אל תתן שיגנבו לך את העבודה!

אסור לתת לבעל תשובה שאחרים יקחו לו את התשובה שלו את הדרך שלו בעבודת ד' את הניגון המיוחד שלו ויכניסו אותו לכלים שלהם.

אם לרב, גדול וחשוב ככל שיהיה יש דרך בעבודת ד' שהיא שלו, אסור לך לאמץ אותה כמו תוכי, אלא אתה צריך את החרות לקרוא בשם ד' ולעבוד את ד', בדרך המיוחדת שלך בהדרכת חכמים ובעצותיהם.

כך לדוגמא: אם אתה רוצה לקיים את העצה של ההתבודדות, אתה לא יכול לעשות את זה כמו שאחרים עושים, אלא רק בדרך שלך

אפשר לשמוע עצות מאחרים איך הם התבודדו,  אבל צריך לזכור שזוהי הדרך שהם סללו לעצמם, לפי השייכות הפנימית שלהם לדברים, ולכל אחד יש דרך משלו בהתבודדות.

כך לדוגמא בלימוד: אם אומרים לך שאתה צריך ללמוד משהו, אבל הלימוד הזה מרחיק אותך, אז אתה חייב משהו שהוא מותאם אליך מדבר אליך ומקדם אותך

ועיקר העיקרים: לשמוח במה שיש לך ובמה שאתה משיג ולבוא לד' בדיבור של אמת

הצלחת להניח טלית ותפילין - תשמח. תבוא לד' ותאמר לו: אני שמח שזכית לתת לי טלית ותפילין

למדת פרק משניות (או אפילו משנה אחת) - תשמח

התבודדת חמש דקות - אתה בא לפני ד' ואומר לו: זה יישוב הדעת שלי אני מודה לך עילת העילות על יישוב הדעת - ותשמח בהם באמת באמת

זה הניגון שלך

העולם וההעלם מתלבש גם בין חברים וגם בבית המדרש, ואז נכנסים לראש כל מיני זיופים וחיקויים

החבר הזה מתבודד שעתיים

החבר הזה גומר את כל התהילים

החבר הזה עושה כך וכך

הרב הזה קם חצות

ואתה מתחיל לחשוב שאולי מה שאתה עושה לא שווה כלום, שאולי אם תתחפש למישהו אחר ייצא ממך משהו יותר טוב

שקר וכזב, עצת הבעל דבר

מה שאתה עושה זה מה שאתה יכול, כי אם היית יכול יותר היית עושה יותר

AS SIMPLE AS THAT  פשוט כמו שזה נשמע

באוכל כולם יודעים מתי הם שבעים, אף אחד לא מלמד ילד מתי הוא לא יכול לאכול יותר, הוא פשוט מפסיק לאכול.

רק בעבודת ד' אנחנו לא מאמינים בעצמנו, וחושבים שאנחנו יכולים לתפוס מלאכים בכנפיים תוך דקה או חודש או שנה

אתה מתחיל להשוות את עצמך לאחרים

אתה מתחיל לקבל עצות שהם לא מדויקות לך ואז אתה עובד בצורה לא מדויקת

וממילא אנחנו לא מרוצים ממה שאנחנו עושים

כי אחרים עושים יותר

וצריך לשנן עד בלי די את שאומר התם:

"זה מעשה שלו

וזה מעשה שלי

ועוד

מה לנו לדבר מאחרים"

אם אתה נכנס לשדה תשב עד שתרגיש שלא בא לך יותר, זהו, קום ותשמח על מה שעשית עד עכשיו

למדת משניות /גמרא תנ"ך ואתה מרגיש שזהו, אז תעזוב - זה המעשה שלך האמיתי.

יבוא השואל וישאל: אולי זה עצת היצר שמתלבש בעצלות?

ואין ספק שיש כזה דבר בנפש עצלות.

אז גם לזה יש תקווה: צריכים לזכור שד' לא זרק אותנו פה שנתמודד לבד

הוא רוצה שנתייעץ אותו ונתפלל לפניו שיקח מאיתנו את העצלות.

אם אדם מרגיש שאחרי שורה במשנה נמאס לו אז הוא מרים עיניים:

"אבא, אני רוצה יותר, אבל מרגיש שבע, זה עצת הבעל דבר? מה לעשות? האם להמשיך או לא?

בטח בד' שישמע לך ויתן לך כוח או כוח להפסיק.

לפעמים כוח להפסיק בא מהיצר הטוב, כי יצר הגאווה אומר לך: מה אתה מוסגל רק לזה? איך תהיה גדול הדור ושר התורה? תלמד עוד דף גמרא

וככה הוא לוכד אותך בגאווה, ולוכד אותך שכבר אין לך טיפת חיות במה שאתה עושה ואז בר מינן אתה מחפש חיות במקומות טמאים.

אבל אם אתה רוצה לעבוד את ד' ומרגיש שאחרי חמש דקות (או עשר דקות או חצי שעה או חמישים דקות) בשדה נשבר לך, לא נורא- תשמח במדרגתך האמיתי, כי החמש דקות האלו הם אורגנליים שלך, (אין מה להשוויץ בחמש דקות, אבל יש מה לשמוח אם זה מקורי -טוב לאדם בקב שלו מתשעה קבים של חברו)

אז אחרי חמש דקות אתה עובר למשהו שכן מחיה אותך: שמות הצדיקים, מקווה, עלים לתרופה, ימי שמואל, שיחת חברים מחזקת

תבטח בעצמך שזהו הניגון שלך

תשמח ותסמוך שד' מנהל אותך

ולא איזה משגיח או בשר ודם

וואי אני לא מאמין שאני לא באומן...

יש בי רצון מטורף להיות שם עכשיו

מי כבר סגר כרטיס ומי עוד עובד על זה?

היי
אני מחפשת סדרת שיעורים בליקוטי מוהרן שמסודרת לפי הסדר של התורות שאפשר לשמוע אותם וללמוד איתם את הס"ק
אם מישהו מכיר רב שיש לו שיעורים אני אשמח לשמוע..
תודה!

למשאית/ וואן , של נחמנים, עם רמקולים והכל. בשביל חבר.

תודות מראש.

לפני שאשלח אגיד מה שאלתי  ובקשתי.

1 - אשמח לפירוש לסיפור. מה הנמשל?

2- שאלה שתופיע בסוף הסיפור .

וֹד שָׁמַעְתִּי מֵהָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁשָּׁמַע בְּשֵׁם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁסִּפֵּר מָשָׁל לְעִנְיַן מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְדַבֵּר עִם אֲנָשִׁים בְּיִרְאַת שָׁמַיִם וְזֶהוּ. פַּעַם אַחַת הָיָה גְּבִיר גָּדוֹל שֶׁהָיוּ לוֹ כַּמָּה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת. עָשָׂה הֶעָשִׁיר הַנַּ"ל פְּקֻדָּה וְאָמַר כָּל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִלְווֹת מָעוֹת יָבוֹא אֶצְלוֹ וְהוּא יַלְוֵהוּ מִסְּתָמָא הָיוּ עַל זֶה בַּעֲלָנִים [קוֹפְצִים] הַרְבֵּה וּבָאוּ אֶצְלוֹ אֲנָשִׁים הַרְבֵּה וְלָווּ אֶצְלוֹ מָעוֹת. וְהַגְּבִיר הַנַּ"ל הָיָה אֶצְלוֹ פִּנְקָס עַל כָּל הַנַּ"ל. פַּעַם אַחַת לָקַח הַפִּנְקָס בְּיָדוֹ וְהִתְחִיל לְעַיֵּן בּוֹ וְרָאָה שֶׁהוֹצִיא הַרְבֵּה מָעוֹת מְאד עַל עֵסֶק הַהַלְוָאוֹת וְאֵין אִישׁ שָׁם עַל לֵב שֶׁיָּבוֹא לְהַחֲזִיר וְלִפְרעַ לוֹ מַה שֶּׁלָּוָה מִמֶּנּוּ. מִסְּתָמָא חָרָה לוֹ עַל זֶה, וְהָיָה לוֹ עַגְמַת נֶפֶשׁ. בְּתוֹךְ הַלּוֹוִים הַנַּ"ל הָיָה אִישׁ אֶחָד שֶׁלָּוָה גַּם כֵּן אֵצֶל הַגְּבִיר וְאִבֵּד וְהִפְסִיד הַמָּעוֹת בְּאֵיזֶה מַשָּׂא וּמַתָּן עַד שֶׁלּא הָיָה לוֹ מִמָּה לִפְרעַ חוֹבוֹ וְהָיוּ לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִזֶּה. הַיְנוּ שֶׁהָאִישׁ הַנַּ"ל הָיָה לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִזֶּה שֶׁאֵין לוֹ לִפְרעַ חוֹבוֹ. וְהִתְיַשֵּׁב הָאִישׁ הַנַּ"ל בְּדַעְתּוֹ, שֶׁעַל כָּל פָּנִים צָרִיךְ לְהִתְרָאוֹת פָּנִים עִם הַגְּבִיר וּלְסַפֵּר לוֹ כָּל לִבּוֹ, בַּאֲשֶׁר שֶׁהוּא אָנוּס בְּדָבָר וְכוּ'. וּבָא אֵצֶל הַגְּבִיר וְהִתְחִיל לְסַפֵּר לְפָנָיו לִבּוֹ בַּאֲשֶׁר שֶׁאֵיךְ שֶׁקִּבֵּל אֶצְלוֹ מָעוֹת בְּהַלְוָאָה וְהִגִּיעַ זְמַן פֵּרָעוֹן וְאֵין לוֹ מִמָּה לְשַׁלֵּם כִּי הִפְסִיד הַמָּעוֹת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל לָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת בָּזֶה. וְעָנָה הַגְּבִיר וְאָמַר לוֹ מָה אִכְפַּת לִי הַמָּעוֹת הַמַּגִּיעַ אֶצְלְךָ כִּי מַה נֶּחְשָׁב אֶצְלִי סַךְ קָטָן כָּזֶה שֶׁאַתָּה חַיָּב לִי כְּשֶׁתְּסַלֵּק אוֹ לְהֶפֶךְ נֶגֶד סַךְ הַכּוֹלֵל מֵהַהַלְוָאוֹת אֲשֶׁר עוֹלֶה לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת. עַל כֵּן רְצוֹנִי שֶׁתֵּלֵךְ אֵצֶל כָּל הַלּוֹוִים שֶׁלִּי וְתִתְבַּע אוֹתָם וְתַזְכִּיר אוֹתָם שֶׁהֵם חַיָּבִים לִי כָּל כָּךְ מָעוֹת וְלָמָה אֵין מְסַלְּקִין לִי. וַאֲפִילּוּ אִם לא יִפְרְעוּ וִיסַלְּקוּ אֶת הַכּל רַק כָּל אֶחָד יִתֵּן וִיסַלֵּק מְעַט מֵחוֹבוֹ גַּם כֵּן יַעֲלֶה אֲלָפִים פְּעָמִים כְּמוֹ סַךְ כָּל הַחוֹב וְהַלְוָאָה שֶׁלְּךָ. וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן מִמֵּילָא וְהָבֵן

אשמח להבין , מה בכך ש1,000,000 שח למשל הם הרבה יותר מהחוב שלי שהוא על סך 300 שח? סוף סוף את החוב שלי לא שילמתי.. וכמובן מה זה אומר ברוחניות?

שכוייח...

אף פעם לא הייתי אצל רבנו.

ולפני התשובה הייתי בחוץ לארץ..

קשה לי לחשוב על לצאת מהארץ (בכללי) עכשיו אחרי כבר כמה שנים טובים שנהיה לי חיבור חד משמעי עם ארץ ישראל.

ובכל זאת אומרים לי שאצל רבנו זה משהו אחר.

האם זה ממש משהו אחר יותר מלהיות אצל הרשב"י?

כי לרשב"י לקח 17 שנים להזמין אותי בפעם הראשונה ועוד שנתיים בפעם השנייה.

רעיונות? מחשבות? הגיגים?

תודה!