עדיין ל אמסוגל להבין ריבים של מבוגרים.

אבל הלקח החשוב לכולם הוא שלא מתחתנים סתם כך בלי אהבה.

פשוט לא עושים את זה כי אחר כך זה הורס את כל החיים.

צריך כמובן גם לברר מה עמדת אשתך בנושא ואז, אם היא מרגישה כמוך, יש לכם סיכוי טוב לצאת מהבוץ בעזרת יעוץ והשקעה מתאימים

תנסה להסתכל על הצדדים החיוביים שבה.. אולי זה קצת יאפיל את העקשנות, הכסף וכולי.

ילד בן חצי שנה הכי הכי נפגע מדברים כאלה!!

שרוב המשקעים הנפשיים, גם אלה שלא הכי מורגשים כשהאדם גדל, נוצרים דווקא סביב גיל חודשיים. מגיל קטן מאוד ילד קולט ומרגיש, והנפש שלו נבנית דווקא אז. דווקא אז הוא יוצר לעצמו את תבנית האישיות שלו שמתרכבת ממה שהוא רואה ושומע, ואם הוא חש סביבו מתח, כעס ועצבנות - אחר כך המשקעים האלה ינהלו אותו בחייו כאדם בוגר. אמרת בעצמך שהילד נבהל. זה כי הוא מבין.

חשוב מאוד לשדר לילד ששמחה, רוגע ואהבה מנהלים את הבית. מצטרפת לזורוגורו - כשאתם רבים תלכו לחדר נפרד. הוא לא צריך לראות ולשמוע את זה.

בס"ד

אם משמיים נקבע שזהו זיווגך- אחוז בו!

אל תתייאש...

יש יועצים מעולים, אולי היא צריכה רק ניעור?

אל תסתכל אחורה- מה שהיה היה, העיקר להתחיל מהתחלה.

כשמסתלים אחור חוזרים גם כמה צעדים לאותו מקום וחבל מאוד.

גש ליעוץ, בהצלחה!

פשוט לקום וללכת, להרים ידיים ולחשוב על החלב שנשפך..

אבל זה לא יוביל אותכם לשום בנייה של קשר משמעותי...

נשמע שדווקא אתם מסוגלים ויכולים ושיש תקווה, אבל עם המון השקעה. 

אל תוותר כלכך בקלות, היא אמא של הילד שלך וה' לא סתם מזווג זיווגים... (מלבד מקרים יוצאי דופן שגם אם מפרקים את הקשר זה לא סתם אלה חלק ממהלך מאד מסויים  שמתאים לזוג בצורה ספציפית גם אחרי המון עבודה ומאמצים)

כל עוד לא ניסיתם לשקם בכל הכוח הבריחה לא תעזור...כי מתישהו תרצה לבנות ותצטרך להשקיע אז למה לפספס את מה שקיים?

ולחשוב על האהבה שפיספסת זה טעות ממש גדולה, כי זה בטוח שקר, מי אמר שהיית מתחתן איתה והכל היה ורוד?

קיצור קחו את עצמכם בידיים, והרה בהצלחה!

אל תכנס איתה לקטנות על העניין הכספי..תאפשר לה.העיקר זה העניין הנפשי-הזוגי.שהיא תשמח בנישואים ובך,שהיא תראה שבעלה לא מוותר עליה ומשקיע בה היא תהיה מוכנה לקבל ממך גם ביקורת בעניין הספי.בשום פנים ואופן לא חותים פנה אלי בפרטי יש לי המלצה על רב-יועץ זוגי מדהים!!!!!

בשורה התחתונה אתה אומר שהגעת למסקנה שטעית בבחירת בת הזוג אבל לא כתבת בדיוק למה.

כתבת את הסיבות אבל עדיין חסר משהו. פערים בתפיסה כלכלית?!, וויכוחים?!, בעיות בתחום האישות?! - כל הדברים אלה קורים אצל הרבה זוגות, אבל לא אומר שההחלטה להתחתן לא היתה טובה. זה רק אומר שיש עבודה לעשות. במיוחד שאתם נשואים רק שנתיים ורק לומדים אחד את השני.

אם יש משהו מעבר לזה ואתה מוכן לכתוב את זה כאן אז כדאי שתרחיב או לפחות תכתוב שיש משהו ואתה לא רוצה לפרט.

בהנחה ולא:

בתחום הכלכלי, הוויכוחים והאישות - תנסו לדבר על זה ולהגיע למסקנה משותפת. לא הולך?! אולי בעזרת תיווך של מישהו שלישי?!

בנוסף בתחום הוויכוחים - קצת זורק כיוונים, אבל יכול להיות שזה קורה כל יומיים כי יש לה דיכאון אחרי לידה?!

בנוסף בתחום האישות - לפעמים הבעיה יכולה לנבוע מבעיות פיסיות או מדעות לא נכונות שגדלנו עליהם (יחסי מין זה רע וכו') ואפשר לפתור אצל אנשי מקצוע (גניקולוגית, סקסולוגית, פסיכולוג וכו'. בחר את הרלוונטי).

ועוד נקודה אחת חשובה:

אין מה להשוות בין אשתך לבין הבחורה שיצאת איתה לפניה. כשאתה יוצא אתה רואה הכל בעיניים של אדם מאוהב ואין הרבה סיבות להרגיש רע עם הדייט. מגיעים נינוחים, לבושים יפה, האווירה בדייט רגועה וכו'. אין לך שום מושג מה היה קורה אם היית מתחתן עם הבחורה הקודמת ואיזה שיגעונות היית מגלה אצלה אז. אתה בעצמך אמרת שנדלקת על אשתך בטירוף ונראה שיש לך בעיות. אבל כל מה שצריך זה לפתור אותם.

אל תחכה עוד רגע.

חבל על כל דקה שמתבזבזת.

תנסה להלחם על מה שיש. קר שם בחוץ.

לא מתגרשים לפני שמנסים לגשר על פערים..

לוקח הרבה זמן לבנות זוגיות תקינה 

במצב שלכם כדאי לקחת יועץ טוב שיעזור לכם לעלות ובכל אופן תדע שזו הרבה עבודה והדרך ארוכה 

אתה נשמע נוראי מה זה המריבות האלה,

תפסיק לריב איתה אישה לא רבה אם אין לה עם מי לריב.

תיקח אחריות על חייך,

וכן אני מרחמת מאוד על תינוק שנמצא באווירת מריבות.

נכון לאיך שאתה כותב אולי באמת עדיף לה בלעדיך... 

גם עם אהבת חייך (בדמיונות שלך) היית רב.

תתעורר ולך להתבגר קצת.

"אישה לא רבה אם אין לה עם מי לריב" זה משפט לא נכון ומשקף את הלך המחשבה של (חלק מה)נשים

צריך 2 לטנגו גם לטוב וגם למריבות

מהדברים שאתה כותב נראה שהמצב אצלכם יכול להשתפר ואף יותר מכך - להיות מאושר.

מדובר באישה שהכרת, התאהבת (שזה רק הוכחה שאתה מסוגל להתאהב בה שוב).

היית אחרי קשר ארוך שמוציא מממך עכשיו את כל ניצני הרצון לשנות.

כי במקום להפוך את הגלגל, יש כמיהה למה שהייה, דמיונות על איך ואם ואולי.

בנאדם, יש לך ילד ואני הייתי מסתכל עליו כיתרון ולא כחיסרון בדרך החוצה.

יש לך ילד שהבאת איתה כי אהבתם.

בכל משפחה רבים, אין זוג שלעולם אינם רבים, אין חיה כזו.

אתם מגיעים מרקעים שונים והגיוני שלא תסכימו על כל דבר.

קח את עצמך, שב וחשוב עליה, על האישה שהיית מטורף עליה פעם.

חשוב על כל הרגעים היפים שכן היו, הפתקים שקיבלת ממנה והתסרוקת שלה בחתונה שלכם.

ואחרי שתתחיל לאהוב קצת מחדש (ואני דיי בטוח שזה יתרחש) חשוב על הדברים שאתה מוכן לעשות ולוותר למענה.

(יותר בגד אחד בחודש, עוד ערב במסעדה, מה שמתאפשר בגבולות התקציב)

אני בטוח שעם ייעוץ טוב ובעיקר עם כוונה טובה - עוד נראה ממך תגובות מאושרות.

מריבות מונעים ע"י עבודת המידות ושינוי תפיסה של שני הצדדים ב"הצלחה

סתם.

באמת שאין כמו אמא

אני מאוד שמחה שכולם קופצים כשרואים את השם שלי.

העיקר שאני מושכת תשומת לב .לא משנה לטוב או לרע.

אני לא מזוכיסטית. אם היה לי רע לא הייתי נשארת פה.

(עריכה: סליחה על הטון הקשה.

אחרי הדברים שראיתי לראות אדם מוכן לפרק משפחה ככה, קשה לי.)

חמוד, אתה חושב שה"אהבה הישנה" יותר טובה? שטויות! את אותה אחת לא הכרת לעומק כמו שלא הכרת את אשתך.

"אהבת חיי" - ברצינות?! אהבה זה דבר שבונים לאורך שנים לא חוויה של דייטים

אין כאן קנה מידה, משמע מדובר בדמיונות גרידא.

קשה לך? יופי! הרבה אנשים שאני מכיר עברו משברים לא קטנים בחיי הנישואים שלהם, חלקם מגמד את שלך בקלות.

הם נכנעו?

רוצה תשובה? כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם.

אתה חתמת על זה, לקחת אחריות ברצינות גמורה (בתקיעת כף ושבועה חמורה דרך אגב).

קח גם כאן אחריות.

אל תסתכל החוצה, תסתכל פנימה, ולא מה שאשתך יכולה לתרום אלא רק מה שאתה יכול לתרום לה.

אם לא הייתי קנאי לפרטיות שלי הייתי חותם לך על ערבות בסכום לא קטן שאפילו רק זה ישנה לכם את כל המצב.

זה בקשר אליך.

בהקשרים אחרים, לכו ליעוץ, יש המון פינות שאדם מנוסה יכול להוציא אותכם מהם כאילו לא היו.

כל אהבה מרחוק, בלי כלים בלי כביסות בלי כספים ובלי אחריות, יכולה להראות נוצצת. זו סתם בריחה

אמרת שאשתך אשה טובה אז תתאמץ לשמח אותה במקום לצער אותה - זה יעשה טוב לשניכם בלי דמיונות מיותרים.

נשמע שהיה לך קשה להבין כמה טעית מותר לך להגיב ולהודות שלא חלמת שככה יחשבו.

בטוחה שאתה קורא שורות אלה וחושב איפה הייתי עכשיו מתקן הכול.

שממש תמוה בעיניי איך בתקופה קצרה יחסית (חודש? חודשיים?) היו כאן כמה וכמה הודעות (לא ספרתי), של גברים בד"כ, שלא טוב להם בחיי הנישואין והם כבר לא יכולים לסבול את המצב הקיים.

כמעט תמיד מדובר בהודעה ראשונה של אותו ניק, ובהודעה כתובות 3-4 שורות, שמתארות את המצב. יותר מזה, לא ירדתי לדקויות של הדמיון בין ההודעות (אפשר בהחלט לעשות את זה. יש עוד קווי דמיון).

זה כן תמוה בעיניי מאוד שכל אחד מהניקים מופיע לראשונה בהודעת ייעוץ דחופה שלא יכולה יותר לסבול דיחוי, ולא מגיב כמעט להודעות אחרות פה בפורום (אולי מגיב קצת באותו יום, כדי "לצאת ידי חובה"). ברור שאין חובה להגיב, אבל זה נראה בעיניי מאוד לא אמין, ההישנות של המקרים.

ברוך ה', יש כאן הרבה נשמות טובות בפורום שששות לעזור ולייעץ (לא צינית).

ואני תוהה- האם זו מתיחה על חשבוננו? האם באמת קיים אדם אמיתי מאחורי כל אחד מהניקים האלה (כלומר, כמה בני אדם)? האם באמת אותו אדם מביא לכאן סיפור אמיתי של מצוקה אמיתית, או סתם "עובד עלינו" ומנצל את טוב הלב של הכותבים כאן?

זה מזכיר לי את המתיחה שכבר לא כ"כ נפוצה היום, ששלחו במייל הודעה על מישהי חולה בסרטן במצב קשה, שהחברות האלה והאלה הבטיחו לה שעל כל כתובת מייל שהמייל (עם סיפור החולה) יגיע אליה, היא (החברה) תתרום 10 אגורות.

אז זו הייתה סתם המצאה (נאמר לי שאין שום דרך לבדוק כמה פעמים המייל נשלח, מבחינה טכנית/מעשית, ולא נראה לי בכלל שיש סיבה שחברה תתרום כסף בגלל זה). אז סתם מישהו חמד לצון והפיץ את המתיחה הזו.

ואולי זה מה שיש כאן עכשיו, בוריאציה שונה.

סתם,לתשומת ליבכם.

מחד- אנחנו מעריכים שמדובר בניק מסויים מאוד, אתן יכולות לנחש במי המדובר

מאידך- הנושאים מעניינים ומעלים דילמות ודיונים חשובים שבאים בעקבותיהם

כמעט הייתי אומר שלולא הפן המיני שלרוב מוצמד לנושא הייתי מרוצה מהמצב..

מה גם שע"פ מה שנאמר לי בעבר ע"י יועץ נישואין, כ80% מהזוגות המגיעים אליו מודים בשלב מסויים שבעיות בפן הזה מתלוות לקושי הזוגי שלהם, כך שכן יש לתת עליהם את הדעת, ואולי טוב שיתלבנו כאן ביננו, כנשואים ואנשים בוגרים.

זוג.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

הסבירות היא שאינכם מדברים באותה שפה ואינכם מבינים אחד את השני.

1. הציפיות שלך ממנה הן מאוד גבוהות, אך דעתך עליה היא מאוד שלילית וזה לא הוגן בשום צורה.

2. אהבה לא מביאה סיפוק. תקשורת ועבודה מביאים סיפוק. נשמע לי כאילו אתם לא מכבדים אחד את השני מספיק לשבת כמו בני אדם ולדבר. אם בעלי היה חושב ככה עלי ייתכן מאוד שהייתי מחטיפה לו כאפה. אתה חושב שטוב לה? שאין לה חרטות? שרק אתה בקטע של להצטער על החתונה? סליחה על השאלה, אבל מה אתה מביא לקשר- אני אוהב מישהי אחרת? אתה מתאמץ או רק מצפה ממנה?

3. בנישואין יש הנאה, אבל זה לא בא באוטומט. זוהי עבודה מתמדת.

4. תפסיק כבר עם הכמיהה לזאתי שהייתה. לפי רש"י זו ממש בגידה באשתך, ואין לך מושג מה היה יוצא מזה ואם המצב לא היה בדיוק אותו דבר. אתה עושה אידיאליזציה למישהי שקיימת רק בראש שלך ואז משווה אותה לאישה שחיה איתך, שיעברה את כאב הלידה ומוכנה לחיות איתך לעולם. הזלזול שלך בזה מדהים אותי. לא לדבר על חכמים שקבעו שאתה צריך להשוות את רמת המיחיה של אישתך למה שהיא רגילה מבית אביה, וששארה, כסותה ועונתה אסור לגרוע.

5. היום מתגרשים כמו כלום כי לא רוצים להתאמץ בכלל. לכו לייעוץ ותעשו את העבודה. ותעשה טובה, תסתכל פנימה. אין לי מושג עליה, אבל נשמע לי כאילו היחס שלך אליה ודעתך עליה , הן מזלזלות ומראה הרבה יותר עליך מאשר עליה כרגע.

תלכו לייעוץ!

יש לי זוג שכרגע נמצאים אצלי ביעוץ- עם פרטים מאד דומים וזהים למה שאתה מציג כאן. וב"ה ע"י יעוץ נכון ובעיקר עבודה עצמית של שני בני הזוג- היום יש בניהם הבנה אהבה והם עלו על דרך המלך ץ ומתחילים להנות מהקשר הזוגי, לכן המלצתי שתפנו ליעוץ מקצועי ובעז"ה תשפרו ותעצימו את הזוגיות שלכם.אשמח לעזור ביעוץ  , שלמה   0508744957

איך אתה מדבר?

אדון, פה זה לא ynet, ואין לנו עניין לדעת מה קורה ביניכם.

על הכל אפשר לעבוד, על הכל

מוכנה לעזור או שתחפשו יועץ קרוב לאיזור מגוריכם

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם