50.

המורה העיף אותה על טיל עירב את כל הגורמים האפשריים אני לא זוכר את סוף הסיפור אבל היא הייתה בבעיה רצינית

התיכוניות עם מורה ותלמידים..

למה שילדים בני 12 יקדישו מחשבה לאשה שהיתה יכולה להיות אמא שלהם?

זה לא בהכרח שנערים מסתכלים על אישה כמו שכתבת, אבל ברור שאם אישה עומדת מולם במשך שיעור, הם גם מסתכלים על איך היא נראית.

והם אכן בגיל מאוד הורמונלי.

מפליא אותי- דווקא הגברים בשירשור הזה אמרו בצורה מאוד ברורה על מה נערים מסתכלים בגיל הזה- מעצם היותם גברים, בני אותו מין (כמו הבנים שנזכרים בשאלה), וכן בנים שהיו בעצמם בגיל הזה ושמעו איך בנים מתבטאים (מן הסתם לא בחברת בנות).

מה צריך יותר מזה כדי להבין שזה לא שייך?...

זה מוזר לי שמישהי תרגיש בנח לעמוד מול חבורה של 20-30 גברים.

גיל 12-13 הם גברים, לא בראש אבל בלב.

תחום חינוך הוא תחום קשה וכל מי שעוסק/ת בו צריכה להבין מה המגבלות שלו.

מי שמרגיש לא נוח לעמוד מול ילדים או נערים בני המין השני- ממש לא חייב לעשות את זה.

אבל יש כאלה שיכולים ומסוגלים, ולא מרגישים מוזר

מצחיק שכולם חושבים על מורות צעירות וחנניות שיהיו לטרף לעיני הילדים.

אבל, מה לגבי מורות מבוגרות שיכולות להיות סבתות של הילדים האלה, גם מהן יש לחשוש??

המורה נפלאה של בני היא מבוגרת, בת 47 בערך, תאמינו לי שלא נראה לי שאף אחד מסתכל עליה ומתעוררים לו ההורמונים..

בקיצור- כמו תמיד התשובה היא מורכבת.

לפעמים מתאים ולפעמים לא.

באמת במורה מבוגרת כל העניין הזה פחות שייך.

שתלמידים יסתכלו עליה לא רק כעל מורה. כיתה ז הם כבר גדולים

מצד שני אם מורה בת 50+ ומתלבשת בצורה מכובדת אז למה לא

אני מורה למתמטיקה בכיתות אלו של בנים ומרגישה ממש את הבעיה גם מבחינה הלכתית נטו, נגיעה צניעות (כמה חפרו לי בתחילת הקיץ על הסנדלים....) וגם מבינת יצירת הקשר אישי עם התלמיד מורכב מאוד ולא ממש שייך. אני עוזבת סוף שנה.....

ליצור יחסים חמים, לאפשר דיבור מלב אל לב, לשיר ולרקוד איתם, לארגן ערבים סביב מדורה, לתת חיבוק ברגעי משבר.

לפי ההלכה היהודית כל אישה- לא משנה אם נשואה או רווקה, יפהפייה או לא ממש- לא יכולה להתקרב רגשית לנער.

זה אסור.

כל האמירות על הדרת נשים, לדעתי מונעות מתלמידי הכיתה מורה גבר שיוכל להעניק להם את כל הנ"ל.

כשם שאף מחנך לא יוכל להתקרב לבנות בכיתה ז'. לא יוכל להעניק להן הרבה מלבד לימוד נטו.

אני הייתי רוצה שלבנים שלי בגיל הזה תהא דמות גברית, שתוכל לשוחח איתם רבות אחד על אחד, שירגישו שיכולים לפרוק אצלו, שיבין אותם, וכן- שייתן צ'אפחה או כיף או חיבוק כשזה נחוץ.

מניסיון של מישהי קרובה- קשה מאוד להיות מחנכת בגיל זה בלי לעבור על ההלכה.

לא בדברים החמורים, באלו של היומיום. שבלעדיהם  מלאכת החינוך אינה שלמה.

מחנך או מחנכת לא אמורים להגיע לקירבה פיזית עם תלמידים. שלא יהיו כל מיני סיפורים

בשביל דמות גברית יש את אבא או סבא

וקרבה שהיא לא פיזית רק מזיקה לדעתי. הרי שנה הבא מחנך יתחלף וכמה שהוא יהיה חדור שליחות זאת עדיין עבודה שלו

אני סבורה כי טפיחה על השכם היא דרך חיים, ומצוין שמחנך יעשה בה שימוש. כנ"ל חיבוק חברי אצל גברים, או חיבוק תלמידה בוכייה אצל בנות...

וקירבה למחנך לא מזיקה. חס ושלום.

מחנך הוא לא רובוט טכני יבש הפולט חומרי הוראה, לאחד כזה לא יהיה לעולם אפקט חינוכי רב רושם על התלמיד.

ממש לא אסון שהוא מתחלף אחרי שנה. שנה זה פרק זמן ארוך ומכובד לבניית קשרים חמים ותורמים.

איך? זה כבר באמת אינדווידואלי, אבל העיקר שהתלמידים יחושו זאת.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..