אממ.. אין לי בשלוף.

כי ככה באלי לבחור.

וגם יהודה, בגלל הסיפור עם יוסף בבור..

לי אישית (ואני מאמינה שאני לא היחידה) קשה להצביע על דמות אחת.

קודם כל השאלה שנשאלת כל חנוכה : מיהו גיבור? 

לכל תשובה שתינתן תענה דמות אחרת.

גבורה יכולה להתבטא בעמידה כנגד כל הסיכויים ולאו דווקא במלחמות.

בנכונות לוותר למען האחר.

בהליכה אחר האמת בעינייים עצומות בלי פשרות, ובכל מחיר.

באמונה תמימה.

בהאדרת שם שמיים.

בעשיית דבר הבורא יתברך (לפה יכנסו גם עולמות נוספים מלבד האדם...)

ובעוד הרבה דברים.

ולא רק זאת, כל דמות מכילה כל כך הרבה עוצמות וכל כך הרבה מידות שבזכות ההשגה שהשיגה, זכינו אנו שאלו טבועים בנו מהשורש. 

(חוץ מזה שאם נכתוב אחת המצפון ילחץ מעצמו על כפתור ההפעלה וישאל  : "למה לא זאת ? ולמה לא זאת ? ")

אז לשאלתך - יש.

לא אחת.

למה? כל אחת מסיבה אחרת.

עדינו העצני...

ענו, תלמיד חכם, צדיק, מנהיג וגיבור (ועוד ועוד....)

רחמן כלפי ישראל

אכזר כלפי הגויים

כמו שצריך להיות!

הלוואי עלינו מנהיגים כמוהו!

למה הוא נקרא צדיק?

כי הוא התגבר על היצר שלו.

ת'כלס- גיבור! איזהו גיבור וכו'..

חוץ מזה- שאצלי זה בכלל לא שאלה

אוהבת את הדמות.

המון אהבת ארץ ישראל, אמת, צניעות וגבורת מלחמה

(יש לי שנים, מה לעשות?)

וחידה- מי יודע מה הסיבה המשותפת שבגללה בחרתי דווקא בהם (ובשניהם)?

לשניהם היו חיים מלאים בצרות?

יעקב- ברח מעשיו, ודוד- משאול

בעצם מה שהוא כתב זה החלק הראשון של הסיבה

עם ישראל ומשיח..?

<קצת התקשר לי>

דוד.

והנה אחד הקטעים היותר חזקים ומרגשים של ירמיהו בפרט ובתנ"ך בכלל על חווית הנבואה והשליחות:

"ז פִּתִּיתַנִי יְהוָה וָאֶפָּת, חֲזַקְתַּנִי וַתּוּכָל; הָיִיתִי לִשְׂחוֹק כָּל-הַיּוֹם, כֻּלֹּה לֹעֵג לִי. ח כִּי-מִדֵּי אֲדַבֵּר אֶזְעָק, חָמָס וָשֹׁד אֶקְרָא: כִּי-הָיָה דְבַר-יְהוָה לִי לְחֶרְפָּה וּלְקֶלֶס, כָּל-הַיּוֹם. ט וְאָמַרְתִּי לֹא-אֶזְכְּרֶנּוּ, וְלֹא-אֲדַבֵּר עוֹד בִּשְׁמוֹ, וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת, עָצֻר בְּעַצְמֹתָי; וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל, וְלֹא אוּכָל. י כִּי שָׁמַעְתִּי דִּבַּת רַבִּים, מָגוֹר מִסָּבִיב, הַגִּידוּ וְנַגִּידֶנּוּ, כֹּל אֱנוֹשׁ שְׁלֹמִי שֹׁמְרֵי צַלְעִי; אוּלַי יְפֻתֶּה וְנוּכְלָה לוֹ, וְנִקְחָה נִקְמָתֵנוּ מִמֶּנּוּ. יא וַיהוָה אוֹתִי כְּגִבּוֹר עָרִיץ, עַל-כֵּן רֹדְפַי יִכָּשְׁלוּ וְלֹא יֻכָלוּ; בֹּשׁוּ מְאֹד כִּי-לֹא הִשְׂכִּילוּ, כְּלִמַּת עוֹלָם לֹא תִשָּׁכֵחַ. יב וַיהוָה צְבָאוֹת בֹּחֵן צַדִּיק, רֹאֶה כְלָיוֹת וָלֵב; אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם, כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת-רִיבִי. {ס} יג שִׁירוּ, לַיהוָה--הַלְלוּ, אֶת-יְהוָה: כִּי הִצִּיל אֶת-נֶפֶשׁ אֶבְיוֹן, מִיַּד מְרֵעִים. {ס} יד אָרוּר הַיּוֹם, אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ: יוֹם אֲשֶׁר-יְלָדַתְנִי אִמִּי, אַל-יְהִי בָרוּךְ. טו אָרוּר הָאִישׁ, אֲשֶׁר בִּשַּׂר אֶת-אָבִי לֵאמֹר, יֻלַּד-לְךָ, בֵּן זָכָר--שַׂמֵּחַ, שִׂמְּחָהוּ. טז וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא, כֶּעָרִים אֲשֶׁר-הָפַךְ יְהוָה וְלֹא נִחָם; וְשָׁמַע זְעָקָה בַּבֹּקֶר, וּתְרוּעָה בְּעֵת צָהֳרָיִם. יז אֲשֶׁר לֹא-מוֹתְתַנִי, מֵרָחֶם; וַתְּהִי-לִי אִמִּי קִבְרִי, וְרַחְמָה הֲרַת עוֹלָם. יח לָמָּה זֶּה מֵרֶחֶם יָצָאתִי, לִרְאוֹת עָמָל וְיָגוֹן; וַיִּכְלוּ בְּבֹשֶׁת, יָמָי. {פ}".

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

כמה כוח היה לו והוא המשיך בענווה ענקית. מנהיג גדול.

גיבור תנכ"י אחד..עולים לי הרבה בראש

בכ"ז אני אבחר את יעל שהרגה את סיסרא עם יתד

ולא עשתה זאת עם כלי נשק משום איסור לבישת כלי גבר.

בזמן לחוץ ביותר היא חשבה איך תהרוג אותו ולא תעבור על ציווי ה'.(שמעתי על זה שיעור מדהים)

ואם היא לא הייתה מצליחה להרוג אותו רק בגלל שלא רצתה ליבור על איסור?????

אז זה היה טוב???

וחוץ מיזה שהם חבר הקיני.... ואין עליהם איסורים כאלה למיטב ידיעתי.

מופים ושום...??

לא הייתי שם, אבל היא דאגה לפני כן שהוא יהיה מותש וישן טוב

וכנראה היא היתה בטוחה בעצמה

הרי ברור שפיקוח נפש דוחה את איסור לא ילבש, במיוחד שהיא עברה המון איסורים חמורים כדי להכניס אותו לאוהל שלה ושירדם, כך שהיא לא לקחה סיכון ועשתה הכל כדי להרוג אותו

ואף על פי כן כשהיא השתכנעה שאין צורך באיסור, היא לא עשתה אפילו איסור קל שלא לצורך

ממש ממש לא פשוט לפעול בקור רוח כזה

(

אבל.... נראלי שהשבח זה על הקור רוח.

בכמ, מי אני שאדבר נגד חזל

ה׳ ירחם עלי

מקווה שיש אישור.. (סתם ככה אני לא נכנסת לפורום שלכם..)

אצלי זה נחמיה- כי הוא איש אמת שלקח אחריות ועשה דברים שנראו בלתי אפשריים וכשהיו לו מפריעים מבית ומחוץ, היתה לו הרבה דאגה לעמ"י ולעניים עם תקיפות בלתי מתפשרת בקשר לתורה ולארץ ישראל.

המלך אחאב. צריך כמובן לזכור שהבחירות השליליות שעשה, ושהשחירו את שמו לדיראון עולם, נובעות מהחולשות האישיות שמקננות בכל אחד ואחת מאיתנו. כמלך הוא היה אימפרטור אדיר - המצביא החזק ביותר בעולמו, שליט אכזר אבל פופולארי להפליא, מקים הצבא הישראלי ולוחם עז כאריה, שנלחם ראש בראש באימפריה האשורית ועצר את כוחה, עד שכזכור אפילו אחרי שיהוא בן נמשי הכרית במרד נורא את כל יורשיו, עדיין אשור התייראו והיו מלאים אימה מפני "יהוא בן עמרי" (הטעות המודיעינית המפורסמת והמפליאה שנתגלתה בארמונותיהם).

סיפורו של אחאב הוא סיפור של אדם בעל עוצמה וחוסן כמעט בלתי-מוגבלים, אבל חלש באופיו ונכנע לתאוות וליצרים. ואם לגבי שמשון זה הרי יותר סיפור אינדיבידואלי כפרוטאגוניסט, הרי אחאב הוא סיפור של עם, תקופה ומיתוס (אמיתיים לגמרי אגב, ראה עניין ירושתו בידי יהורם ומצבת מישע) - האיש כאיש וכאנטאגוניסט.

כמה לקחים וכמה מחשבות עמוקות ממלא את האדם סיפורו של אחאב. הרמן מלוויל האמריקני צדק מאוד כשנתן לקפטן של ספינתו ב"מובי דיק" את השם הזה, כסמל לאדם שהפוטנציאל שלו אדיר, אך אישיותו הלקויה מורידה הכול לטמיון (הספינה שטבעה). קל לבחור בגיבור חיובי - אבל מאדם כזה בדרך כלל גם פשוט וקל ללמוד. רציתי לבחור באנטי-גיבור, אפילו שלילי - שדורש חשיבה, הירהור ולימוד לקח.

רואה את הגאולה בשיא הגלות, נביאה ומנהיגה נשית שאין כדוגמתה.

לא מפחדת לגשת לאביה, מנהיג הדור, ולומר מה שראוי לדעתה להיאמר בכל הכבוד הראוי.

המילים הרכות שלו לחנה - אל נא תבכי, אנוכי טוב לך מעשרה בנים.

זה מאיר באור אחר על היחס בין בעל לאישה בדורות מוקדמים שקשה לדמיין לפרטים הקטנים.

אלקנה נשמע כמו בעל טוב מימינו אנו.

וגם יוסף.

חזקיהו המלך

ישעיה עמוס והושע-נביאים אדירים

יאשיהו

וכמובן דניאל

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.