זה מה שיגרום להם לסמוך עליך יותר וכן לתת לך פעם הבאה את האוטו.

אני בפעם השנייה שלקחתי את האוטו דפקתי אותו כהוגן, שברתי את כל הפגוש האחורי + פנס. זה היה נזק ממש גדול כספית להורים שלי. (המשעשע שזה קרה תוך כדי דייט (אם אפשר לקרוא לזה דייט) ראשון עם בחור).

וסיפרתי להורים שלי בחשש גדול. ואמא שלי כעסה ממש בהתחלה ולאחר מכן היא נרגעה ואמרה לי הכי חשוב שלך לא קרה כלום.

ושעדיף שזה קרה לאוטו ולי לא קרה כלום.

ומאז למדתי לא להיות פזיזה וגם אם אני ממהרת לקחת את הזמן כי זה החיים שלי לפני הכל.

בהצלחה

ואם הוא לא, אז גבר אחר ישים לב.

רכבין זה הבייבי של הגברים וכל טיפת אבק מורגשת אצלם.

כך שאני הייתי ממליצה כן לספר למרות החשש מהעצבים.

הם יכעסו וזה יעבור להם, סביר להניח שבמהלך בקרירה שלהם כנהגים הם גם השתפשפו ברכב אחר במקרה הטוב...

אצלנו, אח שלי כבר כמה וכמה פעמים נהג בצורה לא זהירה וחזר עם 'תוצאות', ב"ה לא בגוף,

ועדיין ההורים שלי נותנים לו את הרכב.

נכון שזה לווה שמתן תוכחה ובעצבים בהתחלה, כי מילא פעם אחת, אבל שוב? ושוב?

אבל גם זה עובר, לא נעים, והכל ממשיך כרגיל...

בהצלחה שיהיה לך!

אבל בד"כ ההורים כועסים רק כי הם דואגים לך

תספרי להם, לא קרה כלום.

רק כמה שריטות.

ותשימי לב בחניות, להסתכל במראות

למה לספר? ואם המסקנה גם שהם יתעצבנו באותה מידה... שוב, למה לספר? ואם הם יגלו בעצמם ותנמקי להם למה פחדת להגיד והם לא יתפסו אותך בתור שקרנית... למה לספר?
אני לא רואה בזה שקר. זה לא שאת ממציאה להם איזה חרטה על איך זה קרה.

מכירים את הקטע על בחורה שאמרת להורים שלה במכתב שהיא התחתנה עם ערבי וברחה מהבית ובסוף היא בסה"כ רצתה לספר להם על תעודה גרועה?
אז התקשרתי לאבא שלי ואמרתי לו שאני נורא נורא מצטערת ושפשפתי את האוטו ושהוא נתקע בקיר ושאני ממש בלחץ ושאם צריך להתקשר לביטוח וממש ניסיתי להשמע לחוצה, ואז הוא אמר שלא קרה כלום ושהוא יראה כשהוא יגיע הביתה. בסוף הוא הגיע ואמר שזה די רציני השפשוף אבל הוא לא התעצבן רק שאל איך זה קרה ואיך אפשר לדאוג שזה לא יקרה שוב ושנראה מה נעשה עם זה, אבל בגלל שאמרתי אלף פעם כמו איזה זה תמים "כן אבל עשיתי מה שיכולתי אחרי שזה קרה וגם התקשרתי לשאול אותך מה לעשות" אז הוא לא כעס..
מלחיץ להיות נהג חדש.. איזה סטנדרטים גבוהים

כן, הסטנדרטים גבוהים... אבל סטנדרטים של למד הם יותר גבוהים...

לקחו בחשבון שאם הם נותנים את הרכב לנהגת חדשה 

לא בטוח שהוא יחזור כמו שהם נתנו אותו.

אז כל הכבוד שסיפרת.

זה הדבר הנכון לדעתי (במקום להיות בסרטים אח"כ ולפחד שהם יגלו לבד...).

קורה שמשפשפים רכב, לא סוף העולם!

את יכולה לשמוח שאין צד ג' - שזה באמת לא נעים.

פעם הבאה, תנסי לתכנן את המהלכים שלך מראש

לפני שאת מזיזה את הרכב בתימרונים מיוחדים של חנייה.

נסיעה בטוחה

תמיד יש לחנות בהילוך אחורי ולצאת מהחנייה בהילוך קדמי.

(וכשחונים בהילוך אחורי, יש לשים לב שאין רכב אחר שעובר מהנתיב השני, שלא כאחת שנכנסה בי פעם...).

התדירות שונה,אבל אין שלמות.

אומנם עם הזמן הנסיון עושה את שלו והמיומנות משייפת את הקצוות,אומנם במיוחד אז צריך לדעת לא להשתכר מכך ולא לסמוך על עצמנו יותר מדי,כי דווקא זה מביא לתאונות.

סוף כל סוף הרכב הוא כלי נפרד מאיתנו ואינו אינטואטיבי ברמת הגוף,ואפילו ברמת הגוף אנחנו לפעמים פוצעים את עצמנו,אז לא כל שכן ?,תעשי סיור בשכונה ותראי ברכבים בעלי וותק של 10 שנים על הכביש בממוצע או אפילו פחות,למי מהם אין מכות פח ? ולמי שאין יכול להיות שמדובר בנהג זהיר בצורה מיוחדת,או שה' זיכה אותו לכך,או שתיקן את הפגיעה,באופן ממוצע זה קורה לרוב.

אני לא יודע איך לייעץ לגבי ההורים רק רציתי לחזק את הביטחון העצמי שלך,זה דבר נורמלי להחריד ,שיהיה בהצלחה !

לא למדתי עדיין..

פסיכיים ומאד שונים בין מקומות שונים

בית שאן

אופקים

שם עברתי טסט לפני שנים רבות, למרות שאת רוב השיעורים (ואת הטסט הפנימי) עשיתי בירושלים.

תפילה להצליח להיות ברוגע ובתפקוד נכון על הכביש,

דימיון מודרך של הצלחה, לנסות לדמיין את איך שאת רוצה להיות במהלך הנהיגה, לערב את כל החושים בדימיון הזה. 

בנוסף לזהות את גורמי הלחץ במהלך הנהיגה (מה הפחד שלך שם?) ולעשות איתם עבודה, אם צריך עם מאמנת. 

בהצלחה! 

לקחת קלונקס או כדור הרגעה כזה או אחר. שמעתי שזה עוזר בהקשר הזה

כשממליצים למישהו על תרופות פסיכיאטריות שדורשות מרשם רופא (בדר"כ נוירוחוג או פסיכיאטר). זה לא צחוק, ולא פיתרון קסם.

על אחת כמה וכמה שאינך מכיר את השואלת, ושבעתיים ברגע שאינך איש טיפול.

ולשואלת - אם לא תצליחי להתגבר על זה, אז יש כמה אפשרויות:

1. להמתין. אני לא יודע בת כמה את, וייתכן שזה גיל קצת צעיר בשבילך. אני התחלתי ללמוד בגיל 17 ואח"כ עשיתי הפסקה והוצאתי רישיון רק בגיל 22. זה קצת באסה, בטח חברתית, אבל לא נורא.

2. אימון טכני. כמו שהציעו כאן, אולי להסתובב קצת עם אבא שלך (אם הוא יסכים לזה) בסביבות מקום המגורים שלך (חניון ציבורי, אזור שקט ודל תנועה וכדומה) בשעות הלילה.

3. אימון רגשי. אולי אימון קצר יכול לסייע לך. סי-בי-טי או משהו בסגנון הממוקד הזה.

4. אם יש לך קשיים כאלה בתחומים נוספים, אולי לשקול איש טיפול מעמיק יותר כתרפיסט/ית או פסיכולוג/ית או עו"ס/ית קליני/ת. אבל זו הצעה שנכתבת רק כדי "לצאת ידי חובה". ממש אין צורך להתחיל מהמחשבה הזו או מהכיוון הזה. לחץ ומתח ואתגרים זה דבר לגיטימי וטבעי, בדר"כ פתרונות בסגנון סעיף 1 ו2 שכתבתי הם הדרך הרגילה בחיים.

כתבת יפה וברגישות, ומרגישים שזה בא עם ניסיון.

חשוב לי להצטרף לקריאה לזהירות עצומה כשממליצים על תרופה פסיכיאטרית, כמי שראתה את ההשפעות שלה. וחושבת שלא רק שצריך זהירות עצומה בהקשר הוירטואלי, גם אם זה היה איש טיפול מקצועי שכותב *אסור* לשלוח לקחת תרופות ככה בלי קשר ישיר בלי הכרת הרקע האישי והרפואי. וגם לא סביר שאדם עם הסמכה רפואית מתאימה, היה לוקח סיכון ושולח מישהו לקחת תרופה כזו ככה.

מה גם, שלקחת תרופה כזו צריך לדעת את המינונים המתאימים, את ההשפעות לטווח קצר וארוך, להבין שזה משפיע לא רק על תחושת הרוגע המבוקשת אלא הרבה הרבה מעבר... ולצורך העניין זו רשימת תופעות הלוואי של הקלונקס שהוזכר כאן (העתקתי את הרלוונטי לעניין) :

"תופעות הלוואי השכיחות יותר כוללות עייפות וחשק לישון, בלבול וערפול, קושי בדיבור,... סחרוחורת, קשיי שיווי משקל,..., כאבי שרירים וחולשה,...ערפול ראייה, ... תחושות שמזכירות חמרמורת, חוסר מוטבציה, הזיות וקשיי ריכוז, לחצים בחזה ועצבנות. "

לא חושבת שזה מתאים למי שמבקש לעלות על ההגה...

כן שמעתי על מי שנעזרו בתמצית המוכרת של פרחי באך שמרגיעות (רסקיו), שהיא כן בלי צורך במרשם רופא.

@advfb

יותר בקטע של טסטים, ומשפט שאמרו לי מלא זה שאחרי הטסט הנהיגה לא בשיעורים זה ממש לא אותו דבר.

אבל בשיעורים זה כן מלחיץ אז מה שלי עזר זה להסיח את הדעת. כלומר לתת לעצמך תחושה שזה לא שיעור אלא סתם נסיעה שגרתית. אצלי  זה יותר לדבר עם המורה או לגרום לו לדבר, ולנסות להבין לאיפה מה הדרך, כל זה כדי להרגיש אחרי וקצת להסיח את הדעת מזה שאני בשיעור ופשוט לנהוג חלק, כי אני לא בשיעור מלחיץ שכל שנייה חייב להסתכל במראה. וכו' ואז זה נהיה יותר קליל וסתמי. 

חוץ מזה להיות ליד נהג שנוהג ממש חלק וזהיר וטוב כזה לטסט נתן לי ביטחון מודל לחיקוי. (נניח סבא..)

אל תדאגי שיעור 9 זה ממש בהתחלה,ובסוף יש שיעור אחד שבו הכול נקלט ויודעים לנהוג.
שיעור 9 זה ממש סבבה

או אפילו ברחבת חנייה גדולה, קורדינציה של גז ברקס ותמרון בסיסי עם ההגה, להרגיש שאת שולטת במכונה הזו. רק כדי לצבור ניסיון וביטחון באזור לא מלחיץ שאין אף אחד.. אבל אין לי מושג אם אני מגזים, זה תלוי בך ובסיבה של הקושי. אם זה נשמע הגיוני, זה לא יכול להזיק להקדיש לזה שיעור אחד..

תני לעצמך עוד כמה שיעורים. אם לא עבר הלחץ. קחי חופש. אבל תבטיחי לחזור. אין שום סיבה להיות בלחץ. הלחץ על המורה לא עלייך. תאכלי משהו לפני השיעור. תשני טוב. ותבדקי אם זה רק בנהיגה או בעוד דברים. שוב, אין סיבה להיות בלחץ.